הופעות פרימיום: יעל דקלבאום

יש תרופה קוראים לה אושר עילאי

כבר שכחתי שמוסיקה היא בעיקר צורת תקשורת בין אנשים, מהנשמה של המוסיקאי לנשמה של אנשים - ביום חמישי הייתי בהופעה אקוסטית של יעל דקלבאום בתרבותא, והיא הזכירה לי את זה. הגעתי לשם בדיוק אחרי שהקשבתי לשיר השבוע של הג'וניור בוייז, ולקח לי רגע להתרגל לעובדה שזו הופעה אקוסטית. ואז היא התחילה בשורה של שירים נפלאים, עם קול צלול וגיטרה. חשבתי על הופעות של חוה אלברשטיין של פעם, רק שיעל דקלבאום שרה שירים שהיא כתבה, יותר אישיים ופחות, איך נאמר, לאומיים. חשבתי על כך שכמה ששמעתי את השם שלה קודם, וכמה שאני אשמע שירים שלה ביוטיוב ו/או בגלגל"צ זה לעולם זה לא ישתווה לחוויה הזו שהיא נותנת את כולה בהופעה (טוב, לא את כולה, היא בכל זאת נשארה עם בגדים).  האוירה בתרבותא מאד מאד (ועוד יותר) אינטימית, וההרגשה היא כאילו שחברה חדשה באה לשיר לנו בקיבוץ (למרות שאנחנו בכלל לא קיבוץ). בין לבין היה קצת נונסנס, דנה עדיני מתארחת וביחד הם קצת משוחחות ומתבלות בין השירים. התלהבתי והתאהבתי, כנראה שכל הזמרות הלסביות עושות לי את זה, דווקא מבפנים.

קיצור תולדות יעל דקלבאום: נולדה לאם ישראלית, אב קנדי מוסיקאי, גדלה ליד ירושלים, עבדה עם הפילהרמונית, דואטים עם שלמה ארצי, הבנות נחמה, אלבום בכורה עם הרבה שירים באנגלית בלי מבטא, הופעות בחו"ל ועכשיו אלבום בדרך עם הרבה שירים מרגשים בעברית.

אתר באנגלית. אתר בעברית

הופעות קרובות:

מרתף 10 (חיפה)  - 13/5/2011 22:00 (יום שישי, י' באייר ה'תשע"א)

אברם בר - ירושלים - 18/5/2011 22:00 (יום רביעי, ט"ו באייר ה'תשע"א)

שיפוט מהיר: My Morning Jacket - חדש !

בליגת האלופות של האלטרנטיב-קאנטרי התמודדו בגמר של 2002 Wilco ו- Beck ומאז, אין ממש אלטרנטיבה לקאנטרי, וגם בק ווילקו מזמן לא שם, אלא במשהו הרבה יותר מתקדם. My Morning Jacket נראים כרגע כמובילים בז'אנר הנזיל הזה שעובר בין קאנטרי-כפרי, לקאנטרי-עירוני עם גיטרות מפזזות בלוז קראנצ'י. האלבום החדש שלהם Circuital מתחיל, כמו חלק גדול מהשירים שלהם, באופן שקט ולאט לאט מתעצם. שיר הפתיחה Victory Dance מתחיל את האלבום הזה בצורה אפלה, The Circuital היפהפה מדבר החיים של אנשים בלופ של עצמם, The Day Is Coming , שנשמע כמו שיר פופ צרפתי מהסקסטיז, מדבר על הזדמנויות שדופקות לך בדלת.  Wonderful חוזר לפולק קאנטרי ונותן הרגשה שלווה קצת יותר מידי שאתה שואל את עצמך: "מה העניין פה?" ואז מגיע Outta My System שמסביר לך למה הלהקה הזו כל-כך גדולה. שיש ערך מוסף למה שהם עושים, שיש בהם ניצוץ. אחריו Holding On to Black Metal תופס בגרוביות הגוספלית שלו, First Light הוא כמעט רוק פיפטיז מלא אופטימיות, You Wanna Freak Out מדבר על קשיים של הגמילה.  Slow Tune הוא בלדה רוי רוברטוסנית, Movin Away שוב שקט יותר מידי עד כדי צ'יעמום מוות, ומדבר דווקא על הצורך ליצור חיים. אין לי ספק שזה אלבום קונספט, ואני חושב שנתתי לכם מספיק רמזים על מה. My Morning Jacket לא נותנים אגרוף בבטן, הם מחלחלים באיטיות. אלבום ששווה את האזנה שלכם ! האם אקשיב לו עוד הרבה? לא בטוח...

