לא יודע אם שמתם לב לכך, אבל להיות סינגר-סונגרייטר עם גיטרה בשנת 2011, זה די אאוט. ג'יימס בלייק, קרן אן ואפילו רדיוהד ואיירון אנד וויין מסמנים את שנת 2011 כשנה שההפקה והחדשנות המוסיקלית מובילים בה. לא בגלל זה ביל קלהאן קורא לאלבום שלו "אפוקליפסה". אלבום בן 7 רצועות - ארוכות כל אחת בדרכה, מעוררות מחשבה כל אחת בדרכה. הקול של ביל קלאהן מהפנט, הוא נשמע כמו ניל יאנג החדש. למרות שזה שקט יש כאן הפקה: טבעית הגיונית ובריאה. לא האלבום הכי טוב שלו, ובכל זאת אני אוהב גם Apocalypse. סינגר-סונגרייטר או לא, אם זה פרימיום זה פרימיום.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה