Arcade Fire -Suburbs

אי אפשר ממש להתעלם מזה ש- Arcade Fire עומדים להוציא אלבום חדש. יש לה כבר 3 שירים ברשת, והשאר בדרך. מעניין. למי שמאוהב בלהקה, אז גם חובה.

Arcade Fire - The Suburbs


Arcade Fire -Ready to Start
RTS by a435927

Arcade Fire - We Used to Wait
Used by a437915

הביטול של דבנדרה

הביטול של ההופעה של דבנדרה בנהארט מעליב, בעיקר את האינטיליגנציה. אחרי שהוא התראיין ואמר בכל מקום שהוא אוהב את ישראל, ושהוא בא להעביר משהו אנושי ולא פוליטי הוא נוקט בקו פוליטי, ולוקח צד. ברור מהמקרה הזה וגם מהמקרה של הפיקסז שמדובר בסחיטה ובטרור תרבותי המופעל על המוסיקאים, כדי שיבינו שלא כדאי להם אחרת. זה שיש ישראלים שעוזרים ושותפים ל"שיכנוע" הזה, שמבוצע ע"י ארגונים פרו-פלשתינאים מוכיח שלא רק מלאכתם של צדיקים נעשיית ע"י אחרים, אלא גם מלאכתם של רשעים נעשיית על-ידי אחרים.
הביטול הזה מעליב את האינטליגנציה גם בגלל שהוא פונה לקהל שברובו חושב אחרת ממה שחושבים שהוא חושב. ביטול ההופעה הזו אפילו לא משכנע את המשוכנעים כי ממילא מי מכיר דבנדרה? או אפילו את אלביס קוסטלו - אני ואתם ועוד קומץ ישראלים (אמא שלי לא מכירה את הפיקסז למרות שהיא שמעה אותם לא מעט).
ביטול של ההופעה של אלטון ג'ון חו"ח יהיה משהו אחר, ובגדר מכה מתחת לחגורה. נקווה שזה לא יקרה. בעצם אלטון ג'ון לא הבריז לנו כבר פעם? יש מצב שגם הביטול של דבנדרה לא היה קורה אם לא היינו כל-כך נעלבים מהביטול של הפיקסיז. בכל מקרה זה לא כזה נורא, בכל זאת רק טרור תרבותי, אף-אחד לא מת מזה...בינתיים.
אני לא נרתע מלהביע את דעתי הפוליטית גם בבלוג המוסיקה הזה: אני חושב שאנחנו לא מושלמים, במקרה הטוב, בהתייחסותנו לאוכלוסיה הערבית בארץ ישראל, אי-אפשר גם לא "להקיא" וגם לא "לבלוע" 3.5 מיליון איש. במילים אחרות, או שנותנים להם אזרחות או שנותנים להם מדינה (אפשר גם אוטונומיה, State ולא Country, רשות פלשתינאית.. משהו!). מצד שני אי-אפשר לשחרר את הפלשתינאים מאחריות מלאה למצבם, ולכן לחץ על ישראל לא מוביל להתקדמות בנושא. מצד שלישי כל מדינות העולם יכולות לעזור לפלשתינאים גם עכשיו. למשל במתן אשרות עבודה זמניות באירופה לעשרת אלפים פלשתינאים מעל גיל 40, למשל בפיתוח הבריאות, מערכות החינוך, הכלכלה. ומצד רביעי, עכשיו כשיש מונדיאל באפריקה, אנחנו יכולים לראות מקרוב שיש בעיות יותר גדולות ויותר כבדות מה"בעיה" הפלשתינאית. בעיות שגם ביטול האפרטהייד בדרום אפריקה לא ממש עזר לטפל בהן. אז די עם ההלקאה העצמית !

הקליפ למעלה הוא אחד הקליפים הכי גדולים והכי מצחיקים שראיתי מעודי, והוא גם זכה במקום הראשון במצעד הקליפים פרימיום 2008.

Exile on Main Street - הוצאה מחודשת

לפעמים אתה צריך לחיות בתקופה מסויימת בכדי להבין על מה כל המהומה. למשל, העולם המוסיקלי שאנחנו חיים בו כיום, מורכב מלהקות צעירות וחדשניות (?) מברוקלין, גל חדש שעוד לא קראו לו בשמו - יכול להיות שיקראו לזה המוסיקה שניגנו החברים של השכנים של להקת MGMT - ובלי שום קשר, ובאופן שקצת מפתיע לגלות באלף השלישי, ו/או תחילת המאה ה-21 (יו ניים איט), עדין יש מוסיקאים צעירים שמנגנים מוסיקת פולק: קונור אוברסט, בק, ג'ף טווידי מוילקו, הם הבולטים שבהם.

Exile on Main Street, האלבום העשירי (!) של הרולינג סטונס לא יכול להיות מובן כראוי, מחוץ להקשר של התקופה שבו הוא הוקלט. יש אלבומים שהסיפור שלהם יותר גדול מהמוסיקה שמנוגנת בהם. Exile on Main Street הוא אלבום שהוא סיפור כזה. אלבום כפול נטול כמעט כל להיטים, ושנחשב עד היום כיצירת מופת. אני מרשה לעצמי לומר שגם בשנת 1972 לנגן רית'ם אנד בלוז, לא היה הדבר הכי חדשני בעולם - דיויד בואי, פינק פלוייד, הוולווט אנדרגראונד כולם כבר היו מעבר לעמדת הזינוק עם פסיכדליה, רוק כבד, וארט רוק. כש Exile on Main Street יצא חלק מהמבקרים היללו אותו, אחרים קטלו, אבל לאחר מכן חזרו בהם (אלה שקטלו). יכול להיות שתצטרכו יותר מכמה האזנות בשביל לקלוט אותו. יכול להיות שקצת יותר ממה שאתם רגילים לתת בימים אלה של קבצי מוסיקה קצרים וזמינים יותר מחיי מין עם ליידי גאגא.

איך אני אוהב להסתכל על מיק ג'אגר כשהיה צעיר. הוא המכוער הכי יפה בעולם. בשנת 1971 הרולינגסטונס היו על סף פשיטת רגל , וזאת למרות שרק שנה קודם לכן הם הוציאו את האלבום, Sticky Fingers, שכלל את להיטי הענק Brown Sugar ו-Wild Horses. בכדי להתחמק מתשלום המיסים לממשלת אנגליה, הם גלו לפריז, ושם הם הקליטו במה שנשמע כמו מסיבת סמים בלתי מרוסנת (מכל המיסים שהם לא שילמו), במרתף של וילה בשם Nellcôte את Exile On Main Street. מיק ג'אגר בדיוק התחתן, ונעדר הרבה מההקלטות בפריז, קית' ריצ'ארדס היה חזק בהרואין. אנחנו נוטים לשכוח את זה, שהרולינג סטונס הם אנגלים במקור, ולא אמריקאים, לכן זה לא לגמריי מובן מאליו שהחלק השני של ההקלטות של Exile on Main Street נעשה בלוס אנג'לס. שם כנראה נעשתה רוב עבודת ההפקה, ומה שנשמע כאלבום מוקלט היטב בסופו של דבר.

עוד עלילת משנה מעניינת של סיפור האלבום: רוב השירים של Exile on Main Street נכתבו בשנת 1969-1970, אבל הרולינג סטונס לא רצו להקליט אותם לפני שהם מחליפים את האמרגן שלהם, Allen Klein, שהיה, גם האמרגן של לא פחות מהחיפושיות, זאת לאחר התאבדותו של בראיין אפשטיין. מהלך שהוביל ג'ון לנון, ושפול מקרטני אף פעם לא השלים איתו. מהלך שלא פחות מיוקו אונו גרם לפירוק החיפושיות. פירוק החיפושיות מהדהד לי ברקע של כל הסיפור הזה. גם בגלל התחרות שהיתה תמיד בין הביטלס והחיפושיות, ושבפעם הראשונה בשנת 1972 לא היתה רלוונטית עוד, הרונלינג סטונס לבד בלי אף אלטר –אגו להאשים אותו. Exile on Main Street מזכיר לי בסגנון, באופן ההקלטה, שנעשתה בחלקה הגדול כסשן שבו מנגנים כל מיני נגנים, וברוחב היריעה - את אלבום הבכורה המשולש של ג'ורג' האריסון. עוד אלבום שהוא מסיבת אפטר פארטי של שנות השישים.
היום כשתחנות המוסיקה ברדיו משתדלות ככל האפשר שלא להפריע את מנוחתנו, קצת קשה לזכור שהכל התחיל מסקס-דראגז אנד רוקנרול.

למטה מיק ג'אגר ברחובות לוס אנג'לס על רקע לקט שירים מהאלבום, וכאן Happy בהופעה חיה.

Andreya Triana - עיר שנקראת Obsolete

עיר שנקראיית Obsolete. יש כל-כך הרבה מילים באנגלית שאין בעברית, למשל: Obsolete- זה דבר שכבר אינו נחוץ. אנדריאה טרייאנה מדרום מזרח לונדון, בסינגל שני קצת יותר קיצבי, היא עושה רגאיי פופי, מרפרף לי על כל כל-כך הרבה זמרות: שאדיי, אריקה באדו ושות'. הקליפ של הסינגל השני (למעלה) יותר שווה, אבל גם הסינגל הראשון (למטה) ממש יפה. בהתחלה קצת הפריע לי ששני השירים מתלבשים אותו הדבר בהפקה, אבל אח"כ כבר לא. איזה כיףףף...מרגריטה בבקשה !

אינדי דיסקו

קצת ציני מצידי לשים את השיר Indie Disco של ה-Devine Comedy מיד אחרי כל פסטיבל שירי המונדיאל הצבעוני והשמח שהיה כאן אתמול. אני מניח שיש כמה מכם שצריכים קצת שקט מזה, אז הנה הדבר המתאים ביותר. לי באופן אישי מפריע ההדרה של הנושא, כולה אינדי דיסקו, אבל שיר יפה. גם הקליפ מעניין.