אני לא חושב שיש מישהו בעולם שאוהב מוסיקה ושלא אהב פעם את הפינק פלוייד. וגם מי שאינו יכול להקשיב להם יותר, לאחר שהפכו למכונה משומנת כל-כך של כסף, לדינוזאור ענק ומעצבן, עדין מוקסם ומכושף מהמוסיקה של הפינק פלוייד בתקופה של סיד בארט. את האלבום הכפול "החומה" של הפינק פלוייד קניתי בשנת 1984 וקצת התביישתי שקניתי אלבום שיצא כל-כך מזמן (בשנת 1977), בכל זאת "החומה" היה אלבום של שנות השבעים, ושנות השמונים היו כל-כך מחשמלות. אבל, קצת אח"כ כולם התחילו לראות את הסרט "החומה" בלופ בוידאו, אז פתאום זה נהיה שוב להיט. כשהתגייסתי לצבא כבר הייתי בטריפ טוטאלי של מוסיקה. ממש לא הייתי צריך שום חומרים, פגשתי שם איזה טבח תל-אביבי שהיו לו את האלבומי הסולו של סיד בארט. הוא הקליט לי אותם על קסטה שנתתי לו. סיד בארט עושה פולק פסיכדלי, אסיד-פולק וואטבר, בכל מקרה אפשר לאהוב את זה עד סוף החיים, יש בזה איכויות אומנתיות שלא מאפשרות לזה אף-פעם להפוך לשטיק מאוס ולהימאס. הסרט הזה מספר את הסיפור של הבחור המבריק הזה, יהלום נוצץ של שמי המוסיקה שאיבד את עצמו לדעת עם יותר מידי כימיקלים. על הדרך תקבלו הרבה מוסיקה טובה, ולא שיגרתית:
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה