המתוחכם שורד לא הראוי

Duffy, עוד הבטחה אנגלית, הוציאה אלבום בכורה. הבשורות הטובות שיש עוד זמרת ואלבום בסגנון ישן וטוב, הבשורות היותר טובות שהיא לא מתקרבת לרמה של אדל. שיהיה ברור אני לקחתי צד וכמו בתחרות בין ירדנה ארזי לעופרה חזה, אי אפשר לאהוב את שתיהן.
דאפי גם לא ברמה מבחינת רפרטואר, ולא בעומק הקול, למעשה בכל האלבום שלה אין שיר אחד שייזכר. בינתיים היא מקום ראשון במצעד האנגלי (או כבר לא) עם השיר החמוד Mercy, למעלה בשלושה רימיקסים שונים. למה לא, בכיף, שווה האזנה.
הסתכלתי ביו-טיוב גם על הופעות שלה. יש שמשווים אותה לאמי ווינהאוס. אם יש משהו חזק אצל אמי ווינהאוס זו הנוכחות בהופעות, וגם העוצמה והכוח בקול. לדעתי לדאפי אין Power, אין Passion ואין פרפזנשיין (עלמה זקס מחקה את מיכל אמדורסקי).

לדעתי תוך שנה Duffy, נעלמת בתהום הנשייה. ויכול להיות שאני טועה לגמריי. אחרי האלבומים הראשונים של סינדי לאופר ומדונה, תנחשו מי חשבתי שתשרוד ... ובסוף מה יצא. עד היום אני לא מתאושש מזה שמדונה נכנסה להיכל התהילה של הרוק.
או כמו שאומרת נעמה המתוחכם שורד, לא הראוי.

העניין הוא שהאלבום של דאפי, גם לאחר שמיעה חוזרת ונשניית נשמע בינוני, ועל-כן ניתן לשחזר אותו בקלות. לעומת זאת אלבום אישי כמו של אדל אי-אפשר לייצר, זה בעניין של נשמה, זה עובד במושגים אחרים לגמריי.