אני לא בדיוק יודע איך להתייחס לאלבום החדש והאינסטרומנטלי של רוייקסופ. שנה שעברה הם הוציאו אלבום בשם ג'וניור, שהיה חביב מאד, גם אם לא היה אלבום האלקטרוני המועדף עליי ב-2009, והשנה הם הוציאו כביכול את החלק השני שלו שנקרא סניור (Senior), שהוא קצת מעליב, או שככה זה בחיים: הצעיר הוא שובב והמבוגר הוא אחראי, או שהצעיר הוא מבולבל והמבוגר הוא למוד נסיון. הקטעים נושאים שמות כמו: האלכוהליסט, התרופה, הפחד, הגעה לבית. הלהקה אומרת שסיניור נועד לסתיו, בעוד שג'וניור נועד לאביב, והוא באמת אמור לצאת רק בספטמבר, חוץ מזה אתם יודעים כמה גשם יורד שם בנורווגיה באוגוסט? כי אני לא. כדי שיהיה פואנטה לכל הפוסט הזה, אז אני אסכם: כרגע עליתי על זה, אין לאלבום הזה פואנטה, אין פאנצ'ים בשירים, זו מעין מריחה כזאת, נעים מאד כרקע אינטילגנטי - לא לבתי קפה, או שבעצם לבתי קפה המעוצבים בסגנון הייטקיסטי. סתם דוגמא שבחרתי, כי הכל אותו הדבר (הגיטרות שמגיעות אחרי 2 דקות עושות לי את זה כמו הגיטרות טיובלר בלז של מייק אולדפילד):
Röyksopp - The Alcoholic
Röyksopp - The Alcoholic
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה