אדל היא התגלית הטרייה של 2008. באלבום החדש והראשון שלה היא מוכיחה שני דברים: א. שמוסיקה צריכים להתחיל לשמוע מבילי הולידיי או אלה פיצ'ראלד (טוב לא חובה, אבל כדאי).
ב. שאפשר לכתוב מוסיקה נפלאה בגיל 19 (לתשומת לב מקסמילאין בלומין).
הלהיט מהאלבום הזה הוא Chasing Pavements. אני לא יודע מה יש לאנגלים ממדרכות אבל זה לא השיר הראשון שאני נתקל בו עם מוטיב הרחוב. אצלנו כבר אי-אפשר לכתוב על רחובות, כי אנחנו מסתובבים רק בקניונים.
למי שהיא מזכירה בסגנון הוינטאג' את נו.. מה שמה.. איך קוראים לה.. אמי ווינהאוס - זה לא בטעות. ככה זה, במוסיקה כמו בפרוזן יוגורט, אם זה הולך אז פותחים סניף נוסף. וחוץ מזה היא והיא וקייט נאש למדו יחד באותו בי"ס לאומניות סטייל "תהילה". בכל מקרה לנו מה איכפת העיקר שאנחנו מרוויחים ונהנים.
התלבטתי אם להביא את השיר Daydreamer, כי הוא שיר פשוט, ונפלא, וכי לחלום בהקיץ זו חוויה שמזמן שכחתי מה היא, והיא נדמיית דומה לאסקפיזם, אבל היא דווקא להיות כאן ועכשיו, בלי למהר ובלי לעשות יותר מידי, פשוט להיות. טוב תצטרכו לשמוע את האלבום.
Adele -Chasing Pavement
2 תגובות:
דווקא לא משהו.
לא אהבתי.
כל אחד והטעם שלו, אני דווקא אוהב מאד.
הוסף רשומת תגובה