יש אבנים עם לב של אבן

קית' ריצארדס, אז והיום בהופעה בתל-אביב

מהרגע שג'אגר עלה לבמה נגמרו הקיטורים. לא החום, לא המחיר של הבירה שעלה כמספר המעלות צלזיוס, וגם לא מחיר הכרטיס. הכל נעלם והגיע הזמן להנות. רוח רוקנרול אמיתית היתה שם לפרקים. עלייתו של מיק טיילור לבמה שיקפה את אחד מהם. אבל בגדול זה הרגיש לי רוב הזמן כמו מופע בברודווי או מחזמר משוחק היטב. לא האמנתי למיק ג'אגר שאמר בעברית "אתם קהל מטורף". מבחינתי זה היה הסימן הבוטה ביותר לכך שהכל מבויים. הרבה יותר האמנתי לקית' ריצ'ארדס שאמר באנגלית שטוב להיות פה, ומיד הוסיף בבדיחות הדעת "אבל טוב להיות בכל מקום, כל עוד אתה יכול לבחור איפה להיות", בדיעבד הסתבר שגם המשפט הזה ממחוזר. אז התחושה מעורבת. לא הייתי סולח לעצמי אם לא הייתי מגיע להופעה, מצד שני הרגשתי את המשחק משוחק יותר מידי והפריע לי שזה מה שנהייה מרוקנרול יצירתי יצרי ואומנותי - בידור קל לכל המשפחה, ובהמשך הפוסט אנסה אפרט למה.

 גם בשבילי לראות את האבנים המתגלגלות הוא בגדר הגשמת חלום. שמעתי מאנשים שהיו בהופעות שלהם בחו"ל שזה פנטסטי, שאין רגע דל, שהקהל באקסטזה, שהם נותנים את כל כולם. ורציתי גם. לשמחתי אני גם מכיר די טוב את הרפרטואר שלהם, כשהייתי חייל הקלטתי 8 אלבומים מחבר, את החשובים שביניהם, את Let It Bleed את Tattoo You את Undercober ועוד ועוד, אני אהבתי במיוחד את Emotional Rescue, בגלל הרוח היותר משוחררת שבו. היה לי גם אלבום של הופעה שלהם שהקלטתי לקלטת, ושם הכרתי בעצם את רוב הרפרטואר שלהם מהופעות, ויותר מכך זה היה האלבום שבו התחלתי להתרגש מהם. וכמה שאני מכיר, עדין יש בדיסקוגרפיה שלהם מספיק פינות שאני מגלה, מתוודע מחדש. אבל הרבה יותר מכך, כל מי שמתעניין במוזיקה יודע להגיד שהרולינג סטונס היא אחת הלהקות שאחראיות לחלק ניכר מהבגרות של הרוק. הם אולי הראשונים שהיו הילדים הרעים, וגם היו אלה שהחזירו אותו אל הרית'ם אנד בלוז והבלוז, אל מאדי ווטרס וחבריו, רוברט ג'ונסון היה המלך. בשלב יותר מאוחר הם היו גם חלק מהלהקות שהביאו את הרוק אל האצטדיונים ובגדול. לעשות מזה שואו מרהיב, הם גם למדו לעשות מזה הרבה מאד כסף. שזה לא דבר רע. דרך-אגב, מאז ומתמיד כסף עניין אותם מאד, את Excile on Main Street שנחשב כאלבום מופת, הם חילטרו בצרפת, לאחר שהם ברחו מרשות המיסים הבריטית. שם הם גרו בוילה מפוארת צמוד לאגם עם יאכטה. ומשם הם ברחו ללוס אנג'לס, ומאז הם למעשה אמריקאים לכל דבר ועניין. וכמו אמריקאים טובים הם חזקים בשיווק ומכירות.
 עכשיו אתם יכולים לשאול ובצדק, אז לא ידעת את כל זה מראש ? ידעתי והם בהחלט עמדו בציפיות. קצת כאב לי שזה השיא של הרוקנרול. שככה נראיית הלהקה הכי טובה והכי ותיקה בעולם. אני מעדיף את בוב דילן ששם זין על כולם  את לאונרד כהן שמחבק עם רגש, ואת פול סיימון שעוד יוצר מוזיקה ואלבומים חדשים ומופיע איתם בהתהלבות, וגם נראה לי שליקקו לנו קצת יותר מהרגיל - בגלל המרחק, בגלל שאנחנו כאלה..נו. פרובנציאלים. זה חלק מההתנהגות המחושבת של ג'אגר. זה חלק מהשואו. וזה גם קשור למחיר המוגזם. אני בטוח שזה היה בראש שלו לרצות ולרצות ולרצות. וזה חלק מהתרבות האמריקאית שהם חיים בה. הלקוח לפני הכל. הם מוכרים את המוזיקה שלהם כמו אמריקן בורגר במקדונלדס, ואם הוא דורש את אנג'י, אז הוא יקבל בהגדלה את אנג'י.
הפיד שלי בפייסבוק מלא תשבוחות והלל, לצערי אותי הם פשוט לא הצליחו לכשף ולשכר. רקדתי, קפצתי, ואהבתי את אישתי שהיתה לידי, וגם נהנתה ,אבל אני מעדיף בכל יום הופעה של אינטרפול על הדבר הזה - משהו חי אמיתי שאפשר להתקדם איתו לאיזה מקום. עם כל הכבוד ויש כבוד (אולי קצת הגזמתי, בכל זאת אינטרפול זה לא הגשמת חלום). אני חושב גם שהם סוגרים תקופה במוזיקה. הרית'ם אנד בלוז לא יהיה עוד כמו שהיה קודם, או בכלל אחרי הסיבוב הזה שלהם. מי ינגן אותו, ומי ישמע ?
כמו רבים וטובים גם מבחינתי השיא של ההופעה היה "מידנייט ראמבל", אבל חלקו השני של השיר שכלל הפעלה של הקהל בנוסח "עודד אמר להרים ידיים" די ביאס אותי. נהנתי בכל זאת, כאמור, נהנתי ממה שהיה אפשר, ועוד לא ממש נחתתי.

לסיכום: הנוכחות חובה. ההנאה קצת פחות. הציון 8. ויכול להיות שככה זה עם חלומות, הם אמורים להתנפץ.

פיט דוהרטי - היינו כשיכורים

באתי עם ציפיות אפסיות להופעה של פיט דוהרטי. קניתי כרטיס ברגע האחרון. בהתחשב בפרסונה לקחתי בחשבון שיש מצב שהוא יעלה לא רק מסטול מהתחת, אלא מחוק לגמריי, לא יצליח לנגן בכלל, וירד מהבמה אחרי רבע שעה מביכה, בסגנון איימי ווינהאוס, לפני הנפילה. במקרה היותר טוב ציפית להופעה אקוסטית, חד-גונית, שהתמונה היחידה שתצא ממנה היא התמונה הזו שצילמתי, של פיט דוהרטי זורק זין על העולם, מחזיק גיטרה בתנוחת סימן שאלה, שבה הוא כאילו מתמזג עם גיטרה עצמה. אבל היו עוד כל-כך הרבה תמונות בהופעה הזו: ראינו אותו מעשן אחרי וילון, ואחרי זה לפני הוילון, ראינו אותו נותן בקבוק הויסקי לאוהד שהתפרץ לבמה והועף ממנה, ראינו אותו שוכב על הבמה ומנופף בידיים, ראינו אותו קופץ על הקהל ונופל על הרצפה, ראינו אותו חותם על דיסקים תוך-כדי שהוא מניח משקה על הגיטרה - כי מסטול, או לא מסטול, הוא יודע להחזיק אותה. וראינו אותו אפילו חותם למעריצה על החזה (לבקשתה, רק לבקשתה. לא נראה לי שהוא בדק את תעודת הזהות שלה, ודרך-אגב, הבן-אדם הכי צעיר בקהל היתה ילדה כבת 10 לכל היותר שבאה עם ההורים החטייארים שלה).

 וכך גם היתה ההופעה. בסך-הכל הוא לא כזה נגן גדול, אבל אני אחרי חצי שיר הייתי שלו. והוא הצליח להוציא מגיטרה אחת הרבה מאד תמונות: גם אסיד פולק, גם אמריקאנה, גם כל מיני דברים אחרים. חצי מהקהל ידע את כל מילות השירים בע"פ, ואז התחלתי במחשבות על המוח שלנו, ומה שהוא עושה לחווית המוזיקה שלנו. שהסיבה שאנחנו אוהבים יותר מוזיקה כשאנחנו צעירים, היא שהזיכרון שלנו יותר טוב, שאנחנו רוצים לחזור שוב ושוב על אותו עונג שצרוב לנו במוח. ובאיזשהו גיל אתה כבר לא זוכר בע"פ, מההתחלה ועד הסוף, כל סרט קולנוע שאתה רואה, וגם עם שירים, לאט לאט, הם פחות ופחות נצרבים בתודעה. מה גם שבימינו, עם כל השפע שיש, אתה רוצה לשמוע עוד ועוד דברים, ולא לחזור שוב ושוב על אותה המנגינה. אולי בגלל זה בגיל מסויים אתה גם לא עושה גלוריפיקציה של מוזיקאים, כמו שאתה עושה כשאתה צעיר. כי כבר אין לך זמן להקשיב לתקליט אחד אלף פעמים עד שהוא נשרט.

 אז במקום לשיר את השירים בע"פ נהנתי מאד מהחברה הצעירה שמסביבי (שיש כאלה שהגדירו אותם כגרופיות והיפסטרים, אבל לא חייבים), והתת-מודע לקח אותי לגיבורים שלי - אל בוב דילן, אל בילי בראג, אל פול סיימון, אל סיד בארט.. וזה קצת הפריע לי, שאני בכלל עושה את ההשוואות האלה, שתהליך העיכול שלי חייב להכיל עיבוד שכלתני של הרגשות. למה אני לא יכול פשוט להתמסר לגמריי, להיות שיכור כמוהו ודי ! ואז בא החלק השני של ההופעה, שבו היו הרבה מאד קאברים, מסייקו קילר ועד ווטרפול המוצלח ביותר, לטעמי. וזו היתה בדיוק התופעה ההפוכה, שירים של אחרים שפתאום נשמעים אך ורק של פיט דוהרטי.  כאמור, את החותם שלו ואת האישיות שלו אפשר היה להרגיש כבר מהשיר הראשון. ראינו אגדה חיה, במרחק של כמה מטרים מאיתנו, שנתן משמעות חדשה למושג הופעה חיה. והיה כיף, ומסיבה ובאלגן, ושמח, ומה רע.

בדרך להופעה שמעתי דיסק של אנובה, שגם הקשבתי לו כל היום, ויחד עם ההופעה של רונה קינן, היה בהחלט יום טוב.

לפני כמה שנים ערכתי ראיון נחמד לרונה קינן. זו היתה שיחת לילה, מאז גיל 16 לא היתה לי שיחה כזו, גם לא אחריה [קישור]

לעוד קליפים מההופעה בבלוג של יובל אראל

נבדק ונמצא פרימיום - פירות העונה

לפני הכל
מה יש בו בדיוויד בואי שמצליח בכל שבוע לתפוס את תשומת ליבי/ליבנו. האם מדובר באומן כל-כך מגוון, וכל-כך מוצלח' וחשוב 'שמתכתב' ואולי אפילו משרטט' את עמוד השידרה של המוזיקה, למשך מספיק עשורים כדי שנחזור אליו שוב ושוב. כדי שיצירתו תהדהד באין סוף שיכפולים של עצמה. אולי זו הנגיעה הרב תחומית שלו בקלונוע, ובדמויות שלו עצמו. ואולי זו פשוט מכונת שיווק מיומנת. כך או כך, מאד שמחתי למצוא באינטרנט את הפילם הזה שבו הסקיצות של עטיפת האלבום Heroes. זה נכון שאי-אפשר אף-פעם לשנות את ההיסטוריה, אבל תחשבו כמה אפשרויות יש לכל דבר. נניח שהיו בוחרים תמונה אחרת ..האם גם אז האלבום הזה היה כזה אייקוני ?

כמה דיוויד בואי אפשר להיות בדקה

פתיחה

היי ת'ר. מה 'שמע. מה נשמע ? תרתיי משמע. וואו, כמה דברים טובים שהצטברו בזמן האחרון שאני לא יודע אפילו מאיפה להתחיל. אולי נלך על כרונולוגית - ממה שיצא ממש הרגע, למה שיצא לפני יומיים. יאללה לץ' נתלוצץ.
עדכונים שוטפים וחיים בפייסבוק ותלחצו PLAY

פולר וולר - חדש !
את פול וולר מהג'אם אני מכיר בשל השיר "אנליש רוז", שהוא אחד מהשירים האלה שהורגים אותך ברכות. בניגוד למה שחושבים, בדרך-כלל שירים שהורגים אותך ברכות הם לא שירי אהבה, אלא יותר "בנימינה" שכאלה. אבל אנגליש רוז הוא כן שיר אהבה. השיר החדש של פול וולר הוא אחולושקי של שיר, אבל שונה לגמריי מאנגליש רוז, הוא יותר נשמע כמו שיר של סופרטרמפ שלא בוצע אף-פעם

Paul Weller - Brand New Toy


קליס - חדשש !
אחד האלבומים שאני הכי אוהב השנה, הוא Food של קליס (יותר מיד תוספות שיער). אלבום בהפקתו של דייב סיטק הלבנבן מ- TV on The Radio. כאן היא מבצעת עם גרוב סקשיין לוהט את השיר הכי מורכב, וגם הכי סוחף באלבום, אצל לטרמן (אתה אף פעם לא יודע אם הוא מתלהב באמת). איפה גרציאני שצריך אותו. אני לגמריי שלה, ואם תקשיבו, אז תווכחו שגם אתם

Kelis - Jerk Ribs


ברוס - ספריגסטין - חדשש !
כבר כמה שנים שהוא מצליח ליצור דברים לא רעים בכלל. הבעיה שאתה מרגיש שהוא כל הזמן לוחץ. לוחץ בקול שלו, לוחץ במוזיקה. כאילו שרק ככה אפשר לעשות רוקנרול. אני מניח שהוא כבר לא יעשה עוד אלבום כמו נברסקה, ושהוא כבר לא ישמע כמו Roky Erickson, אז נאלץ להנות ממה שהוא כן עושה. זה שיר חדש מתוך איפי חדש ומוצלח

Bruce Springsteen  - American Beauty


אלבו - חדששש !
מה שאני אוהב יותר מכל בקליפים, זה שהם מביאים את מלוא תשומת הלב לרצועה אחת, לשיר אחד, לרעיון אחד. בשנים האחרונות אני יותר מקשיב לאלבומים מאשר לשירים, ולפעמים מרוב עצים לא שומעים את היער, או שלא מקשיבים לשיר אחד שרוצה לומר משהו יפה, כי יש שיר אחר שמעפיל עליו. אז הנה שיר יפה מהאלבום של אלבו שיצא השנה, במקרה יש גם קליפ חדש

Elbow - My Sad Captains


Four Tet - חדשששש !
פרקושיינס הוא עוד שם במה לפור טט. אלקטרוניקה טובה ונגישה לכל חי.



עוד קליפים חדשים

שיר חדש וקליפ חדש לטיון יארד. כל השירים שלה וכל הקליפים נשמעים ונראים אותו הדבר, אבל האם לא ניתן להגיד את זה על כל מוזיקאי ? בכל מקרה אני אהבתי, גם הפעם. לא יודע כמה משקל נשאר מכל זה, אבל זה נחמד בכל זאת

• 
  https://www.youtube.com/watch?v=jbiFcPhccu8

  
  

  tUnE-yArDs - Water Fountain (Official Video)

  
  

  'Nikki Nack' out May 6th. Pre-order on T-Y Store:http://tuneyards.kungfustore.c... See More

  April 24 at 8:44pm · Like · Remove Preview
• 

  אייל מרדיו פרימיום
  

  ננה שרי, ההיא מבאפלו משו, עושה קאמבק. מבחינת המקצבים גם היא מתכתבת עם MIA טיון יארד, אזיאלה באנקס, אריקה באדו וכו'...
  https://www.youtube.com/watch?v=00Uil9F_8p4

  
  

  Neneh Cherry and Jean-Baptiste Mondino - Everything

  
  

  As well as being a cover star in both 1992 and 2012, Neneh Cherry was there at t... See More

  April 24 at 8:48pm · Like · Remove Preview
• 

  אייל מרדיו פרימיום
  

  דמון אלברן בדרך לאלבום סולו ראשון, פה שיר יחד עם בראיין אינו 
  https://www.youtube.com/watch?v=CCUfitpIsW8

  
  

  Damon Albarn - Heavy Seas Of Love (Official Video)

  
  

  Damon Albarn - Heavy Seas Of Love (Official Video) Everyday Robots: First solo a...See More

בדרך-כלל לא מוציאים וידאו לרימיקס, אבל יש יוצאים מן הכלל. האלבום של בלאד אורנג' יצא בסוף שנה שעברה וקצת נבלע. ברמיקס הכניסו את הקול של Robert Owens שמדקלם בהרבה קטעי האוס קלאסים. ויש כאן אווירה וחום, וחוכמה.

Blood Orange - Uncle ACE (Kindness remix feat. Robert Owens)

www.youtube.com

Blood Orange - Uncle ACE remixes out now: iTunes - http://smarturl.it/UncleAce Domino - http://smarturl.it/UncleAceRemixes Directed by Adam Bainbridge Camera by Phil Thompson Edited by 

Adam Bainbridge and Jeff 

 חדש וטוב. הקול החצי שבור הזה. המאופק. המינוריות. יפה לה.

Sharon Van Etten - "Taking Chances" (Official Video)

הועלה על ידי SharonVanEttenVEVO

Sharon Van Etten, 'Are We There' out May 27th (May 26th in the UK) on Jagjaguwar. iTunes: http://smarturl.it/sharonvanetten3 // Amazon: http://smarturl.it/sharonvanetten2 SCD/Jag bundle: http://smarturl.it/sharonvanetten // Indies: http://smarturl.it/sharonva

אלבום בהזרמה
אני לא יודע למה בעצם בן וואט ואישתו ובת-זוגו לצמד "הכל פרט לנערה", טרייסי ת'ורן, פועלים כל אחד בנפרד, אבל הם מצליחים להוציא אלבומים יותר טובים ממה שהם הוציאו בניינטיז. חזרה לאקוסטיקה המבורכת. הכי טוב להקשיב לאלבום החדש של Ben Watt. קוראים לו Hendra. והוא רוגע וקסם ויופי [קישור]. נראה לי ששיר אחד מתוך האלבום לא ידגים את כולו. אז במקום קבלו שיר שלו עם רוברט וואייט מתוך אלבום משותף משנת 1982. תקשיבו תבינו



יומהולדת לאיגי
כל הקטע של הגיל בחיים האלה מאד מתעתע. כשאתה ילד ברור לך שיש זקנים יש מבוגרים, יש נערים, ויש ילדים. אתה לא כל-כך מאמין שתהיה זקן אי-פעם. נראה לי שאיגי פופ והרולינג סטונס גם כן לא מאמינים. ואני חושב שגם בליבנו הם תמיד ישארו צעירים ופרועים לנצח. בעיקר איגי. אני לא יודע מתי פעם ראשונה שראיתי את הוידאו של ההופעה הזה. אבל זכור לי שראיתי אותו ככה לראשונה בטלוויזיה לפני מיליון שנים. ואולי בגלל זה בשבילי הוא קודם כל חיית רוק חצי עירומה, מזיעה כמו צ'יטה, פאנק עוד לפני שהיה פאנק. הוא אפילו הדביק לעצמו זנב. השיר הזה, שנחשב לאחד המפורסמים שלו, לא חזק לטעמי כמו הדמות שלו



האלבום של איגי פופ שאני הכי אוהב הוא The Idiot משנת 1977. כשמצאו את איאן קרטיס מג'וי דווי'ן תלוי בדירתו, האלבום הזה עדין התנגן על הפטיפון.

רגע של עברית
איכשהו יוצא שבאזור החגים אני נפתח יותר למוזיקה עברית. כל הקטע הזה שאנחנו מאבדים את השפה שלנו מאד מפריע לי. מפריע לי שחצי מדינה מדברת רוסית וערבית. וגם מפריע לי שכולם שרים באנגלית, שרוצים לייצר סטרטאפ ישראלי מוזיקלי. אם תשימו לב איזה מוזיקאים ישראלים מצליחים בחו"ל אז מדובר בעיקר באחינועם ניני ועידן רייכל שאמנם שרים בבינלאומית, גם במוזיקה וגם במילים, אבל עדין מאד מחוברים לעברית. כל זאת כהקדמה לשיר עברי שכבר לא כל-כך חדש אבל אני נדלקתי עליו השבוע. וכיף לי לפרגן. מזכיר קצת את הקליק וגם את רוייקסופ. אחלה בחלה.

רועי פרייליך - הפרעת קשב

דרך-אגב, פרייליך גם ערך בעונג שבת פוסט על פיט דוהרטי - שיופיע השבוע בבארבי בתל-אביב.



החיים שלי יותר מעניינים ממני

את חג הפסח אני חוגג בדרך-כלל עם משפחתי אצל ההורים שלי. בשכונה שבה גדלתי. כבר עשר שנים שאני חוזר בליל הסדר מבית הכנסת (כן אני עושה את זה), ועובר על פני בתים של הורים של חברים שלי מהילדות, בידיעה שהם נמצאים שם בפנים עם המשפחה שלהם (לא קשה לטעות כשרואים כל-כך הרבה מכוניות מחוץ לבתים פרטים). אנשים שלא ראיתי עשרים שנה בערך. עשר שנים של התלבטויות, דחיות, ביישנות, והפעם החלטתי להיכנס. נפגשתי עם שני אנשים שנטלו חלק מאד משמעותי בחיי, י. היה החבר הכי טוב שלי ביסודי, והמשכתי לשמור איתו על קשר עד שהתחתנתי, למרות שהיינו במסגרות שונות בתיכון ובצבא. ואת א. אהבתי בכיתה ד-ה', אחר-כך למדנו ביחד בחטיבה, אבל כבר לא הייתי מאוהב בה. פעם אחרונה שראיתי אותה זה היה לפני הלימודים שלי בטכניון בחיפה, ושלה באוניברסיטה . מאד מוזר לראות אנשים שאתה זוכר אותם כצעירים, פתאום מבוגרים. התפלאתי שלי. לא היתה לא כרס ולא קרחת. להיפך כל הרעמה שלו היתה עדין במלוא הדרה, אבל הקול שלו התעבה, וגם העור התבלה מעט, אבל עדין נשאר כל החן שלו. מאד משונה לראות אנשים אחרי עשרים שנה. אתה בא עם ציפיות, אבל חששות לא היו לי, מיד התחבקנו..הבאתי גם את הבן שלי למפגש, ופגשתי גם את הבן שלו. הכל היה נורא קצר, גם אמרתי שלום לאמא שלו...
אחר-כך פגשתי את א., שנשואה עם שלוש בנות, ועובדת בהייטק כסמנ"כלית של איזה חברה בינלאומית. מאד שמחה לראות אותי. הרצנו אחד לשני את החיים שלנו בעשר דקות כל אחד (ביחד 20 דקות מפגש), ונפרדנו בנשיקות. אני עדין נפעם מהמפגשים האלה...החלפנו פרטים כך שיהיה לזה איזה המשך, כזה או אחר, אני מקווה. את השיר העיר מתרדמתו איתן טובי, ואני מקשיב לו מאז די הרבה. לעמים אני חושב שאנחנו פשוט רוצים להיות יפים כמו המוזיקה שאנחנו שומעים.

The Rolling Stones - Beggars Banquet

נבדק ונמצא פרימיום - המוזיקה החדשה ועוד - אביב 2014 !

Dark Sunglasses - Chrissie Hynde
שיר חדש לכריסי היינד !!!
מצידי אפשר להפסיק את כל הפוסט הזה אחרי השיר הזה. לא שהוא הכי טוב בעולם. אבל הוא מספיק מדליק, ואני מת על הקול שלה, ובקרוב יבוא אלבום, וזה כיף !

 

בירבורים
יום שישי בצהרים זה הזמן הכי יקר לי בשבוע. יש משהו קוסמי או קסום, או שניהם, בשעות הללו, בין הערביים של סוף השבוע. פעם הייתי מקדיש את הזמן הזה לבישול, לנסיעה באופניים ,לכתיבה בבלוג הזה. פעם אחת, לפני איזה עשרים וחמש שנה, בחיים אחרים, שיחקתי כדורגל בשכונה עם חברים - דווקא היו אחלה, לא יודע למה לא חזרתי על זה יותר מפעם אחת.
בכל מקרה, האביב הגיע ואיתו הזמן לחזור קצת לעיסוקים טובים, שאני אוהב. אני חושב שכל ההפסקה הזו שנטלתי על עצמי לאחרונה נובעת מרצון להיפטר ממיקוד יתר שהיה לי בנושא. אני רוצה שזה יהיה בנונשלנט, ובפייסבוק זה באמת מצליח להיות כזה. הבעיה ששם כל הפוסטים עפים לכל הכיוונים ונעלמים בפיד. אז הנה הם גם כאן, המוזיקה הכי חדשה והכי טובה שיש היום בעולם !

שלומי שבן וחוה אלברשטיין - תרגיל בהתעוררות
מסתבר שאני די מכור לקולות נשיים מהעבר.אני מאד אשמח אם  תאהבו את האלבום החדש של שלומי שבן, כי אני פחות. אבל השיר הזה, יחד עם חוה אלברשטיין יכנס לפנתאון. מעולה. פשוט פנטסטי לא פחות



WOODS - With Light And With Love
אחרי האזנה חמישית לשיר החדש של וודס. אני מרגיש מואר באור של אהבה וגיטרות מכושפות. אין לתאר.פשוט אין לתאר ! בקרוב יש להם אלבום חדש. אני לא מכיר אותם מקודם. זה סוג של פולק רוק אמריקנה שכזה? והם מברוקלין, אם זה עוזר לכם. הם בסך הל קיימים מ-2007 והם כבר בדרך לאלבום שישי !



Tall Grey Buildings - Malka Spigel
שיר חדש וטוב למלכה שפיגל. האמת הופתעתי. אין כאן שום דבר חדש, והיא תמיד עושה מוזיקה טובה, אבל שיר שאהבתי משמיעה ראשונה. מזכיר לי קצת שוגייז אינדי שכזה




TODD TERJE - Johnny And Mary, feat Bryan Ferry
"ג'וני ומארי " הוא אחד השירים המכוננים של חיי. רוקרול קולי לגמריי של רוברט פאלמר. כאן בגירסת לאונג' צ'ילוויב של טוד טרג'ה, או טרחה או תרחה, הדי גוי הסקנדינבי שמחדש אותו עכשיו. בשירה של בריאן פרי. פצצות לגבות - מסאז' לרקות. (המקור של פאלמר)



עוד קסמים שטוד טרג'ה יודע לעשות - Todd Terje - Inspector Norse


Nina - My Mistake
זה פשוט מופלא הקטע הנאו רומנטי האייטיז אלקטרופופ הזה.




  Simian Mobile Disco-  & Roman Flugel - Hachinoko
בואו נקח את הפרק האלקטרוני של הפוסט הזה צעד אחד איכות קדימה. לא שיש משהו רע בדיסקו. גם ללשלום הלהקה הזו מוצמדת המילה דיסקו, אבל הם עושים אלקטרוניקה שהיא ליגה ליגה. קטע טוב, חדש ואפילו ממכר (מומלץ להקשיב חמש פעמים ברצף). יש לזה גם בי סייד טוב.



מוזיקאים וחתולים ו/או כלבים !
אני מניח שזה יעניין רבים מכם - מוזיקאים וחיות המחמד שלהם ! מוריסי, אוזי, פרדי מרקורי, בילי הולידיי, בואי, קלפטון, קורט קוביין, אלביס, דילן, מקרטני ומי לא..[קישור]

פרינס עוזר לזוג להיפרד
כמה מוזרויות שיש לפרינס. התספורת/ תסרוקת שהוא מחליף כל הזמן. אני עוד לא החלטתי האם זה נובע מכך שמשעמם לו, או שהוא לא אוהב את השיער שלו. הוא גם החרים את יוטיוב במשך תקופה ארוכה, וגם לא נהג לקיים ראיונות. זה מאד חכם כי זה גם יוצר הילה ומיסתורין וגם חוסך מאמץ. אבל לאחרונה הוא דווקא נתן ראיון מאד ארוך בתוכנית טלוויזיה, ואפילו הסכים לעזור לזוג להיפרד. כמה שזה אמור להיות אירוע קשה, יצא חמוד וקולי לגמריי.



ויש לו גם שיר חדש עם זואי דשנל. די עלוב, השיר הזה, אבל לא כזה נורא
PRINCE with Zooey Deschanel - FALLINLOVE2NITE

 היפ-הופ רולז !
אין לי מושג איך הגעתי לזה - אבל הנה 25 תאונות אופנה של ראפרים שהפכו לסמלי אופנה פופולרים של ההיפ-הופ. מה שמוכיח שאנשים הם חקיינים בלתי נסבלים, אבל גם שאפשר ליצור אלטרנטיבה תרבותית להגמוניה השלטת, להגמיש את המוביליות החברתית, ובעיקר להיות גאה באורבניות, במקומיות, בתרבות הפופולרית מלמטה למעלה ובחזרה. במידה רבה אני חושב שכבר כמה עשורים ההיפ-הופ הוא תרבות הנגד החזקה ביותר שצמחה מאז הרוקנרול. היא אולי הגל השני, זה שמחזיר חזרה לשחורים את ההשקעה התרבותית באמריקה. את הבלוז ניכסו לעצמם הלבנים דרך הרוקנרול (ע"ע רולינגסטונס), אבל ההיפ-הופ והראפ נשאר האור השחור שהאפרו-מוזיקאים באמריקה נותנים לעולם. וגם ללבנים. גם. עכשיו לכו וקנו טרנינג מקושקש ורוד בהודיז וכובע בייסבול מפגר [קישור]

Wu-Tang Clan - Keep Watch Ft. Nathaniel
טוב שיש שיר חדש של וו טאנג קלאן שסוגר את הפינה של הפשוט הקודם. הרבה אנשים אומרים לי שהם מקשיבים להיפ-הופ, כי שם עוד יש תחושה שלאלבומים מלאים יש משמעות. שלא הכל זמני וחולף. נכון, הם חופרים. אבל שם קורים דברים, גם מוזיקלית - דווקא בגלל הפופלריות הרבה של הז'אנר, ישנה חדשנות תמידית, וגם טקסטואלית - יש שם עושר של מחשבה חברתית לצד נבירה בעומק הנשמה, הלב והכבד.



Small Black - Real People (Official Video) ft. Frankie Rose
גם קליפ חדש יפה. וגם להקת הצ'ילווייב היחידה שעושה לי את זה. כאילו שאחנו עדין ב-2008. שלא לומר 1980.



 King Khan & The Shrines - Born To Die
עוד לא קניתי כרטיס לרולינג סטונס. אבל קרוב לוודאי שאקנה. אם הרולינגסטונס היו חוזרים לסיקסטיז, אז הם היו מקליטים את השיר הזה ! חדש של קינג קאהן והשריינסססס. וגם חמוד. למרות הנושא שלו



The War on Drugs - Mind Games ,John Lennon Cover
לפני שבועיים היה חורף והייתי חולה. כשאני חולה אני חוזר לג'ון לנון ולעוד כמה נחמות קטנות. בשנים האחרונות אני מרגיש שהוא קצת קיטשי לטעמי, אבל כשאתה חולה זה אחרת. ועוד לא ממש עסקתי באלבומים שיצאו השנה ושאהבתי. אחד מהם הוא של הלהקה הזו. וכאן הם בקאבר לג'ון לנון. די תענוג הדבר הזה..לא הצליחו להרוס, להיפך :-)




EELS - Mistakes Of My Youth
היה איזה רגע שחשבתי שזה השיר הכי טוב שיצא השנה. לא בטוח שזה תקף. בכל מקרה, עוד שיר עצוב לחולים


מוזיקה וארכיטקטורה
David Byrne: How architecture helped music evolve
כשהייתי חולה הקשבתי הרבה למוזיקה, אבל גם שמעתי כמה הרצאות מעניינות. הכי מעניינת, ללא ספק, היא של דיוויד בירן על הקשר בין ארכיטקטורה למוזיקה. מה הקשר בין המוזיקה של באך לכנסיות, אתם יכולים לתאר לעצמכם...אז ככה זה בעצם, בכל סוג של מוזיקה. מרתק. וגם מעניין. [קישור]


זהו. להתראות בקרוב, ובנתיים..
החיים יפים והמוזיקה פרימיום !

אוקטבה - 8 תווים שעשו את החודש

פתיחה

טוב, הגיע הזמן לרענן פה קצת. אז בואו נתרענן. שנה חדשה, קונספט חדש. אם תשאלו אותי מה ההבדל בין מה שהיה פה קודם, למה שקורה פה היום, אז ההבדל הוא בעיקר במיקוד. להביא את הדברים הטובים ביותר, אוקטבה שלמה - 8 תווים בלבד, רק הפרימיום שבפרימיום. עדכונים שוטפים, פטפוטים, חוויות, הגיגים והרבה יותר מוזיקה, אפשר למצוא בדף הפייסבוק של הבלוג. כאן תהיה תמצית יקרה. מקווה שתהנו:

Elbow - חדשש !
עם יד על הלב, תמיד הערכתי את אלבו יותר מאשר אהבתי אותם. וזה לא שלא אהבתי אותם, אהבתי, אבל עדין היה משהו שקיבל אותם יותר בשכל מאשר ברגש. אלבומיהם הקודמים אהובים עליי מאד, ועדין השיר החדש הזה (או בעצם שני שירים?) שיצא כסנונית ראשונה לקראת אלבום חדש. עושה לי שמח בלב יותר מכל מה שששמעתי החודש.

elbow - Fly Boy Blue / Lunette

כשהשלמה לסינגל הראשון יצא עוד שיר, שנקרא "בוקר ניו-יורקי". שיר וקליפ שהוא מחווה לעיר ניורק, למועדון ה-CBGB שבו הופיעו הראמונס. בקליפ אפשר לראות זוג מתבגר שנהגו לפקוד את המועדון בשיא תפארתו. טיול בניו-יורק, תמונות, מזכרות, זיכרונות ומה לא.

Elbow - New York Morning

Beck - חדשש !!!
סוף סוף שיר פרימיום של בק, אחרי התקשקשות שלו בשנים האחרונות עם אלבומי קאברים, והפות וכל מיני. נראה שהוא הולך להוציא אלבום טוב. בכל מקרה, השיר הזה יפה ומשמעותי.
Beck - Blue Moon


האאוטקאסט מתאחדים !
אחד הצמדים הטובים ביותר מאז המצאת ההיפ-הופ. לא כזה חוכמה להגיד את זה, כי כבר כמה צמדי ראפרים אתם מכירים? רוב הראפרים עובדים לבד. אבל גם כל אחד מהם לחו,ד מעולה בפני עצמו. ביג בוי כבר הוציא אלבום סולו, ונראה שהוא עובד על אחד חדש, ואנדריי 3000 בדרך לאלבום סולו ראשון שיצא השנה. בלי או עם  קשר, הם חוגגים 20 שנה, ולכבוד כך הם החליטו להתאחד לטור הופעות בלא פחות מ-40 פסטיבלים בעולם. אפשר לראות אותם גם בליינאפ של פסטיבל קוצ'אלה, אבל לא בליינאפ המעולה של הפרימוורה. מי שיראה אותם, יזכה. בינתיים קבלו שיר ראשון מתוך האלבום הממשמש של ביג בוי. זהו סימפול של שאדיי. לא כזה שינוי מהמקור, אבל נחמד להיזכר. חוץ מזה שאצל ביג בוי הכל תמיד כזה קול.

Big Boi feat. Phantogram & Sade - CPU 2.0

דיוויד בואי חוגג יומהולדת 67
אין שבוע אני לא מקשיב לשיר של דיוויד בואי. בדרך-כלל, זה כרוך ביותר מכך. למשל חחודש הוא חגג יומהולדת 67. מכל השירים שאנשים השמיעו. המאשאפ הזה שעשו אפקס טטווין להירוז יחד עם פיליפ גלאס, היה הכי מעניין
David Bowie & Philip Glass - Heroes //Aphex Twin Remix

50 שנות מוזיקה אלקטרונית
לפני שהיתה המילה היי טק, היתה המילה אלקטרוניקה שהילכה עלינו קסם. הלינק הבא הפליא אותי בעיקר מפני שלא ידעתי שכבר חמישים שנה אנחנו בעסק הזה. אם הייתם צריכים לבחור אלבום אחד של אלקטרוניקה מכל שנה, מה הייתם אתם בוחרים ? אין לי כל-כך הרבה ידע לזה, אבל בטוח שחסר ברשימה הזו הרבה שמות, בעיקר משנות השמונים. לא גארי ניומן, לא דפש מוד. בכל מקרה רשימה מרשימה ומחכימה שמאד אהבתי [קישור].

ההיסטוריה של המוזיקה
פעם ניסיתי לתוב תקציר של תולדות המוזיקה הפופולרית. הכנתי פוסט אחד שזכה להיענות רבה, ולהתלהבות של הרבה אנשים - מה שגרם לי מיד לשיתוק, אבל נראה..מתישהו עוד אמשיך את המלאכה שהתחלתי. בגוגל לעומת זאת יש את כל המשאבים לצורך מחקר כזה, והם לא רואים בעיניים. מה שמוביל לאתר שלם שמרכז את כל זרמי המוזיקה הפופולרית לפי שנים, בגרף מאיר פנים, וברזולוציות הולכות וגוברות. Music TimeLine הוא סוג של אנציקלופדיה, סוג של גוגלמאפ למוזיקה [קישור].

ג'ון לורי - חדשש !
גם אני לא ידעתי שג'ון לורי מהסרטים בשחור לבן של ג'ים ג'רמוש הוא גם מוזיקאי. וכזה שעושה לי טוב כל כך. אבל אליענה בן-דוד גילתה לי. הסרט הכי מפורסם שבו הוא שיחק יחד עם רוברטו בניני, וטום וייטס הוא נרדפי החוק. בסרט הזה טום וייטס משחק די-ג'יי כושל. בדיוק בשנים שהייתי די ג'יי כושל בעצמי. ג'ון לורי שיחק גם בסרט "שטן קטן שלי" של רוברטו בניני. ובכלל יש משהו בנוכחות הנונשלנטיות שלו שכובש. אז מסתבר שהוא עושה ג'אז די הרבה שנים. היתה לו גם פעם סידרת טלוויזיה שבה הוא היה מארח אומנים לדיג, למשל טום וייטס. אה והוא גם מצייר. הקטע הבא הוא מתוך אלבום חדש בשם The Invention of Animals שיצא עכשיו. אני התאהבתי מחדש



דוד פרץ - חדש !
שמות אומרים כל-כך הרבה על אנשים. אני מניח שכל פרסומאי מבין את זה. ולפעמים אני מתגעגע לשמות של אנשים מהילדות שלי. אנשים עם שמות משפחה, שאולי יגידו הכל: חיים שהיה ילד רזה, ובהיר עור, כמעט שקוף, שהיה עושה סלטות במקום. אריק שטOרך שקרא יותר מידי חסמב"ה, וטרזן, והיה מדלג מעל מעקות, ונתלה על קורות הפלדה שהיו מחזיקות את הנדנדות. יהOדה בן-יAקב, המענטש, ששיחק כדורגל הכי טוב, אבל היה גם תחמן קטן, ומניפולטור גדול. אבי סAלמAס, הילד הבריון, והפרעת הקשב, שהלך מכות עם כולם, אבל מי שידע, ידע שמכה קטנה באף, מוציאה לו משם דם, בגלל עודף רגישות. וכמובן, אורלי יפרAח העדינה והיפה, שאביה היה מורה, ונגר אומן, ובבית שלה היו קירות מעץ מגולף ומיטות מעשה ידיו, וסיגי התימניה הסחבקית שאהבה אותי כל-כך, ושיפרא החרשנית. יש בסיפור הזה ילדי עולים, רומנים, בולגרים, טורקים, מרוקאים, וגם אותי. אלוהים בונה לך תפאורות לחיים, והם מורכבות בעיקר באנשים. ועכשיו יש לי שמות אחרים בחיים, כמו דויד פרץ, שאמנם גדל בבאר שבע, אבל היה יכול בקלות להיות חבר ילדות שלי. זה מתוך אלבום חלומות חדש שלו, שנקרא "כל שיר שנגמר לצד הים". אלבום אינסטרומנטלי בעיקרו. אבל יש גם מילים, שקוראים בנפרד
 מילים ללא סוכר גבול יאוש המוכר הרגע שחומק כל פעם בתקוה משויפת שאולי הפעם זה יהיה אחרת מעבר לדעת, מעבר למילה. בממלכה שגלויה רק לנו המביטים פנימה אל החושך מסתתרים בקרנות רחוב עכור לכודים ברשת הנטווית, במרווח ימים חולפים, תוהים, נכלמים על הברק המנצנץ בקור העכביש.