חזרתי מהתופת בדרום (40 מעלות בצל)

לפני הכל מיקסטייפ "פרימיום- 40 בצל" אפשר להוריד כאן. שירים פרימיום שאני שומע עכשיו, ולא מוצא דרך אחרת להעביר לכם.

חזרתי מהתופת בדרום. לא אני לא רוני דניאל,ולא אני לא משדר משדרות. אני מתכוון ל-40 מעלות באילת. מכל הימים בשנה הייתי צריך להיות באילת דווקא בזמן שיש 40 מעלות בצל. פעם היתה תוכנית קיץ ברשת גימל שנקראה "30 בצל", אבל אנחנו במאה ה-21 הכל עכשיו יותר משוכלל ויותר מוגזם . הייתי צריך להסביר לילדים שלי איך זה שבחוץ 40 מעלות חום, והם לא חולים (או מתים), כי כידוע מעל 38 מעלות צריך לקחת אקמול. לא היה לי הסבר משכנע, רק אמרתי שכדאי להם לשתות מים.

ושלא תחשבו שהייתי המשוגע היחידי שם. פגשתי שם אנשים מכל תקופות חיי: מישהי שלמדה איתי בתיכון ובעלה גדל איתי בילדות בשכונה, היתה לו אחות תאומה וקנו להם פעם ווקי-טוקי ושיחקנו כל השכונה איתם מעין משחק תופסת קבוצות עם הווקי-טוקי. פגשתי שם אדריכל שעשה איתי מילואים ומתכנת באמדוקס שהייתי המפקד שלו בצבא. וגם מישהו שהיה הבוס שלי כשניסיתי לאחר הצבא למכור מטהרי מים תמי-4 וללא הצלחה. קוראים לו אשר (במילרע) יש לו קוקו בלונדיני ושפם אמריקאי (היחיד שאני מכיר עם קוקו מעל גיל 40 שלא נעשה קירח). וגם את הבת של הבן-דוד שלי (היא כמעט בגילי).

כשהיינו באילת ביקרנו במצפה התת-ימי. דברים מדהימים קורים שם במעמקים. התמנונה עוקרת את פין התמנון וכך מזדווגת איתו. לאחר מכן היא גם אוכלת אותו. היא מטילה 57 ביצים אך רק שניים שורדים כי הם אוכלים את אחיהם. פזית ים-סוף, דג זהב של נקבות בלבד, וכשיש צורך אז אחת מהן הופכת לזכר ואז הצבע משתנה לכתום כמו ברבונייה. לכריש 3-8 שורות שיניים, הוא מגיע עד למהירות 70 קמ"ש אבל אין לו אפילו עצם אחת, הכל סחוס. הוא גם לא יכול להפסיק לשחות או לישון כי אחרת הוא לא יכול לנשום. הוא יכול להריח טיפת דם מק"מ אבל הוא אוכל רק פעם בשבוע ובעיקר דגים חולים או מתים. כריש הליוויתן הענק ניזון רק מפלנקטון שזה אורגניזם זעירים שאנחנו בכלל לא רואים במים, כלומר מכלום.

אבל מכל האטרקציות באילת אין ספק שהאטקרציה המענייינת ביותר היא האנשים. אילת היא מיקרו קוסמוס של הארץ, ולי רוב האנשים נראו כמו קריקטורות. המוכרים האילתים עם השפמים הדקים, וזקנים צרפתים בלי שפמים, מסתבר שהפאות הארוכות חזרו, ותספורות של מוהיקנים חזרו, ויש תספורת חדשה של קוים מגולחים אופקית בצדדים. התיירות הצרפתיות המקומטות עם מיני ובלונד מחומצן, התייר הצרפתי שנראה כמו מוקיון עצוב, נערים עם 10 עגילים באוזן. הקוסם הרוסי, קולעות הצמות האתיופיות. בבריכה רחצה אישה ממש שמנה עם חוטיני, וגבר ישב בבית קפה עם חליפה שחורה. במצפה התת ימי פגשנו קבוצה ענקית של ערביות שהיו לבושות מכף רגל ועד ראש בשחור, ב-40 מעלות חום. במסעדה ביטבתה פגשנו תיירות זקנות איטלקיות קתוליות שהוציאו אותן מאיזה סרט של פליני, גם הן עם שמלות שחורות (כנראה שהם עלו על משהו עם השחור שאנחנו לא מבינים).ואני לא מדבר על המקועקעים והמצולקים והנרקומנים והנרקומניות, עובדי התברואה המוזרים, ומוכר הגלידה הסודני או הניגרי, הגננים התיאלנדים (אני באמת לא מבין למה צריך זרים לעבודות כאלה - לי זה ממש מרגיש רע תחושת האדונות המגעילה שיש לנו, למה צריכים לשרת אותנו זרים).

בערב לפני שנסעתי לאילת נתקע לי הנגן-MP3. חשבתי שאני אבוד. לא די בכך שאני לא יכול לכתוב פוסטים אני גם לא אוכל לשמוע מוסיקה. כל הדרך לאילת חרשתי את הדיסקים, גיליתי שהאלבום של גולפראפ יותר איכותי ממה שחשבתי, והיתה לי הזדמנות לחרוש גם את דאפי וקאט פאוור (דווקא The Greatest), שתיהן שימשו כאקמול מצויין בזמן שכאב לי הראש. והכי חבל לי על קאט פאוור כי היא דווקא מבצעת מעולה אבל חסר לה קצת שפיץ בשירים. היא בקלות היתה יכולה להיות ג'ניס ג'ופלין או ריקי לי ג'ונס. כמובן שנהנתי מחדש מאלבומים של Hercules & Love Affair, Foals, Teenagers, Vempair Weekend, Adele. ובטיילת באילת שמעתי מוסיקה מכל הסוגים והגוונים: טראנס, פופ, מזרחית, רגאיי, ומוסיקה מרוקאית בהפנינג של מלון הרודס בסגנון אלף לילה ולילה.

בכל מקרה בסוף הנגן MP4 עבד, וגם מצאתי מחשב ככה שהצלחתי גם לכתוב 3 פוסטים (ראו: להיות מכור!!!)

הנה שני שירים שעשו לי את החופשה (ותודה לקשבינו אביעד ואוהד):

Soko -I'll Kill Her

Mystery Jets -Half in Love with Elizabeth

ורימיקס שהבטחתי שאני אשים:

Cut Copy -Lights Music Remix

ועוד שיר שאני שומע ואוהב כבר הרבה זמן ולא ידעתי שהוא רימיקס אפילו
עד שאביעד ואוהד גילו לי בבלוג שלהם
(הכימיה שיש לי בזמן האחרון מדאיגה אותי מאד- ראו בפוסט הבא)
Santogold - L.E.S Artistes -Remix



ורימיקס לפייסט שלא יכולתי לשים בחופשה ובמקומו שמתי וידאו מיוטיוב:
Feist- 1,2,3,4 -Remix


הפוסט הזה מוקדש לתושבי שדרות. כי היום זה הם, ומחר אנחנו.