אני בטוח שמי שמבקר כאן שם-לב שאני מאד אוהב את הארץ. ואני חושב (מה אני אומר חושב, אני בטוח!) שכל מי שגר כאן אוהב אותה. ואני אומר את זה דווקא מפני שלא קל כאן. מסובך וקשה, מצד שני כל אחד שגר פה יודע שאם הוא היה רוצה הוא יכול לגדל ילדים אמריקקים בארה"ב , ובכל זאת הוא פה.
לתא מיוחד (Box) לראות את הקונצרט מלמעלה. בהפסקה סיפרה לי אחת הנשים האנגליות, בגיל 50 לערך, שהבן שלה משרת בצהל בלבנון. רציתי להגיד לה שהיא כנראה האישה הכי אמיצה בעולם, אבל לא אמרתי (סיפור אמיתי, נשבע).
הסיבה לכך לדעתי היא קודם כל מפני שבישראל יש רשת חברתית בין בני אדם שאני חושב שלא קיימת בשום מקום ביקום. או במילים אחרות כל ישראל חברים, כל ישראל אחים, כל ישראל ערבים זה לזה. זה מדהים איך כולם מכירים את כולם. עוד לא היה מקום אחד שהתחלתי לעבוד בו ולא היה מישהו שהכרתי או הכיר אותי. בתור תרגיל תבדקו ותמצאו שיש מישהו שאתם מכירים שיש לו חבר שיכול להרים טלפון לראש הממשלה.
ומרוב שאנחנו אוהבים את הארץ, אנחנו מוכנים למות עליה, ומרוב שאנחנו אוהבים את הארץ, אנחנו מוכנים לוותר על חלק ממנה. אתמול ראיתי בערוץ 1 סיפורים של משפחות שכולות, אחים, חברות ובעיקר אמהות - הלב כואב. לפני יותר מעשר שנים הייתי בלונדון בקונצרט, היינו זוג, והכניסו אותנו בחינם כמה אנגלים בגיל העמידה שקיבלו כרטיסים חינם מהעבודהלתא מיוחד (Box) לראות את הקונצרט מלמעלה. בהפסקה סיפרה לי אחת הנשים האנגליות, בגיל 50 לערך, שהבן שלה משרת בצהל בלבנון. רציתי להגיד לה שהיא כנראה האישה הכי אמיצה בעולם, אבל לא אמרתי (סיפור אמיתי, נשבע).
הארץ הזאת כל פעם מפתיעה אותי מחדש. ואני לא מדבר על ההיי-טק (מי שלא היה פה ילד בשנות השיבעים לא מבין איזה מהפכה נעשתה פה), ואני לא מדבר על העזרה הדדית שיש פה (ואני לא מדבר על העזרה של אולמרט להירשזון ולהיפך), אלא על הארץ עצמה.
שבת אחרונה הייתי בעין-צור ממש ליד זכרון. יש שם ארמון ביזנטי מלפני 2000 שנה, בית מרחץ רומי ונביעת מים ובוסתנים, סטייל הסטף - ממש גן עדן. זו ארץ זבת חלב ודבש, גפן ותאנה ורימון וכו'... טיילנו עם קבוצה של 12 משפחות, ועם החברים שלנו טמיר וקרן והבנות שלהם. אני וטמיר מכירים מהתיכון,פעם יצאנו יחד למעדונים, הלכנו יחד לרוקסן ולליקוויד (שלא תחשבו שאנחנו כאלה זקנים) ופתאום אנחנו בפאזה אחרת לגמריי. למעלה יש תמונות מעין צור. דרך אגב אפשר ללחוץ עם העכבר על כל תמונה בבלוג ולראות בהגדלה.
ואם כבר יום העצמאות. שני שירים של נעמי שמר שאני מאד אוהב בביצוע של "שוקולד מנטה מסטיק" שהאוסף שלהם מאד מומלץ. ואני שרוף על נעמי שמר ואהוד מנור. שני ענקי רוח שחיו עימנו.
שוקולד מנטה מסטיק - ארצי מולדתי
ובמיוחד ליום העצמאות
שוקולד מנתה מסטיק- חג לי
2 תגובות:
זורק אותי הרבה שנים אחורה... ליקוויד, פינגווין, רוקסן, מוזיקה... מרגיש לי מצד אחד כאילו זה היה בחיים אחרים, מצד שני שזה חלק ממי שאני היום.
גם מוזר איך פתאום חזרנו להיות בקשר ואני שמח שזה קרה. נראה לי שיש משהו מיוחד עם חברי ילדות, שלמרות שאנשים יכולים מאוד להשתנות במשך החיים, משהו בסיסי נשאר זהה.
נכון.
לא הבנתי איך זה יכול להיות שמישהו השאיר פה תגובה, אבל כשריאיתי שזה אתה..זה הסתדר לי.
הוסף רשומת תגובה