ההיסטוריה באופן לינארי

אילו ההיסטוריה של המוזיקה היתה מתפתחת באופן לינארי משנות השמונים ועד היום, כנראה שכל המוסיקה היתה נשמעת כמו האלבום האחרון של M83. כן, כך אני מנחית אתכם בנחיתה רכה משנות השמונים חזרה לעתיד (שכמדומני היה גם כן סרט משנות השמונים).
כבר כתבתי על M83 כאן, זו להקה צרפתית ששרה באנגלית, לפחות הלהקה השלישית מסוג זה בבלוג. צרפת זה חזק בזמן האחרון, קצת חבל שהם שרים באנגלית - אני חושב שהדבר הכי יפה אצל הצרפתים זה השפה, גם התרבות והיין- בטח לא האוכל.
בצרפת (לא בספרד, והמבין יבין) יש משהו ביורו-פופ שהשאיר את הקלידים במקום מכובד לפחות כמו שוואן-הלן נתנו לו בשירי הרוק כבד שלהם. כן, גם גלאם רוק היה בשנות השמונים , שזה רוק כבד עם ליפסטיק, שיער מנופח ותייץ- באמת להקיא.

ולענייננו, M83 זו להקה של חברה אחרי צבא (לא באמת) שכותבת על הבעיות שלה בגיל הנעורים. בדומה לטינאייג'רס שהם גם צרפתים ששרים באנגלית, וגם שרים על הנעורים, אבל מנקודת מבט אחרת (יותר חרמנית).

האלבום של M83 נקרא Saturdays=Youth והוא מתאים למי שרוצה לשמוע מוסיקה אלקטרונית צליל קלידים מעודן ומתמשך, הווארד ג'ונס היה יכול להיות חבר בלהקה. אפשר להשמיע אותם באוטו לילדים בנסיעות ארוכות, כשהם ישנים. רק צריך להיזהר לא להירדם גם כן. חחח..
וברצינות, אלבום יפה עם קטעים אינסטורמנטליים, רק קצת מאתגר במתיקותו. ואני לא יודע למה הם קוראים לעצמם M83. מישהו יודע?

הסרטון למעלה הוא של הלהיט Kim & Jessie הוא גם יותר רוקי, וכאן למטה אחד ממש יפה שמדגים את הסחורה ממש. תנסו זה לא נושך, זה אפילו לא נובח.

M83-Skin of the Night