הרבה דברים מוזרים קרו לי ביום העצמאות. היינו בכפר גלעדי, יש שם הפנינג קבוע כל שנה: מתנפחים, בובת פיל שמעניקה ממתקים, פופקרן ואפילו תחרות עוגות. אני חליתי במחלה חדשה: "גהקת חובקת". במשך יממה שלמה לא הפסקתי לגהק. אפילו היה לי חום וכמעט התעלפתי. כלום לא עזר: כוסות מים, כפית סוכר, נשימות עמוקות, שכיבות סמיכה . אני יודע שזה מצחיק, אפילו אותי, אבל זה סבל נורא.
פרשתי לחדר במלון בכפר גלעדי וראיתי את חידון התנ"ך העולמי. אפילו בכיתי כשבפרס זכתה נערה, ולא נער, ככלת התנ"ך העולמית- אולי בגלל שיש לי בת בכורה, בטח גם המחלה עזרה. השנה זכו בכל הקטגוריות בנות: יש גם כלת התנ"ך הארצית, וגם כלת התנ"ך של התפוצות. ראיתי את ראש הממשלה מברך, וזה היה קשה להאמין לו ולהתרגש, וכבר בערב ראיתי אותו במסיבת עיתונאים מסביר על מה שהוא לא לקח או כן לקח אבל לא הכניס לריאות. וכל הזמן הזה גיהקתי!!!
שמעתי גם את האלבום של צמד צרפתי שנקרא Cocoon, שעושה מוזיקה כמו She & Him. האלבום שלהם יצא בסוף שנה שעברה וכולם שכחו ממנו. האלבום שלהם נקרא: "כל החברים שלי מתו בתאונת מטוס". לא מצחיק. אני לא אוהב את ההקצנה באלימות שיש באומנות. לעיתים נדירות זה מוצדק כמו בספרות זולה, בד"כ זה או סתם אינפנטילי או פורנוגרפיה של רגשות. בכל מקרה האלבום שלהם נחמד, אם כי לא טוב כמו של She & Him, והשיר בוידאו למעלה ממש שווה , מזכיר מאד את אליוט סמית'- אם לא טחנו אותו בגלגל"צ (אני לא יודע כי אני כמעט לא שומע) אז גם גלגלצ הם לא יודעים להיות.
בזמן שאהוד אולמרט חושב כל החיים שלו איך להזיז כספים מצד לצד ולהרוויח מזה משהו ואח"כ להתחמק מחוקרים כל החיים, אני בסה"כ רוצה לעבור את החיים האלה בשלום. בלי תאונות מטוס, חס וחלילה, ובלי גיהוקים. (אולי בגלל זה אני לא ראש הממשלה).
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה