לעקוב אחר הפרימיום

יום שלישי, 26 בנובמבר 2013

לו ריד - הספד אחרון

 
נראים מאושרים

הרולינגסטון הקדיש את תמונת השער האחרונה שלו ללו ריד. וכאן לורי אנדרסון בדברי הספד אחרונים שבהם היא מתארת את המפגש שלהם, את החיים המשותפים, במשך 21 (!) השנים האחרונות, על הצעת הנישואים בשנת 2008, ועל הדרך שבה הוא מת - שגם בה היא מוצאת הרבה.. יופי והשלמה.
אני חושב שאני מכיר את לורי אנדרסון לפני שהכרתי את לו ריד. יש מצב שהתחלתי להקשיב לאלבומים שלה לפני ששמעתי אלבום אחד שלו. יש לי את כל האלבומים שלה מהאייטיז, אחר-כך המצב התהפך, לאט לאט לו ריד הפך למוזיקאי משמעותי בחיי, ולורי אנדרסון פחות ופחות.
כשאתה קורא את סיפור אהבתם של שני אלה, כפי שלורי אנדרסון מתארת אותם במאמר פה, אתה מנפץ לעצמך על הדרך את כל היסודות של הרומן הרומנטי (סטייל רומאו וג'ולייט) ובונה אותם מחדש. זו קודם כל אהבה מאוחרת (ולא של שני טיפשעשרה להוטי הורמונים), זו אהבה שיש בה הרבה אינטלקט, אבל אתה יכול להבין גם, שעם כל הטאיי-צ'י והמדיטציות, - זו גם אהבה מלאה ברוחניות. וכמובן, שזו אהבה שיש בה גם הרבה רגש של אהבה פשוטה ורומנטיקה. 21 שנה זו חתיכת תקופה, אני אפילו לא הייתי מודע לכך שהם כל-כך הרבה זמן ביחד. מבחינתי הם נשואים משנת 2008, אבל היי לורי אנדרסון לא ידעה מי הם הוולווט אנדרגראונד כשהיא הכירה את לו ריד (מצטער אני לא מסוגל לקרוא לו רק "לו"), מבחינתה הם היו בכלל בריטים.
יש בהספד הזה גם תאור נורא יפה של הסוף, אבל בעיקר האמצע - והחיים המשותפים שלהם יחד נראים מאד טובים להם. הרבה פעמים אתה שואל את עצמך: איך רוקיסטים מתבגרים ? או איך הם אמורים להתבגר ולהזדקן ? אז לקית' ריצ'ארד ובונו יש כנראה את הגירסה היותר מקובלת של העניין, לאחרים, כמו ניל יאנג ודייב גרוהל יש את הגירסה המשפחתית של הנושא, וללו ריד וללורי אנדרסון - אולי המוזיקאים הכי לא שבלונים שיש בעולם - יש את הגירסה שלהם: דף 1, דף 2
  יכולתי לבחור באלף שירים. אבל בחרתי בקליפ אנימציה שמצאתי מתוך סרט מדע בדיוני שיצא בשנת 1983, ובו לו ריד משתתף. 
Lou Reed - My Name is Mok

 

שתי הופעות טובות שהקשבתי להם אחרי מותו:
Lou Reed - Live In New York 1987
Lou Reed - Live Park West Chicago 1978
 
וזה הראיון האחרון של לו ריד
 

 
 
 
 

אין תגובות:

פוסטים אחרונים וממש שווים !