רומנטיקן חסר תקנה

רומנטיקן חסר תקנה. זה מה שאני ! בסוף נכנעתי לאח הגדול. הפסקת החשמל ויחד איתה היציאה מהכוח אל הפועל של הרומן של סער ואיילה, הכניעו אותי סופית. הייתי יכול להחליף את ארז שיושב לידם ואומר להם: "איזה מקסימים שאתם". אני מזדהה עם כל ההצעות הרומנטיות שלו:" תשאל אותה מה 5 הדברים שהיא הכי אוהבת.."
האמת היא שהגענו גם לשלב בתוכניות ריאלטי שאני מגלה בהם עניין. הדמויות הופכות להיות יותר עגולות. אני כבר מעריך, מכיר ומוקיר אפילו את איילין (מה זה השם הזה ?!), ויותר חשוב סוף-סוף יש כוסית אחת לרפואה בתוכנית ריאלטי. אמנם היו צריכים לייבא אותה מאמריקה, אבל סוף-סוף יש על מה לפנטז. זה די מוזר כי בארץ יש כל-כך הרבה נשים סקסיות - לא ברור למה אף-אחת לא מגיעה לתוכנית ריאלטי. היחידה שהיתה שווה עד היום היא ויקה, וגם היא לא בדיוק הטייפ שלי. למען הסר ספק גם ג'ני לא הטייפ שלי, אבל בלונדיניות חטובות עובדות על כל גבר בכל מצב צבירה נתון - זו פשוט ברירת מחדל אבולוציונית, זה בכלל לא עניין של טעם.
הדבר הטוב בכל זאת בסדרות ריאלטי היא האפשרות לפגוש ישראלים שונים ממך, למשל אלירז. אני מעריץ אותו על איך שהוא טיפל בסיום המשבר בינו לבין סער. במיוחד את הפניה האמיצה לאיילה. הריב בין אלירז לסער הוא משל לכל ההתנהלות שלנו בויכוחים, אפילו לאומיים. אני חושב, למשל ,שהגענו לכדי קונצזנזוס לאומי בכל השאלות הקיומיות, אבל אנחנו ממשיכים לריב רק בשביל לשמר את המחנות.
אבל אם נחזור לרומנטיקה, אז למעלה יש וידאו שמזכיר את הפסקת החשמל באח הגדול, וגם את החשמל בין האוהבים, וגם את החשמל הסטטי בידיים של ארז - אנרגיות חיוביות ! יש עליו.

באנו חושך לגרש - חנוכה שמח !

אצלנו בבית מדליקים ביחד כל המשפחה נרות חנוכה, ובסוף הברכות כל אחד בוחר שיר של חנוכה. אז איזה שיר אתם הייתם בוחרים, ובעצם מה זה אומר עליכם?

כד קטן הפופי, נר לי נר הפולקי, חנוכיה לי יש הדאנסי, או באנו חושך לגרש הרוקי?

Led Zeppelin- In The Light


Miku Hatsune - Light Song

פשעים טיפשיים וצרות גדולות

התחלתי את יום ראשון של השבוע בהרגשה שהנה עוד יום שיגרתי לפני. אני בד"כ גם לא מרגיש איזו דחיפות לעשות משהו, ורק כשאני מגיע לעבודה כל הדברים הבוערים מתעוררים. אבל אתמול היה בסופו של דבר אחד הימים הכי משוגעים שהיו לי בחיים:
פרצו לי פעמיים לאוטו לשתי מכוניות שונות בשני מקומות שונים. פעם אחת גנבו את המחשב הנייד ופעם שניה פנקס צ'קים (אני תמים אני יודע - לא משאירים דברים כאלה ברכב).
חבר שלי בן 41 התחתן (כן בפעם הראשונה - יש אנשים שמתלבטים)
הודיעו לי שאישה צעירה ואהובה מהישוב שלנו, שהבן שלה לומד עם ביתי בכיתה והיינו שכנים, על ערש דווי ממחלת הסרטן, ואלה ימיה האחרונים.
לחברה של אישתי נולד בן זקונים, יש לה ילדה גדולה, ועוד אחד קטן ועכשיו היא התחרדה ובגיל 40 היא מתחילה פס ייצור.
אני ממוטט נפשית. מוכן לקבל שגרה אפורה ומשעממת.

.. וכל הדרך הקשבתי לשיר הזה, ממש במקרה כי את הדיסקים האחרים גנבו לי.. אז קבלו אותו.

M83

למרות שפע המופעים מחו"ל שיש היום בארץ, אני מודה ומתוודה שאני לא מרגיש חייב ללכת לאף אחד מהם. MGMT הם להקה של 4 שירים, והם גם מזייפים. דינוזאור ג'וניורס סתם מרעישים, מדונה היא מוקצה, וחוץ מזה זה יקר לי מסובך לי לוגיסטית ובכלל אני לא איש של הופעות.
ובכל זאת פטור בלא כלום אי-אפשר, דפש מוד ולאונרד כהן הם חובה, אבל רציתי עוד, אז M83 ו-WHY הם הברירה. ברירית מחדל, כי פשוט אין משהו שווה יותר. חוץ מזה אני אפגוש את בדלי ושוגייזר אז זה יהיה בטוח נחמד. כדי להתכונן להופעה הכנתי כמה קטעים בשביל להיזכר והאמת גם קצת להכיר יותר. אתם מוזמנים כמובן להנות גם כן.
כאן יש עוד ועוד ועוד ועוד ועוד ועוד
וגם @אורית הכינה אחלה פוסט.

המתנחל סטיב אוסטין

החיים האלה מסתבלטים עליי: באחד השירים של האלבום המעולה Southerngold מזכירים את לי מייגו'ר שמוכר יותר כסטיב אוסטין האיש השווה מיליונים. ישר נזכרתי באובמה !
חיפשתי בויקיפדיה ומצאתי, סטיב אוסטין:
"מייסד ההתיישבות בחבל טקסס שבמקסיקו, ושר החוץ של מדינת טקסס העצמאית טרם הצטרפותה לארצות הברית."
בדיוק אחרי שביבי נותן את הנאום שלו. לא מפחיד?

Steve Austin, Astronaut.
A man barely alive
.Gentleman, we can rebuild him.
We have the technology.We have the capability to make the world's first Bionic man
.Steve Austin will be that man.
Better than he was before.Better . . . stronger . . . faster

קשה להסביר את מי שלא חווה את זה. לפני רובוקופ, לפני סטאר וואר, לפני סטאר טרק, לפני סופרמן, לפני אהבה בשחקים, אפילו לפני כנפיי הרעם. מי יכל לחשוב שיהיה אילן רמון אי-פעם.
שישה מליוני דולרים היו מלא כסף, אבל העיקר יש לנו את הטכנולוגיה לעשות אדם ביוני. הבן שלי עבר לא מזמן ניתוח משקם ביד, אני מכיר פרופסור בטכניון, נכה צהל, שהכין לעצמו יד ביונית. רק אובמה, הסטיב אוסטין שלנו: תעשה שלום עלינו ועל כולם.

אסקפיזם טראנסגלקטי

לפעמים אני קם בבוקר ובמקום ללכת לעבודה אני לוקח את החללית שלי ונוסע לטיול קטן בגלקסיה, אני רואה את כל יופי הבריאה, זריחות ושקיעות כל דקה, טבעות של אסטרואידים שמקיפות כוכבים, שמשות ירחים... ואז כשאני חוזר הכל נראה נפלא... לשנייה.
אתם יכולים גם לנסות. צריך רק ללחוץ PLAY

Apparrat- Fratales

משה משה- אל תעבוד כל-כך קשה !

יום-יום-חג !!!

חול המועד, וזה זמן טוב לחופשה. יש אנשים שנמצאים כל הזמן בחופשה - שזה באנגלית Vacationing People, וגם שם של שיר יפהפה של Foriegn Born שזו להקה מלוס אנג'לס (ספייס). ככל שאני חושב על-כך, כמבוגר, משה הזה, שגדל בארמון היה חתיכת טיפוס. אבל איך שלא תחשבו על זה, הוא מתאים בדיוק להגדרה: Foreign Born - בדיוק כמו כל היהודים שאפילו כשהם בארצם.... אוי, אויך... נו (איזה זקנות נהיינו)... זה חג... צאו לחופשה !!!

ולמעלה כדי להשלים את אוירת החג והקדושה הם מחדשים שיר לאונרד כהן - ממש מכת בכורות! (אם זה במקרה לא עובד - עבברו לאתר מייספייס שלהם)

Foreign Born - Vacationing People

יציאת מצרים

יום-יום-חג !!!

כותרת משנה: פרימיטיבים לעתיד
עכשיו לאחר שהיגדנו את יציאת מצרים לבננו (שזה מאד חשוב) אפשר להודות שמה שמשה התכוון, לא תמיד יצא לו. במידה רבה יצאנו פרימיטיבים לעתיד. אני בעד יהדות, ואפילו יכול לומר למי שלא התנסה, למשל בתפילה, שלבקר אנשים דתיים מהצד, זה בערך כמו לשבת על שפת הבריכה, ולא להבין ממה האנשים ששוחים במים כל-כך נהנים.
איכשהוא נראה לי שבסופו של דבר, יש איזה איזון בין אנשים חרדים לאנשים חילוניים בארץ הזאת, אבל היה צריך להיות משהו אחר. יהדות ישראלית מסורתית קלה עד מתונה. דווקא בבתי הספר יש אוירת חג לילדים שלנו כמו שצריך. בפריפריה אני חושב שזה אפילו באוירה יותר מסורתית ויותר מלאה.
יציאת מצרים וגם ביעור החמץ, הם גם יציאת מצרים של הנפש, וביעור חמץ של הלב. אדם יכול להיות חופשי אבל להיות העבד של עצמו. זה לא קשור לספגנות או הסתפקות במועט וגם לא להתכוונות. זה קשור לאמונה שאם תרצה טוב, יהיה טוב. ולאיזה שקט נפשי שקשור לזה. למישהו יש קצת מזה ?

פרימיטיבים לעתיד הוא שיר חדש ויפה מתוך אלבום שבדרך ללהקת Papercuts (ספייס).

Papercuts - Future Primitive

אפריקה הדיגיטלית

CFCF - You Hear Colours from tommy boy on Vimeo.

יש כל-כך הרבה קונוטציות שהוידאו של השיר הזה עושה. זה מתחיל בקצב התופים האפריקאי, שבמקום לשדר תחושת חופש ואקסטטיות הוא מתוכנת לו על-גבי מכונת תופים, ויחד עם צלילי הקלידים של המוזיקה האלקטרונית שמוצמדת לו, הוא משדר תחושה אורבנית קרירה. במקום לגלות בוידאו לאונג'ינג של אנשים באיזה מועדון יוקרתי, אנחנו רואים איש רדוף היושב באוטובוס, וחולם על ריצה בטבע. כל הסרטון בשחור לבן, כאשר שם השיר "הצבע של השיער שלך", מה שמזכיר גם את הפוסטרים בשחור לבן, והכל ביחד נותן תחושה של משהו קלאסי, איזה סרט של היצ'קוק לצד קיטשיות מופרכת.
CFCF הוא מוזיקאי קנדי, וכידוע יש לי חולשה למוזיקה מקנדה (סתם עניין של קטע- לא משהו עמוק). הוא עושה מוזיקה אינסטרומנטלית אלקטרונית שאפשר גם לסווג אותה כדיסקו. יש דיסקו שהוא אדמה-רוח ואש ואוטוואן, ויש דיסקו שהוא גרייס ג'ונס. הוידאו הוא של מנגינה בשם Your Hear Coulours, שיצא בתקליטון ויניל, מה שמדגיש עוד את הניגודיות של האומן בין המוזיקה הקרירה לבין החום של התקליט. יצאתי פלצן, אני יודע (זו היתה הצגת תכלית). איך שלא תסתכלו על זה - כך זה יראה לכם :-)

חג אהבה שמח !

היום היה חג האהבה. בילינו אותו בחיק הטבע. לפני שנה אישתי קנתה לי מתנה לחג האהבה נגן MP3 יקר ואיכותי בדיוק כשפתחתי את הבלוג. באופן די מוזר נזכרתי היום בשיר Always Love של Nada Surf והקשבתי לו גם 10 פעמים לפחות. למה מוזר? כי גם לפני שנה הוא היה בפוסט ליום האהבה .
זהו שיר כייפי ומדבק , עם המשפט המנצח שאוכל את כל מה שכל הזמן מטפטפים לנו בתוכניות הראליטי : "תהיו אגואיסטים, תחשבו רק על עצמכם וכו'.." אבל לא! אל תקשיבו להם! החיים זה בעיקר איך שאתה חווה אותם, אפשר טוב ואפשר רע:
To make a mountain of your life Is just a choice...Always love Hate will get you every time

הבאתי את השיר בגירסה רגילה ובגירסה האקוסטית- ככה אפשר להקשיב פעם לזה ופעם לזה ללא הפסקה ובלי שזה ימאס.

הו דיאנה !

לפני 20 שנה הייתי חייל, אני לא מאמין שאני אומר את זה, זה נדמה לי שהכל קרה אתמול בבוקר, יצאתי עם היחידה שלי והחברים לטיול גיבוש כזה, של חיל-חינוך, שהצטרפו אליו גם כמה בנות יפות וכמה חיילים מכוערים מחיל מודיעין.

בדיוק יצא אלבום חדש של ניק קייב TENDER PRAY, שאני ועוד חבר שלי מהיחידה, ערן, אהבנו אותו מאד והכרנו אותו בע"פ. היתה שעת ערב מוקדמת, אני וערן יצאנו מהחדרים לפני ארוחת ערב, או לפני פעילות הווי או משהו, והתחלנו לשיר בהרמוניה את השיר "הו דיאנה.." בדיוק יצאה החיילת הבלונדנית מחיל מודיעין שכולם התחילו איתה, ומן הסתם היא שמעה אותנו בדרכה אל הפעילות, והסתכלה עלינו בתמיהה. רק למחרת הסתבר לנו שקראו לה דיאנה. סיפור אמיתי לגמריי!!!
או כמו שאומר מיק ג'אגר "המציאות עולה על כל דמיון" (הוא בטח לא המציא את זה, אבל משם אני מכיר את זה).

ולכל מי שמסוקרן.. לא יצא לי מזה כלום. היא לא הכירה את ניק קייב.. בלונדינית (אם נעלבת יש לי כמה חברים לשדך לך).

שיר מקברי עם מנגינה שמחה הו דיאנה, הנה:


ואי-אפשר בלי זה. אני זוכר ששמעתי את The Mercy Seat השיר הפותח של האלבום בחנות התקליטים, ככה האזנה לפני החלטת קניה. זה היה בערך יום אחרי שהוא יצא, נשמע טוב, אבל כיוון שכבר הכרתי את ניק קייב לעומק, זה לא עשה עלי רושם כמו שזה היה צריך לעשות, בכל זאת The Mercy Seat הוא לפחות אחד הא-הא שירים של ניק קייב, אם לא הכי-הכי:

Nick Cave - The Mercy Seat

אין זמן לזמן

זמן קטן
אתמול החזרנו את השעון אחורה. במהדורת החדשות מיהרו לשאול גברים, נשים וטף כיצד הם ניצלו את השעה שבמתנה. ואני נזכרתי בסיפור "הנסיך הקטן"שבו הוא פוגש סוחר שמוכר גלולות נגד צימאון שחוסכות 53 דקות בשבוע, והנסיך הקטן אומר לו : "אם היו לי חמישים ושלוש דקות פנויות כאלה, הייתי הולך בשלווה אל מעין של מים זכים". וחוץ מזה אם אתם צריכים עוד שעה, אז תלכו לישון שעה קודם.
זמן בינוני
אבל הזמן נראה חוזר אחורה איזה 20 שנה גם בנושא המאזן האסטרטגי העולמי. ציפינו כל הזמן שתקום מהעפר איזו אימפריה חדשה כמשקל נגד לארה"ב. כולם מכוונים לסין או לרוסיה, אבל מה שקורה בינתיים הוא שאמריקה מפסיקה להיות כל-כך חזקה. במהדורת החדשות הירבו לדבר על תוכנית בוש עם 700 מליארד הדולר. וכמה שזה יעזור... אבל לא מיד.
זמן גדול
בחדשות דיברו גם על החלטת האו"ם בנושא הוועדה לאנרגיה אטומית במזרח התיכון. אנחנו נמנענו. מדיניות החימוש של ארצות ערב המעודדת ע"י ארה"ב לא תפסיק כנראה. כולם מנסים להפסיק את פצצת האטום הערבית, אבל קוריאה הצפונית ומי יודע מי עוד מעודדים את הנושא, ואם לא איראן , אז למישהו אחר יהיה אטום. בינתיים יש מירוץ נגד הזמן. מרוץ תרבותי וטכנולוגי. מי ישיג את מי: הטכנולוגייה שתציע חלופה לבנזין, או פצצת האטום הערבית הראשונה, ומי יודע אולי הקידמה היא שתנצח ותהיה מהפכה תרבותית של ממש באיראן ובארצות ערב. בעניין הזה הטכנולוגיה שנקראיית אינטרנט עוד לא סיפקה את הסחורה.

זמן של מדענים

אני נזכר גם שפצצות האטום נבנו הודות לתורת היחסות של אינשטיין שמדברת על הזמן שמתרחב, ומתקצר בהתאם לגיאומטריה. ורק אתמול ראו הילדים שלי בערוץ לוגי תוכנית מצחיקה של קיציץ ופרידמן על אלפרד נובל שהמציא את הדינמיט, וחשב שזה יעזור לכרות מכרות. הוא נפטר בשנת 1896 וער היום הפרסים מוענקים מקרן של הונו האישי.

זמן של מוזיקאים
וכל הזמן הזה מהדהד בראשי השיר 'רוסים' שנכתב קצת לפני סיום המלחמה הקרה, מאלבום הבכורה המומלץ של סטינג משנת 1985, שנקרא The Dream of the Blue Turtles . אבל לפני זה שיר אחד אופטימי מאותו אלבום מופתי של סטינג, שקניתי כשהוא יצא. איך שסטינג היה צעיר ואדיר אז, ולא מכונת כסף כמו היום:

Sting – Love is the Seventh Wave

Sting -Russians

In Europe and America there's a growing feeling of hysteria
Conditioned to respond to all the threats
In the rhetorical speeches of the Soviets
Mister Krushchev said, 'We will bury you'
I don't subscribe to this point of view
It'd be such an ignorant thing to do
If the Russians love their children too

How can I save my little boy
From Oppenheimer's deadly toy?
There is no monopoly on common sense
On either side of the political fence
We share the same biology
Regardless of ideology
Believe me when I say to you
I hope the Russians love their children too

There is no historical precedent to put
Words in the mouth of the president
There's no such thing as a winnable war
It's a lie we don't believe anymore
Mister Reagan says 'We will protect you'
I don't subscribe to this point of view
Believe me when I say to you
I hope the Russians love their children too
We share the same biology
Regardless of ideology
What might save us, me and you Is if the
Russians love their children too

כבוד כבוד !

שחר צוברי עשה לנו כבוד גדול וזכה במדליה באולימפיאדת בייג'ינג. ולי יש כמה תובנות בנושא:

1. מי אמר ששחר זה שם רק של בנות (לדוגמא שחר פאר).
2. מי אמר שתימנים יודעים רק לשיר ולזכות באירוויזיון (הם יודעים גם להכין ג'חנון).

3. מי אמר שיש תימנים גבוהים.

4. מי אמר שהוא רוצה לדבר עם אולמרט אחריי הזכיה.
5. מי אמר שישראלים יודעים להשיט רק חאסקה.
6. מי אמר שאי-אפשר להבריז כל יום מבית הספר לים, ובכל זאת לעשות את אמא מאושרת.
7. מי אמר שאין מה לעשות באילת.
8. מי מכיר עוד איילתי שעשה עם עצמו משהו בחיים.
9. מי אמר שאיילתים הולכים לים רק בשביל התיירות.

10. מי אמר שחם. קר מאד בבייג'ינג, יחסית לאילת (מזל שאוגוסט).

11. מי אמר שלגלוש אפשר רק באינטרנט (אפשר גם במרחב הקבירנטי העולמי).
12. למה אי-אפשר לעשות תחרות גלישה באינטרנט.
13. איפה מרגול שצריכים אותה להענקת המדליה והברכה: "כפרה עליך!".
14. לאן צריך לקפוץ כששחר חוזר אחרי הזכיה :
א. לכיכר מלכי ישראל, ב. כיכר רבין, ג. כיכר המדינה, ד. לים, ה. לאילת.

אם למישהו יש עוד משהו להוסיף בתגובות, זה יתקבל בברכה. וזה יצורף לפוסט המשך:)

את השיר הבא של Daft Punk חרשתי בתחילת השנה. שיר האולמפיאדה האולטימטיבי שמתאים גם לחדר כושר, והוא דווקא מהופעה חיה, מתוך אלבום שיצא בסוף שנה שעברה. מי היה מאמין שאי-פעם יהיו הופעות למוסיקת דאנס.

Daft Punk- Harder Better Faster Stronger


התשובה הנכונה לשאלות 1-11 בפוסט הזה היא: לא אני.
והזוכה : אותו אחד.
הערה כללית: לא צריך לשלוח אמבולנס, אני כבר מאשפז את עצמי.

אין מים!!!

"אין מים", זה שיר של להקת Hearts of Palm מדנוור שמנגנת בסגנון דומה ל - Polyphonic Spree האדירים. ואין לבלבל אותה עם להקה באותו השם מבריטניה. בכל מקרה יצא להם EP חדש והשיר No water מתוכו ממש מרענן כמו שחיה בנהר הירדן.

טוב שבונים מתקניי התפלה, זה חכם, זה הכרחי, אי-אפשר בלי זה, אבל לעם הזה נכנסה מנטרה, התפלה, התפלה..שום דבר הוא לא פתרון קסם!

צריכת המים בארץ עומדת על שני מיליארד מ"ק בשנה. כיום בונים בארץ את מתקן ההתפלה הרביעי שהוא הגדול ביותר בעולם. כשהוא יסתיים יהיו 300 מליון מ"ק מים מהתפלה. אם יבנו את כל המתקני ההתפלה שאפשר בארץ (וזה בעייתי מאד כי זה צורך כמות בלתי נסבלת של חשמל, ודורש תחנת כוח לידו, וכל מתקן הוא באורך קילומטר!!!) יגיעו ל 500 מיליון מ"ק סה"כ וגם זה רק בעוד 5 שנים הכי מוקדם. וזהו!!!! אי-אפשר יותר בטווח הקרוב (50 שנה) לייצר יותר מים.
עכשיו הגעתם למסקנה שבכל זאת נצטרך לחסוך מים. אתם בבית ובעבודה צורכים 35% מצריכת המים. ברשות הפלסטינאית לעומת זאת ביו"ש ועזה ביחד צורכים רק 5%. בתעשיה צורכים בערך 5%, והשאר 55% מצריכת המים הולכים לחקלאות, וזה אחרי שהחזירו את נווה דקלים. עכשיו תגידו לי אם זה הגיוני שמלפפון ועגבניה ואבטיחים יעלו 1.99 לק"ג ושאנחנו נייבא פחם וגז ממצרים, ונייצר מים ונייצא אותו לחו"ל בצורת פירות וירקות?? לא השתגענו? ..קצת.
באופן טבעי כמות החקלאים יורדת. גם נעשו מאמצים לא מעטים להשתמש במים בצורה יעילה יותר בחקלאות. אבל בכל זאת אין מים!!! אז צריך לעשות עוד. והגיע הזמן שנקנה פירות וירקות כמו שקונים באירופה- בס"מ וביחידות, ואני מדבר בתור אחד שאוכל לפחות 5 פירות ביום (אני יודע שאני מדבר כל הזמן על אוכל, אבל אני לא שמן, סתם גרגרן).

אבל מה תעשו בינתיים: 1. תורידו פחות מים באסלה 2. תתרחצו יותר מהר ועם חסכמים 3. תשקו פחות את הגינות.
וגם בעבודה צריך לחסוך מים, זה אמנם לא על חשבונכם באופן ישיר, אבל זה יגרור עליה במחירים.
והנה השיר No Water תשתו כוס מים כשאתם שומעים אותו, שיירד לכם בגרון. לפי אחוז צריכת המים לשתייה, אתם לא שותים מספיק.

Hearts of Palm - No Water

אתם רואים אפשר לחסוך מים בכיף!
ונפרגן לכם עם עוד שיר..הרי לא תסעו לדנוור בשבילו

Hearts of Palm- Give Em Hell

הקסם שבים

אני מניח ששמתם-לב שיש עיצוב חדש לבלוג. אני אשמח לקבל תגובות על-כך וגם הערות לשיפור. בכל מקרה שמחת הקיץ נמשכת כאן, ואני מקווה שאתם נהנים.
שבוע שעבר היינו בים עם סבא של הילדים שלי. הבן שלי בן השבע ישב על ברכיו והתרפק עליו. יש רגעים בחיים, כנראה בילדות ובזיקנה שבהם אתה חי רגעים קסומים, רגעים של תום, שבהם הזוהר של העולם הזה מקרין עליך. יש אנשים שבונים את כל החיים שלהם כמו מבצר יציב וחזק, ויש שבונים אותם כמו ארמונות בחול. ואני לא יודע כמה זה חשוב כשאתה מגיע לגיל הזה של סוף החיים.

פעם שמעתי ראיון של פרסומאי מפורסם ששאלו אותו מה בעצם מוכרים לאנשים בפרסומות בטלוויזיה, והוא ענה שמוכרים לנו את הקסם הזה שחסר לנו בחיים. בגלל זה אנחנו כל-כך אוהבים פרסומות, וגם סרטים. והקסם הזה של הים והרוגע קיים לפעמים רק בפרסומות, או בסירטון הוידאו הזה למעלה של אוליביה ניוטון ג'ון שבו היא שוחה עם דולפינים. כי בתכלס ללכת לים זה להיסחב עם 3 ילדים, 4 תיקים, עגלה, שתי כסאות, שמשיה, מחצלת ועוד...
אח.. איפה הימים שהייתי הולך לים רק עם מגבת.

למי ששם לב אולביה ניוטון ג'ון מופיעה בתמונה בראש הבלוג, והיא האישיות הנשית הראשונה שהכרנו עם שני שמות משפחה או מה זה בדיוק ה"ניוטון-ג'ון" הזה. המוסיקה שלה היא הכי קיטשית שאי-פעם אהבתי, ואני חייב להודות שזה עדין עובד עליי. ולמי שהפסיד ורוצה עוד סרטון בסגנון הזה, יש פה.

