[תודה לגלי גונן] השיר What a Wonderful World של לואי ארמסטרונג הוא כנראה אחד השירים הכי מאוסים והכי שחוקים שאנחנו מכירים. פעם זה לא היה כך. אני זוכר שאני גיליתי את ארמסטרונג מתוך קלטת שאבי הביא איתו מניו-אורלינס. למרות תסמונת אוהל הדוד תום -זה היה משב חיובי של ג'אז שנכנס אל תוך חיי. באותה הזדמנות התוודעתי לריי-צ'ארלס, ואח"כ לג'אז היותר מורכב והאינסטרומנטלי כולל בירד, דיוק אלינגטון, מיילס דיויס. יותר מאוחר התחלתי להקשיב לאלבומים של פיוז'ן שהקלטתי מחבר שאהב לשמוע ג'אז. לפעמים, כשאני חושב כמה דברים יש עוד להנות מהם בחיים, אז אני ממש רוצה לחיות (סתם משפט שיצא, לא צריך להזעיק אחות). אני בדרך-כלל לא מביא לכאן דאחקות, אבל אני חושב שזה מאד ראוי. מישהו לקח קטע ישן של לואי ארמסטרונג ופרנק סינטרה והכין במיוחד על זה קטע דת' מטאל. זה לא בדיוק מצחיק, זה עובד על מקום אחר של הומור שלא הכרתי שקיים עד היום. ברור שזו בדיחה, זה גם נראה שלואיס ארמסטרונג ופרנק סינטרה שותפים לה. אני רוצה לצחוק, אבל המוסיקה הזו עשויה באופן יותר מידי טוב ורציני, שאני לא מצליח לצחוק בגללה. אני הולך להקשיב לקצת דת' מטאל ! (לא באמת... נראה לכם?).
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה