Rye Rye Sunshine

היום ה- 10.10.10 ולא היה יום משהו. בכלל לא מיוחד. חוץ מזה שהשתתפתי באחת מיציקות הבטון הגדולות ביותר שהיו אי-פעם בישראל: 7,000 מ"ק, 30 שעות, 900 משאיות עם ערבלי בטון, 5 משאבות בטון. והרבה מאד אנשים. היה 10. קצת חבל לי שאף אחד לא כותב על דברים כאלה טובים באינטרנט. אז הנה אני כותב.

הגורילז בהופעה מלאה

זה מתחיל משעשע ואני מתחיל לחשוד שהגורילז היא בדיחה של בלר על אואזיס. בדיחה טובה.

נבדק ונמצא פרימיום - לא באינדינגב

אז כולם באינדינגב, חוץ מאיתנו, כי פחות סביר שיש מישהו באינדינגב עם מכשיר טלפון נורמלי שיכול לגלוש עד לפה, אבל אולי עוד נתבדה. מתחילים להריח את תחילת החורף ובעיקר את סוף השנה המוסיקלית הנפלאה הזו. היום בדיוק חשבתי על זה שכתבי הספורט שמשדרים ברדיו את חדשות הספורט , למשל במדור הספורט של "בוקר טוב ישראל", נשמעים נורא טרחנים. הדיווחים שלהם כל-כך רחוקים מכל מה שספורט מרגיש או מייצג. בעצם למה אין בכל בוקר מדור לחדשות המוסיקה? למה רק מה שנעשה באנ.בי.איי ו/או הישגיי ליגת הכדורגל העלובה שלנו, כל-כך חשובים שצריך להקשיב להם בכל יום לפני חדשות הדס שטייף? אבל עדיף ככה, חבל שיהרסו גם לנו את התענוג. מוסיקה צריך לאהוב כמו יין, ולא כמו צ'יפס עם נקניקיות. והפעם בנבדק ונמצא פרימיום:

1. למעלה Foals בוידאו חדש עם אופי. אני לא חושב שראיתי פעם וידאו מהסוג הזה, שהוא כולו במה ומשחק. מזכיר לי שזה הזמן לאוורר את האלבום שלהם שיצא השנה.

2. . The Man - People Say: אני חייב להודות שאני מושפע ממה שאנשים אוהבים ועושים. למשל האינדינגב הזה, אני רוצה להיות שם, אבל מה אני אעשה שם?



3. Local Natives- Wide Eyes: הקליפ והשיר שיתן לכם כוח להילחם בכוחות הרשע ובכרישים. רומנטיקה מוזרה כזאת.



4. Cloud Nothings - Hey Cool Kid: מצחיק ! נגיד שאתם חנונים, מוכשרים מאד בעבודה על ג'וייסטיק ורוצים לשחק כדורסל כמו אלופים, מה תעשו?

5. HOLLERADO - AMERICANARAMA: אפרופו אינדינגב, לא רק OKGO עושים קליפים זולים, אפשר בכל מיני דרכים, למשל זו.

שתהיה לכם פרימיום של שבת !

Wolf Parade - Yulia

במצב הרוח המלנכולי שעובר עליי (עקב ירידת הטמפרטורות בשתי מעלות, והדיאטה שלאחר החגים) השיר הזה מתלבש עליי בול. לא מחבק מידי, לא מדכא מידי, לא דורש יותר מידי . וולף פארייד הוציאו אלבום השנה שנשמע בסגנון של The Walkman ושל The National שני האחרונים יותר טובים אבל יש להם קליפ חדש לשיר טוב מהאלבום הזה, והנה הוא פה.

סופיאן סטיבנס - כי חולת אהבה הנני

אלבום שמסתיים בקטע באורך של 25 דקות, אינו יכול להיתחמק מלהיקרא 'אלבום קונספט'. קטעים כאלה, של 25 דקות, מראש דוחים אותי, כי הם נועדו לכישלון, וגם ה-EP החלש, שיצא רק לפני חודש, עיכב אותי ביציאה אל האלבום החדש והמצויין של סופיאן סטיבנס, Age of Adz, שיש לבטא: Age of Odds. אם הייתי יכול ליצור אלבום אחד בחיי הייתי רוצה שהוא ישמע ויראה כך. לא בגלל שהוא מושלם (לעיתים הוא אפילו מתיש), אלא בגלל שהוא יצירתי על גבול המשוגע, ומצליח לערבב מוסיקה אלקטרונית, עיבודים תזמורתים ופולק (גם את האלבום הזה הייתי מת להוציא, ובעצם עוד הרבה אלבומים).

שם האלבום הוא על שם יצירה של רויאל רוברטסון, אמן עם סכיזופרניה-פרנואודית (אמיתית, ולא כמו שלכם יש מהמורה למתמתיקה/בוס/חמה). הוא יוצר פוסטרים בדוגמת העטיפה של האלבום, שמוצגת למעלה. כיאה לסכיזופרן ביצירות שלו יש חייזרים, מפלצות וסצינות מיום הדין. Age of Odds מתעסק באהבה ובפירדות ובאישה: ומה לעזאזל את רוצה אישה?

מה שמוזר, כשם האלבום, שדווקא כאשר סטיבנס עשה פולק הוא התעסק בנושאים פוליטים, בתיאור מדינות, כמו באילינויס ועכשיו עם הסאונד המומצא ההזוי הזה הוא עוסק באישי ובנבכי הנשמה הטרופה. וכמה רגש יש בתוך כל האקספרמנטליות הזו.

Sufjan Stevens - Age of Adz