הוא הבוס

ברוס ספרינגסטין הוציא השנה אלבום חדש שנקרא MAGIC. האלבום זכה לביקורות טובות מכל עבר, גם אצלנו (בארץ- (ישראל לא העיתון)), אך הוא נעדר מכל רשימות הסיכום של האלבומים של שנת 2007.

הסיבה לכך, לדעתי, היא שלמרות שהאלבום טוב, ומעודכן בקצב, אך נאמן לסאונד של ברוס ספינגסטין, היא שזה לא אלבום שדומה למה שנעשה עכשיו. את האלבום הזה אפשר היה להוציא מבחינה מוזיקלית גם ב- 1996.

זה מצחיק שקוראים לו הבוס, כי הוא כזה צנוע ובהתחלה הוא לא רצה להופיע בכלל בסרטוני וידאו..ובראיונות איתו הוא נשמע כזה לא בטוח בעצמו (אני מדבר על פעם), ובכל זאת ברוס ספרינגסטין גדול והוא גם הבוס.

אני חייב להודות שלא האזנתי לאלבום הזה מספיק כשהוא יצא, אבל בסוף חזרתי אליו והוא ממש מצויין. הבעיה היחידה שלו הוא שהצליל שלו קצת צפוף ודחוס מרוב כלי נגינה. או כמו ששלמה ארצי אומר "העולם מתמוטט מרוב אמביציות". בהופעה חיה זה נשמע הכי טוב, הרבה נגנים באולפן זה קצת בעייתי. זה קרה לווטרבוייז, וגם לארקייד פייר בשנה שעברה, לג'ורג האריסון באלבום הראשון המופתי שלו, וגם לברוס ספרינגסטין בעצמו ב- Born to Run, וב- Revir שנחשבו האלבומים הכי טובים שלו עד ל- Born in the USA. למי שמתחיל עם ברוס אני מציע גם את נברסקה ולבסוף את Tunnel of Love (אני ברוסולוג מוסמך).

הנה קטע אחד ממש טוב מהאלבום האחרון. שוב על הקשר בין מציאות, ולאסקפיזם. (אני מרגיש שהבלוג הזה מתחיל להיות במקום טיפול פיסוכלוגי).

Bruce Springsteen -Livin' in The Future