נבדק ונמצא פרימיום - מתחת לראדר

ראדר של מיקי-מאוס-ניו-אורדר [אני רואה מלא ציצים, הראדר נמצא תקין !]

פתיחה
סוף השנה הזאת השאירה אותי עם הרגשה מסויימת של תיסכול. אחרי האזנה שוטפת למוסיקה, במשך שנה שלמה, פתאום בסוף  גיליתי שפספסתי לא מעט מוסיקה שהיתה יכולה לחדור לי לתוך הנשמה. מוסיקה שעברה לנו מתחת לראדר, או שבכלל לא היתה בגיזרה של הראדר שלי. ואני אומר את זה בתור טכנאי ראדרים במקצועי - כן, כבר שכחתי שאני גם טכנאי ראדרים, עובדה. ותלחצו PLAY

Rotifer
השיר הזה יכניס אתכם טוב טוב לעניינים. אינדי-פולק אנגלי או מה שלא יהיה

Rotifer - Canvey Island


J Mascis
J Mascis הוציא אלבום פולק בשם  Several Shades of Why בליילב סאס פופ.

J Mascis - Not Enough


Grails
אחד מאלבומי הפוסט רוק של השנה
Grails - Future Primitive

Ensemble
אלקטרוניקה מתוך האלבום Brandt Brauer Frick של ההרכב Ensemble

The Brandt Brauer Frick Ensemble + Emika + Pretend


Beth Jeans Houghton
בעיקרון האלבום Yours Truly, Cellophane Nose   אמור לצאת ב-2012, אבל הסינגל היפהפה הזה כבר יצא בשנה שעברה

Beth Jeans Houghton & The Hooves Of Destiny - Liliputt



Jonny
לורה ג'יי מרטין מופיעה גם בהרבה שת"פים עם אמנים אחרים, למשל ההרכב ג'וני, שבראשו עומדים נורמן בלייק ואיירוס צ'יילדס
Jonny - When I Still Have Thee. King

Ólafur Arnalds
אינסטרומנטלי, "ניאו-קלאסי". אולאפור ארנלדס, מלחין ומעבד איסלנדי בן 25, עם "שירי סלון". לפני כמה ימים הוא עשה וידיאו-צ'אט מהסלון שלו וענה לשאלות המשתתפים, ואז סיפר שהוא יוצא להופעות עם האלבום באירופה בחודש מרץ. הוא כמובן גם מתחזק הרכבי אינדי, אלקטרוני וכלי קשת. למה לא. והוא בן דוד של הסינגר-סונגרייטרית אולוף ארנלדס.
Ólafur Arnalds - Fyrsta

נראה לי שמגיעה הכי הרבה תודה לסטיבי על הגילויים האלה.
וכדאי לכם להקשיב גם
לסיכום הסיכומים של 2011
ולסינגלים של 2011

ואל תשכחו את הסיסמה:
החיים יפים והמוסיקה פרימיום

Giles Corey - מלנכוליה בועטת

שדרגו את החורף שלכם - והיו מלנכולים

סוף שנת 2011 היתה אגרוף בבטן. אני לא אומר את זה מתוך הכאב של האגרוף, אלא הרבה יותר מתוך ההפתעה. בסוף השנה, התעמקתי הרבה יותר בסיכומים אישיים של אנשים שאוהבים מוסיקה, ושם גיליתי את האוצרות האמיתיים שהפתיעו אותו, ואפילו היממו אותי. למשל האלבום של Colin Stetson או האלבום  של Giles Corey. ארז סובל מתאר אותו כאלבום השנה שלו, וגם אני התלהבתי. ביקשתי מארז לכתוב כמה מילים שיסבירו את החוויה שלו. אז הנה מה שארז סובל כותב:

פרוייקט הסולו של בחור בשם דן בארט, צעיר מקונטיקט, ארה"ב, שכבר השתתף בכמה פרוייקט מוזיקליים בשנים האחרונות, החליט הפעם לעבוד בגפו ולהקליט את אחד האלבומים המאיימים והמדכאים של השנה (אם לא העשור). זהו ללא ספק אלבום השנה שלי, האלבום שהכי אהבתי והאלבום שהכי הפעים אותי באווירה המוטרפת-מלנכולית שלו. מצד אחד שקט-שקט על גבול הדארק-אמביינט מצד שני בועט (ואפילו באכזריות ובזעם רב) כשהרגע מצריך את זה. והבחור הזה יודע למקם את הרעש שלו במקומות המושלמים. לאורך השירים הארוכים הוא דורש הרבה סבלנות, כנראה יותר מבדרך כלל, אך באותו זמן הוא מתגמל פי כמה וכמה  Giles Corey לא מפסיק לחלחל אליי ולסחוט ממני אנרגיה, אך מעניק לי הרבה נחת.

השיר המצורף הוא מסוג השירים שמבדיל באבחה חדה וברורה בין האוהבים לשונאים. אני רק מבקש להיות סבלניים, בכל זאת 8 דקות שיר אבל זה שווה את זה (גם אם לא תאהבו את השיר בסוף, לפחות בזבזתי 8 דקות מחייכם! אותי זה ישמח). החלק שמתחיל בדקה ה- 5:00 ומגיע לשיאו ב- 6:30 זה שיא מוזיקלי וגאוני שלא יאומן מבחינתי. אין יותר טוב מזה בשנה הזו.

Giles Corey - No One is Ever Going to Want Me

ועוד שיר שאני אוהב
Giles Corey - The Haunting Presence

Vetiver של החורף

מבחינתי הגיע הזמן להתחיל את שנת 2012, אבל גם לא ממש. אני עוד בגלים של גילויים מאוחרים של אלבומים משנה שעברה. אחד מהם הוא של להקת Vetiver מסן פרנסיסקו. הם הוציאו השנה אלבום בשם The Errant Charm,  בקומינקט של הלייבל סאב-פופ היה כתוב שהוא מצויין לאידליית אחה"צ . לי הוא עושה כיף בחורף הזה. הנה שיר אחד מתוכו:
Vetiver - Its Beyond Me

וגם קאבר מעולה ל -AR KANE להקה פרוטו-שוגייז של אפרו-בריטים. בהמלצת איתי כוחיי.

Vetiver - Miles Appart

וכל הפוסט הזה לא היה קיים בלי ההמלצה של אורי דביר
Vetiver -  - Lon Chaney

שיפוט מהיר: Six Organs of Admittance

התחלתי להכין את סיכום השנה שלי, וזה תמיד מפתיע אותי שלמרות שאני אחד שאוהב את המוסיקה שלו באנרגיות גבוהות, אני מקשיב גם די הרבה לדברים היותר  שקטים ואיטיים. אתמול גיליתי עוד אלבום שלא הקשבתי לו השנה, בזכות ארז סובל, הנה מה שהוא כתב: "בן צ'סני עושה כאן את שלו, המון אקספרימנטל, לא לכל אחד. אבל זה אגף שאני אוהב במיוחד, מונוטוני אך באותו זמן מרתק ומסחרר. הייתי שמח אם האלבום היה קצת יותר בועט, אבל Asleep in the Floodplain זה אלבום נפלא "

Six Organs of Admittance - River Of My Youth by Alexei Leonov

ועוד שיר קצת יותר איטי ומונוטוני
Six Organs of Admittance - Brilliant Blue Sea Between Us by erezs

שיפוט מהיר: Jonathan Wilson

מממ..שום אלבום חדש ומיוחד לא צפוי לצאת בחודש דצמבר, כל האתרים וכל המגאזינים לא ממתינים וכבר יצאו עם הסיכומים השנתים של אלבומים של 2011, וזה מצליח מאד לבלבל אותי. איפה טעיתי ? אני שואל את עצמי. הרי חודש אחר חודש אני עוקב אחרי כל האלבומים שיוצאים, איך זה יכול להיות שפיספתי כל-כך הרבה ? אז קודם כל לא פיספתי כל-כך הרבה, פשוט יש הרבה דברים שהם לא הסגנון שלי, אבל צריך לראות בכך גם הזדמנות להכיר דברים חדשים. אז את Gentle Spirit  של  ג'ונתן וילסון לא פגשתי ברשימות האחרות, אלא דווקא כהמלצה של חבר, ובכל זאת אלבום שעבר מעלי ולא שמתי אליו לב. זה שילוב של דיוויד קרוסבי וגרידפול דד, וזה יצא השנה וזה נפלא:

האלבומים החדשים - נובמבר 2011 !

