The Heavy אוהבים להוציא אלבומים בסוף שנה. לא מבין מה בדיוק ההיגיון, אבל ככה זה. הם עושים מיקס של מוזיקת גיטרות פריכה בסביבת עבודה Fאנקית. יש במוזיקה שלהם רמזים לכל: לד זפלין, ג'יימס בראון, פרינס, לני קרביץ. ייפי! גלידה כל הטעמים עם קצפת !
אהבתי יותר את אלבום הבכורה שלהם משנת 2007, שבו היתה יותר מקוריות בשירים, אבל גם האלבום החדש מעולה, למרות שהוא מתבסס על רפליקות מהעבר. לדוגמא החיקוי של חטיבת הקצב של הקלאסיקה I Put A Spell On You של Creedence Clearwater Revival, בשיר Short Change Hero, כאילו שזה היה שיר המשך שלו, או המקצבים של סקס מאשין בשיר Sixteen.
בכל האלבום יש הרגשה של סגנוניות מוקפדת, קצת כמו בסרט של טרנטינו, ואפילו יש כאן כמה גיטרות המזכירות מוזיקה ממערבוני ספגטי. אני לא הייתי מגדיר את The Heavy בגדר חקיינים, הם אמנם לא ממציאים שום דבר חדש, אבל החיבור שהם עושים בין סגנונות עובד יפה, ולכן האלבום The House That Dirt Built - מומלץ !
השיר הזה, ברמיקס הזה מטריף אותי: The Heavy - How You Like Me Now//Joker Radio Edit
וכאן תשמעו איך בד"כ נשמע האלבום הזה: The Heavy - Short Change Hero
כאמור אני כבר שבוע מרחף באויר, בעיקר בגלל מוזיקה טובה (הייתי גם באירוע מאד טוב, ופגשתי שם הרבה אנשים טובים, וזה עשה לי טוב על הנשמה). בזמן האחרון אלכוהול וסקס לא משפיעים עלי כמו פעם, אז נשאר רק מוזיקה וספורט - ממש נהייתי רוחני.
אז נתחיל ב-Atlas Sound. זה פרוייקט של Bradford James Cox, סולן הלהקה האמריקאית הפסיכדלית Deerhunter. משום מה באתר מייספייס של Atlas Sound הוא מסווג את המוזיקה כגארג', פאנק ומוזיקה דתית. אז יש בזה משהו מיסטי, בעיקר אמביינטי, גיטרות אקוסטיות לצד אלקטרוניקה רכה. אני מניח שכל מי שאוהב דאנס, וכל מי שהוא די-ג'יי יאהב את זה. ועכשיו יצא ל-Atlas אלבום חדש שנקרא Logos. בסה"כ לא מושלם, אבל שני השירים שהבאתי לכאן ממש טובים. למעלה וידאו של הקטע החלומי Quick canal. ולמטה שיר שהוא יותר פופי ומאד יפה כמו חלום. נו.. זה חלום זה לא אמיתי.
החיים האלה הם וואחד חגיגה שלא נגמרת. כבר שבוע שאני מרחף בגובה של מטר מעל פני הארץ. אני מרגיש בעולם אחר, במציאות ... בעצם זו לא מציאות, זה חלום! יש המון מוזיקת אינדי צעירה וחדשה שאני מקשיב לה עכשיו, אני מתלבט איך להעביר לכם את הכל, כמה פוסטים? אולי במיקסטייפ, בקרוב. אז תתכוננו להמון מוזיקה חדשה וגם לסיכומי עשור, בינתיים קבלו מקדמה קטנה קצת יותר פופית והרבה יותר מושפעת משנות השמונים, אבל שווה:
1. למעלה הצמד השבדי The Sound of Arrows בשיר חדש. לפני כחצי שנה השמעתי כאן את MAGIC הקסום שלהם, ועכשיו הם לקראת אלבום חדש בחסות הלייבל שהוציא את פאשיין-פיט. זה לא ממש דומה אבל... 2. אלי גולדינג היא זמרת פופ בסגנון של קייט נאש אבל אפילו יותר מתקתק, באותו לייבל ממש.
3. מרינה והיהלומים עושה מוזיקה שמזכירה לי את קייט בוש, קצת יותר תיאטרלי. גם כן כיכבה כאן בתחילת השנה, עדין מאותו הלייבל.
4. פטריק וולף הוציא אלבום השנה, פופ אייטזי משהו מלודרמטי, אבל זה יפה. אפשר לצחוק על זה, אפשר להנות מזה. אני דווקא אוהב את השיר והוידאו הזה. Patrick Wolf - Damaris.
5. ומהי מוזיקת אינדי אם לא אנשים צעירים שמנגנים מוזיקה שמחה מהלב, מבלי לדעת לנגן יותר מידי.
סוף זה תמיד חגיגה! אנחנו בסוף של 2009 וגם בסוף של העשור הזה, ויש עוד הרבה מאד דברים, ובעיקר הרבה מאד מוזיקה שאפשר לחגוג עליה. אני בעיקר מתכוון לכמה וכמה מקורות שיש לי, ושדי זנחתי, וגיליתי שיש בהם יבול בכלל לא רע (כמו שהיה פה אתמול). אבל בינתיים קרה אירוע ממש מוזר. סופרבק חזר ! אני לא יודע אם זה אוונטגארד, או ארט רוק, או פרוג רוק, לפרקים זה מזכיר לי את הביטלס, קינג קרימזון, ואת.. איך קוראים להם? ..אה! פינק פלוייד. בעל הבית השתגע ! כל הרעיון הוא הומאז' למוזיקאי אמריקאי מופרע בשם הארי פארץ' שחי בין 1901-1974 ופיתח סולם מוזיקלי בן 43 מיקרוטונים. רוב המוזיקה שהוא יצר נוגנה על כלים שהוא פיתח. ביצירה של בק (ואין דרך אחרת לקרוא לדבר הזה), אין לדעתי זכר למיקרו טונים, זה בעיקר קולאז' מוזיקלי בן 10 וחצי דקות, שמשום מה למרות כל הבלגן שבו נשמע מאד קליט, ולא מתיש. עושה חשק לשמוע שוב ושוב. לאור אלבומי הקאוורים הדי משעממים (אותי) שעושה בק בזמן האחרון (ושיהיה ברור- אם הוא נהנה מזה אז שיהיה לו לבריאות), לא התכוונתי כלל להאזין לקטע הזה, אבל לאחר שהקשבתי לו דווקא אהבתי. אזהרה: בהאזנה השניים-עשר זה נמאס! מה שאומר שבזבזתי על זה למעלה מ-120 דקות.
If you are an artist (or represent an artist) being featured on this blog and want us to remove a song, please e-mail to us and it will we removed ASAP