להקת Foals מנגנים את Miami

וגם The National עם השיר Anyone's Ghost איזה כיף.
אם מעניין אתכם, קצת לדעת איך האוירה שם, אז יש קליפ גם על זה.

עוד שתי הופעות מעולות מפסטיבל גלסטונברי : Kele עם השיר Tenderoni מתוך אלבום הסולו המצויין שלו, וגרוב ארמאדה שרק אני כנראה מתלהב מהאלבום המצויין שהם הוציאו השנה. בקליפ תוכלו לראות אותם מבצעים את הלהיט הותיק My Friends, כי ככה זה חברים אמיתים - הם מנחמים אותך כשאתה מבואס. שיר יפה, וגם אני אוהב את הקטע של התלבושת.
לא רק מונדיאל יש בקיץ הזה. למעשה המונדיאל מתקיים כשאצלנו קיץ, אבל שם בדרום אפריקה חורף וקר. כיוון שטלויזיה לא מעבירה טמפרטורה (וגם לא ריח למזלנו) אנחנו יכולים רק לדמיין את הקור ולהנות. על כל פנים, בחצי הצפוני של כדה"א קיץ, וישנם הופעות קיץ ופסטיבלי קיץ, אחד המוכרים ביותר הוא Glastonbury, והשבוע יוקדש להופעות גדולות ממנו, להנהתכם:
נתחיל עם שתי קלאסיקות רוק, שמנוגנות ע"י הגיטריסטים המקורים ועם סולנים אחרים, הראשונה Where The Streets Have No Name מבוצעת ע"י להקת Muse שמארחת את The Edge שבא לתת את שלו. השניה של גאנז אנד רוזס, Sweet Child of Mine שמנוגן ע"י סלאש ומושר ע"י Myless Kenndy. נכון שהביצועים המקורים, במקור, היו יותר טובים, אבל היום לשמוע את U2 מנגנים זה די מבאס, שלא לדבר על גאנז, ודווקא הצורה הזאת של ביצוע השיר שומר על איזושהיא רעננות טובה.
ואם כבר גיטרות, קבלו כבונוס את Muse מבצעים את היסטריה. עם כמות הקהל שיש שם, זו באמת היסטריה.
אני לא יודע למה אני הולך להסתבך עם לומר דברים שאינם פופלרים, ועוד בבלוג שמוקדש כולו למוסיקה, אבל אני כותב את השורות האלה רק כי איכפת לי. אני נגד שחרור של הרוצחים במלון "פארק" בליל הסדר, ורוצחים בקפה "מומנט" ובקפה "הלל" בירושלים. אני נגד שיחרור רוצחים בכלל, אבל בתמורה לשחרור גלעד שליט (או שבויים אחרים שעוד יהיו) אפשר להעמיד ערך מול ערך ולשקול. אני חושב שהחלטת הממשלה (הנוכחית) לאפשר שחרור של 1000 (!!!) אסירים פלשתנאים שמתוכם יותר מ-100 מחבלים שהיו מעורבים בהריגתם של יותר מ-600 ישראלים בתמורה לגלעד שליטה (כפי שפורסם השבוע) היא שערורייתית בפני עצמה. זה שהחמאס אינו מסכים להצעה זו, מראה שהוא לא רוצה באמת עיסקה, ושיש לו זמן. דבר נוסף ברור, שיום אחרי שגלעד שליט ישוחרר מהשבי, יעשו מאמצים בלתי אנושים מצד אוייבנו לחטוף ישראלים נוספים (לאו דווקא חיילים). אין צורך כבר לציין ש-1000 אסירים שעסקו בטרור יחזרו לעסוק בטרור, ונשאלת השאלה, מה אפשר עוד לעשות?
אני מאד מזדהה עם סבלה של משפחת שליט ועם סיבלו של גלעד שליט באופן אישי. ההסכם הבלתי כתוב בין כל מדינה, ובמיוחד שלנו, לבין אזרחיה הוא שאזרחיה יגנו על עצמם על-ידי שירות בצבא. כשאדם מתגייס לצבא (ואני בכוונה לא כותב ילד, או בנים או כל מיני קונטציות לא נכונות), הוא צריך להיות נכון להיהרג בהגנה על אזרחי המדינה האחרים. בתמורה צריכים שליטי המדינה הנבחרים, שמינו את מפקדי הצבא, לעשות כל שביכולתם כדי למנוע את מותם, ובמקרה שנשבה, חס וחלילה חייל או אזרח, המדינה חייבת לעשות כל שביכולתה כדי לשחרר אותו. במקרה של גלעד שליט, אני חושב שהמדינה עשתה כל שביכולתה, והיא לא הצליחה. וזו לא הממשלה הראשונה שלא הצליחה, ולכן כיוון כל האש (אין לי מילה אחרת) על ביבי הוא לא הוגן. מבחן התוצאה הוא לא המבחן היחידי. אי-אפשר לשחרר את גלעד שליט כרגע. זה עצוב, זה קורע לב, זה אכזרי, זה לא הוגן אבל זה בלתי אפשרי, ולא בגלל הממשלה. אתם יכולים להאשים את החמאס, אם בא לכם, אבל זה לא ממש משנה את העובדה שהוא שם, ואי-אפשר לשחרר אותו, והמצב לא בשליטתנו. אני גם לא חושב שצריך להבין שכל מי שצועד עם משפחת שליט בהכרח מוכן לשחרור את כל הרוצחים האלה, אני מניח שכמוני וכמוכם גם הם מזדהים עם כאבם, עד כמה שאפשר. אני חושב שדבריו של סבו של גלעד שליט, שמפורסמים בכותרות הראשיות של העיתונים, מריחים יותר מידי כמו קמפיין מוכתב, והם גם מיותרים. ואם הקמפיין הכוחני (אין לי מילה אחרת) הזה יצליח, אז זה יהיה די עצוב לגלות שוב שרק בכוח ובהפיכת שולחנות אפשר להשיג כאן משהו.
למעלה קליפ ויראלי שיורד על נבחרת ישראל שלא עלתה למונדיאל. אני חושב שהוא מייצג את איך שאנחנו מתייחסים לכל הבעיות שלנו, וזה כולל: המשט, דוח גולדסטון וגם השבי של שליט. כולם אנטישמים רק שכחו לציין שתמיד ביבי אשם, הרי רק בשביל זה בחרנו בו לראשות הממשלה, הוא הכי מתאים להיות אשם בכל דבר, ולא כמו אולמרט הטפלון.
דרך-אגב, בינתיים כל הכוכבים של המונדיאל: רוני, קקה, רונלדו ואפילו מסי לא ממש הבריקו, נבחרות אנגליה, פורטוגל, ברזיל וארגנטינה עפו מהמונדיאל, ורק הולנד וגרמניה שהציגו נבחרות עם אופי עשו לכולם כדורגל נפלא, בלי כוכבים נוצצים, סתם עם שחקנים גדולים.
1. מכונית פתוחה: השבוע הקשבתי יותר ויותר לאלבום של Band Of Horses, זה אלבום עם רוך אינסופי, רומנטי כמו שילוב של וילקו ואייר סופליי, ואני נופל בזה, כמו על ערימה של כותנה רכה שזה עתה נקטפה (חוויית ילדות שהיתה לי עת שהיו קוצרים את שדות הכותנה ליד בית הוריי). יש באלבום הזה גם קטעים שמזכירים, בלי לעשות מזה יותר מידי עניין, את הגל שהביאו הפלט פוקסס של קאנטרי משולב בהרמוניות קוליות. למעלה השיר שאני מחשיב כשיר הכי רומנטי בעולם שנקרא 'No One's Gonna Love You' , הפעם בחידוש של Cee Lo Green, די מחוויר לעומת המקור המצמית של Band Of Horses, אבל הקליפ כזה כייפי ויש בו זוג אוהבים, ציצים ותמימות, אז מה אפשר לבקש יותר מזה. הקליפ מתחיל באווירת בוני וקלייד, או תלמה ולואיז (אם תרצו) ואני לא אגלה לכם את הסוף - כדאי לכם לצפות.גם אם אתם לא תלמידים:
שיהיה לכם פרימיום של חופש גדול !