הטרילוגיה של אביב-חירות-משפחה, מסתיימת עם משפחה. ומשפחה זה בשבילי המשפחה המורחבת שלי שכוללת בערך 30 דודים (אחים של ההורים שלי ובעליהם/נשותיהם), 60 בני דודים ועוד 60 בנים ובנות של בני/בנות דודים, כמובן שאני לא רואה אותם מספיק. כמובן שאני לא יודע הרבה דברים עליהם וזה באיזשהו מקום מפריע לי. מצד שני יש לי אהבה גדולה לכולם, אני לא יודע אפילו איך להסביר את זה. אני גם לא כזה אחד שמביע רגשות, מנשק מחבק ונדבק חוץ מאשר לילדים שלי.אולי בגלל זה אני מרגיש שכל ישראל חברים. ויש לי תחושה מאד עמוקה, שאני חושב שיש לרובנו , של סימפטיה לכל הבריות בארץ. ובכלל כל פעם שאומרים עם-ישראל/בני-ישראל אני מרגיש טוב. לא יודע אפילו למה. אני זוכר שפעם יצאתי לטיול של מספר ימים בהרי ההימליה, היינו 15 ישראלים שלא הכרנו אחד את השני, שלושה צרפתים והולנדי אחד (נשמע כמו התחלה של בדיחה). אחרי יום כבר שרנו יחד כל הישראלים, שירי ילדות של הטלויזיה הלימודית, והצרפתים שאלו אם אנחנו מכירים מקודם. ככה זה ישראלים, גם בהישרדות ובכל תחרות הם מרגישים משפחה. משפחה זה דבר מאד חזק בעם שלנו. ודי להזכיר את האמא היהודיה המפורסמת.
ויש את המשפחה המצומצמת שלי שהם אישתי והילדים, שיהיו בריאים. בחול המועד נהיה הרבה ביחד. ולכן הקדמתי לפרסם הרבה פוסטים (אז תקראו מה שהפסדתם) ויש גם "לקט" תיגשו ל "נבדק ונמצא פרימיום" ותגלו עולם ומלואו, ויש גם מיקסטייפ אביב מיוחד (בנגן MP3 הירוק שבצד). אחרי החג פוסטים מיוחדים שכדאי לקרוא.
ושני שירי משפחה, אחת לבתי (שהיה גם בבלוג של עידן אלתרמן):
Paul Simon - Father and Daughter
ואחד לאישתי ושני בניי:
Paul Simon - Slip Slidin' Away
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה