אלבום חדש ללהקת Mew מדנמרק. הם עושים משהו בין דרים-פופ פסיכדלי מעורבב עם פרוג-רוק, ארט-רוק, שוגייזינג, אפילו מקצבים לטיניים מצאתי בו ו..דאנס, מבולבלים? במקרה גיליתי שאחרי שתי כוסיות (שזה צ'ייסרים בעברית) זה נשמע הרבה יותר ברור וטוב. שיר הפתיחה הסהרורי, והשיר שאחריו, שהוא יצירונת קטנה, כאן לפניכם, אבל גם שאר השירים משתלבים יפה עם גלי המוח המרחפים. זהו סוג של מוזיקה שקצת קשה "לאחוז" ולהגדיר. זה מספיק מלודי בשבילי. מזכיר לי את חווית האזנה של בראיין בונץ. אלבום שיש מלא הייפ די מוצדק מסביבו, בהשוואה למשל להייפ המוגזם סביב גריזלי בר. במחשבה שניה ההייפ סביב גריזלי בר הופך את האלבום שלהם ליותר טוב. אז זה הייפ מוצדק מהכיוון הזה.
בשתי מילים: האלבום של MEW אחד האלבומים הטובים של השנה. וזה גם האלבום המעודף עליי להאזנה בזמן האחרון.
Mew - New Terrain
Mew - Introducing Palace Players
.
4 תגובות:
חיכיתי הרבה זמן שהחבר'ה האלה יחזרו משנת החורף הדנית שלהם.
והיה שווה לחכות.
עכשיו רק צריך לחכות עוד קצת והם יגיעו לארץ.... ממש עוד קצת..
זו כבר פעם שניה שאתה ממליץ בחום על אלבום שבו הלהקה שרה ביחד.
Foals כאלה, וגם Mew כאלה.
אפילו כשרק אחד שר, הם עושים אפקטים כדי שזה ישמע כאילו שניים שרים ביחד (ולא בהרמוניות), אלא בדיוק באותו טון, כאילו ליצור אפקט של שירה בציבור.
אצל Foals השירים כ"כ טובים שאני מצליח לבלוע את הגלולה, אבל ב- Mew כבר קשה לי.
לא שמתי לב לכך,
אני מנסה לא להבין כל דבר עד הסוף כי אז פג הקסם.
למשל ברגע שגיליתי שיש דבר כזה שנקרא שוגייזינג, אז התחלתי לשים לב לזה וזה קצת מקלקל.
לדעת זה כיף, אבל לא כל דבר.
אני פשוט ממש לא אוהב את זה, ולכן שמתי לב. מצטער.
הוסף רשומת תגובה