ביום שבת התקיים יום האשה הבינלאומי, וזה מזכיר לי שוב את הילרי קילנטון והמרוץ לבית הלבן. הילרי קילנטון ויוקו-אונו הן שתי נשים שהן מאד מצליחות, ובדרך המוזרה ביותר שאפשר לעלות על-הדעת, בדרך של להיות "האישה שאיתו". מה שעוד מוזר מאד הוא שהן כנראה הנשים שהכי פחות ראויות בעולם לתואר הזה, ולא רק בגלל שיש להן אישיות משל עצמן, אלא בראש ובראשונה כיוון שנראה שאין להם כל-כך קשר עם הבעלים שלה. הילרי וביל קלינטון חיו בשנים האחרונות במרחק גדול כל-כך, שאני לא יודע איך אפשר לקרוא להם זוג. לדעתי גם כל ההתנהגות הנעלבת שלה בזמן הפרשה של מוניקה לוינסקי היתה הצגה אחת גדולה - וכולם בלעו את זה.
יוקו אונו כבר חיה כל-כך הרבה שנים בלי ג'ון לנון, ובכלל מתוך סך-כל-חייה, כמה זמן היא היתה איתו? חוץ מזה שאם היו לי אשליות כשהייתי יותר צעיר, היום אני די משוכנע שהיא פשוט התחברה אליו מתוך רצון לחשיפה ופרסום. די לשמוע את האלבום "פנטזיה כפולה" כדי להבין איזה הבדל יש פה בכשרון. למי שלא יודע היא גם בהתחלה לא רצתה להביא לו ילד, ובכלל גירשה אותו מהבית לשנה ללוס אנג'לס למה שקרוי "סוף-שבוע האבוד" יחד עם המשרתת שלה שהיתה בעצם המאהבת של ג'ון באותה תקופה- ממש גיישה, ועם אלטון ג'ון, שכנראה התאהב בו וכתב לו את השיר ג'וני. אתם לא יודעים מזה? זה מופיע גם בסרט אימג'ן.
מה שמשותף לשתי הנשים האלה בפירוש הוא האמביציה הבלתי נלאיית, שלהן. ומול זה עומד השיר "Watching the Weels", של ג'ון לנון שנכתב לאחר שנולד בנו שון (הדפוק), ולאחר תקופה של משפחתיות והורות מאושרת. עד היום השיר הזה מעצב את חיי, הוא לימד אותי לחיות בפרופורציות, שלא לומר הירפה את ידיי.
John Lennon- Watching the Weels
יוקו אונו כבר חיה כל-כך הרבה שנים בלי ג'ון לנון, ובכלל מתוך סך-כל-חייה, כמה זמן היא היתה איתו? חוץ מזה שאם היו לי אשליות כשהייתי יותר צעיר, היום אני די משוכנע שהיא פשוט התחברה אליו מתוך רצון לחשיפה ופרסום. די לשמוע את האלבום "פנטזיה כפולה" כדי להבין איזה הבדל יש פה בכשרון. למי שלא יודע היא גם בהתחלה לא רצתה להביא לו ילד, ובכלל גירשה אותו מהבית לשנה ללוס אנג'לס למה שקרוי "סוף-שבוע האבוד" יחד עם המשרתת שלה שהיתה בעצם המאהבת של ג'ון באותה תקופה- ממש גיישה, ועם אלטון ג'ון, שכנראה התאהב בו וכתב לו את השיר ג'וני. אתם לא יודעים מזה? זה מופיע גם בסרט אימג'ן.
מה שמשותף לשתי הנשים האלה בפירוש הוא האמביציה הבלתי נלאיית, שלהן. ומול זה עומד השיר "Watching the Weels", של ג'ון לנון שנכתב לאחר שנולד בנו שון (הדפוק), ולאחר תקופה של משפחתיות והורות מאושרת. עד היום השיר הזה מעצב את חיי, הוא לימד אותי לחיות בפרופורציות, שלא לומר הירפה את ידיי.
לדעתי כדי שיהיה סוף-סוף שיוויון ושחרור לנשים צריך שזמן העבודה שלהם יהיה שווה לשל גברים (וכמובן שההשכלה שלהן תהיה שווה לשל גברים , אבל זה כבר הושג בעולם "המערבי"). ולשם כך גברים צריכים לעבוד פחות (אני לא מדבר על חרדים, אצלם הנשים צריכות לעבוד פחות והגברים יותר). ואל תגידו לי שזה לא אפשרי כל העובדים ברמת הפועלים עובדים 8 שעות, כולל סינים, כי הם עובדים לפי שעה. ואני מכיר מספיק מנהלים בכירים, ואף מאד, שעובדים 8-9 שעות. ובקיצור גברים הביתה לעשות אמבטיה לילדים, נשים לעבודה.
ולכן השיר הזה של ג'ון לנון הוא הכי פמינסטי שיש.
John Lennon- Watching the Weels
אני מזכיר כאן גם את Womam, אולי השיר הכי יפה שנכתב אי-פעם לאישה. ואישה אמיתית. עכשיו תסתכלו על תמונה למעלה של יוקו-אונו (מטעמים אסתטים לא הבאתי תמונה שלהם בעירום) ועל הקליפ שלמטה, ותגידו שג'ון לנון הוא לא הפמינסט הכי גדול אי-פעם. (שימו-לב למסר בסוף הקליפ).
תגובה 1:
אאאחחחח. ג'ון ג'ון ג'ון . . .
הוסף רשומת תגובה