זה לא אלבום הקאמבק של אוף מונטריאול. מאז 2007, רגע אחרי שהוציאו את אלבום המופת שלהם Hissing Fauna are You the Destroyer?, הקהל רק מצפה לאלבום נוסף באותו סדר גודל. ותדיר, כבר שלושה אלבומים מאז, הלהקה לא מצליחה (אם היא מנסה בכלל) לשחזר את אותה הברקה. אני מרגיש שלאלבום החדש שלהם אני מגיע במבט מפוכח במקצת אחרי התאכזבות תדירה מכל אותם אלבומים שהוציאו אחרי האלבום המופלא מ- 2007. לקראת האלבום החדש, Paralytic Stalks, החלטתי להתנער סוף סוף מהציפיה לקאמבק וזה בהחלט תרם להנאה שלי מהאלבום החדש.זהו אלבום מהנה למדי, אך בו בעת מאוד מבולגן וניסיוני ומלא רעיונות מוצלחים מאוד לצד כאלה פושרים למדי כשהכל משתלב ומתערבב אחד בשני. אין זה אלבום קל לשמיעה אבל הוא לא מפסיק להיות מעניין. הגישה שלי מצליחה להיות מאוד חיובית בכל הנוגע לאלבום עד שאני מגיע לדון בשני הקטעים הסוגרים שלו, המסתכמים בכ- 20 דקות שמהווים קקפוניה עמוסה וחונקת למדי. אני לא מסתדר עם שני הקטעים האלו והם די הורסים לי את הרצף (או שיש לומר - רכבת ההרים המסחררת) של 7 הרצועות הקודמות להן. עוד לא החלטתי אם אכן הקטעים האלה חלשים, מיותרים או דווקא בעלי פוטנציאל אדיר ויום אחד אני עוד אבין אותם ואצליח להנות מהם, וזה משום שכנראה עוד לא הצלחתי אפילו לעכל קטעים אלה בצורה נאותה גם אחרי האזנות מרובות. מה שבטוח הוא שמשעממים הם לא.
גם אם אני מתעלם משני הקטעים הסוגרים, אין זה אומר ש-7 השירים הראשונים בעלי הפוטנציאל להיות אלבום קצר ומצויין -לחלק זה של האלבום יש את הפגמים שלו, כמו חוסר גיבוש וקו מנחה בין השירים השונים. למרות כל הצדדים השליליים שיש לאלבום להציע, זה עדיין אלבום שאני נהנה מאוד לשמוע, הוא מאוד מאתגר אותי ואני רואה את עצמי חוזר אליו עוד הרבה פעמים. בכל זאת אלבום ראשון מזה 5 שנים של of Montreal שאני בלב שלם יכול לומר שאני באמת בסדר איתו.
Of Montreal - Dour Percentage וכל האלבום להאזנה
וגם ב- 7/5 הם מופיעים במועדון הבארבי בתל-אביב.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה