הופעות פרימיום: פסטיבל לולפלוזה Lollapalooza

בכל העולם הצפוני קיץ עכשיו. בעוד אנחנו עסוקים באוהלים שלנו, במקומות אחרים בעולם מתנהלים פסטיבלים עם אוהלים והופעות. לולהפלוזה הוא אחד מהם (אני לא סגור על כך שיש בו אוהלים). יש לו שם מצחיק שנשמע כמו יצאנית. אבל מסתבר שכמעט לכל מילה בעולם יש משמעות של יצאנית במקום אחר בעולם (אז תזהרו איך שאת מדברים !). הנה למשל רק השבוע הסביר אבי טולדנו למה השיר "הורה" לקח "רק" מקום שני באירוויזיון. ההסבר הוא ש"הורה" בפינית ונורווגית משמעותו יצאנית. נחזור למהות, לולפלוזה אחלה פסטיבל עם ליינאפ מרשים, וכיוון שאין סיכוי שנהיה בו אי-פעם, אז לפחות בו נתענג מההופעות המוקלטות:

1. מזמן, אבל מזמן לא התרגשנו ממוסיקה אינסטרומנטלית חדשה. האלבום של Explosion in The Sky ירשם כהפתעה של השנה הזו. כאן הם בהופעה שמוכיחה שיש להם כל מה שצריך, ואחריהם פו פייטרז שהם בדרך לרשת את הרולינג ,סטונס רק בלי כל השפתיים ונענועיי התחת של מיק ג'אגר שכבר לא כל-כך מתאימים היום:

ועוד להקה שבשיאה, ארקטיק קרטיב:

פרקים בתולדות המוסיקה: רגאיי

אם אתם אוהבים מוסיקה, אם אתם אוהבים רגאי, אז אתם תאהבו את הסידרה הזו שנקראיית: הסיפור של המוסיקה מג'מייאקה. The Story Of Jamaican Music הסדרה המעולה הזו שודרה ע"י ה-BBC בשנת 2002, ועכשיו היא עלתה לרשת, כך שתוכלו לראות את כולה. זה הפרק הראשון, (ויש קישורים לפרק שני והשלישי למטה):

פרק שני, פרק שלישי

בלי בית ובלי אהבה

SOKO - No More Home, No More Love

שיר חדש ומדכא כמו שצריך לגברת שוקו. אין בית, אין אהבה, אין עבדה..קשה.. קשה..- מה יותר מתאים מכך למחאה ולתשעה באב. מה שנקרא לקחת את הבעסה בסבבה. שיר יפה

Yuksek - חדש !

שיר חדש, אלבום חדש וגם קליפ חדש ל-Yuksek הצרפתי.  באלבום החדש שלו Living On The Edge Of Time הוא נשמע כמו הכלאה בין ג'אסטיס למיקה, ואין בו רגע אחד שלא מגניב.  זה לא רק פופ משובח, זה גם דאנס משובח. האמת שחששתי ממשהו יותר מידי מתקתק, אבל זה נשאר בדיוק בגבול הטעם הטוב. דווקא השיר שבקליפ פחות חזק, אבל הקליפ מפצה. למטה אפשר להקשיב לפריוויו של כל האלבום. הכנפיים במבצע.

משהו מטריד - המון שירים עם אותם 4 אקורדים !

תמונת אילוסטרציה: לאקורדים המצולמים
 או לבני משפחתם,  אין קשר לכתבה

יותר משהסרטון הזה מעלה חיוך, יותר משהסרטון הזה מלא בשירים מעולים, יותר משהסרטון הזה מדהים, הוא מטריד אותי. כל-כך הרבה שירים עם אותם 4 אקורדים. מה זה אומר עלינו ? שאנחנו כאלה אוטומטים שפעם אחת טבעו בנו איזה מעבר אקורדים ולנצח כל מי שיעשה על זה משהו חדש, אנחנו נבלע את זה לתיאבון. או שלהיפך, שהאנושיות והיצרתיות היא מעל ומעבר למעברי אקורדים, כי איך שלא תהפכו את זה, כל שיר נשמע כאן אחרת: ג'יימס בלאנט ובוב מארלי באותה כפיפה אני חושב שזה אומר שאפשר לאחד הכל.