עונת החגים הנוצרים מצטלמת די יפה בכל סרטי הוליווד הקיטשים, אבל מבחינה מוסיקלית זו תקופה די בעייתית לחובבי מוסיקה (אם לא לוקחים בחשבון שזו גם תקופה נהדרת לסיכומים שנתיים). בחודש נובמבר כבר אפשר להרגיש את מבול אלבומי המיינסטרים ואת שלג אלבומי הכריסטמס. הכל מותאם לאריזות מתנה, המתאימות להטמנה מתחת לעץ האשוח.  אז כולם מנסים לעשות קופה: ריאהנה סוחטת עוד להיטים, איימי וויינהאוס ז"ל באלבום חדש, סיגור רוס וטיגאן ושרה יוצאים באלבומי הופעה, הסמאשינג פאמקינז בהוצאות מחודשות, REM עושים אוסף שמסכם את כל פועלם, והאלופים במכירות - U2 במהדורה מיוחדת -20 שנה לאכטונג בייבי (אלבום שמזכיר לנו למה אהבנו כל-כך את הלהקה הזו). אין כמובן שום בעיה עם זה, כי אם חייבים לעשות קניות, אז לפחות לקנות מוסיקה. ובכל זאת ננסה להתמקד בסקירה הבאה באלבומים שיש בהם יצירה חדשה:

Kate Bush - 50 Words For Snow בדיעבד זה כנראה האלבום המשמעותי ביותר של החודש. האגדה אומרת שלאסקימוסים יש 50 מילים לשלג. מה שקייט בוש ניסתה לעשות הוא ליצור 50 דימויים בשפה האנגלית לשלג. פעם זה דימויי לרוחנו, פעם אחרת לאבק, לנפילה, ללידה, לטוהר, לחיות שעשועים, לקדרות של יער, לצמרות עצים. קחו למשל את המילים של שיר הפתיחה: "נולדתי בענן ומאז אני נופלת, אני רוצה שתתפוס אותי, תביט למעלה ותראה אותי, אתה יודע שאתה יכול לשמוע אותי, העולם כל-כך רועש, ממשיך ליפול, אמצא אותך, אנחנו מעל היער, יש מיליוני פתיתי שלג, אנחנו רוקדים, העולם כל-כך רועש, המשך ליפול ואמצא אותך, אני קרח ואבק, אני השמיים שמעל.." השיר המרכזי Wild Man מספר על משלחת שניסתה להעפיל בשנת 1905 לפיסגת ההר Kangchenjunga שנחשב פעם להר הגבוה ביותר בעולם. השיר בפלייליסט הוא Snowflake, ועוד אחד

Childish Gambino - Camp הבחירה של אובמה כנשיא ארה"ב, וגם מותו הטרגי של מייקל ג'קסון, יצרו אשליה מתוקה שהצרות של השחורים בארה"ב נגמרו. לא נשאר על מה לדבר חוץ מהבוטילישס של ביונסה. שירי ראפ והיפ-הופ עוסקים בעיקר ביחסים שבינו לבינה, ובריקבון של חיי ההוללות של זמר ראפ. חיים שכוללים יותר מידי כוסיות, יותר מידי סמים, תחושת ריקנות, פחד במה וחרדת יצירה. ואז מידי פעם צץ איזה ראפר שמחזיר את כולם לפרופרציות ומדבר על מה שכואב באמת. צ'יילדיש במבינו באלבום מסחרי ראשון, שבו הוא מביא את הקשיים של חיי השחורים באמריקה. את שם הבמה שלו הוא מצא במחולל שמות רנדומלי מהאינטרנט. שמו האמיתי הוא Donald McKinley Glover והוא אפילו משחק בסידרה "קהילה" של NBC. השיר בפלייליסט All The Shine ועוד שיר.

 Amy Winehouse - Lioness Hidden Treasures זו כנראה המתנה המתאימה ביותר לכריסטמס. האלבום השלישי של איימי וויינהאוס. זה שמורכב מעודפים וקאברים, וגרסאות שונות לשירים מוכרים. 4 שירים ישנים אך לא מוכרים שכבר שמענו יצאו פצץ. לא מאכזב בכלל. חבל עליה, ממש חבל. השיר בפלייליסט Amy Winehouse - Like Smoke ft. Nas ועוד אחד,  ועוד אחד

tUnE-yArDs  -  WHO KILL הזמרת האמריקאית מריל גרבוס, פועלת בשם הבמה tUnE yArDs, היא תגיע להופעה אחת בישראל בתחילת השנה הבאה. גרבוס היא מוסיקאית מיוחדת ויצרתית במיוחד, המשלבת אלמנטים של ג'אז ומקצבים שונים במוסיקה שלה, יש אפילו שמשווים אותה לביורק. אני לא שמתי לב אליה. ראיתי איזה קליפ מעניין שלה, ולא התעמקתי, חשבתי שזו איזו להקת אינדי צעירה. טעיתי. יש לה אלבום מגובש שחובבי טוקינג הדס יוכלים לאהוב מאד. השר בפלייליסט Gangsta.

Snow Patrol - Fallen Empires להקה מצפון אירלנד שעושה רוק מיסיונרי, באלבום שישי חביב ביותר. יכול להיות שאם קולדפליי לא היו פוגשים את בראיין אינו אז הם היו נשמעים ככה.  מזכיר גם קצת את קינגס אוף לאון, ואת נוח והלויתן. בסך-הכל די אהבתי את האלבום הזה למרות שלשנת 2011 הוא די פשוט. השיר בפלייליסט This Isn't Everything You Are

Tokyo Police Club - 10X10X10 הם התחילו קצת כמו גירסה חקיינית של ארקטיק מאנקיז. בינתיים הארקטיק מאנקיז קצת פחות מכסחים ו- Tokyo Police Club נשמעים יותר כמו רוק גאראג'. יצא להם אלבום חדש שכולו קאברים שנקרא: Ten Songs, Ten Years, Ten Day שזה אומר שהם הקליטו 10 שירים ב-10 ימים מהעשור האחרון. הכי בולטים הם השיר של מובי שבו מורגן קיבי מ- M83 התארח והחידוש לשיר קים וג'סי של M83. אהבתי גם את Little Sister. זה אלבום שלא לוקח את עצמו יותר מידי ברצינות, סתם רוקנרול מדליק וכייפי. השיר בפלייליסט Kim & Jessie ועוד שני שירים

 Drake - Take Care יש לי בעיה עם דרייק. הוא נמצא בדיוק בקו הגבול בין הקצת יותר מידי ממוסחר למספיק מאתגר. דרייק הוא ממשיך דרכם של המיינסטרים של ההיפ-הופ, מפאף דאדי לקניה ווסט. דרייק נשמע יותר מלנכולי מהם, יותר עמוק, יותר סול, וגם יותר צ'יזי. גם קצת מפריע לי שהוא שר מהאף, הוא לא מקפיץ כמו פאף דאדי, ואין לו את הגאונות של קניה ווסט, הוא חם, הוא זועם, ויש לו הרבה מה לומר, ויש לו גם שירים טובים. זה מספיק בשביל להקשיב, ולהנות. השיר בפלייליסט: Shot for Me

Sasndro Perri - Impossible Space אני לא בטוח שהאלבום הזה יצא החודש, אבל אני גיליתי אותו החודש.  סנדרו פרי הוא קנדי ! כמה שאני אוהב מוסיקאים קנדים ונופל בצליל שלהם זה עוד לא ברור לי איך. הוא כבר הוציא איזה עשרה אלבומים, בתחילת דרכו תחת השם Polmo Polpo ומשנת 2006 בשמו כסנדרו פרי. קצת קשה לתאר איך נשמע האלבום החדש שלו, Impossible Spaces, משהו כמו פולק אקספרמנטלי עם נגיעות של בוסה נובה ואלקטרוניקה. מוסיקה אידאלית ליום שישי אחר הצהרים, או ליום שבת, השיר בפלייליסט : Changes.

Future Islands - On The Water להקת סינטיאינדי ממרילנד. נמרוד מטאפאס טאפאס כותב: "לכאורה אין בצלילך האייטיזי, לפעמים טיפה צ'יזי, של האלבום הזה שום דבר מיוחד. אבל כמעט כל השירים באלבום מצוינים, וכולם פועלים בתוך מסגרת מוזיקלית מצומצמת יחסית ומצליחים להדהד אחד לתוך השני מבלי לחזור על עצמם. הבעיה היחידה עם האלבום היא שהוא לעיתים קרובות שמשי מדי בשביל החורף שמשתולל כאן בחוץ. נראה שלא תהיה ברירה אלא לחזור ולהאזין לו שוב בבוא האביב." השיר בפלייליסט: On The Water ועוד שירים

David Lynch - Crazy Clown Time אלבום סולו בכורה לבמאי דיוויד לינץ'. כקולנוען הוא עוסק בביזארי, במיוחד, באקצנטרי. ראיתי את סרטיו: "איש הפיל" ו"לב פראי" עם ניקולס קייג' שלובש כל הסרט ג'קט מעור נחש. הוא עוסק באמריקה התת קרקעית ,זאת שרוחשת בלבם היצרי של תושביה, ולאו דווקא בקניות של בלאק פריידיי. לניץ' גם ערך תחרות סרטוני וידאו לסינגל הראשון מתוך האלבום הזה בשם: I know. אלבום שמתואר על-ידי רבים כפסקול לסרט שלא הוקרן, זוכה סוף-סוף לויז'ואל. עכשיו תתארו לעצמכם כמה קשה זה לביים קליפ לתחרות כזאת שדיוויד לינץ' הוא לא רק השופט שלה, אלא גם מעורב בה ריגשית קצת יותר מידי. 450 קליפים השתתפו בתחרות ומכולם זכתה הבמאית הישראלית תמר דרכלי. לא להאמין !ועוד שיר

The Beach Boy - Smile הוא נחשב כאלבום הגנוז המפורסם ביותר בכל הזמנים. אני לא הבנתי עד הסוף למה בראיין וילסון נכנס למשבר נפשי בעקבות אי-הוצאת האלבום הזה, אבל ב-2004 הוא הקליט אותו מחדש והוציא אותו תחת שמו (אחרי שטען שההקלטות המקוריות נשרפו למוות). חלק מהשירים מהפרוייקט "סמייל" יצאו במהלך השנים באלבומים של הביץ' בוייז, או בסינגלים, אבל האלבום הזה, שהוקלט בשנים 1966-1967, יוצא בשתלמותו - כפי שהתכוון המשורר - רק עכשיו ! הרעיון של האלבום הזה הוא לעשות "סימופניית נעורים לאלוהים", הרעיון היה לעשות אלבום שיחזיר את ההגמוניה של מוסיקת הפופ חזרה לאמריקה. הכוונה היתה "לעשות את אלבום הרוק הכי טוב שנכתב אי-פעם". ההשראה היתה בחלקה מג'ורג' גרשווין. הכוונה היתה לעשות אלבום שלם בטכניקה ההקלטה המודולרית, כפי שהוקליטו את השיר Good Vibration, שיר פופ פסיכדלי שדחס שלושים דקות של הקלטה לתוך שיר פופ קצר, שיר שהוקלט במשך תשעה חודשים. השיר המצליח ביותר של הביץ' בוייז. שיר שלא יצא באף אלבום בהתחלה (כי הוא היה צריך להיות חלק מסמייל), אלא כסינגל. אתם יכולים להבין לבד שזו היתה משימה בלתי אפשרית. לכל המאמר +שיר

Tegan And Sara - Get Along
 אלבום הופעות של התאומות הקנדיות הלסביות...אני חושב שזה תיאור מספיק.

She and Him - A Very She and Him Christmas
אלבום שירי כריסטמס של הצמד - לא בא לי להקשיב

Brian Eno - Panic of Looking  לפעמים האלבומים של בראיין אינו נשמעים כמו ניסיונות מוסיקלים שהוא עושה לצורך תרגול טכניקות הפקה, ושעל הדרך הוא אורז אותם לאלבום מסחרי, כי מה רע בקצת דמי כיס. כך זה היה לטעמי בשני האלבומים הקודמים שלו שיצאו שנה שעברה והשנה. האלבום הזה שונה, הוא יותר ספוקן וורד שהוא עושה לשירים של המשורר ריק הולנד. יכול להיות שאם הייתי מתרכז במילים הייתי נהנה יותר, אבל כמו שזה - זה די משעמם, אותי.

Sigur Ros - Inni אני לא מצליח לעבור אלבום של סיגור רוס מבלי להירדם. בשיר שלישי מהאלבום הההופעה החדש שלהם ואני כבר מפהק פיהוקים שעלולים ליצור שיבושים קשים בשידורי רדיו פרימיום להמונים. צריכים למכור את האלבומים שלהם כמשכך כאבים, או לחילופין עם ערכת קפה. צריכים לכתוב על האריזה של הדיסקים של סיגור רוס:
להאזנה בעמידה בלבד ! מסוכן לנהיגה ! להאזין במינונים לאחר התייעצות עם רופא. מסוכן לבעלי לב חזק ולגברים פעלתנים.

Lady Gaga - A Very Gaga Holiday עם פסנתר בהופעה חיה היא מוכיחה שהיא לא סתם בחורה מכוערת שהפכה לסמל סקס, אלא שהיא יודעת ממש לשיר. זה נשמע כמו סטנדרטים של ג'אז לכריסטמס, דווקא נחמד. אהבתי במיוחד את Oranged Colored Sky, בפלייליסט.



Rihanna - Talk That Talk אלבום שלישי לריאהנה. גל אוחובסקי כינה אותה שרית חדד של ההיפ-הופ. אהבתי את אלבום הבכורה שלה, מאז היא נשמעת כמו אחת שלוחצת חזק על התפוז בשביל להוציא עוד קצת מיץ.

Chris Cornell - Songbook לא הקשבתי וגם לא מתכנן להקשיב

Atlas Sound  - Parallax
Bradford James Cox הוא גם סולן להקת דירהאנטר. חברים שלי אוהבים אותו מאד. זה אלבום שלישי שלו, ואני לא התלהבתי. השיר בפלייליסט Praying Man

יצא גם אלבום לבלאק קיז, אבל זה היה ממש ברגע האחרון, אז תסלחו לי

אלבום בהזרמה - Drake - Take Care

זה לא בדיוק חורף מה שאנחנו חווים בימים האלה. יותר צינה שמקפיאה וחודרת לעצמות. בצהרים יש שמש שקרנית, ובלילה כפור טוטאלי. עושה לי חשק לשוקו, עושה לי חשק להתעטף בשמיכת חורף קטיפתית, עושה לי חשק להקשיב לאלבום של דרייק. בימים אחרים יכול להיות שהוא היה יותר מדי מדושן בשבילי, אבל בערב קר במיוחד, לא מפריע לי למרוח שכבה עבה של חמאה ומעליה נוטלה על לחם לבן. מזיק לשיניים ? מזיק לבריאות ? כרגע זה ממש מחמם : קישור

tUnE-yArDs - בקרוב בישראל !

במסגרת עבודתי יוצא לי הרבה לעבוד במקומות שונים בארץ, בדרך לקצרין אני עובר ליד הכנרת, בגלבוע אני טובל בפסטורליה, בתל-אביב אני אוכל במסעדות הטובות והטובות פחות, בירושלים אני זוכה להמון השראה, ואפילו היה לי פעם משרד ממש על הים. כיוון שארצנו כה קטנה אז יוצא לי להגיע לאותם מקומות גם כשאני בחופשה.  והאמת היא שהגלבוע, הכנרת, הים, רמת הגולן, ואפילו הערים הגדולות נראות אחרת לגמריי כשאתה באמצע יום עבודה, ואחרת כשאתה תייר - אפילו תייר מקומי. כל המקומות האלה בעצם לא משתנים לכבוד החופשה שלך, זה רק אתה שמשתנה. הים פתאום מרגיע את רוחך, כיכר רבין בטיול עם הילדים מקבלת תחושה חדשה, בירושלים ביקרתי בניקבת השילוח ומנהרת חיזקיהו וזו היתה חוויה. ככה מתנהלים כל החיים שלנו בארצנו הקטנה, דרמות קטנות וגדולות, שאני כלל לא מודע להם, מתרחשות בבית המשפט שסמוך למקום עבודתי בתל-אביב. ובצד השני של הרחוב, קבוצות של בתי ספר מבקרים במוזיאון. כל אחד חווה את החיים מנקודת מבט אחרת, ולפעמים יש לנו את הזכות לחיות אותו מקום מנקודות מבט שונות. למשל אתמול הייתי בגני התערוכה בביתן 10 בכנס המהנדסים השנתי, דיברנו על נושאים מעניינים כמו בנייה באיזור בולענים, הצלת ים המלח, איך מחליטים על שימוש בבנים לאחר רעידות אדמה, מגמות  עולמיות בארכיטקטורה של רבי קומות, וגם איך שיחפרו את המנהרות של הרכבת הקלה  של תל-אביב (דרך-אגב, העבודות על הפרוייקט הזה כבר החלו). זה אותו ביתן 10 שהייתי בו בכמה הופעות טובות, וזה באמת קצת מוזר. פתאום זה נראה כמו לעשות סקס במשרד, או להיפך: לעשות משרד בסקס.

הזמרת האמריקאית מריל גרבוס, פועלת בשם הבמה tUnE yArDs, היא תגיע להופעה אחת בישראל בתחילת השנה הבאה.  גרבוס היא מוסיקאית מיוחדת ויצרתית במיוחד, המשלבת אלמנטים של ג'אז ומקצבים שונים במוסיקה שלה, יש אפילו שמשווים אותה לביורק. אני לא שמתי לב אליה. ראיתי איזה קליפ מעניין שלה, ולא התעמקתי, חשבתי שזו איזו להקת אינדי צעירה. לפעמים אתה יכול להקשיב לכל המוסיקה החדשה שיש בעולם, ורק כשאתה נכנס לנקודת מבט של מישהו אחר, אתה מגלה את אותם דברים עם תפישת מרחב שונה לגמריי

tUnE-yArDs  - Riotriot

שיפוט מהיר: קייט בוש - חדש !

לפעמים אני שואל את עצמי אם לא היתה מתאימה לי אישה כמו קייט בוש. התשובה היא כנראה שלא. היא היתה גונבת לי את כל ההצגה, ודווקא בניתי לעצמי תפקיד די נחמד בחיים, יש בי אקצנטריות, יש בי ניצוץ שאנשים לא יודעים בדיוק איך לפרש אותו ביום-יום, גם אני קצת חוצני, ולא הייתי רוצה אישה שמתעלה עליי בכך. אבל, כמה שאני אוהב את הארכיטיפוס שהיא - כמעט כל זמרת שניה משווים לקייט בוש, כולל זאת עם הנבל וההיא הג'ינגיית עם המכונה. מה שמאד מוזר בקריירה המאד מצליחה שלה, הוא שהיא מאד מסוגרת בביתה ובעצם לא מופיעה בכלל כבר כמה עשרות (אם לא כמה מאות) שנים. בכל זאת היא מצליחה לשמור על מקום קבוע בתודעה, וכל אלבום שהיא מוציאה הוא אירוע מספיק חשוב גם בכל אתרי האינטרנט של הדור המזויין הנוכחי.
האלבום החדש של קייט בוש..רגע ! אני אתחיל שוב... ועכשיו !!!! יש לקייט בוש אלבום חדש !!! יפיייי !!!! זה יותר טוב, ויותר הולם את גודל השעה, למרות שזה אלבום מאד חורפי ויתכן והיה צריך דווקא לשמור על טון מינורי ומתוחכם יותר, אבל אני לא יודע לעשות את זה.
אז לאלבום החדש של קייט בוש קוראים 50 Words for Snow, ומה יותר חורפי מזה.  לאוזן האלבום הזה נשמע קצת איטי לפחות בתחילתו, אבל המילים, והקונספט מספרים דבר שמעלים אותה לרמה הנדרשת, האגדה אומרת שלאסקימואים יש 50 מילים לשלג. אומרים זו הגזמה כי יש הטיות פועל ועניינים דיקדוקים שאל לנו לדקדק בהם. מה שקייט בוש ניסתה לעשות הוא ליצור 50 דימויים בשפה האנגלית לשלג. פעם זה דימויי לרוחנו, פעם אחרת לאבק, לנפילה, ללידה, לטוהר, לחיות שעשועים, לקדרות של יער, לצמרות עצים. קחו למשל את המילים של שיר הפתיחה:
 I was born in a cloud...Now I am falling.I want you to catch me.Look up and you'll see me.You know you can hear me.The world is so loud. Keep falling. I'll find you.We're over a forest.There's millions of snowflakes.We're dancing.The world is so loud. Keep falling and I'll find you.I am ice and dust. I am sky.
ובתרגום שלי (לא של גוגל):
"נולדתי בענן ומאז אני נופלת, אני רוצה שתתפוס אותי, תביט למעלה ותראה אותי, אתה יודע שאתה יכול לשמוע אותי, העולם כל-כך רועש, ממשיך ליפול, אמצא אותך, אנחנו מעל היער, יש מיליוני פתיתי שלג, אנחנו רוקדים, העולם כל-כך רועש, המשך ליפול ואמצא אותך, אני קרח ואבק, אני השמיים שמעל.."