Adem

כמה שאני שומע מוזיקה זה לא נגמר. הנה שחר ממונוקרייב זרק לי לפני כמה ימים את השם Adem בתגובה לפוסט של לאורה מרלינג. והבטיח לי שאני אבכה כשאני אשמע אותו. כיוון שהוא כתב אדמ בעברית לא מצאתי כלום. ודרך אגב אני בוכה פעם בכמה שנים (נכון שפעם אחרונה בכיתי בחידון התנ"ך העולמי אבל הייתי חולה וחוץ מזה זה היה החיים ולא איזה סרט או שיר אז תסלחו לי). אבל היום הייתי בתל עדשים יש שם יריד איכרים במסגרת פסטיבל "חלב ודבש" שמתקיים עכשיו בעמק יזראל. נכנסנו לאסם שבו הקרינו סרט על רפול. מאד התרגשתי וזה מתקשר לפוסט הקודם. בהפנינג היתה גם להקת תופים וכמובן ניגנו גם מאיר אריאל. שוב נזכרתי בשיר "איפה ישנם עוד אנשים כמו האיש ההוא". כי רפול כמו הרבה דומים לו שהגיעו לגדולות(יגאל אלון, רבין וכו'..) היו בעצם פאלחים, אבל איזה שאר-רוח היה להם. אח"כ ערכנו סיור בישוב וגם בין הדוחנים ואכלנו סושי. כן סושי. אבל אל תדאגו בבית כשחזרנו טעמנו מטעמי גבינות וחלב למרות שעוד לא ממש שבועות.

בכל מקרה במונוקרייב יצא פוסט על הופעה מרגשת של Adem. וגם אני התחלתי לשמוע את האלבום שהמליץ עליו שחר Homesongs, ומתוכו למעלה השיר Ringing in my ear. מכל הסונגרייטרים שיש פה בזמן האחרון הוא נשמע לי ממש שחבל להפסיד. וכן אדם הוא אנגלי, נדמה לי, כי אני חושב ששמעתי אלבום שלו בהולנדית. ושוב חג שמח :)

לכתוב על מוסיקה זה כמו לרקוד ארכיטקטורה

לורי אנדרסון, שהיא פילוסופית מודרנית (בגרוש וחצי), ואמנית גדולה שתופיע השנה בארץ, אמרה פעם שלכתוב על מוסיקה זה כמו לרקוד ארכיטקטורה, כלומר: מופרך בעליל. רציתי שזאת תהיה הכותרת של הפוסט שהכנתי עליה, אבל כשהכנתי אותו שכחתי מזה.
בכל מקרה תבדקו טוב טוב בנפשכם ותמצאו שאתם חושבים בעיקר במילים, אולי מתמתיקה שזו גם שפה לצורך העניין, אפשר לחשוב ללא מילים. לעומת זאת כל יצירות האומנות הגדולות עובדות על המקום הזה שבין הרגש למחשבה. מה שג'ים מוריסון קרא הדלתות, שהם המקום בין ההכרה לתת-הכרה... וזה באמת על רגל אחת.
וכשכותבים על מוסיקה, מה יש לומר. לפעמים כלום, לפעמים נהניתי מאד כדאי גם לכם, לפעמים זה נשמע כמו זה וזה, זה היה מאד דומה לתקופה שניגנו ככה, זה בסגנון הזה והזה, והמקסימום זה עושה לי ככה וככה.

יש הרבה מה להגיד אבל אני בטוח שלחרשים זה לא אומר כלום.

שלא תבינו אותי לא נכון אני מאד אוהב ביקורות מוסיקליות טובות. לפעמים אני אפילו לא מתחבר למשהו עד שאני לא קורא ביקורת מעניינת על משהו, ופתאום אני שומע דברים שלא שמעתי, ומבין אותם כמו שצריך.

ולצורך הדגמה של המשפט : "לכתוב על מוסיקה זה כמו לרקוד אריכטקטורה", הנה משהו שאלוהים שלח לי, אני אפילו לא יכול להגדיר אותו. רק שזה מתחיל לורי אנדרסון הו סופרמן, ממשיך מדרגות לגן-עדן, חיפושיות, יוריתמיקס, דולי פרטון, ארט אוף נויז, ביסטי בוייז, פט בנאטר-מה לא? זה לא שיר זאת הצהרת הון!

DJ Earworn

לעבור את החיים בשלום

הרבה דברים מוזרים קרו לי ביום העצמאות. היינו בכפר גלעדי, יש שם הפנינג קבוע כל שנה: מתנפחים, בובת פיל שמעניקה ממתקים, פופקרן ואפילו תחרות עוגות. אני חליתי במחלה חדשה: "גהקת חובקת". במשך יממה שלמה לא הפסקתי לגהק. אפילו היה לי חום וכמעט התעלפתי. כלום לא עזר: כוסות מים, כפית סוכר, נשימות עמוקות, שכיבות סמיכה . אני יודע שזה מצחיק, אפילו אותי, אבל זה סבל נורא.

פרשתי לחדר במלון בכפר גלעדי וראיתי את חידון התנ"ך העולמי. אפילו בכיתי כשבפרס זכתה נערה, ולא נער, ככלת התנ"ך העולמית- אולי בגלל שיש לי בת בכורה, בטח גם המחלה עזרה. השנה זכו בכל הקטגוריות בנות: יש גם כלת התנ"ך הארצית, וגם כלת התנ"ך של התפוצות. ראיתי את ראש הממשלה מברך, וזה היה קשה להאמין לו ולהתרגש, וכבר בערב ראיתי אותו במסיבת עיתונאים מסביר על מה שהוא לא לקח או כן לקח אבל לא הכניס לריאות. וכל הזמן הזה גיהקתי!!!

שמעתי גם את האלבום של צמד צרפתי שנקרא Cocoon, שעושה מוזיקה כמו She & Him. האלבום שלהם יצא בסוף שנה שעברה וכולם שכחו ממנו. האלבום שלהם נקרא: "כל החברים שלי מתו בתאונת מטוס". לא מצחיק. אני לא אוהב את ההקצנה באלימות שיש באומנות. לעיתים נדירות זה מוצדק כמו בספרות זולה, בד"כ זה או סתם אינפנטילי או פורנוגרפיה של רגשות. בכל מקרה האלבום שלהם נחמד, אם כי לא טוב כמו של She & Him, והשיר בוידאו למעלה ממש שווה , מזכיר מאד את אליוט סמית'- אם לא טחנו אותו בגלגל"צ (אני לא יודע כי אני כמעט לא שומע) אז גם גלגלצ הם לא יודעים להיות.

בזמן שאהוד אולמרט חושב כל החיים שלו איך להזיז כספים מצד לצד ולהרוויח מזה משהו ואח"כ להתחמק מחוקרים כל החיים, אני בסה"כ רוצה לעבור את החיים האלה בשלום. בלי תאונות מטוס, חס וחלילה, ובלי גיהוקים. (אולי בגלל זה אני לא ראש הממשלה).

כל דבר שאתה עושה - אתה יכול לעשות טוב יותר

אומרים שהאוייב של הטוב הוא הטוב יותר, אבל הבעייה האמיתית היא שהאויב של ההצלחה הוא הפחד מהכישלון. מי מאיתנו לא חוזר להיכן שהוא שולט יותר, ולעסוק במה שהוא טוב יותר. הפחד מכישלון עומד בניגוד לכורח לנסות, לשנות, להפוך. אני אומר כורח, כי לדעתי החיוניות של חיים שלנו נובעת מזרימה ושינויי. או בעברית "חדש מפני ישן תקים".

אלכס טרנר הוא סולן הארקטיק מאניקיז. למי ששומע רק רדיו באמצע היום ולא מכיר, אז הארקטיק מאנקיז היא קרוב לודאי להקת הרוק המצליחה ביותר בעשור הראשון של המאה ה-21. וללא ספק מגדירה איך נשמע רוק בתקופה זו. יש עוד להקות בז'אנר כמו הסטרוקטס שגאלו אותנו מהטכנו בתחילת העשור (למי ששונא טכנו ולא יודע למי להודות), וטוקיו פוליס קלאב שהם גם נחמדים.

אבל אלכס טרנר לא פחד מההצלחה וכמו בן-אדם גדול הוא הקים הרכב אחר לגמרי The Last Shadow Puppets. אני כבר שומר בבטן הרבה זמן את השיר בקליפ הנפלא למעלה The Age of The Understatemt, אבל לא יכולתי להתאפק עוד. בהרכב החדש אלכס טרנר מושפע, לטענתו, מדיויד בואי של השנים המוקדמות מבחינה במוסיקלית, כמה סימלי זה. דיויד בואי הרי בכל אלבום חידש ועשה דבר שונה לגמריי.

ולמי שלא מכיר ורוצה לשמוע את ההבדל , או כמוני שמאד אוהב ומוכן לשמוע שוב ושוב, הנה השיר הראשון באלבום האחרון של הארקטיק מאנקיז:

Arctic Monkeys- Brainstorm

מה אני אגיד לכם.. לא כזה הבדל...לפחות הוא ניסה.

רגע של נחת

M83, עוד להקה אלקטרו-צרפתית ששרה על הנעורים, אך בניגוד לטינאייג'רס מנקודת מבט יותר חושבת ופחות חרמנית. למעלה יש וידאו עם אחד הקטעים האינסטרומנטליים שלה. הם הוציאו אלבום חדש ממש עכשיו ניתן לשמוע אותו כאן וגם לקרוא על הלהקה.

הבמאי של הוידאו הזה הוא ספייק ג'ונס ויש לו יופי של כישרון, הוא מביים בין השאר פרסומות.

ממש לפני פסח גיליתי את שניהם ככה שיש עוד הרבה מה לחקור. בינתיים זה רגע של נחת שאפשר להנות ממנו.