טיפשי - אבל מנצח !

אני חושב שאף פעם בתולדות רדיו פרימיום להמונים, לא עברתי שבוע כזה.. שאני מקשיב לכל-כך הרבה מוזיקה שלא עוברת את הסף בשביל לפרסם פוסט (אולי כי את כל האוצרות שפכתי בפוסט אחד), אבל בסופו של דבר: בינגו !

Redlight הוא די ג'יי. יש אחד אמריקאי, הפעם אנחנו עם האנגלי. הוא הוציא EP חדש ווידאו חדש ומגניב, לשיר מדליק ששרה, זמרת חדשה בשם Roses Gabor. השיר נקרא Stupid האוירה היא אריקה באדו MIA משודרגת. ויש לנו מנצח היום!

לשיר כמו ונוס- שנייד אוקונור

בשנת 1987 Sinéad Marie Bernadette O'Connor שיש לבטא את שמה בפלמית כך: /ʃɪˈneɪd oʊˈkɒnər/, shi-NAYD-oh-KON-ər היתה כל מה שנער מתבגר צריך בחיים. הגל האלקטרוני של הניו-וייב התחיל למצות את עצמו, ממש, אבל ממש נמאס לשמוע שוב ושוב את ספנדאו בלט, ועוד יותר מכך את דוראן-דוראן, וכך, בדיוק בזמן, עלתה כמו האפרוח של ונוס - שנייד אוקונור שהיתה פצצת אנרגיה, של זעם כישרון וקול זועק. אאאאהההה!!!!
אתם מכירים אותה בגירסה המרגשת והטחונה של Nothing Comapres 2 U של פרינס, הגאון. שיר שהוא הקליט בעצמו אפילו לפני גשם סגול. הרבה לפני שהיא קרעה את התמונה של האפיפיור, היא הקליטה בגיל 20, בהריון (!) ופעמיים (!) את אלבום הבכורה המופתי The Lion and the Cobra. ההקלטה הראשונה של האלבום היתה יותר מידי מוזיקת עמים לדעתה, אז היא עזבה את חברת התקליטים בטריקה והפיקה את האלבום בעצמה. הזעם השתלם, ותוך שנה היא זכתה בפרס הגראמי.
הקול של שנייד אוקונור חזק יותר בגבוהים, העוצמה שלו נובעת מכוח. היום היא לא נחשבת בדיוק זמרת, אלא יותר מוזיקאית, אבל בשבילי היא קודם כל היתה קול. היידה פוסט-פאנק !
והנה רשימת השירים מהאלבום, עם קישורים ליוטיוב:
01. Jackie וקאבר של פלסיבו
02. Mandinka הלהיט
03. Jerusalem למה?
04. Just Like U Said it Would B היפהפה
05. Never Get Old עם Enya
06. Troy - המועדף
07. I Want Your Hands on Me עוד להיט
08. Drink Before the War
09. Just Call Me Joe



וחוץ מזה אני מאד אוהב את השיר All Babies שגם תרגמתי אותו לעצמי, פעם מזמן, מתוך האלבום היפהפה Universal Mother . זה קצת מזכיר את "לכל איש יש שם". יש לזה גם גירסה שמחה, כאן.

All babies are born saying God's name
Over and over,
All born singing God's name
All babies are flown from the Universe
From there they're lifted by the hands of angels
God gives them the stars to use as ladders
She hears their calls
She is mother and father
All babies are born out of great pain
Over and over
All born into great pain
All babies are crying
For no-one remembers God's name

There's only love
There's only love
There's only love in this world

כל התינוקות שנולדים נושאים את שם השם
שוב ושוב
כל הנולדים שרים את שם השם
כל התינוקות מרחפים מהיקום
משם הם מורמים על ידי מלאכים
אלוהים נותן להם את הכוכבים לסולם
היא שומעת את קולם
היא אמא ואבא
כל התינוקות שנולדים נחלצים בכאב דואב
שוב ושוב
כולם נולדים לתוך כאב דואב
כל התינוקות בוכים
כי אף-אחד לא זוכר את שם השם

יש רק אהבה
יש רק אהבה
יש רק אהבה בעולם הזה
תרגום: אייל מרדיו פרימיום להמונים

ועוד שיר ערש לשינה: My darling child

Malcolm Maclaren מת

סיפור הפאנק

הופעה משלשום של ג'וני ליידן, סולן הסקס פיסטולס, עם להקתו PIL

מלקולם מקלרן נפטר שלשום ממחלת הסרטן בגיל 64. קצת קשה לי להאמין שהוא יותר מבוגר מאבא שלי, כי בשבילי הוא צעיר נצחי. בלי מלקולם מקלרן לא היה פאנק, ולא היה פוסט-פאנק, וניו-וייב, ואינדי, וכל מה שאנחנו אוהבים היום במוזיקה. הפאנק היה במידה רבה ההפיכה האחרונה שהיתה במוזיקה, מאז לא זכורה לי בעיטה כל-כך חזקה בביצים של הממסד. המהפכות שהיו לפני כן היו: מהפיכת שנות השישים של ילדי הפרחים באמריקה, ומהפיכת הרונקרול של אלביס. הגדולה של הפאנק היא שכל אחד שאפילו לא חשב שיש לו מה להגיד, או איך לנגן יכל להקים להקה. האנרכיה הזו היתה באמת בסיס למהפיכת חופש אמיתית, וגם הפאנק (כמו הרוק הכבד, החיפושיות, הסטונס וצ'רציל) נולד באנגליה. מכל מהפכות הרוק שהיו, זו כנראה השפיעה עלי הכי הרבה. זה לא שיש לי נזם באף, וזה לא שאני אוהב שמקיאים לידי, אבל אני מעדיף אפורמליות ככל שניתן, וכמה שזה נשמע מוזר זה אפילו מתקשר לי ליום השואה, מהבחינה הזו שאדם לא צריך להיות עבד של החברה, או של האליטות שלה, אלא לפתח חשיבה עצמאית ככל שניתן.

למעלה סרט בן שעה המתאר את סיפור הפאנק, ומתחתיו ג'וני ליידן, סולן הסקס פיסטולס, מופיע בטוקשאו של ג'ימי לידל בתאריך 8.4.10 עם להקתו, PIL, להקת פוסט-פאנק שהוא הקים בשנות השמונים - יש אנשים שזועמים גם בגיל 60. וכאן פוסט שחברתי אורית@ פרסמה בנושא, כולל השיר באפלו גירלס, שהוא אחד משירי ההיפ-הופ הראשונים שהיו במיינסטרים, ושאני באופן אישי לא הפסקתי להקשיב לו כמה ימים ברציפות כשהוא יצא. וגם השיר הזה..שמראה כמה מלקולם מקלרן מגוון, או שרצה לעשות כסף בכל מחיר, ועל הדרך יצאה לו מוזיקה הטובה. ואם כבר אנחנו בחבורה, אז גם הפרומו של הסרט "סיד וננסי", על חייו של סיד וישז, בסיסט הסקס פיסטולז. סרט שראיתי כשיצא לקולנוע, ושדי השפיע עלי, למרות שהוא היה מגעיל.

לא משעמם פה בכלל

מערכה ראשונה: אקדח בבית ספר

אנטון צ'כוב אמר פעם: "אקדח אשר מופיע במערכה הראשונה סופו לירות במערכה האחרונה". בהחלט לא משעמם פה. פסח עוד לא נגמר , המימונה היתה כאן רק שלשום, וביום וחצי שיש עד יום השואה: פרשת שחיתות במיליונים בירושלים כולל גורם בכיר מאד, פרשת ריגול/בגידה של חיילת שמסרה מידע לעיתון הארץ, ביום חמישי היו בארץ בערך איזה 10 תאונות דרכים בין השעה ארבע לשש בערב, ביקנעם אמא הגיעה עם אקדח לבית הספר ואיימה על תלמידות, ופרשת סחר איברים. העולם קטן והארץ שלנו עוד יותר קטנה, אז יצא שכל האירועים האלה גם השפיעו עלי: אני מכיר חברים של העצורים בירושלים, אני מכיר ילדים מבית הספר ביקנעם, אני מכיר מישהו שעשה השתלת כליה בחו"ל ואת עיתון ה"ארץ" אני לא סובל. אפילו כשאובמה החליט להתעמר בביבי זה השפיע עלי, כי אז המשטרה הקימה מחסום בקצה הצפוני של כביש 6, למניעת נסיעת אוטובסים למהומות בהר הבית – דבר שהאריך את משך הנסיעות שלי באותו היום בשעה, לפחות.
פעם כשהייתי סטודנט וגרתי במרכז, לפני הבחירות של רבין בשנת 1992, הגיע אליי לביקור בן-דודי מהמושב שליד נתניה, ואמר שבעצם זה לא כל-כך מעניין אותו כל הפוליטיקה הגבוהה, כי בתכלס זה לא משפיע על החיים שלו. כשהייתי קטן לסוע באופל רקורד הירוקה של אבא שלי את 40 הק"מ למושב שלו לקח איזה שעה ורבע, משהו כזה, אבל מאז הזמנים השתנו, הקצב השתנה, אנחנו כבר לא עיירה קטנה, וגם בעיירות קטנות אמהות נוסעות כמו משוגעות ברכב בשביל להסיע את הילדים שלהם בשיא המהירות מהצהרון לחוגים, ומגיעות לבית הספר עם אקדחים.

מערכה שניה: המיני ומוחמד עלי

אנטון צ'כוב אמר פעם: "יהיה מה שיהיה נושא השיחה, חייל זקן תמיד ידבר על מלחמה". בחול-המועד הייתי עם המשפחה שלי במוזיאון יצחק רבין. אי-אפשר שלא לאהוב ולא להעריך את האיש: הצניעות, המסירות לתפקיד, אהבת הארץ שהיתה בו, ובעיקר הביישנות הכבושה שלו עושים את זה. מרוב צניעות אין אפילו תמונת פורטרט נורמלית אחת שלו בעולם הזה. המוזיאון בנוי בצורה כזו שהוא מגולל את מסכת חייו של יצחק רבין במקביל להיסטוריה של המדינה. מי ששם-לב על הרצפה, גם היו תמונות מההיסטוריה המודרנית של המאה ה-20: המצאת הפנצילין וגם החיפושיות, הבקיני, המיני ומוחמד עלי. מה שנוח במוזיאון הזה הוא האוזניות שמופעלות אוטומטית עם הסברים, וגם הירידה בספירלה, שדי נוחה. מה שחשבתי כהלכתי שם הוא: שאת רוב ההיסטוריה של רבין אני הכרתי, ושחלק מהחיים שלו היו בעצם החיים שלי. במלחמת ששת הימים (1967) רבין היה בסה"כ בן 41, כלומר בגילי. אני נולדתי שנתיים לאחר מכן, ואת שאר ימי חייו אני מכיר כמקבילה לחיי. גם יצא לי לפגוש אותו פעמיים בחיי. פעם אחת כשהוא היה על במה בתקופת בחירות 1977, ופעם שניה כאשר הייתי חייל בימי מלחמת המפרץ, וכשהוא היה שר ביטחון. יותר מכל הוא היה כנראה מנהל טוב, פרגמטי וחרוץ, וחוץ מזה היתה לו את לאה רבין, שכנראה נתנה לו את כל הפוש. קצת מוזר שהוא הפך לסמל לשלום.

מערכה שלישית: אקדח יורה סטארטאפ

אנטון צ'כוב אמר פעם:"אומרים שלבסוף האמת תנצח; אך זהו שקר". לא רק מבסוט יצאתי ממוזיאון רבין, היו כמה דברים שצרמו לי, ושכדאי שגם אתם תדעו:
א. רבין זכה בבחירות הפנימיות במפלגת העבודה בשנת 1992, בזכות התמודדותו של ישראל קיסר ש'גנב' קולות מפרס. איכשהו שכחו מזה.

ב. רבין אולי אמר בנאום הניצחון שלו בבחירות "אני אחליט ואני אנווט", אבל בתכלס הוא נגרר אחרי פרס. את אוסלו אישרו בכנסת על חודו של קול באמצעות קולות חברי הכנסת הערביים, שצריך לומר בגלוי שהם לא רק אזרחים שווים בפני החוק, אלא בעיקר פרו-פלשתינאים, בעצם אתם יכולים למחוק את ה"פרו". וגם את הסובארו של גולדפרב אני לא שוכח, אבל במוזיאון שכחו.

ג. באינתיפאדה הראשונה רבין היה שר ביטחון והוא אמר לחיילים, דבר ששודר גם בטלוויזיה, וששמעתי במו אוזני: "תשברו להם את הידיים ואת הרגלים". אני חושב שרבין הוא שותף מלא לכישלון של האינתיפאדה הראשונה, ולא רק בגלל המשפט הזה.

ד. הפרוספריטי בתקופת רבין נבעה מאישור הערבויות האמריקאיות שהובטחו לישראל עוד בתקופת שמיר, כסיוע לקליטת העליה. זאת בזכות האיפוק של ישראל בזמן מלחמת המפרץ הראשונה. זה לא בזכות תהליך השלום. שלום לא מביא כסף.

ה. רבין נבחר בעיקר בזכות הקולות של עולים חדשים שעוד היו בתקופת קשיי הקליטה שלהם, ורובן היו בארץ פחות משנתיים. היום כל העולים האלה מצביעים לליברמן. אתם יכולים להבין לבד, מה מפלגת העבודה מכרו להם.

ו. העצרת בכיכר, נערכה תחת הסיסמה "לא לאלימות", ונקראו להשתתף בה כל שורות הציבור. לא כל מי שהגיע לשם היה שמאל, למרות הבלונים של "שלום עכשיו".

ז. לא רק לרבין קראו בוגד, גם לבגין קראו רוצח, וגם לשרון קראו רוצח - בהפגנות סוערות שהתקיימו בעקבות מלחמת לבנון. בגין פרש בשל כך מראשות הממשלה (ולא בגלל שרון כמו שטוענים), ושרון עוד חי ויקום יום אחד ויתנקם בכולם. אני לא מקבל את תיאוריית ההסתה ואת האצבע המאשימה נגד הדמוקרטיה. להיפך היום כולם אומרים שדרכו של רבין היא דרך השלום, אבל זה לא מה שהוא הבטיח בבחירות, וכל ההפגנות נגדו היו במסגרת כלליי הדמוקרטיה, אחרת הן לא היו מתקיימות. גם אם הן היו מאד לוהטות.

ח. רבין הקים בשיא תקופת כהונתו ארגון שפעל מטעם השב"כ ושנקרא "אייל", ברשותו של אבישי רביב שכונה "שמפניה" ושתפקידו היה למשוך אליו ימנים קיצונים. הארגון הזה אחראי בן השאר להשרשת מושג ההסתה בציבור, למשל בכתבה בערוץ אחד שבה הציגו את הארגון המזוייף הזה כאילו הוא אמיתי. דרך-אגב להיות ימני ואפילו קיצוני זה לא פשע. כמו שלהיות שמאלני אפילו קיצוני זה לא פשע, וכל הקמת הארגון הזה מסריחה ממרקרטיזם, וגם לא מנעה את הרצח.

ט. רבין נרצח. כל העם התאבל עליו, גם אני, אבבל לא על תהליך אוסלו האומלל.

י. בליל הרצח, כמה דקות לאחר שהתקבלה הודעתו של איתן הבר, על התדהמה, ישב באולפן ערוץ 1, נציג של "שלום עכשיו" שאמר שעם כל הצער על רצח של ראש ממשלה, אירועים כאלה דווקא יוצרים מהפך בציבור, והאבל על מותו הטרגי של רבין המסמל את מוביל דרך השלום, יוביל לשינוי תודעתי שהוא מבורך – ממש סטארטאפ הוא יצר שם באותו הערב! על רבין עצמו לא נראה שהוא כל-כך הצטער, גם בגלל שרבין בכל זאת נתפס כמליטרליסט, וגם כי השמאל אף-פעם לא שכח לרבין את פקודת ה- "לשבור להם את הידיים והרגלים" שנתן לחיילים.

מערכה רביעית: כוח הרצון של מוחמד עלי

אנטון צ'כוב אמר פעם: "כשאין לנו חיים אמיתיים, אנו ממלאים את מקומם בחזיונות תעתועים." תמיד אהבתי את רבין, אבל אני חושב שכבר הבנתם שלא הצבעתי לו, ואני גם לא מצטער על כך. אני גם רוצה שלום עכשיו, אבל אני לא חושב שצריך לההרג על זה. משהו שבכל זאת רציתי לומר על השתלות כליה: זה שבמשך שנתיים אנשים מפרסמים בעיתון (!) מודעות שבהם אנשים מציעים תמורה כספית של 100,000 דולר לכל מי שיתרום איברים, ושהמשטרה לא שמה לב לזה, זה אפילו לא מפליא. אבל למה בעצם לא מעגנים בחוק תרומות איברים במענק ממשלתי מוגדר, למשל 50,000 שקלים לאיבר מאדם חי, ו-5,000 לאיבר מאדם מת. למה תרומות מוח-עצם זה בסדר, ותרומות אחרות לא? כל עוד יש אנשים צריכים כליות ויש אנשים שמוכנים לקבל על זה כסף, זה בלאו הכי יקרה.

מילה על מוחמד עלי שקשור ליום השואה: אני מאמין ברוח האדם, ובכוח רצון של האדם לטוב ולרע. ובשבילי מוחמד עלי הוא סמל לכוח רצון, היכולת העיקרית שלו היתה לאו דווקא לרקוד בזירה, ולמרות תמונות הניצחון גם לא נוק-אווטים איפיינו אותו, אלא ההתמדה שלו והאומץ שלו בכל קרב. כשהרבה אנשים רוצים שיקרה משהו טוב (למשל שלום) הוא קורה, כשהרבה אנשים רוצים משהו רע (למשל להרוג יהודים, או לפוצץ אוטובוסים) הוא גם כן קורה. הדבר היחיד שיכול להתנגד לכוח הרצון של אנשים, הוא כוח-רצון של אנשים אחרים.

נבדק ונמצא פרימיום - SoundSystem

זו תקופה מאד עמוסה במוזיקה, השבוע היו כאן כבר שלושה שירים לוהטים וממכרים, שהיו צריכים להיות מפורסמים רק היום, אבל לא התאפקתי והייתי חייב לפרסם אותם אז תעשו ריווינד... יש גם המון אלבומים כל הזמן, אני מאזין עכשיו לאוסף של DOVES, אבל גם לסלאש המפתיע, אני חושב שבכמה חודשים הקשבתי לכמות מוזיקה שאני מקשיב בד"כ בשנה, ולכן בקרוב יהיה כאן גליון שליש של השנה, עם סיכום של כל האלבומים פרימיום עד כה- יש למה להמתין! והפעם בנבדק ונמצא פרימיום קליפים של שירים חדשים ברמות המשלבות בין פופ לרוק, מקווה שתהנו:

1. Phenomenal Handclap Band - Baby לא יודע למה להקות מתעקשות להכניס בשם הלהקה שלהם את המילה 'להקה", אולי זה רומז לכך שזה אוסף של מוזיקאים מברוקלין ומנהטן שניסו להצליח בכל מיני צורות ובסוף הם התאגדו להרכב הזה.

2. We Have Band - Divisive עוד להקה שכל-כך מרוצה שיש לה להקה שהיא קוראת כך לעצמה. זו שלישיה לונדונית חדשה שגם זכתה בבמת הטאלנטים בפסיבל גלסטנבורי. הוידאו מדליק. ולמי שמחפש קצת יותר רוק יש יותר למטה.



3. ג'ימי לידל נחשב כלבן שעושה מוזיקה שחורה, הפעם הוא הלך על משהו קצת יותר מחוספס שגם יותר מתאים לי, ומשתלב עם השבוע הרוקי שהיה פה The Ring זה השיר



4. אוטוטו LCD Sounsystem עם אלבום חדש בדרך, מתוכו שני שירים, השני POW POW יותר מוצלח- לאנשים הרצינים. בעצם הם הציר של הפוסט הזה, גם בגלל השילוב בין רוק לדאנס וגם בגלל שיש כאן כמה שירים שמזכירים אותם.

5. ה-Pipettes הן שלישיית בנות בריטיות שעושות פופ סיקטיז איכותי ואביבי, בסינגל חדש וקצת עתידני Our Love Was Saved By Spacemen - לחובבי אבבא בלבד! מה שכן זה הרבה יותר מוצלח מגולדפראפ שנמצאת השנה באותה קטגוריה.




6. אני לא מתיימר להכיר את Ted Leo and the Pharmacists, אבל השיר הזה שלהם רוקי ונחמד מאד The Mighty Sparrow



7. הרשת מלאה בטיזרים: Jaun MacLean בקטע דיסקו חדש לקראת אלבום חדש, Broken Social Scene היו כאן בכמה שירים מהאלבום הבקרוב שלהם, וגם The Dead Weather בטיזר שהוא הפרומו לקליפ שהוא הפרומו של השיר Die By The Drop, שהוא הפרומו לאלבום חדש. הכל פרומו בחיים. אין ת'כלס !



וכאן הסינגל להאזנה, אבל אני לא חושב שזה העיקר במקרה הזה:


שתהיה לכם פרימיום של שבת !