היה רגע בהופעה בבארבי שג'ואי ברנס אמר שהבארבי נותנת הרגשה כאילו הם פתחו את.דלת הגארג' שלהם וכולנו באנו להקשיב להם מנגנים. ובאמת הם נשמעים הרבה יותר חיים בחי. אני לא מבין למה יש כזה הבדל בעוצמה בין האלבומים שלהם לבין ההופעה. במיוחד שהביצועים מנוגנים בצורה מאד מקצועית ומדוייקת. למה The walkman יכולים להישמע עוצמתים באלבומים וקלקסיקו נשמעים רכים באלבומים. אולי דווקא בגלל הכמות האדירה של הכלים. המוזיקלים, אז מנסים באלבומים ליצור איזון ומקום לכולם ואז זה נשמע קצת.איטי. על הבמה היו מלא גיטרות שתי חצוצרות כמובן שגם קלידים ותופים ובס, אבל גם אקורדיון וקסילופון שבתוך כל המריאצ'י הזה קצת נבלע, אבל אני שמתי לב אליו כי עמדתי קרוב. זה היה ממש קרנבל או מצעד בניו אורלינס או הופעה באיזו עיירה בדרום קליפורניה שנקראת קלקסיקו.
לא יודע איך היה בתאטרון גשר (בהופעה של מ. וורד שהיתה שם כמעט נרדמתי ואני מאוהביו) אבל בבארבי היה כיף. היתה מסיבה. שלא לומר חאפלה מקסיקנית. הם מצליחים לעשות מהכל בוריטו ולעטוף בטורטייה. גם מלאב וויל טיר אס אפארט של ג'וי דיוויז'ן.
היה די מרווח בבארבי. אבל מאד מלהיב על הבמה, וגם הקהל היה להוט וחם. מהרגע הראשון התחלנו לרקוד. ולמחוא כפיים. ברנס הצליח להפעיל אותנו ואנחנו כולנו היינו שלהם. איזה כיף של ערב.
תפסתי לי עמדה שאפשר לראות את הבמה משמאל, להציץ על הקהל מימין, והחצוצרות בתוך האוזן. קפצתי מאושר. לא מ ס פ י ק גבוה לטעמי.
פגשתי מלא חברים טובים מהפייסבוק. היה שווה. אחת ההופעות הטובות. לא תארתי לעצמי שכך יהיה.
יום או יומיים אחרי ההופעה חזרתי להקשיב לאלבום הטוב שלהם שיצא השנה, והוא נשמע כל-כך מאורגן ומתוזמר ומאופק לעומת היצריות והחושניות שהיתה בהופעה בבארבי. נדמה לי שאנחנו המאהבת הבלתי חוקית של קלקסיקו ובגלל זה הם כאלה משוחררים איתנו.
פתיחה
איזה כיף זה קיץ !
חייב להודות שאני משתדל מאד להתעדכן מבלוגים אחרים בנעשה במוזיקה העכשווית, ואין מה לעשות...אף אחד לא עושה את זה טוב כמוי. אני צריך לעשות את זה בעצמי.
אז מה שיהיה כאן חוץ מתעופה עצמית, אני אנסה לגדל לכם כנפיים ולעזור לכם להעביר את החמסינים עד סוף השנה באופן נעים ככל האפשר. בשבילי זה כאן בעיקר מוזיקת קיץ כייפית. אנגו'י ותלחצו PLAY
Dears - חדש !
שיר חדש וקליפ חדש לדירז.
להקת פופ רוק ממונטריאול קנדה.
אני אוהב אותם וזה שיר קיץ כזה כייפי ומצויין. זמזמו איתי..It's Not Safe
אלבו - חדש !
יצא להם אי.פי חדש וכייפי. וזה השיר הבולט מתוכו. אני מרגיש שהקלילות מזדחלת לאט לאט אל תוך הסגנון המוזיקלי הדי מכובד שיש להם.
הוט צ'יפ - חדש !
איכשהו הקליפים של הוט צ'יפ עושים חסד עם השירים. כלומר, השירים טובים, אבל הקליפים מעלים אותם לרמה שאתה ממש אוהב אותם. בקליפ הזה בחורה שעושה קריוקי לשיר. לכאורה מה בכך ? בפועל - קול !
זה נשמע דיסקו. לגמריי דיסקו
לורן היל מתעלה !
לורן היל בקאבר מרטיט לנינה סימון.
לדעתי מתעלה על כל דבר שהיה יכול להיות במקור.
יש ללורן היל איזה עומק בצליל. משהו חם אבל קצת.מחוספס. כאילו שצללת. הגעת לקרקעית באוקיינוס ואז אתה מגלה שיש עוד שער למקום יותר עמוק ויותר צלול. ואס מציעים לך לשתות קפה. ולאכול שוקולד מריר מאד מרוכז.
היתה צריכה להופיעה כאן. אבל בסוף לא.
בסט קוסט - חדש !
מה יותר קייצי דרים פופ סקסטיז ושמח מבסט קוסט. מרגיש טוב כמו חופשת קיץ בבהאמס
למה דל ריי - חדש !
אחד הדברים שאנחנו עושים בזמן האחרון זה לראות סרטים עם מקרן על קיר בסלון. ככה כמעט כל ערב בקיץ..זה ממש כיף. סרטי אקשן בעיקר. נראה לי שלנה דל ריי אחרי השיר הזה יכולה להצטרף לסרט שכזה|
הליברטינס !
טוב זה לא כל-כך חדש.., מלפני חודש וחצי..אבל התחלה חדשה של הלהקה הזו.
מזכיר קצת את הארקטיק מאנקיז, או שלהיפך..
מיקסטייפ מעולה לסיום !
מיקסטייפ נעים ואוורירי שהכין רועי פודים. כמעט ארך ורק שירים שיצאו השנה.
הדבר הראשון שחשבתי עליו כששמעתי את האלבום החדש של הקליק, הוא על הראיון של אהוד מנור בתוכנית המוזיקה הטלוויזיונית המיתולוגית "עד פופ". על איך שאהוד מנור עם ימי בנימינה שלו ואהבה לפול סיימון, אהוד מנור שמייצג, ולא רק מייצג - הוא בעצמו הממסד ! ולא רק הממסד המוזיקלי, אלא הממסד הישראלי עצמו - ידע להעריך להבין ולאהוב לא רק את מוזיקת הניווייב פוסטו-פנק ווטאבר שנגלתה לפניו, אלא ידע גם בעצם במו הראיון שהוא העניק להם, לקבל ואולי אפילו להעביר את ,השרביט לדור חדש, לשמאל חדש, לישראל אנטי ממסדית. לשינקנאות, ולכל התל-אביביות. בשבילי מדינת תל אביב נולדה עם הקליק. ובאופן פרדוקסלי הקליק אולי הלהקה הכי גדולה שיצאה מתוך הסצינה של הפינגווין -ליקוויד-קולנוע דן-שנקין ושעדין מייצגת את הערכים של המקומות האלה. יותר מנוער שוליים, יותר מסיאם, יותר מהבא בתור הוא סואאוס. "אני לא בפסקול" הוא אלבום נפלא קודם כל מפני שיש בו שירים מעולים, הוא נשמע מאד מאד הקליק אבל גם מספיק מעודכן. הוא נשמע אלבום של אנשים בוגרים אבל עדין אנטי ממסדים. שלא כמו כוכבי רוק מחו"ל שבצעירותם היו סמל המחתרתיות בבגרותם הודות להצלחה המסחרית, נשאר מהם רק קליפה של אומנתיות. אבל כאן. יש משהו אותנטי ואמיתי. הדבר השני שחשבתי עליו הוא שככה צריכה להישמע מוזיקת מחאה חברתית, שהאלבום הזה הוא האנטי סחיות, שהאלבום הזה הוא אלבום התגובה הראויה של השמאל לבחירתו המחודשת של בנימין נתניהו. למרות ואולי דווקא בגלל שהוא אישי, הוא כולו אומר את מה שהרבה מאד אנשים רוצים לומר אבל לא יודעים איך. אני שומע את קולו של .בוב דילן מהדהד בתוך האלבום הזה. ולבסוף חשבתי כמה עצוב שצריך שלהקה ותיקה תעשה אלבום חדש, כדי שאני אקשיב למוזיקה ישראלית ואהנה. ואזדהה, ואתלהב. והנה הם מוכיחים (אם היה צריך להוכיח) שמוזיקה רלוונטית לחיינו אנו אפשר וצריך לעשות בעברית. אני יודע שיש הרבה להקות וטובות. אבל עברית חבר'ה. עברית זה מאד משנה. עשו פה הרבה מאד דברים מופלאים בשפה הזו בשירה וברוק. ואפשר גם עכשיו. גם היום. עברית יכולה להשפיע פה. אולי לא תצליחו בניו-יורק, לונדון וברלין עם עברית (אולי דווקא כן), אבל תוכלו לשנות כאן הרבה.
אפשר לקרוא לזה גם פוסט-חורף, כלומר post-חורף. ולמעשה בדרך-כלל בתקופה זו של השנה אנחנו כבר מרגישים את קיץ. אבל השנה באפריל עדין יורד גשם. שזה נחמד מאד מבחינת טמפרטורות, ומבחינת היופי של טיפות הגשם, אבל קצת פחות נחמד מבחינת הרטוב והבוץ. כך או כך, אני מרגיש עכשיו שהשנה סוף-סוף התחילה ! מבחינה מוזיקלית אני מתכוון... יש כל-כך הרבה אלבומים חדשים שעומדים בתור. כל-כך הרבה דברים טובים . קצת נטעם פה, ממה שאפשר.. חלק בקליפים, חלק באלבומים מלאים להזרמה, עדין לא גיבשתי את דעתי המלאה על כולם. אבל אלה אלבומים שאני מתכוון לשמוע, או שאני כבר שומע ונהנה מהם כמה ימים. כרגיל, צפו למגוון שלם של סגנונות: אלקטרוני, היפ-הופ, אקוסטי, נויז, אינדסטריאל, דאנס, מטאל, אמריקאי, אנגלי, וכמובן גם תימני.
לאורה מרלינג - חדש !
בוידאו אפשר לראות שלאורה מרלינג מתבגרת יפה. מי שהתחילה בגיל מאד צעיר, ועדין בעצם צעירה, מתקדמת מאלבום לאלבום מבחינה מוזיקלית. השיר הזה הוא על גיאורג איבאנוביץ' גורדייף. אשר כתב את הספר "פגישות עם אנשים מיוחדים" "בהם מציג גורדייף את העולם שבו הוא גדל ואת הדמויות שהשפיעו על חייו. ספר זה אף היה לסרט בשנת 1979 בבימויו של פיטר ברוק, הנחשב כיום לאחד ממנהיגי התנועה בפריז.
גורדייף הירבה במסעות ברחבי אסיה והמזרח התיכון, בחיפוש אחר "הידע העתיק", אותו ידע שנשתמר, כביכול, בתרבויות נסתרות ועתיקות. הוא ביקר ושהה במנזרים בלתי ידועים ובבתי מקדש ממסורות שונות." [ויקיפדיה] הקליפ פה מושפע מכך:
ג'וק חם - חדש ! טרם פיניתי זמן להאזין האזנה הגונה לאלבום החדש של הוט צ'יפ Why Make Sense. מתוך שני סינגלים שיצאו עד כה, אחד פחות אהבתי, את Need You Now יותר. נשמע כמו שיר נייטיז האוס נחמד מאד. הערך המוסף הוא כמובן הקול של אלכסיס טיילור הסולן שגם מככב יפה בקליפ. הרעיון של הקלים הזה מדהים, אדם אשר בורח מעצמו ...שווה אולי לציין שהקליפים נבחרו כאן בקפידה. לגבי המוזיקה, אני חושב שזה מובן מאליו. וכל האלבום להזרמה
Kendrick Lamar - חדש ! אלבום ההיפ-הופ החם של העונה To Pimp A Butterfly. קליט. Fאנקי ג'אזי משהו. כאן בקליפ (המצויין) לשיר King Kunta הוא מזכיר לי את פאר טסי. או בעצם ברונו מרס (אני מתבלבל בינהם) כיף של דברים. וכל האלבום להזרמה.
טיים אימפאלה - חדשש !
השיר החדש של טיים אימפאלה Let It Happen, מזכיר לי את המקסי-סינגלים (אני חושב שעוד יש דבר כזה בויניל). כמעט שמונה דקות של שיר, למעשה ארבע דקות ואחרי זה עוד ארבע דקות של שיגועים. אני כבר לא יודע איזה מוזיקה הם עושים. אמור להיות פולק-פסיכדלי. בפועל זה מאד דאנסי. מזכיר לי גם משהו סיסקטיז, סופרימז. את אייר. באמצע יש איזה קטע שמזכיר לי את לורי אנדרסון (אבל זה בטח רק אני). ולמי יש כוח לשמוע קטע כזה ארוך בימינו ? אז זהו שלפחות חצי מיליון איש וכשהוא נגמר אתה מתחיל להקשיב מההתחלה. תנו לזה לקרות כבר
בלר - חדש !
אני לא ילד ניינטיז, אבל נדמה לי כאילו נולדתי לשיר החדש של בלר. או שבעצם הוא נולד בשבילי. בסופו של דבר יש רק שני משאבים יקרים בעולם הזה, והם: אנשים (ואם תרצו משאב אנושי, כוח אדם, בני אדם, או איך שלא תקראו להם) ומקום (או שטח, או טריטוריה, או אדמה, או ארץ, או מדינה, או איך שלא תקראו לזה). כל השאר הוא תוצר לוואי של זה
Death Grips - חדש ! אולי האלבום הכי מגובש והכי טוב שיש בפוסט הזה הוא Jenny Death שלDeath Grips. היפ-הופ נוייז אינדסטריאל. לא קל לעיכול, לא מיועד לשמיעה אגבית. המילים גם כן חודרות וננעצות כמו מראה מנופצת באמצעות הפנים. הקליפ שמובא כאן יחד עם המילים והקונספט כולו הביאו אותי להקשיב לכל האלבום המעולה הזה בהזרמה
James Blackshaw - חדש !
שיר הנושא מתוך האלבום החדש של ג'יימס בלאקשואוו. עם הגיטרה האקוסטית שלו. לפעמים כאילו מחפש שבילים בדרכי הרגש.
James Blackshaw - Summoning Suns
Death Cab For Cutie - חדש ! האלבום החדש Kintsugi של Death Cab For Cutie מאד נעים, ואני מסכים עם מי שכתב שהם נופלים לקלישאות. אלבום אמצע הדרך שכזה שאפשר להקשיב לו בכל מצב. אני מרגיש מהאסופה של האלבומים פה שסוף-סוף אפשר להגדיר את המיינסטרים, אחרי שנים שהתקשקשנו עם המושג אינדי שמינדי עד שאיבדנו כל כיוון שלו. כל האלבום להזרמה
מודסט מאוס - חדש ! הרבה שנים שהלהקה הזו מתברברת לה עם אלבומים בינונים. שחצי מהשירים אפשר לוותר עליהם. מי שאוהב אותם יכול לצפות לאלבום טוב. ומי שלא, לדעתי, גם כן לא יתאכזב. לפעמים הם עושים לי כאב ראש. תחליטו בעצמכם..הנה כל האלבום להזרמה
Modest Mouse -Strangers To Ourselves
Torche -חדש !
אני לא בקיא בכל תתי הז'אנרים של המטאל. זה נקרא יותר סטונר-רוק. Restarter הוא בסך הכל האלבום הרביעי של טורץ' ואני אוהב אותם. הוא יצא השנה. ומי שרוצה לשמוע יותר מוזיקה כזו מוזמן לבלוג מאשין מיוזיק ולהקשיב לסיכום השנה שעברה ולעוד פוסטים מעניינים של מטאל והיפ-הופ בעיקר
אלקטרוניקה אל תוך הלילה !
יצא לי יותר מפעם אחת להיות בבר ואחרי הופעה ובסוף הלילה מתחילים לנגן מוזיקה אלקטרונית שמעיפה אותי ואין לי מושג. פשוט אין לי מושג מה זה ומי זה. אני מניח שגם האלכוהול והאווירה עושים את שלהם. ואני שמח שיש לי דוגמא של קטע שיצא השנה. אי.פי. חלק 7, איך זה עובד הדברים האלה ? בכל מקרה אני אוהב
Father John Misty - I Love You, Honeybear
זה לא כל-כך פשוט לכתוב שירים יפים. שירים שבהם הטירוף, היופי, הייאוש, והאושר - מתחברים להם יחד. שירים שבהם מילים ומנגינה מנוגדים זה לזה ומשלימים זה את זה. ויש כאן גם סיפור אהבה. ג'וש טילמן המתופף לשעבר של הפליט פוקסס באלבום סולו שישי והוא מאוהב באישתו הטריה Ema. ומרגישים את נוכחותה של אמה כל הזמן שם. אתם יכולים לראות אותה בקליפים של שירים שלו. אותי היא תפסה בקליפ של השיר Nancy From Now On מאלבומו הקודם, שבו מראים סצינות קינקיות של הזוג במלון. ג'וש טילמן תחת השם Father John Misty למעשה מתחפש לדמות אחרת, אבל טוען שהוא כותב שירי אהבה על איך שאהבה היא באמת. משפטים כמו- "לא הייתי רוצה לשנות אותך, וגם אם הייתי יכול, אני לא יודע על איזה חלק הייתי מוכן לוותר". אבל בעיקר על אהבה שאנחנו לא חווים. אלא רק מי שיש לו חיים אקצסנטרים.
בשיר הפתיחה הוא ממציא שם כינוי שעל שמו נקרא האלבום Honeybear (זה לא השם חיבה שהם נותנים אחד לשני) ומספר. איך שהוא קיבל את הדיפרסיה של אמו והיא את הסכיזופרניה ואת הגולגלת של אמה.
בשיר Chateau Lobby 4 . שנשמע כמו שיר של קלקסיקו עם חצוצרה ותזמורת מריאצ'י הוא מתאר סצינה מאד רומנטית של סקס..אבל לא כזה שבדרך כלל מתפייטים לגביו, למרות שחמאה..ושמלת כלה. ובכל מקרה אם ככה מוצאים אהבת אמת. אז מה רע..בשיר אחר היא בכלל גורמת לו לחנוק אותה.
כאחד שעבר את כל הילדות שלו בקהילה נוצרית פונדמנטליסטית נשמע שנדפק לו קצת המוח שם. שניצוץ של הרס עצמי בתוספת של יסורים קיימים אצלו תמיד. הסגנון המוזקלי לא דומה, אבל הוא הכי מזכיר לי את מוריסי. רק עם יותר חמלה. בכל זאת יש כאן סיפור אהבה. בראיונות עימו על האלבום הנוכחי הוא מספר שאמה השירים יצאו לו יפים באמת יפים. ועצובים ומשוגעים ומלאי כוח ועומק ואנושיות.
ומה שיפה באלבום הזה שאין כאן שיר אחד חלש. Bored in the USA הוא שיר מחאה ישנוני כיאה לשמו, וכמובן מושפע מ-Born in the USA של הבוס ספרינגסטין. ויש גם את שיר הסיום של האלבום הרך והענוג שמתאר את ההתאהבות של Ema ושלו, כשהוא היה שיכור ומעוך..ושהוא לא חשב אף פעם שאהבה מוצאת אותך כל-כך בפשטות ואז הוא מהמהם ספק מייבב..וכינורות.
אבל השיר הכי יפה הוא פה שהכנתי שיתחיל ממנו הפלייליסט של כל האלבום עם המשפט הגאוני:
She says, like literally, music is the air she breathes
And the malaprops make me want to fucking scream
I wonder if she even knows what that word means
Well, it's literally not that
או כמו שכתבתי פעם בסטאטוס בפייסבוק: כשחושבים על זה.. כל נשימה של אוויר שאנחנו נושמים היתה פעם צליל
Mark Ronson - Uptown Special
אפשר לומר שהאלבום של מארק רונסון הוא ניגוד גמור לאלבום האישי של ג'וש טילמן, גם מבחינת מוזיקלית זהו אלבום סול, Fאנק לבן ושחור, וגם כי זהו אלבום שנשמע יותר כמו אוסף (למעשה לאלבום הקודם שלו קרא מרק רונסון, בלי להתנצל - Record Collection). זהו אלבום בז'אנר אלבומי מפיקים, ואם אין ז'אנר כזה צריך להמציא אותי.
יום אחד יגדירו באופן יותר מובהק את הז'אנר של אלבומי המפיקים, כדוגמת מארק רונסון, דאפט פאנק דיינג'ר מאוס ושות'. בימים עברו חברות תקליטים היו כמו אולפנים של סרטים, היו כותבי שירים, היו מפיקים שמפיקים את המוזיקה והיו זמרים. בנקודת זמן מסויימת, בשנות השישים, התחילו לפעול הזמרים והלהקות היוצרות וכך נולד המושג: סינגר-סונגרייטר. זו אולי היתה המהפכה הכי גדולה של המוזיקה, מהפכה שבוב דילן והביטלס היו הבולטים שביניהם.
קראתי ביקורות שקטלו את האלבום הזה, אבל אני אהבתי. זה אמנם מרגיש כמו ארוחה עיסקית, אבל ביום-יום, ואם לא חג פורים או פסח, אני מסתדר יפה עם ארוחות עיסקיות. עם כמה מנות הגונות, והוגנות. נעים ונחמד מאד.
יש שתי השפעות עיקריות שאני חש באלבום Uptown Special. האחת המובהקת של ג'יימס בראון והשניה של סטילי דן. אבל סטילי דן בעצמם היו להקה שמושפעת ממוזיקאים אחרים. שאני כבר לא זוכר או יודע את המקור שלהם. ההשפעה השלישית (אבל אמרת שיש רק שניים!) היא של סטיבי וונדר שמופיע באלבום. ויש השפעות נוספות למשל בשיר Uptown Funk. אני מבין את מי שלא סובל את השיר הזה שמושמע עד כדי מיאוס ברדיו, אבל כיוון שאני הכרתי את השיר דרך הקליפ מאד נהנתי. הוא הזכיר לי את Uptown Girl של בילי ג'ואל, ובכלל בזמן האחרון גיליתי את ברונו מרס ואני מחבבנו. בכל מקרה זה לא השיר הכי טוב באלבום המאד שמח הזה, אלא זה:
If you are an artist (or represent an artist) being featured on this blog and want us to remove a song, please e-mail to us and it will we removed ASAP
