נבדק ונמצא פרימיום: ראיון מיוחד לערן צור !

בעקבות האלבום החדש "כל מה שאנושי" ובעקבות ההופעה "לגמריי לבד" ראיון מיוחד עם ערן צור. 

האתר של ערן צור
האלבום "כל מה שאנושי"
להורדה באינטרנט של אלבומים נוספים

שלום לערן צור
ערב טוב

אנחנו עורכים ראיון ברדיו פרימיום להמונים בעקבות האלבום החדש שיצא לאחרונה בשם "כל מה שאנושי" והופעה שראיתי לאחרונה בתרבותא ורציתי לשאול על ההבדל בין סגנון ההגשה בין האלבום לבין ההופעה: בהופעה אתה מנגן חלק גדול מהשירים רק בגיטרה בס וחלק בגיטרה אקוסטית וזאת בניגוד לאלבום שמופק בצורה יותר פופית, רציתי לשאול אם יש פה איזו הסקת מסקנות מהאלבום להופעה?ההופעה בתרבותא זאת הופעת סולו ההופעה נקראת "לגמריי לבד", וכשאני בא לבד אני בא עם הכלי שאני דומננטי בו שזו גיטרה בס, שגם מלווה אותי מאז הנעורים, אז נוח לי להגיש את זה משם. זה לאו דווקא מתוך איזה הסקת מסקנות כמו שמתוך המציאות הזאת של לבוא לבד. לבוא לבד זה מאד מאתגר גם אותי וגם את הקהל, מפני שצריך לדמיין הרבה.. גם את הצלילים. המילים והכוונה מוגשים לך בהופעה בלי שום ליווי ובלי שום רקע, ישר הדבר עצמו. רק המילה עצמה, ומשם צריך לצאת למסע שלו. כשאני בא עם ההרכב את זה באמת יותר דומה לתזמור של האלבום.

אני שואל את זה גם כי לאחרונה יצא אלבום חדש של ניל יאנג שנקרא Le Noise שהפיק לו דניאל לנואה, לי זה נשמע כמו המשך ישיר של זה. באלבום של ניל יאנג יש בעיקר גיטרה חשמלית ודיסטורשן ואצלך זה כמו צעד אחד קדימה, כי אצל ניל יאנג זה בכל זאת גיטרה חשמלית, ואצלך זה בס וזה עוד יותר גולמי.כשמנגנים לבד על הבס אפשר לנגן בו הרמוניה. התפקיד שלו בהרכב הוא לנגן צליל אחד - לנגן את הטוניקה. אבל אפשר בבס הגבוה לתת הרמוניה ואני אוהב לעשות את זה, אל תשכח שאני גם מלחין של חלק גדול מהשירים ולכן אני יודע מה יכול להחזיק ומה לא יכול להחזיק ואיך יכול להחזיק.

אני יכול להגיד שאני באתי להופעה עם אישתי בהרגשה שבאנו להופעת בידור של מיטב השירים של ערן צור, ומהר מאד הבנתי שבאתי להופעה של אומן. וחלק מהשירים.. למשל עין הסערה, הסינגל מהאלבום החדש, כשניגנת אותו רק עם גיטרה בס, פתאום לא נשמע כזה פשוט, פתאום הוא נשמע הרבה יותר עמוק, מבחינת הגוונים שלו והצורה שלו, והשאלה בעצם למה לא בהקלטות של האלבומים חלק מהשירים הם כאלה?כשאני בא להפיק שיר באלבום אני לעשות אותו מתוזמר, אני אוהב לעבוד עם המוזיקאים ולעשות את זה עשיר. זה משהו אחר להפיק באולפן שיר, מלנגן אותו לבד בהופעה. נכון שהרבה פעמים שירים שהם מצליחים תופסים הרבה פעמים כיוון שנקודת המוצא שלהם, מאיך שאני מגיש את זה בפעם הראשונה לאנשים שעובדים איתי, ואחרי זה הוא תופס צורה אחרת: לפעמים משקל שונה, אוירה שונה, וכשאני בא להופעת סולו, אז אני כמובן רוצה לחזור לנקודת המוצא. וזה מה שעשיתי עם השיר בעין הסערה שבהתחלה הוא היה בלדה אישית יותר, מעין צלילה כזאת, והפקנו אותו קל יותר לפופי יותר, כמו שאתה אומר, ואני מרוצה מאיך שהוא יצא מהאלבום.

גם אני אהבתי. אני חייב לומר בהזדמנות זו על ההופעה שהיתה הופעה מעולה ומומלצת אני עדין חווה את ההופעה כמה ימים אחרי. ואני מאד מאד אוהב את השיר בעין הסערה, וכיוון שאני קרוב לגילך, אני גם מאד מזדהה, ורציתי לשאול כיוון שאתה שר "נכון שאני גבר, אבל אני רגיש" למה דווקא עכשיו? הרי יכולת לכתוב שיר כזה גם לפני עשר שנים. זה מתחבר לי גם לסידרה מחוברים ולכל הגברים הרגישים שהרגישות שלהם יוצאת פתאום.אני לא יכולתי לכתוב את השיר הזה לפני 10 שנים. לפני 10 שנים כתבתי את "הוא והיא" ואת "ירח מלא" ושירי אהבה, שהאהבה בהם היא בעצם כמיהה. במהלך העשר שנים האלה אני פתאום הפכתי לאבא ובעל, ואני לוקח את החיים מנקודת מבט אחרת, התחלה אחרת.

אבל רגיש תמיד היית?
כן, הרגישות תמיד הייתה אבל בשירים היא לבשה צורה תוקפנית , לבשה צורה אלימה ולבשה צורה ארוטית. להגיד את המילים האלה לפני 10 שנים לא הייתי מסוגל. כנראה שהייתי צריך את כל הזמן הזה.

צריך יותר אומץ לשיר שיר כזה, מאשר לשיר שיר כמו "בחצרות בחושך" (של להקת טאטו)?תשמע, אומץ זה בכלל לא סיג מהבחינה הזאת. מה שיש להגיד זה מה שיש. אני לא צריך אומץ מרגע שעליתי על הבמה. גם האומץ לעלות לבמה אינו כרוך מבחינתי בכאבים או התרגשויות שמפתלות אותי, זה משהו שאני עושה אותו. אני עושה אותו כבר הרבה פעמים. יש תמיד את הריגוש של האנשים שיושבים מולך בקהל ואתה עומד מולם, זה לא עניין של אומץ, אבל זה עניין של גיל. אני גם תמיד חיפשתי דימויים.. חיפשתי ללכת למקומות רחוקים והנה המילים האלה "אבל יש לי רגשות" שהן מאד מאד בסיסיות, הם לא דימוי אלא הדבר עצמו, זה כנראה היה לי קשה.

שזה פשוט על השולחן?
הרגע של החדירה הוא בכתיבה וההלחנה אח"כ זה כמו שז'אק ברל אמר: "כשאני כותב אני אדם, כשאני מבצע שאני קוף". כי הקוף חוזר אחריי בן-אדם. אתה חוזר על מה שכבר החלטת. אני זוכר את מה שהחלטתי, אני זוכר את המילים שבחרתי, אני זוכר את האוירה, המקום של היצירה הוא המקום שבו אתה צריך, אולי לא אומץ, אבל מאמץ אנרגטי נפשי חזק ומשמעותי בשביל שזה יקרה. בשביל שהמילים יצופו ויעלו, ולכתוב ולשיר אותם ושיהפכו לשיר.

רציתי לשאול על תחילת דרכך עם להקת טאטו בשנות השמונים, הייתם חבורה של בוגרי רימון שהופיעה בפינגווין, שם גם הקלטתם אלבום בהופעה, אלבום מחתרתי, אינדי, השמיעו ממנו גם שירים ברדיו פה ושם, אתה יכול לספר קצת מה הם שנות השמונים בשבילך, לצעירים שחושבים שזה רק דוראן דוראן? על האווירה הגותית שהיתה. נראה לי שזה השפיע עליך עד היום.כן. נכון. דארק-אייטיז זה מוזיקה שאני עד היום אוהב. חצי מגיל העשרה ועד גיל עשרים וחמש הייתי בשנות השמונים, ולמוזיקאי אלה שנים קריטיות. אני התחלתי אז לנגן ולכתוב. אני גדלתי בעצם על פינק פלוייד וג'נסיס בשנות השבעים ואז באו באנגליה ואמרו שזה כבר דינוזאורים, ובא הפאנק שחרב את זה, ואז החלו הניצנים של להקות ששואבות גם מפה וגם משם, להקות של הניאו רומנטיקה כמו דפש-מוד ובאוהאוס, וקיור. בדארק אייטיז יש את האווירה האפלולית הזו עם איזה כובד מסויים. כשהייתי בגיל ההוא זה דיבר אליי בדיוק. הייתי די מיוסר ומתלבט והפוך, ואיך שלא תקרא לזה. בפנים בנפש, מבחוץ חייתי מאד פשוט איך שאני חי היום, אבל בפנים היו סערות שהיו, הדארק אייטיז מאד דיבר אליי, לקחתי משם הרבה.
בלהקת טאטו (שניגנה אז) אני ככותב מחשיב את האלבום כאלבום שלי..

כתבת שם חמישה שירים ושרת שנייםארבעה. הרבה דברים שכתבתי בגיל העשרה מצאו את עצמם ללהקת טאטו, למשל חתוך תוכן הוא שיר שאני כתבתי. זו היתה ההתחלה: דברים שהיו לי במחברות מגיל 18-19, מצאו את המקום שלהם בלהקת טאטו בגיל 23.

רציתי לשאול על הנושאים של השירים, אפשר לראות את זה גם בשירים של להקת טאטו: "בדידותי", מדבר על הנפש הגברית הפנימית שבו יש את מוטיב המיטה שחוזר בהרבה שירים, אפילו בשיר קיץ אתה מתחת לשמיכה, ומהצד השני "בחצרות בחושך" שגם צונזר ברדיו בזמנו, שזה כל ההתעסקות במיניות ובפרברטיות. את החלק הראשון אני מבין, את החלק השני אני לא מבין מעין הוא בא?הפרברטיות?

כן, למה ההתעסקות הרבה שלך בנושא זה בשירים?באותו תקופה, זו היתה תקופה הכי אנרגטית בחיים מהבחינה הזו. ועד היום אני חושב שמין זה מרכז של כל בנאדם, גם אם זה מדוכא באיזשהו מקום, כי "גם אם אתה שותק זה פוליטי". לדבר לשם משם ולשם זה לדבר לסוג של מרכז. לסוג שהוא אנרגטי מאד, ומגוון וגם החלק הפראי החייתי ,החלק הבלתי נשלט, החיה שבאדם, המקום האימפולסיבי והמקום המסוכן.

והמיטה?כן, זה מפתיע אותי שאתה אומר. אבל עכשיו שאתה אומר..יש עוד שירים שאני במיטה.

אתה הרבה במיטה (אני צוחק)אני? כמו הרבה אנשים. אני והחברים שלי מבלים שליש מהחיים שלנו במיטה (צוחק).

אני מתכוון עריםיש כתיבה במיטה שמתנהלת. אם יש לי רעיון ואני לבד אז אני הרבה פעמים, סוגר את הראש.. או עושה אמבטיה מנסה לשים את הגוף במצב נייח ושהמוח יעבוד. נייטרלי לגמריי. לכבות את החושים, את החוש של הראייה ושל השמיעה ולהתרכז בקול הפנימי.

איך אתה כותב שירים? קודם מילים או קודם מנגינה? כי אתה, יש לומר, גם כותב סיפורים קצרים, וגם סיפרת אחד מהסיפורים בהופעה שלך.אני גם פרסמתי רומן בשם "בית אשמן", ובקרוב אני אפרסם תרגומים שלי מצרפתית לעברית, אני מתעסק הרבה בספרות אני קורא המון אני גם עוסק כמוזיקאי עם סופרים ומשוררים היום, ויש לי גם באלבומים שירים שכתבו אותם משוררים, כמו אתגר קרת, כמו יונה וולך אני גם מלחין שירים שאני לא תמיד מקליט. למה? כי קודם כל אבא שלי היה מורה לספרות.

אתה למדת בבי"ס טכנולוגי?לא. אני למדתי באורט בקריות, היו לי מורות לספרות טובות אבל אני התחלתי לקרוא בשנים אחריי בי"ס. וגם השתדלתי שלא יפריע לי מה שלמדתי בבי"ס, כי זה בד"כ מפריע. אני לא חייב לדבר ולנתח ספרים שאני קורא. אני גם לא אוהב לעשות את זה. אני אוהב לחוות את החוויה. ספר הוא בן הדף לבין מי שקורא אותו. בעייני זה פלא, זה גם כמו מוזיקה.

אז כשאתה כותב שיר זה קודם מילים או קודם מנגינה?במקרים הכי טובים (אני מתכוון בהרגשה שלי) יש לי שורה או שתיים או לפעמים אפילו 4 שורות ובתוכם גלום איזה רעיון במקרים הטובים אני יכול לקחת אותו הלאה לחלק השני לקומה השניה או למרפסת. הרבה פעמים קורה שיש לי רק חלק אחד. עם השנים אני הבנתי שזה קריטי הרגע של ההפריה שאני אבוא אחריי כמה ימים. אם זה שוכב וזה חתיכה משמעותי אז זה בד"כ נשכח.

אתה היום גם מורה בבי"ס רימון שבו למדת, ורציתי לשאול על ההבדל בין טאטו שיצאו מרימון לעומת המוזיקאים שיוצאים היום מרימון כמו קרן פלס ומירי מסיקהאני למדתי כשפתחו את בי"ס. יש גם אחרים כמו איה פייגלין (כל החתיכים אצלי) ויש כל מיני אנשים. רימון זה בי"ס גדול ויש בו 600 סטודנטים אז יש ויש. יש אנשים שגם מבצעים מוזיקה קלאסית מודרנית. התקופה היתה שונה, מי שמחזיק מעמד במקצוע הזה וממשיך להקליט אלבומים וממשיך ליצור זה המבחן לדעתי

בהופעה אתה הזכרת שבשיר "כרמלה גרוס ווגנר" שוואגנר הוא בעצם אמן מתוסכל ורמזת גם ואמרת "בסוף ידעתי שזה יגיע", וזה מאד הפליא אותי כי אני בדקתי בגוגל ויש 181,000 תוצאות למילים "ערן צור", שזה מחצית מהתוצאות בגוגל ל"שלמה ארצי". וגם נזכרתי שמכל הלהקות שהיו בשנות השמונים (כגון: דורלקס סאדלקס, ג'ובנייל דליקוונסי, נושאי המגבעת, פופלקס, פלסטיק ונוס) פתאום הבנתי שמכולם רק אתה שרדת פחות או יותר. והיום יש סצינה של מוזיקת אינדי ולהקות אינדי צעירות, ואינדינגב ומה אתה יכול להגיד שסוד ההצלחה, שממשיכים כל הרבה שנים עם יצירתיות ועם נוכחות ותודעה והכרה והצלחהאני חושב שאתה צריך לעשות מה אתה עושה טוב. אין בזה קסמים. זה המון סבלנות והמון רצון. הצורך הזה לכתוב ומה שאני רוצה להגיד לבוא לשיר את זה לפני אנשים ולהקליט שירים, זה צורך מאד בסיסי אצלי, אם אני לא עושה את זה אני חולה. זה גם העבודה של החיים שלי. אני לא יודע איך אחרים. יש אנשים שהתחילו יחד איתי והם עובדים. כל אחד מוצא את הנישה שלו. יש גם כאלה שמתו למשל ענבל מלהקת המכשפות.

שמתי לב שמאד גיוונתי לאורך השנים בהרכבים ובאלבומים: טאטו, כרמל גרוס ווגנר, רביעיית מסנר ואלבום עם שירי יונה וולך, שינוי המסגרות והאנשים שאיתם אתה עובד את זה גם כן חלק מהדרך להמשיך לחדש ולשרוד וליצורהרבה פעמים עשיתי אלבום ומיד אחרי זה "הסאונד סיסטם", האנשים שעבדתי איתם נפוצו לכל עבר, זה גם קרה עכשיו עם מה שאנושי

אני שואל אם גם זה מה שמפרה ?אני חושב שכן. לאנשים שכותבים בכל אלבום חדש צריך להתחיל מאפס כל פעם מחדש, צריך "לעלות את ההר הזה", ואם יש מישהו שאומר בו תנגן איתי, ואז מצאתי בית ומצאתי בן אדם, וזה קצת גודל והופך להיות אלבום. אני חושב שלפגוש כל פעם מישהו חדש זה נחוץ. זה טוב. אני חושב שזה הכרחי. כשאני מסתכל אחורה לנקודות שלא עשיתי את זה אני מצטער. תמיד טוב להתחיל עם אנשים חדשים, כל עוד זה לא להקה.

אם אתה שואל "מה מחזיק?" אז יש כל מיני נקודות של שירים באלבומים שהוצאתי, שאני יכול לחבר קו שמוביל מאחד לאחד למרות שהם שונים לגמריי.נגיד "הוא והיא" לא יכול להיות בכרמלה גרוס ווגנר- שם היה הנער הצעיר עם האנרגיה החזקה והאפלה, אחרי זה היה המבט האורבני הרומנטי יותר

בעצם אתה עצמך משתנה?כן, אם מצליחים להגיד בכל תקופה של חיים כמה מילים נכונות עליה אז זה מה שבעצם משנה. אני צריך לפחות שיר אחד או שנים חזקים מספיק ואז אני מתחיל את העבודה הסזיפית על אלבום

ואילו שירים היו באלבום האחרון "כל מה שאנושי"?"עין הסערה" ו"מישהו מביט בי מלמעלה", שכתבתי בשלהי האלבום הקודם בעקבות מלחמת לבנון השניה. ואז הגיע השיר של אתגר קרת "בחוץ"

איך הוא הגיע?במופע מחווה לאתר, הסתבר שאתגר יש כמה טקסטים של שירים שנפל לי לידיים, ואיכשהו קלטתי את זה כמלחין וזה היה מאד קל, ומיד בהופעה בנתניה ביצעתי את השיר וראיתי כמה שזה טוב לי וטוב לקהל ומאז זה הפך לשיר מרכזי באלבום.

אני שמתי לב שיש לך המון שירים שפורצים למיינסטרים, לרדיו ולתודעה הכללית, ואחרי זה יושבים בהופעה כזאת אינטימית וזה כאילו שניי ערן צור. זה פתאום ערן צור המוזקאי אינדי, האומן, ולא המוזקאי הבידורי, ואתה כאילו חי בשני רבדים בהצלחה. ואני שואל: אם יש לך עצה מניסיון החיים שלך למוזיקאים צעירים שרוצים לפרוץ לרדיו. יש היום הרבה להקות צעירות ואתה לא רואה שאף-אחד מהן מגיע לתודעה הכללית. אמנם באינדינגב היתה הצלחה רבה והגיעו 3500 אנשים אבל בסופו של דבר הקהל הרחב בכלל לא מכיר אותם. אז איך בעצם עושים את זה? הרי גם טאטו היתה להקת שוליים כזאת והיא הצליחה להגיע לרדיו? הזמנים השתנו?

הזמנים השתנו, עכשיו נהיה הרבה יותר קשה. לתקשורת המרכזית מאד מאד קשה לחדור עם תכנים שהם לא פשטנים ולא מכוונים לקונזנזוס

אבל מצד שני בשנות השמונים היו מעט מאד ערוצי תקשורת, היה ערוץ אחד בטלוויזיה, היתה רשת גימל ולא היה ערוצי רדיו מקומים, ולא היה אינטרנט. להיכנס לרדיו זה היה לעבור חומת ברזל, אבל ברגע שאתה ברדיו - הצלחת.כשאני יושב מול סטודנטים ועולה השאלה הזו, אני פתאום קולט שאני בן 45 ואני את ההתחלה שלי עשיתי לפני הרבה זמן ואני לא בדיוק יודע איך זה לעשות את זה היום. חלק הולכים בקיצורי דרך כאלה ואחרים, וחלק הולכים בדרך הקשה. כל אחד צריך למצוא לעצמו... זה הכל עניין של נחישות ושל להמשיך לעשות את זה. ולעבוד על זה, ולהמשיך ולנסות. לי גם אמרו הרבה פעמים "לא !". עד שאני הצלחתי להשיג חוזה הקלטת ל"כרמלה גרוס ואגנר" בנענע דיסק אכלתי חצץ. אין מה לעשות אתה חייב להאמין בזה, לתמוך בזה וללכת עם זה עד הסוף. לפי התקופה שלך . אתה צריך לדעת איך הדברים קורים, ולהשתמש באיך שהדברים קורים. ולכוון לזה, לא ביצירה אלא בביצוע שלה - לא להתייאש, ובסוף זה קורה. ואז דלת אחת שאפילו לא חשבת שהיא הנכונה פתאום נפתחת. זה מה שקרה לי עם השיר נשל הנחש שהזמינו אותי לבצע בסרט שורו (הסרט שהביא לנו את איבגי).

וסיפרת בהופעה שהגשר בין יקנעם לבין רמת ישי (ליד פארק הדיג) הוא הגשר שאתה חושב עליו כשאתה שר את נשל הנחש.נכון, בכל הופעה אני מספר סיפורים אחרים. וזה מה שיפה בהופעת יחיד, ואחרי זה אני גם נהנה מזה, ליצור את הדיאלוג עם הקהל.

מרגישים את זה בהופעה שאתה נהנהחיפשתי להנות. להיכנס לתוך התכנים ומאיפה הדברים באים. זה מעניין.

שאלה אחרת לגמרי: אילו מוזיקאים השפיעו עליך?המון מוזיקאים: רוג'ר ווטרס, פיטר גבריאל, מיילס דיוויס צארלי מינגוס ג'וני מיטשל, פיטר מרפי, רוברט סמית', סוזי והבאנשיז, בוב מארלי, לו ריד, דיויד בואי, דיויד סלביאן גם בספרות ובשירה יש וזה מכאן עד לשירת המאה 17

ולאיזו מוזיקה את מקשיב בשנה האחרונהאני מאד אוהב את להקת אינטרפול ואני נוסע לאמסטרדם להופעה בעוד כמה שבועות. הם הזכירו לי את דארק-אייטיז אבל הם לוקחים את זה משם למקום הרבה יותר עדכני. הכתיבה של הטקסטים מאד מעניינת. אהבת את שרלוט גינסבורג שעבדה עם בק. וגם גיל סקוט הורן, גם קצת ארקייד פייר שלא בדיוק הטעם שלי, שהם עושים עבודה מאד יפה, האלבום הקודם של קינקס לאון. אני אוהב רוק.

באיזה הופעות היית השנה? היית בג'ואנה ניוסום?לא והצטערתי. אבל לא יכולתי להגיע גם כי הופעתי באותו ערב. הייתי את ההופעה של אל.סי.ד. סאונדסיסטם ומאד נהניתי. אני גם ידעתי איזה לחץ היה עליהם לא לבוא לפה ולכןהיה לזה עוד ערך.

אז אני רוצה לסיים את הראיון, כשהתכוננתי לראיון הבנתי הרבה יותר את ההישגים שלך את היצירה שכבר מאחוריך ועוד לפניך. אם התרגשתי כשהתחלתי להתכונן לראיון אחרי ההכנה הבנתי בגלל מה. ואני מאד מודה לך על הראיוןתודה רבה לך.

ראיונות פרימיום - לאונרד כהן וארקטיק מאנקיז

אוצרות פרימיום יש באינטרנט הזה, כמו ערימה ענקית של ...ובה יהלומים לרוב. זהב טהור. אז קודם כל ראיון חדש !!!! באיכות מעולה עם לאונרד כהן שמגיע אלינו ארצה.
בראיון הוא מדבר על ביתו, מסע ההופעות העולמי, על תחילת דרכו, והמשך הקריירה שלו. זה מאד מעניין במיוחד למי שצריך לדעת שצריך להאמין ולרצות ושתמיד הדרך יותר חכמה מאיתנו. כי בתחילת דרכו הוא לא ידע לנגן והיה כבר לא צעיר ובכלל הוא ניסה לעשות כסף ממוזיקה אחרי שהוא לא הצליח לעשות כסף משירה.



וראיון נוסף עם הארקטיק מאנקיז שלהם אלבום שלישי. והם כאן בשביל להישאר.

אושפיזין מוזיקלי סוכות 2008- ראיון בלעדי עם רונה קינן

לפני הכל וידוי קטן. כפי שאתם יודעים אני לא שומע רדיו וגם לא כל-כך שומע מוסיקה ישראלית. כשמרציאנו הציע שנעשה הפקות מושתפות ונשתף בהם עוד בלוגרים. אני הצעתי ש"נארח" אושפיזין בבלוגים לכבוד סוכות. מיד הוא קפץ על הרעיון והציע שנראיין מוסיקאים ישראלים. ואני חוץ מכוכב נולד שאני רואה בלית ברירה בטלוויזיה, אין לי מושג בכלל ממוסיקאים ישראלים. מידי התחלתי לבדוק מי ומה יש, ותוך שתי דקות נתקלתי והתלהבתי עד כאב מרונה קינן, שלא הכרתי קודם ולא היה לי מושג מי היא ומה היא. (למען הדיוק שמעתי בכל זאת איזה שיר פה ושם מתנגן ברדיו אבל זהו). ככל שהתעמקתי היא ריגשה אותי יותר. צמרמורות רק מאיך שהיא מדברת בקול הלבד או הקטיפה שלה. אני "מזועזע" כולי ונרגש בלי סוף. השירים שלה.. ההגשה שלה.. מענגת, מערסלת, מסקרנת ובעיקר פורטת על מיתרים בלב ששכחתי שהם קיימים.
אני מרגיש כאילו חיכיתי לה עשרים שנה וכבר התייאשתי ולא האמנתי שהיא תגיע, וויתרתי על מוסיקה ישראלית. אבל הנה היא באה. והיא לא קרן פלס ולא מירי מסיקה, ולא הופיעה בכוכב נולד, אבל היא הכוכב הנולד האמיתי בלי מניירות מיותרות בקול, בלי דאווין, ואני מקווה שהיא עוד תוציא מעצמה עוד ועוד שירים ועוד ועוד אלבומים לנצח נצחים. (דרך אגב את כל זה כתבתי לפני שראיינתי אותה).
אומרים שרונה קינן מזכירה את חווה אלברשטיין כמבצעת, ויש בזה משהו. אני רואה אותה באותה שורה יחד עם יהודית רביץ, נורית גלרון וגם מתי כספי ומאיר אריאל. רונה קינן היא מסוג המוסיקאים שבזכותם אנחנו גאים להיות ישראלים. שאם אנחנו שואלים את עצמנו לשם מה באנו לכאן לאחר 2000 שנות גלות, אז בשביל יצירה כזאת.
מתאים מאד לראיין את רונה קינן בחג סוכות. כי חג סוכות הוא החג שבו אנחנו עוזבים את ביתנו את כל הסטטוס והנוחיות, ויורדים אל החיים האמיתיים, אל הפשטות הטבעית והבריאה, ששכחנו.

כאן אפשר לקנות את האלבום שלה : http://www.songs.co.il/

אתר של רונה קינן : http://www.ronakenan.com/ בו אפשר גם לשמוע שירים וגם לקרוא ביוגרפיה

רונה קינן בויקיפדיה: http://he.wikipedia.org/wiki

מייספייס של רונה קינן: http://www.myspace.com/ronakenan בו אפשר לשמוע שירים באנגלית וגם לראות סרטונים.

הופעות קרובות:

16.10.08- תיאטרון תמונע, שונצינו 8, ת"א - מופע אקוסטי מורחב, 22:30
18.10.08 - לבונטין 7, פסטיבל אִשָּׁרָה, מתארחת אצל יעל דקלבאום, 23:00

27.10.08 - מועדון ה"ביט", חיפה, מופע אקוסטי מורחב, 22:00

אני שמח מאד לארח את רונה קינן כאושפיזין בסוכה הוירטואלית שלי ברדיו פרימיום להמונים.. הראיון הוא טלפוני (כך שהסוכה היא באמת וירטואלית, וסופסוף יש הצדקה למילה הזאת). החלק הראשון התקיים כשהיא חזרה במונית מההופעה. והחלק השני לאחר שהיא נכנסה הביתה. מה שהיה מאד מתאים לאוירה. בסוכתי בבייתי רבו שני חתולים באמצע הראיון והכל מוקלט: הראיון התקיים לאחר חצות ולפניי תחילת הראיון גם ירד הגשם הראשון ומה מתאים יותר מכך..
דיברנו על המוסיקה שלה, על הכתיבה שלה, על האלבום הבא, על מוסיקה שהיא אוהבת, על ההופעה של פול מקרטני והיה מאד כיף.

ראיון עם רונה קינן 15.8.08 לאחר חצות- חלק א':

ראיון עם רונה קינן 15.8.08 לאחר חצות-חלק ב':


הנה תמליל הראיון:
חג שמח ושנה טובה!חג שמח!
לפני הכל אני רוצה לומר כי לכבוד הוא לי ואני מאד מודה לה על הראיון.
בכיף!
אז לפני שנה הוצאת את האלבום השני שלך "עיינים זרות" שכמעט כולו או שכולו שירים שכתבת והלחנת.נכון, יש שיר אחד שהוא בהלחנה משותפת עם ערן וייצר
זו היתה שאיפה שלך מלכתחילה להיות סינגר-סונגרייטרית?זו לא היתה שאיפה זה פשוט מה שקרה. אני כותבת שירים מגיל 11 ולא היה שלב לפני הקריירה שלי או תוך כדי הקריירה שלי שבו שקלתי להיות אומן מבצע, זה היה לי ברור שאני כותבת שירים ושאני שרה אותם
אז זה פשוט התפתח?
כן, אני שנים כותבת שירים קודם זה היה באנגלית ואח"כ בעיברית, אבל האלבומים שלי, אלא אם כן אני אחליט לעשות אלבום שהוא כולו קאברים, או שפרוייקט שהוא באופן מכוון רוצה לקחת חומרים של מישהו אחר.. עד אז זו בריירת מחדל הרצויה שלי אז האלבום הבא שלך יהיה כנראה גם משירייך?כן בוודאות הוא כבר כתוב
איך שיר נולד אצלך מהמילים מהמנגינה או ביחד?זה משתנה היו תקופות ארוכות שזה התחיל ממנגינה מהתקשקשות כזאת על הגיטרה באמצע היום ואיכשהו זה היה מוליד שיר, דווקא התקופה האחרונה כשהתחלתי לכתוב את האלבום החדש, שבקרוב אני אקליט אותו, התחיל איזשהו תהליך שמתחיל מטקסטים, ולאחרונה זה קורה לי יותר ויותר אני ממש מרגישה שינוי, איזשהו שיפט במגמה
זה באנגלית או בעברית ?בעברית. כרגע אני הולכת ומתחפרת בתוך העברית וככל שאני מתמידה עם זה אני מרגישה שאני משתפרת ומגיעה לרמות גבוהות יותר ולעומקים רציניים יותר
כי בהתחלה זה היה באנגלית אני מבין..כן, כן די הרבה שנים. גם בהופעות הראשונות שלי לבד (זה היה באנגלית)
חלק ב'וברגע שעשיתי את המעבר קצת קשה היה לחזור אחורה, ואני לא פוסלת את האפשרות שאני אחזור. יש גם המון שירים שנאספו במשך השנים ולא נכנסו לאלבום הראשון. שירים שהופעתי איתם שלוש שנים. עם טריו בתיאטרון תמונע. חלק גדול מהקהל שהיה פוקד את ההופעות האלה קצת התמרמר על זה.
זה גם קשור למה שמישהו אמר שהתמסחרת. זה היה באותו נושא?
היו גם דיבורים מהסוג הזה. אלו היו טענות משולבות כאלה. ברגע שהתחלתי לכתוב חומרים חדשים וברגע שהתחלתי להרגיש את הקשר לשפה (העברית), זה הפך גם לאתגר להצליח לכתוב טוב יותר. יש איפשהוא באופק הרחוק אני רואה איזה רגע שבו אולי אני אאסוף את השירים באנגלית ואכתוב כמה חדשים ואז אני אקליט אלבום באנגלית לזכר הימים היפים.
אני יכול לומר משהו באופו אישי?בוודאי
אני מאד שמח על הכיוון הזה, כי אני חושב שהערך המוסף שלך ומה שאת נותנת בעברית, כבר הרבה מאד שנים שאני לא מוצא את זה בארץ. בהגשה. באונטניות של העברית, ובאנגלית זה קצת יותר קשה, אני חושב.נכון, זו בדיוק הסיבה שקצת קשה לי לחזור אחורה. כי יש איזה משהו אתה יודע..אני נורא אוהבת לעשות קאברים באנגלית, וזו מוזיקה שגדלתי עליה, והיא הרבה יותר בדם שלי, אבל מצד שני אתה לומד על עצמך באופן מפתיע שמה שמכונה הזמר העברי נמצא בדם שלך בין אם אתה יודע את זה או לא, בין אם רצית את זה או לא. בין אם גדלת על זה... ופתאום אתה מתחיל לגלות שיש לך בעצם שורשים
כן.. ואת באת באמת מבית מאד תרבותי של כתיבה ושל ספרים
כן אבל לא ממש עניין אותי מוסיקה עברית. אני רצית לשמוע דיויד בואי, זה כל מה שרציתי
ומה עוד השפיע עליך?בגילאים האלה: בואי, ביטלס, תום וייטס, בשלב יותר מאוחר פיטר הארווי גם קלאסיקות רוק כמו פינק פלוייד היו תקופות של ג'אז
מה האלבום הראשון שקנית?לא ממש זוכרת, כי שמעתי תקליטים שהיו לי בבית. עברתי על כל הביטלס. היה לנו בבית תקליט של ג'ון מקלין אמריקאן פיי שטחנתי אותו. וסופרטרמפ וכל מיני ..אמריקאנה כזאת של שנות השיבעים
זה מזכיר, אם אפשר להתלות באילנות גבוהים, את אהוד מנור שהוא שיא הכתיבה הישראלית העברית והוא תמיד אמר שהוא אהב את המוזיקה האמריקאית ואת פול סיימון וזה היה הכיוון שלו, ובעצם הוא ניסה לעשות את זה בעברית ויצא לו נורא ישראליכן זה נכון כי יש משהו ברוק הישראלי שהוא הושפע מאד ממה שקרה בארה"ב בשנים האלה. זה מגמות שמשתנות עם השנים אז היום תשמע יותר פופ ישראל שמתכתב עם..
איזה פופ ישראלי את מכירה? אני לא מכיר בכלל. אני חושב שמה שאין ישראלי, זה פופ.
לא חושבת . זה תלוי איך אתה מגדיר? כל דבר שהוא מוסיקה פופלרית הוא פופ.
אה... כי אני מפריד בין רוק לפופדברים שמנסים לשלב מגמות של R&B עם אלקטרוניקה לייט
איזה אלבומים הכי אהבת השנה (זרקתי לה כמה שמות של אלבומים לועזיים)MGMT אני אהבתי. אבל בתקופה האחרונה אני ממעטת לשמוע אלבומים. יש תקופות של הסתערות שאני מתחילה להשלים פערים, ויש תקופות כמו התקופה האחרונה של כתיבה, שאני נורא נורא מרוכזת באלבום החדש אני כותבת, זה לא מוחלט אבל אני מגלה שזה קצת א...
יש התכנסות?כן ..אני מרגישה שזה מפריע לי חשיפה של דברים אחרים. כי אני נורא נוחה להשפעה ואני מרגישה שישר זה מתרגם אצלי ל..אם אני שומעת משהו שנורא נורא מרשים אות,י אני מיד אכתוב שיר ואני אצליח לשמוע משהו מזה בתוך השיר שכתבתי. איכשהוא לאחרונה אני מעדיפה קצת לנקות את האזניים.
אני מבין את זה לגמריי זה נשמע לי הגיוניאבל אני מאד אוהבת את הכיוונים האלה, את כל ה-HOT CHIP. כמה שזה שונה מהדברים שאני עושה, זה נותן לי איזה סוג של בלאנס ביחס לרוב הדברים המדכדכים שאני שמעת בשאר הזמן.
מהם הדברים המדכדכים שאת שומעת?Iron & Wine, M Ward...
She & Him את מכירה?כן, למרות ששמעתי את זה רק פעם פעמיים, לא חזרתי לזה המון.
(פה יש הסבר שלי מה אני מוצא משותף בין She&Him ורונה קינן)

היית בהופעה של פול מקרטני?בוודאי!
ומה הכי אהבת?בשבילי BlackBird היה השיר גרם לי להבין שאני רוצה להיות מוסיקאית. שמעתי אותו בגיל 9, ואני ממש יכולה להגיד שזה שיר ששינה לי את החיים.
בבלוג שלי כתבתי ביקרות על ההופעה של פול מקרטני וכתבתי ששיא ההופעה היה Blackbird ורק זה היה שווה את הכסף
(והיא מסכימה) לגמריי. זה פשוט שלמות. זה שיר של פעם בהרבה זמן
והוא גם עשה את זה יפה
והוא גם עשה את זה נורא יפה. ואני הייתי עסוקה בלצלם את זה. ואני אף פעם לא מצלמת בהופעות, אבל הפעם אני הרגשתי שאני חייבת. בגלל שראיתי את ההופעה הזאת ב-VOD וכבר ראיתי את הרגע הזה שהוא עושה את Blackbird אז כבר עברתי את הרגע של להיות על סף דמעות. וצילמתי את זה ואח"כ הטלפון הזה אבד. יחד עם הוידאו, ומאד התאבלתי על זה.
כן אני מאד התאכזבתי שלא יצא בסוף באיזה וידאו או משהו דרך ערוץ 10 או אפילו בהקלטה של אחד ערוצי הרדיו של גל"צ או קול ישראל.היתה הופעה מעולה בכל מקרה.
מאד אהבתי את Windmills of your mind (אני מכיר את זה מאלבום של Colorfield שאני שומע לפחות פעם בשנה) ואת "בסוף כולם יודעים" שמגיע עם התקליט בונוסWindmills of your mind זה שיר מתוך סרט The Thomas Crown Affair.
אלה שירים שאת בחרת?אני בוחרת את הקאברים. גם בהופעות אני אוהבת להחזיק את עצמי עירנית עם לזרוק כל פעם איזה קאבר אחר. במשך השנים עשיתי המון הופעות אני עשיתי ממש עשרות קאברים אני לא ממש זוכרת, אבל את אלה באמת החלטתי להכניס לאלבום.
קראתי שאת מאד אוהבת לקרוא ספרים, מטבע הדברים בבית שאת גדלת. את חשבת לכתוב ספר?לא ממש. אין לי כל-כך אספירציות בתחום הזה אני חייבת להגיד. אני מרגישה שלכתוב שירים זה מקצוע בפני עצמו, ואתה יכול להגדיש לו את החיים, ולשחות במים מאד עמוקים בתוך הדבר הזה שנקרה כתיבת שירים. אני לא מרגישה צורך שהבד שפרוס לפני יהיה גדול יותר. אני לא צריכה לכתוב יותר. אני גם לא חושבת שאני אהיה טובה בזה.
מה התחביבים שלך?אין לי תחביבים. אני ממש בנאדם משעמם מהבחינה הזאת. אני אוהבת לאכול..
לבשל גם?לבשל גם וללכת למסעדות. ולאכול יש מקום די מרכזי בחיים שלי.
אבל את נורא.. די רזה
הדעות חלוקות (צוחקת)
טוב כל אחד רוצה להוריד 5 קילו בכל זמן נתון (גם אני צוחק)אבל אין לי..אני לא ממש חובבת ספורט אתגרי. או שאני מנגנת או שאני בבית, או חולשת מול הטלוויזיה, רואה סרטים או קוראת ספרים. אולי חבל יכול להיות שהייתי צריכה לפתח לעצמי גם איזה תחביב
מישהו כתב באחד הביקורות על האלבום שלך. שזה אלבום כזה של בית. שנורא נעים לשמוע אותו בבית. למרות שלי זה לא כל-כך יוצא אני יותר שומע אותו יותר בניסעה ומאד נהנה, אבל זה נותן תחושה כזאת של ביתזה נכון. אני בעד הבית. לא משנה אם זה בית שלך או בכלל בית במובן הפיזי. אלא ליצור לך איזה מרחב שהוא פרטי שאתה יכול לסגור את הדלת מאחוריך אמיתית או הדימיונית ולהתכנס. כיוון שאחד הדברים היחידים שאני יכולה לעשות כשאני לבד, ולא להרגיש בודדה - זה לנגן, יוצא שהשירים הכי טובים נכתבים בבית, בקיצור.
אחרת איפה? תום וייטס אני זוכר שפעם אמר שהוא נוסע ברחוב ועולים לו כל מיני רעיונות והוא חוזר הביתה וכותב אותם.כן, יש אנשים שכותבים במקומות מאד מוזרים. תוך כדי נסיעות, תוך כדי הליכה. יש שנכנסים לאולפן עם התחלה של איזה רעיון וכותבים את ההמשך. להקות המון עובדות ככה מלחינות שירים באולפן.
תוך כדי עבודה. כמו שהביטלס עשו. אבל בשביל זה צריך הרבה כסף. לא?כן אבל ב-2008 זה פחות עניין של כסף. יש הרבה ש..אבל כאן אנחנו חוזרים לנושא של הבית כי אם האולפן הוא בייתי. אז בעצם יוצא שאתה עובד בסופו של דבר בבית.
אבל להקה זה אחרת, לא?כן זה אחר לגמריי. זה ממש עולם אחר.
וכשאת כותבת טקסט זה תהליך איטי או שזו סערה כזאת שאת עוברת. כי השירים שלך באלבום האחרון "עיינים זרות" היו מאד אישיים, ונשמעים כמו חוויה שעברת. אני היית מתאר לעצמי שאת כותבת אותם באיזה 10 דקות ואח"כ משפצת אותם עוד ועודכן זה משהו כזה. לא הייתי אומרת 10 דקות אבל זה בדרך כלל תהליך כזה..
באיווחה אחת?שירים שאתה מרגיש שהם טובים שהנחת את העט או את הגיטרה זה בד"כ שירים שבאים בבת אחת. זה סוג של פרץ כזה. ואתה יודע בוודאות שיש פה שיר שהוא ברמה אחת מעל שאר השירים שכתבת עד עכשיו. ובד"כ שירים שאתה ככה מתחיל להיתעסק איתה, מתמהמה ולא מצליח לגמור לכתוב את הבית, ולא מצליח להגיע לפזמון, הם בד"כ השירים שהם גם פחות חזקים. אני לא יודעת איך להסביר את זה. את "עיניים זרות" כתבתי, ככה בסוג של פרץ כזה של 20 דקות.
הוא מאד מרגש אותיתודה
בכלל בעיקר מרגש אותי השירה שלך, המוסיקה שלך, זה מרגש. גם ההגשה מרגשת. יש הרגשה פנימית שזה משהו אמיתי. וזה לא רק אצלי ראית באינטרנט כמה שחפרתי, שזו תגובה של הרבה מאד אנשים.כן, כן. יש לי מזל. יש לי קהל מאד מסור ומקסים ואנשים שהם באמת..יש דיאלוג כזה. אני מרגישה שאלה אנשים שאתה מדבר אליהם והם שומעים. ולפעמים אתה גם שומע אותם גם בלי שהם בהכרח ידברו.
ראיתי שיש לך פורום רונה קינן בתפוזכן, כן הם מקסימים אנשים צעירים מתוקים
זה יותר נוער?אני לא יודעת בהופעות שלי שי קהל מאד מעורב יש גם אנשים מבוגרים יש כאלה מגיעים עם ילדים יש צעירים יותר. הקהל שלי גם השתנה במשך השנים. כי בתקופה שלפני האלבום הראשון היו חלק פרצופים שאני רואה בכל הופעה ופתאם הפסקתי לראות והגיעו פרצופים חדשים, גם אנשים מתבגרים. חלקם התבגרו יחד איתי והם יצאו מהשלב הזה של להיות פנאטיים ולהגיע לכל הופעה. זה גם עניין של גיל הרבה פעמים. התחלתי בגיל 18 והיו הרבה אנשים בגיל שלי והיום שאנחנו כמעט בני 30, גם הרגליי ההופעות שלנו הם אחרים. החברה בפורום אני חושבת שהם לפניי צבא. אבל אני גם נורא מתרגשת לראות גם סבים וסבתות בהופעות שלי. זה נורא כיף.
אני חושב שמבחינת קהל אם את ממשיכה באותו קו (הכוונה היתה לאוטנטיות) זה רק ילך ויגדל כי זה משיק למיינסטרים, אבל בגלל שזה כזה אותנטי.... (הפסקת קרב חתולים)
אז האלבום הבא יהיה באותו קו?לא האלבום הבא יהיה אחר לגמריי.
מופק יותר?לא להיפך. מופק פחות. מתוזמר קצת. מבוסס אקוסטית ושירה ואילוסטרציות כאלה.
כמו Last Shadow Puppets או שלא בכיוון?זה לא הולך להיות תזמורתי גראנד, אלא דווקא קאמרי. ודברים בניחוח קצת ישן. זה סוג של אלבום קונספט.
(קרב חתולים בשיאו)זה יהיה אלבום שמגולל סיפור חיים של דמות אחת מיום היוולדה עד יום מותה, זו ערימה של 12 שירים שכולם סביב הטיפוס הזה. זה הולך להיות אלבום שונה הטקסטים הם שונים בתכלית מהטקסטים האישים שלי. הרבה בגלל שקצת נמאס לי מעצמי אחרי האלבום האחרון.
החשיפת יתר?
לא...הרגשתי שאני פשוט לא יכולה לשמוע את עצמי מדברת יותר. הייתי צריכה להשתיק את עצמי וכאילו להמציא איזו דמות ולכתוב על מישהו אחר. כי היה איזה סוג של נבירה סביב איזה לופ סביב שאלה אחת ונושא אחד שהגיע לאיזה סוג של מיצוי באלבום "עיניים זרות". והרגשתי שאם אני לא אחתוך דרסטית לאיזשהוא כיוון אחר אני מסתכנת בלשעמם את עצמי.
זה משתלב החיים האישיים שלך שעכשיו את יותר בזוגיות טובה?גם, גם. אני בטוחה שזה משפיע שיש איזה סוג של נחת בתחום הזה. שהאזור הזה בחיים רגוע אז ..
אני שמח לשמוע. כי לפני שנה בראיון אצל טל גורדון היה לך כבר משהוכן אנחנו כבר ביחד שלוש שנים
יפה, ולקראת הסוף, מה את מאחלת לעצמך לשנה החדשה
אני מאחלת לעצמי שהאלבום הזה יוקלט וישמע בסופו של דבר כמו שאני מדמיינת שהוא יכול להישמע ושהוא ייצא ואני אוכל כבר להרגיש שאני מוסרת אותו לעולם.
ומתי זה יקרהאנחנו נכנסים להקליט ממש בקרוב. אני מניחה שהוא ייצא לקראת האביב. עבודה..שתהיה איזה אנרגיה יצירתית שלא תיפסק. בד"כ בתקופות האלה שאתה מסיים פרויקט גדול יש הרבה פעמים סוג של ריק איזה בור, איזו מן תקופת יובש. ואני מאד מקווה שאני אצליח להתחמק מזה ולהמשיך פשוט לייצר וליצור. וגם אולי למצוא לעצמי איזה תחביב או שניים. אולי למלא את החיים בדברים אחרים, למרות שאני לא בטוחה שיש צורך.
גם אני לא בטוחבאופן כללי אני הייתי רוצה שהסכסוך יפתר
ושלום עולמי..ובעיות האקולגיות והמשבר הכלכלי (זה בחיוך)
אני מודה לך ומאחל לך את כל מה שאת מאחלת לעצמך.חג שמח שנתראה שמחות
לילה טובלילה טוב