השיר המרכזי Wild Man מספר על משלחת שניסתה להעפיל בשנת 1905 לפיסגת ההר Kangchenjunga שנחשב פעם להר הגבוה ביותר בעולם, עד שמדדו לאברסט וראו שיש לו יותר גדול. תרגום שם ההר הוא "חמש פיסגות השלג" ובמהלך העליה ארע אסון גדול, התרחשה מפולת וארבעה מהטפסים נהרגו. בזמן שזה קרה Aleister Crowley, היוזם של המשלחת שעסק בשעות הפנאי בבלאק מאג'יק, המשיך לשבת באוהל שלו ולשתות תה, ונמנע ולהקרא לעזרתם. המדריכים המקומים יעצו לו להמשיך ולטפס כי השדים של Kangchenjunga השביעו את רעבונם, אבל הוא החליט לוותר. כל האלבום להזרמה.
אני אהבתי מאד את הדואט עם אלטון ג'ון:  Snow at the wheeler street . וגם שיר הנושא

נבדק ונמצא פרימיום - We Like It Real

הרוב המתפלל לגשם (מתוך העלייה לרגל למכה בחג הקורבן) 

פתיחה: No More Realities - We Like It Real - 

השבוע כתבתי סטאטוס בפייסבוק "אלוהים תעשה שלא יהיה אח גדול השנה", מיליוני מתפללים הצטרפו אליי במשאלה זו. כי העולם האמיתי הוא בכלל לא ראליטי, כי ריאלטי הוא ההיפך מיצירה ואומנות, ואנשים שיושבים בבית מסוגר, ושמוצאים כל הזמן סיבות לריב עם עצמם, זה פשוט התבהמות. אבל הדבר שהכי מעצבן אותי באח הגדול הוא שטיפת המוח שהיא עושה לנו. אי-אפשר להתעלם מהאח הגדול. מ"מעושרות "הצלחתי להתחמק. "המירוץ למיליון" רץ בטלוויזיה בסלון, אבל שם זה נשאר - זה לא זולג לי לתוך החיים. האח הגדול לא רק חודר לפרטיות של האנשים שמוכנים להשתתף בו, הוא חודר גם לפרטיות של כולנו, מבלי לשאול יותר מידי שאלות. בכל המקלטים, ובכל העיתונים, במשדרי החדשות, וכמובן שגם כל מוספי הבידור מתגייסים. פשוט אי-אפשר להתחמק מהצרה הזו. אין לזה אנטי-וירוס ואין לזה אנטי-מחיקון, אפילו בממ"ד אין הגנה. אולי כאן ברדיו פרימיום להמונים תמצאו מקלט.

השבוע בנבדק ונמצא פרימיום בעיקר אומנות. שירים שהם אומנות, וקליפים שיזכירו לכם שאתם ראויים לצפות בדברים הרבה יותר טובים.

The Rapture - Sail Away
אני מוצא את עצמי חוזר לאלבום הזה בכל פעם שאני רוצה לשמוע משהו קצת יותר גרובי וקיצבי, אחרי כל הבון איבר וכל הפליט פוקסס למיניהם. והנה הם בקליפ חדש:


The Rapture - Sail Away (short version) from DFA Records on Vimeo.

R.E.M.  - Part Lies, Part Heart, Part Truth, Part Garbage: 1982–2011

אי-אפשר להתפרק פשוט וללכת סתם ככה. REM באוסף ענק שנערך על-ידי חבריי הלהקה באופן אישי, לפי טעמם, ולפי הסדר הכרונולוגי שהשירים יצאו. אני לא אוהד של הלהקה, אבל כשהם מציגים את זה ככה זה נשמע ממש אחלה. אהבתי כבר משיר הפתיחה, תחילת הדרך שלהם חביבה עליי ביותר, אבל למה להקשיב לשיר אחד כשיש את כל האלבום להזרמה [קישור].

זה סוף העולם כפי שאנחנו מכירים אותו

זה לא רק שיר של REM כל יום שעובר הוא סוף העולם כפי שאנחנו מכירים אותו. כל יום שעובר העולם נראה אחרת, וכל שנה היא דבר חדש לגמריי, אני זוכר איך שהתחיל האינטרנט וכמעט לאף אחד לא היה, והיום לכולם יש איי-פון ואי-מייל ושיחת ועידה עד לכף היד. רק לפני שנתיים היה קשה למצוא אלבומים להזרמה, והיום כמעט כל אלבום שיוצא מוזרמם מיידית לסטרים. אבל עכשיו נראה שהמהפכה הושלמה גוגל מוציאה שירותי חדש של רכישת מוסיקה, מבלי בתצרכו להוריד את המוסיקה. כלומר זה שלכם, אבל זה לא אצלכם, אלא בשרת של גוגל ומשם זה מוזרם אליכם לכל החיים. לא הבנתי איך זה אמור לפעול גם כאתם באוף-ליין, אבל זה פרט שולי. העיקר הוא שאנחנו לא נוכל להשתמש בזה, כמו שאנחנו לא יכולים להשתמש באייטיונס כי אנחנו לא אמריקאים.

WU LYF - WE BROS
מסוג האלבומים שעוברים אותם וממשיכים הלאה. דווקא אהבתי את האלבום שלהם, וזה נחמד שוב להיזכר עם קליפ חדש. אולי אשוב להקשיב לו:


DJ Shadow - Scale It Back
אתם יודעים שבשביל לזכור דברים צריך הרבה מאד דימיון מפותח. זה הסוד, במקום לזכור את הדברים כפשוטם ממציאים סיפור. הקליפ החדש של די.ג'יי עושה בדיוק את זה.


DJ Shadow "Scale It Back" from Ewan Jones Morris on Vimeo.

Red Hot Chili Peppers - Monarchy of Roses
לפעמים הרבה יותר בריא לבדוק להקה ואלבום לפי הסינגלים שלו מאשר את כולו בבת-אחת. זה נותן אפשרות להתרכז יותר בפרטים וגם להעריך יותר כל שיר. אף-פעם לא הייתי מאוהדי הלהקה, אבל אני חושב שהשיר הבא מדגים שעוד כוחם במותניהם ושהם עוד יודעים לתת בראש:



Willy Moon - She Loves Me
אני לא יודע מה זה בדיוק..אולי סתם שיר אהבה ? אני אהבתי



לא ממש סבלתי - פינת הפולניה הבלתי מתוגמלת
Hello Sadness - Los Campesinos!
דווקא נשמעת שמחה המוסיקה של לוס קומפניוס, לא יודע למה הם מתעקשים לקרוא לשיר הזה "שלום עצבות". באופן אישי אני לא מתלהב יותר ממוסיקה כזאת [קישור].
Black Lips - Raw Meat
הבלאק ליפס נהנים מקצת אשראי אצלי. לא ממש אהבתי את השיר והקליפ החדש. נשמע הרבה יותר רוק-פאנק והרבה פחות קרנצ'י-סול [קישור]

מה תעשו באי-בודד ?
איתי כוחיי מצא דבר נפלא - מאות תוכניות רדיו של הביביסי, עם אורחים שבוחרים את ה"מוזיקה שהיו לוקחים איתם לאי בודד", למשל ג'רוויס קוקר בוחר שיר של אנגלברט המפרדינק,, וגם תמצאו שם את בראיין אינו,  אכן גן עדן, עכשיו צריך רק לפנות את כל החיים בשביל זה :-) [קישור]

מינימל קומפקט מתאחדים !
בדיעבד זו היתה בעצם סופרגרופ ישראלית, רק שהם התחילו את זה ההיפך קודם הם היו סופרגרופ ואח"כ הם עשו קריירות אישיות. ברי סחרוף, רמי פורטיס, סמי בירנבך, מלכה שפיגל והמתופף ההולנדי מקס פרנקן, ישובו לנגן בחמש הופעות בתחילת 2012. יהיה מינימום מקסימום. יש איזה משחק מילים בשיר הבא, אחד האהובים עליי של מינימל. הקשיבו וגלו:

Minimal Compact - Next One Is Real


בלאק סאבת' מתאחדים
הלהקה שהתחילה את הרוק הכבד עם צליל רוק חדש: רועש, בועט, שעושה דווקא. עם המון רצינות וכנות וקריצה שובבה של אוזי אוסבורן, איכשהו בדרך מישהו איבד את  הקלילות של הז'אנר הזה והפך למשהו הרבה יותר סוטה. בכל מקרה ההתחלה שלהם היתה תמימה ומוסיקלית מאד. וגם אם הם לא בדיוק כוס התה שלכם אתם יכולים להתחיל להקשיב להם בהופעה בשנת 1969 ! טריים ורעננים מתמיד [קישור].

ונסיים בעוד ידיעה משמחת - ברוס ספרינגסטין מגיע לארץ !

טוב, זה הכי טוב שטוב יכול להיות. אני מוכן להשקיע מה שצריך: לשבור תוכניות חיסכון של הילדים, למכור את שיני הזהב של סבתא ז"ל (ידעתי שבסוף יהיה להם שימוש נאות). גם אם זה יהיה באיצטדיון רמת-גן הארור. מאז 2009 הוא לא היה בסיבוב הופעות,  אם באותה תקופה הוא יופיע באיזו עיר באירופה, אז יש מצב שאשלב חופשה קצרה באחת מהבירות יחד עם הופעה שהיא הגשמת חלום מבחינתי. כבר חשבתי שלעולם לא אראה אותו מופיע, אבל יכול להיות מאד שזה יקרה. איזה כיף ! איזו שמחה ! אם רק אפשר היה לחזור איזה25 שנה אחורה, הכל היה מושלם:

כמעט ששכחתי את הסיסמה:

החיים יפים והמוסיקה פרימיום !

נילי פינק - חדש !

נילי פינק היא רוקרית ישראלית. זה כזה כיף שיש רוקריות ישראליות.  ביום חמישי הקרוב 17.11 תתקיים הופעת השקה לאלבום הבכורה שלה במפעל הטקסטיל הישן, מאחורי "קפה בר יוחאי" (בר יוחאי 7, ת"א 21:00 ) . בקומניקט של האלבום כתוב כי: מפלצת הבטון הזו, הוא בדיוק הנוף העירוני שהיווה השראה לכתיבת כל השירים באלבום.

זאת לא הפעם הראשונה שנילי מופיעה ברחוב בתפאורה דומה, נילי אחראית לשני פסטיבילי רחוב 'פסטיבל בשביל המפעל'
שהתקיים כבר פעמיים בשנה החולפת, (לא ידעתי). בשונה משאר מופעי ההשקה, במקום לא ימכרו כרטיסים להופעה אלא האלבום עצמו יהיה כרטיס הכניסה, אותו ניתן יהיה לרכוש בכניסה למקום, בחנות אנובה, או בבנדקמפ של נילי.
מי שרכש או ירכוש אלבום בחנות אנובה יקבל אותו הביתה ויוכל להגיע עם הקבלה להופעה ולהכנס, מי שיקנה בבנדקמפ של נילי יגיע עם הקבלה להופעה ויקבל את האלבום במקום!
כבר התלהבתי משיר שלה כאן בעבר, וגם אני מאד אוהב את הסינגל החדש "חום גוף". מזדהה מאד עם המשפט "חום גוף נשי רפא אותי". זה גם מה שהכי מרפא אותי כשאני חולה. כשהיינו סטודנטים אני ואשתי היינו ישנים יחד בחדר במעונות במיטה ברוחב 90 ס"מ, היינו מרחיקים קצת את המיטה מהקיר, וככה ישנו במשך כחצי שנה עד שהתחתנו וקנינו מיטת קינג סייז. אני זוכר את  זה  כאחת התקופות הרומנטיות של חיי, אישתי זוכרת רק כאבי גב.

הסימופניה הבלתי גמורה של הביץ' בוייז - בחיוך חדש !

השיחה הזו מבוססת על שיחה אמיתית שהוקלטה בין אוהדת של הביץ' בוייז לביני:
אני: אז מה את אומרת, על סמייל סשיינס של הביץ' בוייז ? לא קצת מאוחר מידי ?

האוהדת האהודה: מאוחר מדי למה? זה היה חוב שהיה חייב להיות מיושב

אני:ניסחת את זה יפה. אבל אני מקשיב... וזה נשמע שאולי זה היה יכול לעשות מהפיכות בזמן אמת, אבל היום זה סתם נחמד, במקרה הטוב. אני אשאל שאלה אילנה דיינית: יכול להיות (ככה היא תמיד מתחילה את השאלות המעצבנות שלה) שהחומר הזה לא יצא כי הוא לא היה אמור לצאת. יכול להיות שהחומר הזה היה צריך להיגנז כי הוא לא באמת (עוד מילה שהיא אוהבת להגיד) טוב כמו החומרים האחרים של הביץ' בוייז ?

היא: התשובה לשאלה היא לא ! :) לגבי האלבום עצמו, אם אין לי אותו פיזית אני לא מוכנה לשמוע. ויותר מהכל אני חושבת שמרגשת אותי (כמו את רבים אחרים) עצם השלמת העשייה, במיוחד שאי השלמתה היתה קשורה בסיפור חיים קשה נפש סוערת כמו של בריאן וילסון. זה סוג של ניצחון.

Smile  נחשב כאלבום הגנוז המפורסם ביותר בכל הזמנים. אני לא הבנתי עד הסוף למה בראיין וילסון נכנס למשבר נפשי בעקבות אי-הוצאת האלבום הזה, אבל ב-2004 הוא הקליט אותו מחדש והוציא אותו תחת שמו (אחרי שטען שההקלטות המקוריות נשרפו למוות). חלק מהשירים מהפרוייקט "סמייל" יצאו במהלך השנים באלבומים של הביץ' בוייז, או בסינגלים, אבל האלבום הזה, שהוקלט בשנים 1966-1967, יוצא בשתלמותו - כפי שהתכוון המשורר - רק עכשיו ! הרעיון של האלבום הזה הוא לעשות "סימופניית נעורים לאלוהים", הרעיון היה לעשות אלבום שיחזיר את ההגמוניה של מוסיקת הפופ חזרה לאמריקה. הכוונה היתה "לעשות את אלבום הרוק הכי טוב שנכתב אי-פעם". ההשראה היתה בחלקה מג'ורג' גרשווין. הכוונה היתה לעשות אלבום שלם בטכניקה ההקלטה המודולרית, כפי שהוקליטו את השיר Good Vibration,  שיר פופ פסיכדלי שדחס שלושים דקות של הקלטה לתוך שיר פופ קצר, שיר שהוקלט במשך תשעה חודשים. השיר המצליח ביותר של הביץ' בוייז. שיר שלא יצא באף אלבום בהתחלה (כי הוא היה צריך להיות חלק מסמייל), אלא כסינגל. אתם יכולים להבין לבד שזו היתה משימה בלתי אפשרית. ובאמת הסימפוניה הזו נשארה בלתי גמורה מהמון סיבות: הפרפקציוניזם של בראיין וילסון - הוא היה מקליט באולפנים לפי ההד שהם יצרו, הוא אפילו רוקן את בריכת השחיה שלו כדי להקליט עם הד מתאים. חוץ מזה הוא צרך עוד ועוד סמים שגרמו לו לחרדות ולפרנויה,  הוא היה יושב בחדר עם קסדה של מכבי אש ומדליק מדורה קטנה בפח האשפה. בנוסף לכך שותפו ללהקה מייק לאב לא כל-כך שיתף פעולה עם הפרוייקט.  עוד דבר שלא עזר לגמור את האלבום הוא שבתקופה ש-Smile היה אמור לצאת, ולשנות את העולם לנצח, יצאו החיפושיות עם סרג'נט פפר, וג'ימי הנדריקס הופיע בפסטיבל מונטריי - העולם כבר קיבל את המהפכות שהוא היה צריך לקבל. המצחיק הוא (אפרופו סמייל) שהחיפושיות קיבלו, ללא ידיעת וילסון, קטעים מההקלטות של סמייל - פול מקטרני אפילו אמר שההקלטות הללו השפיעו על החיפושיות כשהם הקליטו את סרג'נט פפר. אין צדק ? אולי. במקום סמייל יצא במקור האלבום סמיילי סמייל בשנת 1967. וכאמור, רק עכשיו יצא סמייל הגנוז. איך הוא נשמע ? ובכן, לא ממש גמור, אבל תקשיבו בעצמכם..למטה מה שהיה צריך להיות להיט ההמשך ל"ויברציות טוב", וגם כל האלבום להזרמה.

נבדק ונמצא פרימיום - 11.11.11

▬▬▬▬▬▬▬▬▬▬▬(ஜ۩۞۩ஜ)▬▬▬▬▬▬▬▬▬▬▬▬­­­­­­­▬

ＳＨＵＴ　ＵＰ　ＡＮＤ　ＥＮＪＯＹ　ＴＨＥ　ＭＵＳＩＣ！

▬▬▬▬▬▬▬▬▬▬▬(ஜ۩۞۩ஜ)▬▬▬▬▬▬▬▬▬▬▬▬­­­­­­­▬

פתיחה - 

זה לא בלוג של שתיקות ארוכות, אבל הכותרת הזו מצאה חן בעיניי. היה שבוע טוב השבוע, בכל מה שקשור לאינטרנט ומוסיקה. השילוב המוצלח הזה מניב כל הזמן הפתעות והנאות אין קץ. דפדפו קצת למטה ותמצאו לפחות שלושה אלבומים חדשים טובים, וגם כמה שירים מופלאים. אבל תעשו את זה אחרי הפוסט הזה, כי גם בפוסט הזה יש הרבה הפתעות והנאות. הפוסט הזה מתחיל קצת טראשי ויהפוך ליותר "רציני" ככל שתתקדמו, אז בואו נתחיל:

Duran Duran - Girl Panic!

קליפ הוא בסך הכל אמצעי לקדם מוסיקה, ה"וידאו לא הרג את הרדיו-סטאר", להיפך, בעידן האינטרנט הוידאו הפך לאמצעי הלגיטימי להקשיב למוסיקה מבלי לדפוק את היוצרים. כל קליפ שמכבד את עצמו יוצר תוכן חדש ונוסף לשיר, ומידי פעם יוצא קליפ שהרבה יותר חשוב מהשיר שמושמע ברקע שלו. הדוגמא הבאה היא כזו. דוגמניות העל לשעבר מגלמות אלטרו-אגו נשי של חברי להקת דוראן דוראן. זה זה מאד מעניין לראות נשים סקסיות מתבגרות, לי זה עושה רק יותר טוב, לטעמי סינדי קרופורד הרבה יותר סקסית היום. זה אולי נשמע סופר-טראשי אבל זה מרהיב. קחו שתיה וסנדביץ' ביד, עד שיגמר הקליפ תהיו רעבים

CSS - City Grrrl ft. Ssion
לא ממש חובה, אבל שווה איזכור, הקליפ החדש של CSS שבכל שבוע אחר היה זוכה למעט יותר פרגון [קישור]

Sasndro Perri - Impossible Space

[תודה ליובל קאולי] סנדרו פרי הוא קנדי ! כמה שאני אוהב מוסיקאים קנדים ונופל בצליל שלהם זה עוד לא ברור לי איך. הוא כבר הוציא איזה עשרה אלבומים, בתחילת דרכו תחת השם Polmo Polpo ומשנת 2006 בשמו כסנדרו פרי. קצת קשה לתאר איך נשמע האלבום החדש שלו, Impossible Spaces, משהו כמו פולק אקספרמנטלי עם נגיעות של בוסה נובה ואלקטרוניקה. מוסיקה אידאלית ליום שישי אחר הצהרים, או ליום שבת, וכל האלבום להזרמה:

Impossible Spaces - SANDRO PERRI by Constellation Records

טעמתי אצל אחרים - המיטה ריקה

בזמן האחרון התפתח דיון בין העיתונות הכתובה, לאינטרנט (בעיקבות מאמרו של רענן שקד בידיעות) על כך שבעתיד המאד קרוב יפסיקו לשלם לכותבים. בועז כהן כתב בהמשך לכך על מקרה שקרה לו, ומאז הוא מפגיז באין-סוף פוסטים חינמים על עטיפות תקליטים אהובות ועל עטיפות תקליטים מגוחכות, וגם על מוסיקה. אני מאמין שאנחנו על סף של שינוי רדיקלי בנושא הזה, אנחנו בקצה של המטוטלת, ובסופו של דבר המצב יתהפך - כי פשוט אי-אפשר להמשיך ככה ! מי שמקצועו כתיבה חייב לקבל על כך תקבול ראוי ! מצד שני יש מקום לכתיבה חובבנית באינטרנט, וכשאני כותב חובבנית אני לא מתכוון למשהו שנעשה כלאחר יד, אלא להיפך, למשהו שנכתב ביד רגישה שפותחת חרכים של אור לתוך נפשו של אדם.דוגמא טובה לכך היא הפוסט "המיטה ריקה" מתוך האייפוד רעב [קישור]. והשיר החורפי הבא:

Motorama - Empty Bed



Ponys - I Love You //Cuz You Look Like Me
ונסיים במשהו מתחילת העשור הקודם. הגיטרות האלה הם בדיוק כמו שאני אוהב. נושא השיר: "אני אוהב אותך כי את נראה כמוני". ראיתי פעם תוכנית מדעית כזאת שהראתה שגברים נמשכים לנשים שנראים כמו הגירסה הנשית שלהם, וגם להיפך. מצד שני גברים נמשכים לכל דבר.



מאפריקה באהבה

[תודה לאיתי כוחיי] אמרתי לכם שהפוסט הזה הולך ונהיה יותר ויותר רציני, ולאו דווקא במובן של חמור סבר, אלא במובן של פנטסטי, עילאי, מרגש, מרומם נפש וכיוצא באלה.
השיר הבא הוא לא מוסיקה אפריקאית קלאסית כי בכלל יש בו בנג'ו, אבל מה זה בעצם משנה. השיר כולה שירת נשמה

Bela Fleck and Oumou Sangare - Djorolen



סאליף קייטה נחשב לקול הזהב מאפריקה. הוא ממאלי והוא נצר למלך מאלי שהקים אותה, בגלל שורשיו המלכותיים יש איסור שהוא ישיר, אבל הוא בכל זאת שר, לא תקשיבו ?

Salif Keita - Bobo


ועוד שיר של סאליף קייטה יותר שמח.

שתהיה לכם פרימיום של שבת !

Smells Like Nineteens - Tokyo Police Club

הם התחילו קצת כמו גירסה חקיינית של ארקטיק מאנקיז. בינתיים הארקטיק מאנקיז קצת פחות מכסחים ו- Tokyo Police Club נשמעים יותר כמו רוק גאראג'. יצא להם אלבום חדש שכולו קאברים שנקרא: Ten Songs, Ten Years, Ten Day שזה אומר שהם הקליטו 10 שירים ב-10 ימים מהעשור האחרון. הכי בולטים הם השיר של מובי שבו מורגן קיבי מ- M83 התארח והחידוש לשיר קים וג'סי של M83. אהבתי גם את Little Sister. זה אלבום שלא לוקח את עצמו יותר מידי ברצינות, סתם רוקנרול מדליק וכייפי:

Tokyo Police Club - South Side Ft. Morgan Kibby of M83


Tokyo Police Club - Little Sister ff. Orianthi

שתי אמריקות: Childish Gambino / David Lynch - חדש !

רגלי אף פעם לא דרכה על אדמת אמריקה, אבל מאז שנולדתי נדמה לי שאני מכיר אותה כל-כך טוב. רגלי אף-פעם לא דרכה על אדמת אמריקה, אבל אני מרגיש אותה בכל יום: כשאני אוכל קורנפלקס בבוקר, כשאני מקלף תפוחיי אדמה, כשמעשנים לידי סיגריות, כשכל המחשבים מדברים אליי באנגלית, כשאני מקשיב לחדשות על האיומים מאיראן. רגלי אף פעם לא דרכה על אדמת אמריקה, אילו רציתי יכולתי לחיות שם, אבל החלטתי במודע שאני רוצה לחיות כאן, ושילדיי יהיו ישראלים.

כשהייתי נער, אמריקה הייתה ארץ האפשרויות הבלתי נגמרות, היא היתה הארץ של העושר, שבה הכסף מתגלגל ברחובות . הארץ של דיסנילנד, הארץ של הוליווד, הבניינים הגבוהים בניו-יורק, ארצם של קארים עבדול ג'אבר ודוקטור ג'יי. עם השנים עושרה של אמריקה נראה יותר ויותר כצריכה בלתי מבוקרת, של אומה שכלכלתה מבוססת על עוד ועוד קניות. הארגונים הירוקים אומרים שאילו כל האנשים בעולם היו חיים כמו האמריקאים, אז היו צריכים שלושה כדורי ארץ בשביל לקיים את המין האנושי.  בשנות התשעים הופיעה גם תופעת ההומלסים ונראה היה שהחגיגה נגמרת. אבל גם על זה הם התגברו עם שתי מלחמות בעיראק ואחת באפגניסטן. עם הזמן הבנתי יותר ויותר את רגשיי הנחיתות של האמריקאים מול האירופאים, בכל מה שקשור לתרבות. לאמריקה יש הווה מדליק, אבל עבר מאד קצר. יש להם ענפיי ספורט מפוארים - מייקל ג'ורדן יש רק אחד. גם בכל מה שקשור למוסיקה לאמריקאים יש במה להתגאות, למרות שהביטלס הם אנגלים. אלביס, בוב דילן, פול סיימון, ברוס ספרנגסטין, פרינס, מייקל ג'קסון - כולם אמריקאים. הבלוז, הקאנטרי, הגוספל, הג'אז, הרוקנרול - כולם מאמריקה. היום אני נדבר על שתי אמריקות אחרות. זו של צ'יילדיש גמבינו, וזו של דיוויד לינץ'.

Childish Gambino

הבחירה של אובמה כנשיא ארה"ב, וגם מותו הטרגי של מייקל ג'קסון, יצרו אשליה מתוקה שהצרות של השחורים בארה"ב נגמרו. לא נשאר על מה לדבר חוץ מהבוטילישס של ביונסה. כשקניה ווסט וג'יי זי שרים באלבום המלוכה שלהם, שיצא השנה - הכי עמוק שהם הולכים זה לדבר על היחסים שלהם עם ילדיהם. שירי ראפ והיפ-הופ עוסקים בעיקר ביחסים שבינו לבינו, ובריקבון של חיי ההוללות של זמר ראפ. חיים שכוללים יותר מידי כוסיות, יותר מידי סמים, תחושת ריקנות, פחד במה וחרדת יצירה.  ואז מידי פעם צץ איזה ראפר שמחזיר את כולם לפרופרציות ומדבר על מה שכואב באמת. צ'יילדיש במבינו באלבום מסחרי ראשון, שבו הוא מביא את הקשיים של חיי השחורים באמריקה. את שם הבמה שלו הוא מצא במחולל שמות רנדומלי מהאינטרנט. שמו האמיתי הוא Donald McKinley Glover והוא אפילו משחק בסידרה "קהילה" של NBC. אתם יכולים להקשיב לכל האלבום שלו בהזרמה [קישור] ב-NPR. אני אהבתי את השיר הזה:

Childish Gambino - Outside

David Lynch

דיוויד לינץ' ריתק את המדינה  (שלנו) וגם את כל העולם בשנות התישעים עם הסידרה טווין פיקס, איכשהו הצלחתי לעבור את החיים, מבלי לראות אפילו פרק אחד ממנה. דיוויד לינץ' כקולנוען עוסק בביזארי, במיוחד, באסצנטרי. ראיתי את סרטיו: "איש הפיל" ו"לב פראי" עם ניקולס קייז' שלובש כל הסרט ג'קט מעור נחש. עכשיו תחשבו על אמריקה המרובעת, של פקידים שלובשים בכל יום לעבודה מכנסי בד חולצה לבנה עם עטים בכיס, על אמריקה המרובעת והמשעממת של הפרברים, שמשמינה את עצמה לדעת, ותחזרו למה שדיוויד לינץ' עושה ממנה. דיוויד לינץ' לא עוסק באמריקה של מעלה הוא עוסק באמריקה התת קרקעית ,זאת שרוחשת בלבם היצרי של תושביה. גם תום וייטס עושה את זה, כשהוא מתחפש למה שהוא, כי אחריי הכל בשביל מה יש אומנות, אם לא להפוך את החיים למעניינים.

כל הההקדמה הזו היא לכבוד אלבום הבכורה של דיוויד לינץ'. לפני שנתיים הוא שיתף פעולה באלבום יפה עם דיינג'ר מאוס וספארקלהורס, ועכשיו הוא באלבום שלם שניתן גם להזרמה [קישור]. אני אהבתי את השיר הזה:

האלבומים החדשים - אוקטובר 2011 !



אמרתי לכם שהקוף ילך לגן עדן

כשמודדים את העולם בזמן מוסיקה אז יוצא שכל חודש הוא חודש ממש ממש מיוחד. קודם כל החודש היתה כמות עצומה של אלבומים טובים, וחוץ מזה בחודש הזה התבהר לי פתאום מה אני אוהב לשמוע, ובעיקר מה אני פחות אוהב לשמוע גם אם הוא ממש ממש מעולה. ההפתעות הגדולות היו האלבומים שיש להם פחות ביטוי במצעדיי ההייפ השונים, למשל Magazine ו- Jane's Addiction ששווה להתמכר אליהם. אז אני מקווה שהרשימות האלה נותנות לכם אפשרות קצת לסנן, ע"פ טעמכם, ע"פ העדפותיכם. אתם לא חייבים לאהוב את מה שאתם לא אוהבים, אבל תנו צ'אנס. בדרך-כלל אנחנו מתחילים מהאלבומים היותר מדוברים והיותר טובים ולאט לאט לפחות, הפעם זה יותר קשה, יש בתחתית הרשימה הזו כמה אלבומים ממש שווים, ובמעלה אחד לפחות אחד פחות טוב. של ווי ?

Tom Waits - Bad As Me הקשבתי לאלבום החדש של טום וייטס עם מעט מאד ציפיות בעיקר בגלל המועקה הגדולה שעורר בי האלבום המשולש שלו משנת 2006 Orphans: Brawlers, Bawlers & Bastards (למי שצלח אותו מגיעה כומתה או משהו כזה), והתבדתי לטובה - כל שיר שווה. כשהגעתי ל- Get Lost נפתח לי הלב. אני חושב שכשמקשיבים לאלבום ברצף השיר הזה מנצנץ אף יותר. השיר Kiss Me החזיר אותי לכל התקופה המוקדמת שלו. טום וייטס פעיל כל הזמן ואינו זקוק לקאמבק, אבל בשבילי זה אלבום הקאמבאק שלו. אני מקשיב לו שוב ונהנה. יש כאן מספיק יצירתיות, מספיק יחודיות, ובעיקר שירים טובים וקליטים. שווה לכל נפש הומיה. השיר בפלייליסט Get Lost

 Coldplay - Mylo Xyloto תרמית הרוקנרול הקטנה. בראיין אינו אמר בראיון עימו לפני כמה שנים, שכריס מרטין מחבר שירים כמו שמישהו מחרבן.  הוא התכוון להלל את כושר כתיבתו של מרטין, התכוון לברך ויצא מקלל. אני לא יודע מי מדרדר את מי יותר כאן, בראיין אינו את קולדפליי או שלהיפך, אבל השילוב ביניהם לא עושה לאף אחד טוב. בניגוד, למשל, לשילוב המנצח שהיה לו עם U2 בג'ושוע טרי . Mylo Xyloto נשמע בדיוק כמו השם שלו, כמו איזה סדרת אנימציה יפנית (משהו כמו פוקימון).  לרגע אחד חשבתי שאם יורידו את כל תחכום ההפקה והיו מנגנים את האלבום הזה אנפלגד, היו מתגלים כאן שירים הרבה יותר טובים. אבל חוששני שגם זה לא יעזור, אין בכל אלבום (הקונספט) הזה אפילו לא שיר אחד ראוי לרפואה. אפילו לא ויוה לוידה, אפילו לא Lost קטן, בטח לא שום שיר שמתקרב לקרסוליים של הלהיטים הקודמים של הלהקה: Yellow, Trouble, Clocks או Fix You.  קולדפליי באלבום הזה כביכול עוברים באופן רישמי מהאלטרנטיבה אל עומק המיינסטרים, אבל גם זה לא אמיתי (כי מיומם הראשון הם היו מיינסטרים), כמו שום דבר באלבום הזה, לא השירים אמיתיים ולא ההפקה אמיתית, אני גם לא מאמין שמישהו יאהב את האלבום הזה באמת. אולי זה אלבום פופ, אבל העם לא טיפש, הוא יקלוט לבד שאין כאן טיפת נשמה.

Florence and The Machine - Ceremonials - המיינסטרים הנכון.  לכאורה עוד נערת אינדי שנוטשת אותנו, כמו אדל, לטובת עולם המיינסטרים הגדול. אלא שזה ניתוח פשטני מידי. Ceremonials, האלבום השני של "פלורנס והמכונה", הוא דווקא הוכחה לכך שמדובר כאן בכישרון אמיתי, וביוצרת ולהקה שראויים להצלחה גדולה. לא פחות מ-14 שירים טובים יש כאן, שעובדים גם בגירסה האקוסטית שמצורפת כבונוס לאלבום. פלורנס חיה בעולם אגדות קסום, וזה בא לביטוי לא רק במילים, אלא גם בלחנים ובעיבודים הפסטיבלים שלמרות העושר שבהם לא נוטים לבומבסטיות, ויש לה גם קול מדהים ! בקיצור שלמות. השיר בפלייליסט Shake It Out _Acoustic.

Ryan Adams - Ashes and Fire אין לי רומן עם Ryan Adams הוא גם קאנטרי מידי, גם מעודן מידי, וגם נוטה לקיטש. אז האלבום החדש שלו, בעל השם הקיטשי: Ashes & Fire , היה בגדר משהו שאין לי צורך להקשיב לו. אבל חזרתי הביתה שבוע שעבר אחריי יום קשה וחם במיוחד במטע מנגו, בלי משהו שיצנן אותי אפילו לא מזגן, ובלי כוונה יתרה הקשבתי לראיין אדמס. השיר Kindness, הוא השיא של יופי קאנרטי אדיב וקישטי. אבל כל האלבום פרימיום. שמתי לב שנשים אוהבות את האלבום הזה. השיר בפלייליסט Come Home. 

 James Blake - Enough Thunder ג'יימס בלייק הוא התופעה היחודית של השנה הזו. החיתוכים וההדבקות שהוא עושה לצלילים, מרכיבים יחד צליל חדש שממשיך באופן טבעי את מה שעושים בשנים האחרונות המנימליזם של The XX, הנשמה של בון איבר והניסיוניות של סופיאן סטיבנס. ברגעים שהוא לבד עם הפסנתר, אז הוא פתאום אנטוני הגרטי. לא לגמריי מנותק מהמציאות המוסיקלית העכשווית, ובכל זאת יוצר דבר חדש. בתחילת השנה הוא הוציא אלבום בכורה שיהיה לדעתי לקלאסיקה, אבל אני לא מקשיב לו כל-כך הרבה. האי.פי. החדש Enough Thunder קצת יותר מרגש. השיר בפלייליסט הוא חידוש של ג'וני מיטשל A Case of You

Andrew Bird - Norman הכנר/הזמר/היוצר/המלחין/השורק אנדרו בירד בפסקול יפה לסרט בשם נורמן. הסיפור הוא על ילד בשם נורמן שמשקר בבית-הספר שהוא חולה בסרטן ואז כשילדה שהוא אוהב וחבריו מגלים את השקר, מתחילות הבעיות (פרומו). בכל מקרה הפסקול די קסום. בירד אומר שאילו ידע כמה שזה קשה, הוא לא היה עושה את זה. מזל שלא ידע. בהתאם ליעודו זה אלבום אווירתי, שמכיל בעיקר קטעים אינסטרומנטלים וגם כמה שירים יפים. ברגוע. הנעימה בפלייליסט The Bridge

Tony Bennett - Duets II אני מת על סטנדרטים. אני מאד אוהב שירי ג'אז-בלוז ישנים וגם אחרים מתקופת מוטאון עובדים עליי. טוני בנט האיש והאגדה הוציא אלבום דואטים עם נבחרת חלומות שכוללת את ארת'ה פרנקלין, שריל קראו, קיי.די. לאנג, וילי נלסון וגם את נורה ג'ונס, ג'ון מאייר ואפילו ליידי גאגא שמפתיעה בשירה מצויינת וטובה בלי שום מסכות. השיר הטוב ביותר כאן הוא הדואט עם איימי ויינהאוס (שהיה כאן בעבר). הבעיה עם האלבום הזה שהוא מתחיל מאד יפה, מאד גבוה, ומאד מפתיע ולקראת האמצע הוא מתחיל להתעייף ולשעמם. השיר בפלייליסט: That Lady is a Trap עם ליידי גוגו.

Mayer Hawthorne - How Do You Do יש אנשים כמוני שמעריצים ואוהבים שירי סול מוטאון ומקשיבים להם, ויש כאלה כמו מאייר האות'ורן שמחזירים עטרה ליושנה ומחברים שירים שנשמעים כמו שירי סול מוטאון ישנים מעורבבים בסגנון של סטילי דן. ההבדל בין רפאל סאדיק לבין מאייר הוא שמאייר לבנבן, ושהקול שלו לא מספיק יציב בשביל גודל המעמדים שהוא מעמיד אותו למבחן. קול דק ושביר שמונע הנאה מלאה, ובכל זאת כל השירים ב-How Do You Do טובים בהחלט. בעיקרון יש כאן גאון, רק שיתן למישהו אחר לשיר במקומו. השיר בפלייליסט Finally Falling ועוד אחד

Justice - Audio Video Disco הקטע עם הדיסקו של ג'סטיס שהוא יכול להיחשב אינדי. ג'אסטיס עושים דיסקו אטרי צרפתי. קלידים ששולטים והמון המון קטעים אינסטרומנטלים. משהו שנושק על התפר שבין שנות השיבעים לשנות השמונים, משהו שמזכיר נעימות לתוכניות רדיו של קול ישראל. משהו שממשיך מסורת צרפתית של ג'אן מישל ז'אר ואחרים. הפלא הוא שלמרות שאין שום חידוש מוסיקלי מממה שהם עשו קודם, ואין אף להיט בולט, או שיר שיכול לעמוד יציב בפני עצמו, זה בכל זאת כיף חיים. כדאי להקשיב ברצף, לכל האלבום. השיר בפלייליסט Civilization

Feist - Metals האלבום החדש והסתווי של פייסט אינו מכיל אף להיט גלגל"צי. פייסט מזכירה לי מאד את קרן אן, גם במראה אבל גם בגוון המוסיקלי. מה שפעם היו קוראים סופט-רוק. בגדול סגנון שאני פחות מתחבר אליו בשנים האחרונות. אז נרתעתי בהתחלה מלהקשיב לרוך הנשי, אבל כשכבר הקשבתי אני יכול לומר שיש כאן יופי טהור וזך, אולי קצת מעודן מידי. השיר Bittersweet Melodies גרם לי להמליץ לכם על האלבום Metals.

Jane's Addiction - The Great Escape Artist אני חייב לבנות את סידרי העדיפיות שלי קצת יותר טוב. לא הייתי בהופעה של ג'יינס אדיקשן בארץ, מתוך בורות. אני בכל זאת לא מכיר את כל המוסיקה שיש בעולם (אבל אני מכיר כמה שכן :-)).  בסך הכל אלבום רביעי ללהקת ג'יינס אדיקשן, מעט יחיסית ללהקה ותיקה שהוציאה את אלבום הבכורה שלה בשנת 1988. יכול להיות שזו הסיבה שזה נשמע אלבום של להקה שבשיאה. בכל מקרה מאד הופתעתי לטובה. אלבום מעולה. רוק אלטרנטיבי קלאסי, ממש רוק, אם מותר להוסיף. אהבתי את Brooken People.

Magazine - No Thyself להקת מאגזין היא להקת פוסט פאנק אגדית שפעלה משנת 1977-1981. אלבום הבכורה שלהם Real Life נחשב לאלבום מופת. בשנת 2009 הם חזרו להופיע ככה פתאום. ועכשיו הם יצאו עם אלבום חדש ובלתי יאומן. אין לי ספק שאוהדי הלהקה יצאו מרוצים. בשביל ילד אייטיז שכמותי זה אלבום מדוייק שמחליק לי באוזן בהנאה רבה. זה נשמע כאילו זה הוקלט אז מזמן, ובכל זאת מעכשיו. אני מתרגש בשביל אחרים יותר מאשר בשבילי. מומלץ לחובבי  Talking Heads, למרות שיש פה יותרר גיטרות.  אלבום מורכב,  ארט-רוק שכזה. בהאזנה ראשונה מאד התלהבתי (אבל לא מכל השירים), בשניה עדיין. מהשיר הרביעי Hello Mister Curtis - With Appplogies מתחיל להיות ממש כיף. השיר שבפלייליסט  Happening in English, הוא כבר אינסטנט-מונומנטלי בעיני.

Laura Marling - A Creature I Don't Know שמעתי כבר מכמה אנשים שההופעות שלה קצת משעממות, אני יכול להבין שאם היא באה רק עם גיטרה לשיר את השירים המינורים האלה, זה יכול להיות בעייתי. אבל באלבומים שלה יש עיבודים כל-כך טובים עם הדגשים בכל המקומות הנכונים, ומלא כלים: פסנתר, תופים, באנג'ו ומה לא? באלבום החדש היא מזכירה לי את ג'וני מיטשל בתקופה שבה היא עשתה ניסיונות ג'אזים, רק שמיטשל הגיע לשיא ההוא כשהיא מנוסה, מרלינג מאד צעירה, וכבר היא די גבוה באלבומים. אני אוהב אותה, וגם הכרתי מישהו שמכיר אותה מאז שהיא היתה ילדה קטנה. פשששש . למעלה היא מעולה בהופעה עם השיר The Beast

Noel Gallagher - Noel Gallaghers High Flying Birds  עוד אחד שמזמין ביקורות קטלניות כמו קולדפליי הוא נואל גלאגר, אלא שנדמה שאואזיס מעולם לא הבטיחו לנו עולם טוב יותר, אלא סתם קצת שירים טובים, בלי ערך מוסף. שירים שמזכירים תמיד איכשהו את החיפושיות. אני די מעריך את האחים גאלגר על כך שיש להם עדין אנרגיות לחבר עוד ועוד שירים, גם אם אלה שירים פחות משמעותיים. אני אפילו מעריך את העובדה שהם רבו תוך-כדי, כאילו...לא התעייפתם כבר? בגילכם ? אז זהו שהם לא התעייפו. אלבום שנע בין הבינוני למוצלח. יש פה  איזה חמישה שירים שהם טובים. כמה טובים ? קצת קשה להגדיר.  תחליטו בעצמכם:

Wooden Shjips -West האלבום הזה מיועד לחובבי רוק "קלאסי". להקת הרוק הפסיכדלי מסן פרנסיסקו באלבומה החמישי. בסך-הכל מדובר בלהקה שקיימת רק חמש שנים. אהבתי את כל השירים באלבום, קצת מוזר כמה שהאלבום הזה לא עוקצני בשביל אלבום רוק פיסכדלי, זורם ברכות, אפשר להירדם עם זה בקלות (ואני מתכוון במובן החיובי של האזנה לפני השינה). השיר בפלייליסט Black Smoke Rise

Steven Wilson - Grace for Drowning העצב הבלתי נדלה של וילסון אינו נוגע בי. אני מאד מעריך את הרצינות שלו וגם את התפוקות. ההרכב הראשי שלו הוא פורקיפיין טרי וכמה שלא ניסיתי לאהוב את הלהקה הזו לא הצלחתי. בלאקפילד היו יותר סבבה, לפחות באלבום הבכורה. ועכשיו יצא אלבום סולו נוסף לוילסון. אלבום כפול, שוב פרוג-רוק, אלא שהפעם היו הרבה יותר שירים שאהבתי השיר בפלייליסט: Deform To Form A Star

Death In Vegas - Trans-Love Energies הצד האפל של שנות השמונים עדין כאן. אני מניח שכל מי שאוהב את באווהאוס ואת טוקסידו מון ימצא כאן אוצר. האלבום הקודם של Death in Vegas יצא לפני חמש שנים, כך שהיתה כאן הפסקה די ארוכה. בכל מקרה הצליח להם בגדול. יש באלבום הזה גם הרבה מהניינטיז: קצת אלקטרוני ודאנסי, קצת ניו-וייב קצת שוגייזינג, קצת פסיכדליה -אלבום פרימיום. השיר בפלייליסט Black Hole

Gary Numan - Dead Son Rising עוד לחובבי האלקטרוניקה. אלבום חדש לגארי ניומן. האיש שהפך את המוסיקה האלקטרונית ממשהו אוונטגרדי למוסיקת מצעדים. קצת התפלאתי לגלות שהוא עדין מוציא אלבומים כל כמה שנים. לחובבי דפש מוד וכדומה. השיר בפלייליסט Dead Son Rising, דווקא טוב

Puscifer - Conditions of My Parole  פרוייקט צד של מיינרד ג'יימס קינן  מלהקת טול ו-א פרפקט סירקל, תחת השם פוסיפר. זה כאילו אמור להיות דחקה, גם בגלל שם הפרויקט ושמות האלבומים, אבל זה לא, זה הוא שפשוט עושה מה שלא התאים בלהקות "הרציניות" שלו. וזה לא רע, לדעתי (יש הטוענים שמצויין)

Peter Gabriel - New Blood

פיטר גבריאל באלבום שבו הוא מייצר את הגירסה הגריאטרית לשירים ותיקים ומוכרים שלו. עיבודים תזמורתיים שאולי נשמעים מעניינים בהופעה חיה, אבל באלבום יוצא מהם כל העוקץ והם מעוררים בעיקר נחירות רמות. פיטר גבריאל בפנסיה

Paul McCartney - Ocean’s Kingdom בטח שמעתם שפול מקרטני התחתן שוב עם (איך אומרים ההיפך משיקסע?) יהודיה. ופול מקרטני גם הוציא דיסק חדש. קלאסי. וכשאני אומר קלאסי אני מתכוון למוסיקה קלאסית ! זה נקרא Ocean's Kingdom וזה נועד לשמש כמוסיקה לבלט המלכותי של ניו-יורק. מה שאני הכי אוהב אצל מקרטני שגם בגיל 69 הוא חי. מה אני אומר חי ? מתחתן ! יוצר מוסיקה חדשה ! לא ממחזר את עצמו כמו פיטר גבריאל. גם אני רוצה להיות כמו פול מקרטני, לחדש את עצמי כל הזמן לעולם. ואם אתם שואלים את עצמכם איך האלבום הזה ? אז התשובה היא שמרגישים את המלודיות של מקרטני, וזה די קליט. מוזיקת אוקיינוסים לבלט (קצת פיליפ גלאסית), לא קשה בכלל לעיכול.

Lou Reed and Metallica - Lulu  בוא נגיד את זה ככה: לא הקשבתי וגם לא מתכונן להקשיב. ההישג הגדול ביותר של האלבום הזה שהוא כנראה האלבום הגרוע ביותר גם של לו ריד וגם של נירוונה. יש פה איזה שיר יפה, אבל מי מחפש אותו בכלל ? יש כאן לפחות שיר אחד נורא ואיום The View, כל השאר על אחריותכם.