 |
| שדרגו את החורף שלכם - והיו מלנכולים |
סוף שנת 2011 היתה אגרוף בבטן. אני לא אומר את זה מתוך הכאב של האגרוף, אלא הרבה יותר מתוך ההפתעה. בסוף השנה, התעמקתי הרבה יותר בסיכומים אישיים של אנשים שאוהבים מוסיקה, ושם גיליתי את האוצרות האמיתיים שהפתיעו אותו, ואפילו היממו אותי. למשל האלבום של Colin Stetson או האלבום של Giles Corey. ארז סובל מתאר אותו כאלבום השנה שלו, וגם אני התלהבתי. ביקשתי מארז לכתוב כמה מילים שיסבירו את החוויה שלו. אז הנה מה שארז סובל כותב:
פרוייקט הסולו של בחור בשם דן בארט, צעיר מקונטיקט, ארה"ב, שכבר השתתף בכמה פרוייקט מוזיקליים בשנים האחרונות, החליט הפעם לעבוד בגפו ולהקליט את אחד האלבומים המאיימים והמדכאים של השנה (אם לא העשור). זהו ללא ספק אלבום השנה שלי, האלבום שהכי אהבתי והאלבום שהכי הפעים אותי באווירה המוטרפת-מלנכולית שלו. מצד אחד שקט-שקט על גבול הדארק-אמביינט מצד שני בועט (ואפילו באכזריות ובזעם רב) כשהרגע מצריך את זה. והבחור הזה יודע למקם את הרעש שלו במקומות המושלמים. לאורך השירים הארוכים הוא דורש הרבה סבלנות, כנראה יותר מבדרך כלל, אך באותו זמן הוא מתגמל פי כמה וכמה Giles Corey לא מפסיק לחלחל אליי ולסחוט ממני אנרגיה, אך מעניק לי הרבה נחת.
השיר המצורף הוא מסוג השירים שמבדיל באבחה חדה וברורה בין האוהבים לשונאים. אני רק מבקש להיות סבלניים, בכל זאת 8 דקות שיר אבל זה שווה את זה (גם אם לא תאהבו את השיר בסוף, לפחות בזבזתי 8 דקות מחייכם! אותי זה ישמח). החלק שמתחיל בדקה ה- 5:00 ומגיע לשיאו ב- 6:30 זה שיא מוזיקלי וגאוני שלא יאומן מבחינתי. אין יותר טוב מזה בשנה הזו.Giles Corey - No One is Ever Going to Want Me
ועוד שיר שאני אוהב
Giles Corey - The Haunting Presence
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה