הדבר הכי מופרך שיכול להיות הוא שלו ריד הוציא אלבום מצויין בשנות השמונים עם צליל של שנות השמונים. עד היום האלבום הזה לא קיבל את הערכה המגיעה לו, ועד היום אני חושב שהוא מצויין. מה שבאמת מפתיע באלבום שנקרא New Sensations שזה ממש לו ריד במיטבו, בהפקה נגועה בצליל של שנות השמונים סטייל הצמד ג'ון & אוטס ששרו "She's a Man Eater", המוטיבים הם משנות השמונים: ג'ויסטיק, וידאו, דיסקג'וקי, יש יותר מידי אקו בשירה, יש רגאיי, אבל בכל זאת זה מתערבב ויצא אפילו מצויין. ויש שם שירים אל-זמניים שאפשר לשמוע עד היום בלי בעיה.
באלבום המוכר ביותר שלו משנות השמונים NEW YORK, שגם כן קניתי, הוא חזר למגברי גיטרות ישנים ולצליל שהיה לו קודם, אבל היו שם שירים פחות טובים, ולמרות זאת הוא נמכר עד היום בכל חנות דיסקים.
האלבום הזה אבוד, אתם חייבים לגלות אותו. נכון "ברלין" הוא אלבום מופתי, כן "טרנספורמר" הוא מופתי, כדאי להתחיל איתם , אבל גם כאן יש לכם מה להרוויח. וגם מי שמחפש צד יותר קליל של לו ריד יהנה.
תגובה 1:
אני מאוד אוהבת את לו ריד, אבל לא הכרתי את האלבום הזה... מה שכן, בזמנו קראתי ספר שירים שלו והייתי המומה מהעומק והאפלוליות של הטקסטים.
ובלי קשר, אני אוהבת את hall and oats ולא מזמן אפילו קניתי דיסק שלהם.
הוסף רשומת תגובה