My Morning Jacket - Outta My System

My Morning Jacket- Holding on to Black Metal

נבדק ונמצא פרימיום: האייפון צמא

פתיחה

זה אפילו לא וידוי שאני מאד אוהב את הבלוג "האייפוד רעב". אם אתם מספיק זמן מבקרים כאן, אז אתם בטח כבר יודעים את זה. עכשיו יש להם עיצוב חדש ולאחר הפוגה די ארוכה הם חזרו לשדר בשצף קצב. עם כל הנרקסיזם שיש בי, וכמה שאני אוהב את "רדיו פרימיום להמונים", אני אוהב מאד את ההפתעות של "האייפוד רעב". אולי הדרך הטובה ביותר להסביר את זה היא: שכמו שצריך שמישהו אחר ידגדג אותך בשביל שתצחק, כך אתה צריך מישהו אחר שידגדג אותך בשירים כדי שתהנה. זה לא אומר שאני אוהב את כל המוסיקה שמביאים לשם. חוץ מזה יש עוד הרבה בלוגים ואנשים אחרים שמדגדגים לי, ואני מקווה שאני מצליח לדגדג גם אתכם (יאללה הגזמנו קצת עם הדימוי הזה, בואו נלך על מוסיקה):

Black Light Dinner Party - Older Together
בתל-אביב אפשר להשכיר אופנים בעלות של 240 שקלים בשנה. אתה מגיע לנקודת השאלה, נוסע עם האופנים ומחזיר אותם לנקודת השאלה אחרת. קבלו שיר שאוהד הביא לאייפוד רעב ושהוא מקשיב לו בזמן שהוא נוסע ברחביי העיר באופנים. שיר מזכיר מאד את הסגנון של נבדק ונמצא פרימיום משבוע שעבר, ולא בכדי.

FM Belfast - New Year
אין מה להגיד פשוט שיר אדיר, מתחיל בריפים של קלידים המזכירים את דפש-מוד, יותר מדוייק: הליגה האנושית, וממשיך למשהו רקיד. מה שהופך את זה לשנות האלפיים הוא בעיקר השירה. לא היתה שירה כזו באייטיז.
FM Belfast - New Year

Hooray For Earth - True Loves
הקליפ הזה חובה. וגם השיר יפה



Houses - Reds
אני אוהב איך שמגדלי הקרח נמסים להם באורות זוהרים



Belle Brigade - Losers
השיר הזה אומר שתמיד יהיה מישהו יותר טוב ממך, אפילו אם אתה הכי טוב, אז תפסיק להתחרות. נראה לי מתאים, בעקיפין כמובן.



Explosions in the sky - Last Known Surroundings
קטע שדיגדג אותי מישהו אחר ושהקשבתי לו הרבה השבוע

Last Known Surroundings by Constant Artists

Austra - Lose It
תוספת של אחרי הרגע האחרון

The Airborn Toxic Event - חדש !

לא בדיוק ארקייד פייר, לא בדיוק יו-2, לא בדיוק הנשיונל,לא בדיוק קינקס אוף לאון, The Airborn Toxic Event כבר הרבה זמן מוכרים כאן בבלוג, ויש להם אלבום רוק חדש. בטעות הם נחשבים להקת אינדי, הם ממש להקת רוק.
all at once by The Airborne Toxic Event

לא על הסמיתס לבדה: This Mortal Coil

בתחילת שנות השמונים הלייבל האגדי 4AD היה המפלט של להקות האינדי. קצרה היריעה מלתאר את השפעתו של הלייבל הזה על עולם המוסיקה. בערב יום השואה נזכרתי בסופרגרופ This Mortal Coil שהורכב מלהקות שהיו חתומות ב-4AD. הסגנון הוא דרים-פופ-גוטי. הרעיון היה לתת למוסיקאים יד חופשית ולזרום לכיוונים שונים ויצרתים - זה עבד במיוחד באלבום הבכורה It'll End in Tears. אני לא חושב שמישהו מהיוצרים שלו שיער שהאלבום הזה יהפוך למה שהוא. בשבילי הוא אחד האלבומים הכי חשובים והכי אהובים בעולם. והוא גם האלבום שהכי מתקשר לי עם השואה, ולכן נזכרתי בו. חצי מהשירים היו חידושים, שהאפילו על המקור. מוכר במיוחד Song of the Siren, במקור של טים באקלי. מספרים ש -Elizabeth Fraser, הסולנית של הקוקטו טווינס ביקרה בבתי כנסת כדי להתרשם מהדרך שבה חזנים שרים, והיא הטמיעה את זה בסגנון השירה שלה. הבאתי כמה שירים, אבל לפני כן כדאי אולי לשמוע איך ג'ון צורם הלחין את ליל הבדולח (אני לא מאמין שתחזיקו מעמד יותר מדקה, אבל בכל זאת זה מרשים).
אתמול ראיתי סרט בערוץ 10 ובוא תיעוד של מסע שערכו שני הניצולים האחרונים של טרבלניקה, במחנה ההשמדה הזה. הם בני 88, הישוו בינם לבין עצמם את מספר המעקפים שהם עשו בניתוחי הלב, אבל בעיקר זה היה רגע של ניצחון בשבילם. הסרט הסתיים בטקס של צה"ל בהשתתפות מאות חיילים ליד המחנה טרבלניקה, כשהם מחזיקים את דגל ישראל ביד. 875,000 יהודים נרצחו בו. היה מרגש וגם משכיל: לראות את השרטוטים בגודל פוסטר שהכין אחד מהם על מבנה המחנה, לראות את המרחק הפיזי שצריך היה לצעוד ביער מהרכבת אל המחנה, לשמוע כיצד הם ניצלו במרד שבו פוצצו יהודים את מאגר הבנזין שהיה במחנה. מכאלה סרטים לומדים הכי הרבה, גם על אנשים וגם על השואה. וגם קצת בכיתי.. כי רק מסרטים על אנשים אמיתיים אני בוכה.

אני תמיד דמיינתי את המסע של הרכבות למחנות ההשמדה בשואה, ככה: