השקרים הקטנים, והאמיתות הגדולות.

לקרוא לממתקים שהילדים שלי אוכלים בבוקר "דגנים", זה בערך כמו לקרוא לוופלים "כריכי בריאות", ולוויסקי "משקה אנרגיה טבעי" (אתם יודעים כמה קלוריות יש בזה). איך שבפרסומות הם הוכפים (אופס הופכים) את הכל, מסובבים הכל, כך שכל מגרעת היא היתרון החזק ביותר. פסיכולוגיה הפוכה... הפוך על הפוך.. האמת מגיע לנו. בתור אומת הקומבינות העולמית , מגיע לנו.
אנחנו צריכים ללמוד מהפרסומות ולהפוך את זה ליתרון: במקום לפתוח מרכז פרס לשלום (מה למדינה מוקפת אוייבים ולשלום), נפתח מרכז קומבינות עולמי. נערוך כנסים בכל שנה בנושא, יהיו כתב-עת , מרכזי מחקר.. איך להפוך כל חיסרון ליתרון.. איך לקמבן בצבא, בתיכון, בבי"ס יסודי, בגן חובה. איך לתחמן במשרד הרישוי, בבית המשפט ואת שוטר התנועה. ויש לי גם מנכ"ל מתאים לעניין: דן מנו.
ובלי צחוק, ברמה האישית יש מה ללמוד מהפרסומות, באמת כל חסרון שלנו הוא בעצם מראה הפוכה של יתרון, ומי שיש לו כבר ילדים יודע שכל אחד חזק בדברים הפוכים מהדברים שהוא חלש בהם, ולהיפך. כך גם אני וגם אתם, רק בגלל שאנחנו מבוגרים זה לא אומר שאמיתות גדולות לא חלות עלינו.
יוצא שמאחורי כל השקרים הקטנים בפרסומות, יש אמיתות גדולות (אני סתם עושה להם הנחה, לא מגיע להם, אני רק מדגים איך אפשר לסובב ולהפוך את הכל). ובכלל יש גם פרסומות יפות, כמו זאת של המלאך ואל-על.
יש לי חבר שלמד אוירונאוטיקה, והיום הוא בכלל רב-חובל בחיל הים, ודווקא לי היתה הזכות להשתתף בבניית טרמינל 3. בכל הפרסומות מראים את אולם "שחקים", שנמצא לפני הדיוטי-פרי. בזמן הבניה שלו אף-אחד לא הבין למה צריך אותו בכלל. המתכננים הם אמריקאים, וזהו למעשה Farewell Hall, אולם הפרידות בין הנוסעים למלוויהם. לידעתכם.
והנה השיר בפרסומת של אל-על בביצוע של הדיווה, אנני לנוקס (בפרסומות יש חיקוי חיוור של זה). פול ולינדה מקרטני הכירו על רקע הביצוע המקורי של השיר ע"י פרקול הרום.

Annie Lennox -A Whiter Shade of Pale

ועוד שיר מלפני 30 שנה שמראה איזה מסורת ארוכה של קומבינות יש לנו בתור העם היושב בציון. יכול להיות שאם היינו קצת פחות סופיסטיקייטד (בלי קשר לימין ושמאל) היינו כבר פותרים את הבעיות שלנו עם הפלסטינאים?

הגשש החיוור-אף אחד לא קם