עוד סיבה לכך שאני מרחף כבר כמה ימים היא אלבום הבכורה של Surfer Blood. אסטרו קוסט אמור לצאת רק בעשור הבא, אבל הוא בהחלט מתאים כאקורד סיום נאה, ואפילו מושלם לעשור הזה.
אם יש דבר שהופך משהו לצעיר, זה שהוא לא לוקח בחשבון את כל מה שכתבו לפניו. Surfer Blood עושים מוזיקה שהיא בין המכביז לבין גריזלי בר, או בין ניו-אורדר לבין (כמה לא מפתיע) הביץ' בוייז. כך יוצא שבסוף העשור הזה אנחנו בעצם חוזרים לא רק לשנות השמונים, אלא בעצם לשנות השישים. ואם לעסוק קצת באריכולוגיה, אז בשנות השמונים טענו שהסמיתס עושים מוזיקה שהיא רטרו לשנות השישים, ובאלבום של Surfer Blood יש עוד הרבה מאד צלילים בגווני סיקסטיז בוהק, אבל יש בו גם קטעים שמזכירים את השינז ואת קורסיב.
היופי הוא שכל העושר הסגנוני שסרפר בלאד מסתמכים עליו לא מכביד עליהם כלל. האלבום Astro Coast הוא רצף של שירים שנשמעים כמו פרץ יצרתי רענן וטרי. מה שעוד נחמד באקורד הסיום הזה שהוא כולו אינדי טהור. מדובר בילדי קולג' מפלורידה, שהקליטו את כל האלבום בחדרם במעונות. לא גדול?
Surfer Blood - Floating Vibes
Surfer Blood - Swim
2 תגובות:
לפעמים אתה מפתיע אותי - גם בבחירת המוזיקה וגם באופן הכתיבה. אני מרגיש כאילו אני יכולתי לכתוב את הפוסט הזה...
נמרוד, לגבי הסגנון המוזיקלי: זה אני! אני אוהב את האלבום הזה מאד, וחורש אותו המון. למעשה פתיחותי למיינסטרים התפתחה עם השנים, בגיל 16 לא הייתי מסוגל להקשיב למיינסטרים, אבל הוא באמת היה גרוע.
לגבי הכתיבה אני עוד לומד ממך :-)
הוסף רשומת תגובה