הו סופרמן

לורי אנדרסון מגיעה להופעות בישראל. מבחינתי 20 שנה מאוחר מידי. לורי אנדרסון היתה בשבילי מוסיקאית כל-כך חשובה, קניתי את שלושת התקליטים הראשונים שלה וטחנתי עד בלי די. בעמודה בצד שמאל, יש את הפרופיל המלא שלי שם כתובים אבות המזון שלי במוזיקה כמו החיפושיות וכו'.., לפני 15 שנה גם לורי אנדרסון הייתה נכנסת. התפלאתי שהיא עדין מופיעה, עוד יותר התפלאתי שהיא מוציאה דיסקים.

לורי אנדרסון זה מייצגי מולטימדיה ואוונגרד. וזה כל-כך פסה בעולם הרוק. קראתי שאלבומיה האחרונים עדין עוסקים בניוון של החברה אמריקאית. סמולנית. אוונגארד, זה חלוציות, אבל במקרה הזה מדובר בחלוציות שלא התפתחה לשום מקום, משהו כמו לנחות על הירח. אין שם בינתייים שום דירות לזוגות צעירים.

ובכל זאת אם בשנות ה-80 עסקינן, אז לורי אנדרסון עשתה ממש מהפכה מחשבתית ותפיסתית במוסיקה, ואי-אפשר להתעלם לדרך שהמחשבה של המאזין צריכה לעבור בשביל לעכל ולהנות מכך. וגם היום כשאני מקשיב וצופה בסירטונים שהבאתי כאן אני נהנה. אני הולך קצת לבדוק מה היא עושה כיום. אבל בינתיים אנחנו בשנות השמונים.

למעלה בשיר הפותח את אלבומה השני. שבו היא התחילה קצת להתפשר, והיה לה קשה למשל שבאלבום שלה תהיה גיטרה בס רגילה. השיר אחלה.

כאן למטה היא בפילוסופיה על החובות הלאומיים של ארה"ב. ממש מפחיד במי אנחנו נותנים את מבטחנו. וזה בלי לקחת בחשבון את הנשיא המכהן שלהם.

ולמי שרוצה לקבל מושג איך נראות ההופעות שלה, מתוך תקליטה שלישי:

ועד היום סטודנטים עושים סרטונים למוסיקה שלה, לדוגמא שיר שצרוב אפילו, בליבי. אני אומר אפילו בליבי, כי זה למעשה מאד שכלתני. מתוך אלבומה הראשון Let X=X, להזכירכם תחילת שנות השמונים, המחשב רק הומצא, ושינה לגמריי את הסמנטיקה וזה לפני מונחה עצמים ו- C+++++.

ולבסוף שיר שלה עם פיטר גבריאל משנת 1984. ממש מפגש פיסגה. איך אהבתי את זה.