לעקוב אחר הפרימיום

יום שלישי, 24 באוגוסט 2010

בלונד חולמני = מטבע נוצץ

יש לי חבר של חבר שהוא נגר מאד מצליח, מופיע בתוכניות טלוויזיה, וממוצב כ'נגר מעצב'. יש בארץ מספיק אנשים עם כסף שמעדיפים לשלם, ולדעת שהם מקבלים מה שהם רוצים. הוא בעצמו, הנגר הצנוע, אומר שעץ זה עץ, ומסמר זה מסמר והכל עניין של שיווק. אנשים צנועים שעושים משהו טוב נוטים לעתים לחשוב שכל אחד היה יכול לעשות מה שהם עושים אילו היה רק מתאמץ, אבל האמת היא שכל-כך הרבה דברים צריכים לקרות כדי שתגיע לנקודה כזאת שאתה עושה נגרות שנחשבת ליצירת אומנות: אתה צריך להיות מוכשר, חרוץ , בעל ניסיון, בעל יכולת לעבוד עם עובדים, בעל יכולת לעבוד עם מזמינים, לדעת לנהל משא ומתן ותקציב. אי-אפשר לתלות את הכל בשיווק. ל-Blonde Redhead יש מיצוב של להקה מתוחכמת שקורצת לחובבי האינדי: זמרת ממוצא יפני עם קול שפוגע באזור החלציים, דילוגים בין ניו-יורק לשבדיה שיר שנקרא "אוסלו" וסגנון מוסיקלי שנשמע במודע חלומי. על האלבום החדש שלהם Penny Sparkle אומר חבר הלהקה, Kazu Mazino : "אני לא יודע על מה האלבום...היה לי חזיון שנדדתי רחוק כדי להשלים אותו..ונחתתי בשלג של סטוקהולם החלומית ... הרגשתי כמו רועה שמנסה להכניס לחצר 5 סוסים פראים ואצילים, ושאינו מצליח בכך.." אם נמנע מלהיות ציניים לרגע, אז למה לא? אם כך הם ממצבים את עצמם... העיקר איך שהדברים יוצאים, והם יוצאים חלומים. קצת קשה לכתוב שורה תחתונה למשהו שהוא חצי אמורפי, במיוחד בשנה רוויות מוסיקה שכזאת, אבל אנסה: מכל האלבומים שהיו כאן השבוע, אני הכי נהנה להקשיב ל'פני ספרקל', הבעיה היחידה של האלבום הזה הוא המיקס הדאנסי המאולץ של השירים בהשפעת These New Puritans, זה מכשול שצריך לדלג מעליו בהאזנה. היה כאן כבר לא מזמן שיר אחד שלהם שמאד אהבתי Nothing Getting There, במיקס יותר פשוט ועדיף בעיניי מזה שבאלבום, והנה עוד אחד מדליק:

Blonde Redhead - My Plants Are Dead

אין תגובות:

פוסטים אחרונים וממש שווים !