אני צם ביום כיפורים וגם נמצא רוב הזמן בבית הכנסת. אני חושב שלכל אדם כדאי לצום מתישהו ,רק בכדי להרגיש את דחיית הסיפוקים הזאת. לי יום הכיפורים מתקשר לרוח הסיקסטיז כמו רוב העקרונות ביהדות: ואהבת לרעך כמוך, עושה שלום במרומיו וכו'.., הכל משדר לי : עשו אהבה ולא מלחמה. ויום כיפורים במיוחד. הצום עצמו מתקשר לי ל"מלאכים בשמי ברלין".
רק חבל לי שכל יום הכיפורים מוקדש לבקשת סליחה מהאל. אנשים בבית הכנסת ממש נהנים לשיר: "חטאנו לפניך, רחם עלינו". לפעמים אני חושב שצריך שני ימי כיפורים: אחד לחזרה בשביל האל, ואחד (שלא בטוח שיהיה לו יותר ביקוש) לבקשת סליחה וכפרה על מעשים שבין אדם לחברו.
חסר לי גם ביום הכיפורים חרטה על מעשים שלא עשינו, כי להתחרט על זה שפישלנו וחטאנו זה ברור, אבל יכול להיות שהיינו יכולים לשנות את העולם לטובה בשנה שעברה, ולא עשינו דבר?
אני אוהב מאד את הקטע הזה:
"ויפתח ה' אלוהינו לנו ולכל ישראל אחינו:
שערי אורה. שערי אהבה. שערי אחווה. שערי ברכה. שערי בינה...שערי גאולה.שערי גדולה.שערי דיצה. שערי דעה. שערי הוד. שערי הדר. שערי הצלחה...שערי חדוה..שערי חן וחסד...שערי יושר..שערי שלום. שערי שלווה. שערי שפע.." ועוד ועוד..
וגם גאולה של חמי רודנר
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה