נבדק ונמצא פרימיום- פסטיבל המונדיאל!

אני מתכונן למונדיאל: כבר העליתי שני קילו, קניתי בירות ופיצוחים, ואני בתנוחת בהייה מתמדת במסך. אני מותח בעדינות את פרקי האצבעות, למקרה של גול שבו אצטרך לזנק ולצעוק: יששש! וגם: מראדונה יה אפס!!
פיפ"א רוצים שאנחנו נחווה את גביע העולם בכדורגל בדרום-אפריקה כמו הסרט "מלך האריות" של וולט דיסני, אבל במקום להיות מקורים כמו וולט דיסני, הם השתמשו בשיר המופלא של קיינן, האהוב עליי כל-כך, וגם עשו לו איזה עיבוד שמח, לטינו אפריקאי - אין תלונות. Waving Flags הוא אחד השירים הכי אהובים על הילדים שלי, אבל קליפ הכדור הכי אהוב אליהם, הוא: זה.

אני אוהב כדורגל, ואני רוצה אותו טוב, כלומר פרימיום, אז יש גביע האלופות של אירופה, ויש גביע העולם, וזה גם המינון המתאים לי. יותר מזה לא נחוץ לי. יש מספיק איכות, דרמה ועניין בכדורגל בטורניר שכזה, ואני מתכוון להתמסר לזה ככל שאוכל. דרך-אגב, לשחק כדורגל ממש ברגלים, זה בכלל לא רע. למי שפספס או שרוצה לצפות בו שוב,טקס הפתיחה המרהיב ומלא כוכבים ומוסיקה טובה, באינטרנט באיכות מעולה: http://worldcup.vevo.com/

מה שמיוחד במונדיאל הזה, שהוא נעשה בדרום אפריקה, וזו הזדמנות טובה להפנות את תשומת הלב עולמית למקום הזה בעולם, וליבשת אפריקה בכלל. יש שם יופי, ומשאבים ופוטניצאל אדיר, וגם עוני, ופיגור טכנולוגי, וכמובן מחסור חמור בהשכלה. העולם התיקשרותי שבו אנחנו חיים נע בין אייטם לאייפון החדש של אפל, ובין אייטם על הפלשתינאים, אפריקה לא קיימת בכלל בתודעה (גם לא הודו, בורמה, ומדינות נוספות במרכז אסיה ודרום אמריקה). זה חור שחור שהתקשורת העולמית חושבת, משום מה, שהוא לא מעניין אף-אחד. יכול להיות שבגלל שלא נראה שום פתרון מעבר לאופק, ואין טובים ואין רעים. אין גם את מי להאשים במצב, ולכן אין סיפור, אלא רק דיכאון של כתבות שנראות כמו סרט תיעודי על אנטילופות. מה שמוכיח שוב שהתקשורת אינפנטילית ועדין לא מוכנה לראות דברים כל-כך פשוטים, בצורה פשוטה. היו ימים שמיסיונרים עזבו את כל עולמם הנינוח, והקדישו את כל חייהם למען אנשים אחרים. תגידו מה שתגידו על הדת, אבל אני לא רואה שום ארגון הומניטרי שבא לעשות מהפכות שקטות כאלה באפריקה, הרבה יותר קל להם לתפוס טרמפ על אוניות לעזה.

ונעבור לפרסומות (הפרסומת של נייק אכן מטורפת להפליא):

חוץ משלושת השירים היפים שלמעלה, יש עוד שירי פסטיבל למודניאל הזה, שכיף להקשיב להם לפחות פעם אחת:

Jessica Lenkunga - We are One - זמרת קמרונית

Rumbar Girls

R. Kelly - Sign Of A Victory

מפעל כפיים

בדיחה מאקברית: מה יותר גרוע מתינוק במאה פחיות קולה? 100 תינוקות בפחית קולה אחת. הקליפ הזה היה יכול להיות ממש מזוויע אם הוא לא היה אנימציה נחמדה כזאת. בעיקרון אני די שונא וולגריות, טעם רע ואלימות, אבל במקרה הזה, זה לא נראה כל-כך מזיק.

ליידי גאגא- רק היום! טרי-טרי, 9 קילו קליפ!

רק היום! רק היום! 9 קילו קליפ של ליידי גאגא! טרי טרי! הפעם אפשר לראות שאין לה שום
דבר במכנסיים וגם שום דבר בחזה. מה שמאפשר לה לעשות חיקוי עוד יותר דומה למדונה. אני לא ממש מצליח לצפות בקליפים, רק להאזין למוסיקה (סוג של הפרעת קשב? סוג של הפרעת ראייה?) ובכל זאת אני לא מרגיש שבמקרה הזה, זה עושה אותי יותר שיטחי. זה קליפ שמופיע בכל אתרי מוסיקת האינדי (משום מה) אז גם לכם מגיע. מי שנגד, שיכתוב תגובה זועמת, או סתם תגובה.

ההשפעה של ליידי גאגא על קליפים בזמן האחרון היא אדירה. כנראה שטעם רע זה באמת מה ששובר לנו את גבולות השיעמום. כנראה שהמודל של OK GO שמושכים תשומת לב עם סרטוני וידאו אקרובטים מסובך מידי לרוב המוזיקאים. הרבה יותר קל לעשות קליפים שמושכים תשומת לב עם טעם רע בנוסח טרנטינו. Foals עשו קליפ של מכות בין טרנוונסטיילים לבין מרימי משקולות, בלק קיז עשו קליפ עם בובת דינוזאור ושחקניות פורנו, ריאהנה רוכבת על קטע לסבי, גם Unkle הלכו על סקס סאדומאזו, אני חושב שהוכחתי את טענתי.

אם בא לכם דווקא שני סרטוני וידאו תמימים ונהדרים לכו על זה:

Ramona Falls - Russia
Malente&Dex feat. Spoek&Gnucci Banana - Doo Doo Dance

דאסטי ספרינגפילד - לשיר כמו ונוס

זה היה רק עניין של זמן עד שאני אכתוב על דאסטי ספרינגפילד. דאסטי ספרינגפילד עשתה לסול מתוצרת מוטאון 'הלבנה' בריטית, כמו שעשו הביטלס והרולינג סטונס 'הלבנה' לבלוז ולרית'ם בלוז. קצת קשה להאמין שהיא בריטית, כמו שקצת קשה להאמין זאת על הרולינג סטונס. בשנת 1963 היה לה להיט פופ ראשון היסטרי I Only Want to Be with You, בשנת 1967 השיר The Look of Love היה שיר הנושא של הסרט קזינו רויאל מסדרת ג'יימס בונד, שיר שגם היה מועמד לאוסקר באותה שנה. חלק גדול מהשירים שלה בתחילת דרכה, נכתבו ע"י Burt Bacharach, יבל"א - אדם שכתב 70 להיטים שנכנסו ל-40 המקומות הראשונים במצעד האמריקאי, ו-52 להיטים שנכנסו ב-40 המקומות הראשונים במצעד בבריטניה. אני יכול להבין למה לסרטיי ג'יימס בונד אין יותר מקום בעולם הזה - הם התאימו לימים יותר תמימים שהעולם היה מחולק לטובים ורעים, ימים שבהם טכנולוגיה היתה ביג דיל, אבל כשאני מקשיב היום לחלק מהשירים והאלבומים של מוזיקה שחורה, אז אני מוצא שיש שם הכל: הפקה, קצב, אנרגטיות, יצירתיות, רק חסר מישהו כמו ברט באקרק שיכתוב שיר טוב שמסביבו יעשו את כל ההו-הא. בשנת 1969 דאסטי ספרינגפילד הוציאה את אלבום המופת Dusty in Memphis, אלבום שזיכה אותה במועמדות לגראמי. אחרי שתקשיבו לה קצת, תבינו גם מה היתה ההשראה לצליל של האירווזיון בשנות השבעים.
עם כל שירי האהבה האלה קצת קשה להאמין שהיא נולדה למשפחה אירית קתולית תחת השם Mary Isabel Catherine Bernadette O'Brien, היא נפטרה בגיל 59 בשנת 1999. למעלה שיר הפתיחה של Dusty in Memphis וכאן עוד שירים שיעשו לכם טוב:
you don't have to say you love me
I Just Don't Know What to do With Myself
Wishin' and Hopin'
ain't no sunshine
בפינת מלאכת הבית: היה לה גם להיט בספרות זולה שטחנו אותו- חפשו אותו בעצמכם.

ביטול הפיקסז - די עם ההלקאה העצמית!

אז הביטלס ביטלו את הופעתם בישראל. אופס.. סליחה... הפיקסז ביטלו את הופעתם בישראל. זה סיפור של תדמית, אנחנו לא רצינו את הביטלס פה בשנת 1965, כשהיינו צעירים ויפים, ועכשיו הפיקסז לא רוצים אותנו בשנת 2010, כשמדינתו הקטנטונת עברה את גיל השישים.
היום בבוקר (יום ראשון) התקשרתי סוף-סוף להזמין כרטיסים, מסיבות אידיאולוגיות כלכליות אני לא מזמין כרטיסים כל עוד אני יודע שאין בעיית מקום, והביטול יכול לחכות לי בפינה. בכל מקרה התאכזבתי מאד לגלות שכולם מבקשים ממשרד הכרטיסים את הכרטיסים חזרה, בגלל שבוטלה ההופעה, ורק אני כמו טמבל רוצה לרכוש כמה (סתם..רק אחד, פשוט הסתדר לי המשקל של הכתיבה).
אני מעריך מאד את העובדה שהפיקסז מודיעים לכולם שהם מופיעים בשביל הכסף, אני גם חושב שיש בכך צדק היסטורי: מגיע להם תשלום על תרומתם לאנושות, וזו דרך מכובדת לקבל אותו. באותה מידה אני מעריך את האופן שבו הם הודיעו שהם ביטלו את ההופעה בגלל גורמים שאינם תלויים בהם. זה מנחם אותי מאד שהם לא ממש רצו לבטל את ההופעה. (טרור תרבותי זה גם מה שעלה לי בראש כשחשבתי על כך לראשונה).
קראתי גם השבת את המאמר של בראיין אינו בעיתון 7 לילות. הוא גם רוצה להיות אנטי-ישראלי וגם להנות מכך שהוא לא ייחשב אנטישמי. כששואלים אותו למה דווקא הפוקוס על ישראל, כשיש כל-כך הרבה עוולות בעולם, אז הוא עונה תשובה בסגנון: אתם דמוקרטיה ולכן וזה מפריע לנו. בהמשך הוא אומר שאנחנו לא סתם דמוקרטיה, אלא דמוקרטיה פשיסטית. נו, באמת?

אני אעשה למענכם קצת סדר בדברים:
יש כאן 3.5 מיליון פלשתינאים שלא מסוגלים לכונן משטר נורמלי (לאו דווקא דמוקרטי). אנחנו מוכנים להחזיר להם את השטחים, רק אם ימצאו מבוגר אחראי שמוכן לקחת עליהם אחריות. ללחוץ עוד על ישראל, לא יביא שלום לאף אחד. כדי להראות את רצינותנו החזרנו כבר את עזה, ומיד קיבלנו על כך יריקה בפרצוף וגשם של קאסמים. אנחנו לא רואים שום סיבה מדוע ארצות ערב לא מנסים לעזור לפלשתינאים ולקלוט חלק מהם. אם יש למישהו בקהיליה האירופאית בעיות של נקיפות מצפון, אז הם יכולים לנקות אותם (את נקיפות המצפון) עם אשרות עבודה (זמניות) לכמה מאות אלפי פלשתינאים. אם אנחנו מייבאים עובדים זרים טורקים, אז גם האירופאים יכולים להעסיק כמה פלשתינאים. אין שום סיבה שלא.

ולידיעת בראיין אינו (הבריטי): בשנת 1893 היו בארץ רק 92,000 לא יהודים, ו-60,000 יהודים בשנת 1695 היו בה רק כמה אלפי אנשים - רוב הערבים הגיעו לארץ הזאת מירדן וממצרים בעידוד המנדט הבריטי, ובזכות השגשוג הכלכלי שהביאה העליה היהודית - לא גנבנו את הארץ הזאת מאף אחד. אם בריטניה היתה מחליטה על חלוקה הגיונית של הארץ, נניח: בין ירדן הערבית לישראל היהודית (כמו שהפרידו בין פקיסטן המוסלמית להודו האינדית), ולא בצורת שח-מט כפי נראיית תוכנית החלוקה, אז לא היו היום צרות לאף אחד.

כמה מילים שלי על הפיקסז: אני אוהב את הטירוף של בלאק פרנסיס. אם מישהו יחפש את הפרופיל שלי בבלוג הזה, הוא יגלה את הפיקסז כחלק מאבות המזון. יצא לי שאחותי קנתה לי את סרפר רוזה בשבוע שהוא יצא, היא קנתה לי את התקליט בגלל העטיפה. קניתי גם את דוליטל רק כשיצא (גם כן תקליט), מאד התלהבתי, וזאת למרות שעד אז רוק גיטרות לא עשה לי את זה. הייתי משמיע את זה לאנשים ומתמוגג מהשלמות. הייתי מתאר להם כינורות שמתנגנים שם רק עם גיטרות במקום כינורות. לא הייתי היחיד מבין המיוחדים, אבל זה היה בהחלט פינוק להכיר להקה מעולה, שאין יותר מידי הכרה בה. תוך שנתיים זה התפוגג והיא כבר היתה מוכרת לכל מי שאוהב מוסיקה טובה. לקראת סוף שנות התשיעים הסתבר לי, בסרט תיעודי עליהם, שגם דיויד בואי מת עליהם. פתאום הם הפכו לוולווט אנדרגראונד של הדור שלנו, פתאום הם הפכו למאד מיוחדים.. ואני כבר לא.