בין השנים 1968-1974 היו ל -The Delfonics 20 להיטים במצעד הפזמונים. הם מפילדפיה והם גם זכו לגראמי עם השיר Didn't I -blow your mind this time אבל אתם בטח מכירים את השיר Ready or Not Here I Come . בשנת 1975 הם כבר התפרקו, ועכשיו, 40 שנה אחרי, הדלפוניקס יוצאים לדרך חדשה עם המפיק אדריאן יאנג מלוס אנג'לס. וויליאם הארט שכתב גם את רוב הלהיטים ממשיך להיות הזמר המוביל עם קול הפלצט מיוחד שלו. ומצטרפים אליו זמרים צעירים נוספים כמו Loren Oden , Saudia Mills וגם Om’Mas Keith. זה הסינגל הראשון והשילוב שלו יחד עם הקליפ הוא מושלם. נראה כמו מפעם, נשמע כמו מפעם, אבל ממש מעכשיו.
אני מאד אוהב את "עונג שבת" וגם מכיר ומוקיר את גיאחה כבר הרבה מאד שנים. שבוע שאין "עונג שבת" הוא שבוע שחסר בו משהו עבורי. אבל בכל שבוע אני מתפלא איך אזורי החפיפה בין המדור הזה נבדק ונמצא פרימיום לבין עונג שבת הולכים ומצטמצמים. ולמרות ששני הבלוגים עוסקים בעיקר במוזיקה חדשה, התוצאה שונה לגמריי. אני מניח שזה קשור בעיקר לטעם האישי של שנינו. ובכל זאת זה מפליא אותי. אולי זה אומר שיש כל-כך הרבה מוזיקה חדשה, שאף אחד לא יכול (או צריך לאהוב) את כולה. אז גם הפעם בנבדק ונמצא פרימיום בעיקר מוזיקה חדשה. ואיזו !
המוזיקה החדשה
הסטרוקס בדרך לאלבום חדש ויצאו כבר שני סינגלים די מאכזבים. אני אשים כאן את מה שאני חושב ששווה את זמנכם:
Christopher Owens - חדש !
כריטסטופר אווון מצליח להיות גם סיקסטיז עולץ וגם נוגה. אפילו עצוב, לפעמים. פעם היו אומרים את זה על הסמיתס. אבל כבר לא. קליפ חדש מתוך אלבומו הסולו הראשון שלו מאז עזב את גירלז.
החום הבלתי נסבל של הימים האחרונים, הארבה, והטרגדיות הרבות שקרו השבוע קצת השכיחו מאיתנו את האביב. אני אוהב מאד את האביב. הפריחה קצת גורמת לי להתעטש אבל ההרגשה הזו של התחדשות והירוק מעלים בי רגשות רומנטים. השיר החדש עם קליפ השופע של תמונות של טבע של ג'ואנה ניוסום עושה לי ממש טוב. אני מעדיף אותה כך, כלומר בשירים קצרים. השיר הזה הוקלט לכבוד קו אופנה של חברה מלוס אנג'לס שנקראיית WREN. והוא בכלל קאבר. המקור, אגב, לא פחות יפה. אבל מי היה מקשיב לו אילולא...
אני הייתי בטוח שארט ברוט קיימים כבר משנות השמונים. הם נשמעים לי כמו שנות השמונים באזור חיוג פר אובו. להקה בריטית עם מוזיקה שהיא אומנות. לא במובן הפרוגרסיבי של המילה. אלא במובן החושב של המילה. אבל מסתבר שרק עכשיו הם חוגגים עשור. עם אלבום אוסף. לא בטוח שאלבום אוסף ללהקות מהסוג הזה הם משהו שהייתי קונה. כלומר, נראה לי שעדיף להשקיע באלבומים מלאים. אבל בתור מי שהרבה פעמים מצא אוספים כפתרון כלכלי להכרת להקה כלשהי. אני לא יכול ממש לפסול את זה. אוסף זה כיף, ויהיה שם גם שיר חדש ששווה. שיר שמתחיל ב.."אני הייתי ברעידת אדמה ! וכמעט מתתי ! ". מתאים לי בדרך לנענע את האונות
Chance The Rapper - Good Ass Intro
משהו אחר לגמריי. הרבה יותר סול. אר אנד בי. ראפר חדש משיקגו ושמו צ'אנס הראפר. אלבום חדש בשם #10Day הפתיחה נשמעת ונראיית טוב, עם הרבה טיזינג בישבן. גם הקליפ נראה כמו חגיגה
The Besnard Lakes - חדש !
אורית @ חברתי מהפייסבוק הכירה לי את השיר הזה של The Besnard Lakes שעומדת להוציא אלבום ב- JAGJAGUWAR בתחילת אפריל. האלבום יקרא: 'Until In Excess, Imperceptible UFO'. אחרי שאהבתי גיליתי שהם מונראול קנדה (למי שלא יודע, אז יש לי חולשה בלתי מודעת לכל מה שיוצא משם)
עוד להקה בעומד להוציר אלבום ב- JAGJAGUWAR ממש בקרוב. היא להקת "אנשי הזאב". הם נשמעים כמו השם שלהם. את האלבום החדש שבדרך Fain הם הקליטו בבית מבודד באזור גשום של יורקשייר, אולי בגלל זה המוסיקה שלהם נשמעת כמו מוזיקת יערות מעט קודרת. את זה הכרתי בזכות סטיבי.
מכיוון שרדיו פרימיום להמונים מופץ גם בהייפמאשין, מגיעים אליי למייל המון להקות חדשות עם חרא של מוזיקה, או סתם כזו שאני לא אוהב. מידי פעם מגיע משהו שאני מקשיב לו לפחות 5 פעמים. למשל השיר זה:
דבנדרה באנהרט, עם האסיד פולק שלו, לא תמיד מצליח לפגוע לי בטעם האישי. אבל עכשיו הוא מוציא את אלבומו השמיני שנקרא MALA שהופק בלוס אנג'לס על-ידו ביחד עם חבר הלהקה שלו נוח גרגסון, והוא נשמע לטעמי הרבה יותר טוב ממה ששמעתי ממנו עד כה. באנהרט מספר שההשארה שלו לאלבום הזה היתה מוזיקת היפ-הופ מוקדמת . למרות שבסופו של דבר, גם באנהרט מודה שהשירים לא יצאו היפ-אופ בכלל. הנה שיר אחד מתוכו:
האם חזרה לקידמת הבמה של להקות ניינטיז כמו סוויד הן ההוכחה לכך שהמוזיקה של היום לא משהו. או שבעצם זו הדרך לעשות רטרו בימינו. במקום לדוש במוזיקה שהיתה פעם ושבלאו הכי זמינה כה שמינה לנו ביוטיוב, להקות ותיקות מקליטות לנו אלבומים בטעם של פעם, כדי להגביר את החוויה. כך או כך, אלבום חדש של סוויד ! איך עושים דבר כזה, אחרי כל-כך הרבה שנים. והם לא היחידים בזמן האחרון וגם לא בפוסט הזה
השבוע הייתי בקורס שבו לימדו אותי ששבירת הרגלים מועדדת מחשבה יצירתית. אם אתם רוצים לשמור את גמישות מחשבתית, הורידו את השעון שלכם מיד שמאל והעבירו אותו ליד ימין. כשהמוח שלכם יתרגל שוב החזירו ליד שמאל. ואם אין לכם שעון ? אולי סלולרי חדש יעזור לכם? אולי של חברת וירג'ין. אני לא מביא לפה בדרך-כלל פרסומות, אבל בזו מופיע Wayne Coyne מהפליימניג ליפס, ובכלל זו פרסומת מגניבה.
הופעות פרימיום
דפש מוד - בהופעה חדשה !
בקרוב הם שוב בארץ. דפש מוד לא מפסיקים ליצור ולא מפסיקים להופיע כבר עשור רביעי. השבוע הם הופיעו הופעה מלאה באולפן של לטרמן. הופעה שאפשר לראות רק באינטרנט. ואשר כוללת שירים מתוך האלבום החדש שבדרך. אני מאמין שזה יהיה דומה גם למה שנראה אצלנו
Digital Primitives
דיגיטל פרימיטיבז, מההרכבים המרתקים בספקטרום הרחב של הג'אז כיום, הגיעו להופעות בירושלים ות"א. הפרימיטיבז הם שלושה: נגן כלי הנשיפה הישראלי (והגאווה הישראלית) אסיף צחר, המתופף האגדי צ'ד טיילור, והיוצר הייחודי קופר מור, שמשלב מוזיקת עולם, פולק, בלוז ומוזיקה מודרנית, ובונה את כלי הנגינה שלו בעצמו בהשפעת שורשיו האפריקאיים. .
» 14 במרץ ב־19:00 בבצלאל, ירושלים, 20–50 שקל. 15 ו־17 במרץ בלבונטין 7 ת"א, 60 שקל
דוגמית: Digital Primitives - Turn It Up
קיצור תולדות הראפ
לסיום משהו כייפי במיוחד. גם ג'סטין טימברלייק עושה קאמבק. והוא הופיע אצל פאלון. ביחד עם ג'ימי הם שרים רצף של שירים שמדגים את קיצור תולדות הראפ. כמה אנרגיות ואיזה אחלה זה יוצא. בכל זאת בסוף אני מרגיש שחסר פה קצת קסם שחור.
תתארו לכם שהיו מגלים שיר חדש לחיפושיות, האם זה לא היה פשוט נפלא ? עכשיו תחלקו בשתיים – זה בערך האפקט של אלבום חדש של דיוויד בואי אחרי עשר שנות הפסקה (של אלבומים). היינו כבר בטוחים שזהו - שהוא לא ייצור עוד. במיוחד אחרי שעבר התקף לב. המחשבה שהזדחלה לראש היא, שבסופו של דבר, כל ההתעללות שהוא העביר את הגוף שלו נתן את אותותיו בריבית, לקראת סוף חייו. אבל בואי הפתיע, באמת הפתיע, בעידן שאחרי מהפכת המידע והאינטרנט, הוא הצליח להנחית עלינו ככה פתאום אלבום, בלי שאף אחד היה מוכן. ועוד אלבום כזה טוב, עם 14 (לא פחות!) שירים וטובים - זו באמת הפתעה. ההודעה על צאת האלבום יצאה ביום ההולדת ה-66 של בואי, והיא היתה מתנה נהדרת לאוהדים. שגעת בואי מיד אחזה בכולם. ברדיו הקצה האינטרנט הכינו תוכנית ספיישל של שלוש שעות, וגם בקול הקמפוס, ובעצם מי לא ? בידיעות אחרונות כל מדור המוזיקה ב-7 לילות הוקדש השבוע להוצאת האלבום The Next Day. ועוד באותו עיתון ובאותו השבוע כתבה נוספת בת שלושה עמודים על פועלו של האיש.
וכמעט כולם אומרים במקהלה: "כולו שלי" ! "כולו שלי" ! דיוויד בואי מצליח מתוך המבוך האומנותי שהוא יצר, כאמן אשליות, שלא לומר חוצן, ליצור בכולנו תחושה חזקה מאד של מעצב זהות. לא את זהותו האנדרוגניסטית, המתחזה, המורבידית, הקברטית אלא את אישיותנו אנו. לכל אחד יש את הבואי שלו. את דיוויד המלך, נעים זמירות הרוק, שאותו הוא כה מבין וכה אוהב. נראה שיותר מכל אומן אחר הוא הצליח לפצח את הקוד האולטימטיבי של אומן במה. הנוסחא מאד פשוטה: הייה גדול מהחיים (אם צריך תגלם דמות כלשהי) ואל תפסיק אף פעם להשתנות.
היכולת המופלאה שלו להמציא את עצמו ולנכס לעצמו תופעות מוזיקליות הוא בלתי יאמן. עכשיו שיש כבר יוטיוב אפשר לראות את האמביציה שלו באמצע שנות השישים כשהוא נראה יותר כמו נער פרחים, זמר פולק יוצר. העסק התחיל כבר לזוז כשהוא שר לראשונה את מייג'ור טום, אבל רק כשהוא נכנס לתפקיד זיגי סטארדסט וניכס לעצמו את הגלאם רוק הוא הפך באמת לכוכב רוק.
הייתי מטרחן לכם את כל הרקע הזה בכל מקרה - כי פשוט אי-אפשר להתעסק בהוצאת אלבום של אדם אניגמטי כמו בואי בלי להבין את המסביב. במקרה The Next Day זה נדרש במיוחד. נדמה שהאלבום הזה הוא אלבום מסכם קריירה, אלבום שהוא שירת ברבור. או כמו שאמר שמוליק קראוס על אלבומו האחרון: "זה הקדיש שלי". העטיפה של האלבום היא העטיפה של Heroes שהוא הקליט בברלין עם בריאן אינו, וכשעליה מתנוססת כרזה לבנה פשוטה על הכיתוב The Next Day. רוצה לומר– אני כבר אחרי כל זה. אני מעל זה. מעל התדמיות ,מעל החיפוש העצמי, מעל הצורך להמציא, לשנות, להפוך עולמות, אני כבר לא צריך לעשות פוזות אומנתיות לצורך העטיפה. אני כבר יכול להרשות לעצמי לנוח על זרי הדפנה ולהיות אני. אבל מי אני ? בשיר Heat הסוגר את האלבום הוא שר "ואז אני אומר לעצמי: אני לא יודע מי אני". אולי זאת התשובה הכי טובה שיש בגיל 66.
אז איך המוזיקה אתם שואלים ? הסינגל הראשון שיצא Where are we Now היה יציאה בוגרת ושקטה. שיר מאד יפה אבל ישנוני משהו. שהנמיך קצת את הציפיות (אבל כחלק מהאלבום הוא התגלה כיפהפה). הפזמון הפותח את האלבום היה כבר רוק חי ובועט שבו בואי שר Here I am Not Quite Dying. בקליפ של הסינגל השני (are Out Tonight) The Stars אפשר לראות את דמותו הצעירה של בואי רודפת אחר דמותו הבוגרת של בואי ומעפילה ומטרידה. בשיר Love is Lost הוא שר על אהבות בגיל עשרים ושתיים וחיים במקומות חדשים.. I'd Rathe Be Hi נשמע כאילו היה תמיד איתנו. אני הייתי מוכן להסתפק בשיר אחד או שניים טובים. אבל זה לא נגמר: Valentine's Day הוא שיר פופ כייפי. גם השיר האחד עשרה. גם השתיים עשרה Set The World on Fire ובעצם הכל.
זה אמור להיות אלבום קאמבק. אבל הוא לא מרגיש לי ככזה. אולי כי בכל שבוע יוצא שאני מקשיב לשיר אחד לפחות של בואי או לאיזה אלבום, מבלי ממש להתכוון. אבל בסופו של דבר עם כל האושר והתענוג הצרוף, בהאזנה ל- The Next Day ולמרות ההפקה המצויינת של טוני ויסקטוני (שהפיק גם כמה מאלבומיו הגדולים של בואי בשנות השיבעים) פיסגות היצירה של בואי כה גבוהות שככל שמדובר כאן באלבום כייפי ומלא תוכן. הוא לא יהפוך לעוד קלאסיקה על זמנית. לא נורא. לא חייבים עוד אחת. אנחנו כבר אחרי זה - אנחנו ב- The Next Day.
וזה שיר שאתם יכולים לשמוע רק בגרסה להורדה של איי טיונס. עוד פנינה (אם כי, אני לא בטוח שזו לא הונאה) David Bowie - Obstacle
הוגו צ'אבס נפטר השבוע. לדעתי אנחנו לא שמחים מספיק כשדברים כאלה נעימים קורים. בקושי שמתי לב שהוא נעלם כך סתם מחיי. עמוד חמישי בישראל היום. בידיעות אחרונות אני מנחש שזה הופיע עמוק עוד יותר בין דפי העיתון. צריך לדעת להעריך את המוות כשהוא מגיע לאנשים הנכונים. היו עוד כמה מיתות וימי הולדת ותחיות השבוע, ולכן, הפעם נבדק ונמצא פרימיום בסימן לא רוצים למות רוצים להשתגע. עם כל השירים הטובים שהתרגשתי מהם השבוע. ותלחצו PLAY !
Iggy and the Stooges - חדש !
עם כל שגעת בואי שמתחוללת השבוע קצת נבלע הסינגל החדש של איגי פופ והסטוג'ס. לא הברקה כמו החדש של בואי. אבל היית חייב להקשיב לזה. שבוע שעבר שמתי כאן ראיון קצר עם איגי שאמר שהוא מקליט עם הסטוג'ס כי להקה חיה צריכה להמשיך להקליט אלבומים. לא חשוב איך הם יוצאים. ואתם חייבים לקרוא היום ב-7 לילות את מה שכתב יהודה נוריאל על החדש של בואי.
Iggy and the Stooges - Burn
Mudhoney - חדש !
שיר חדש שאהבתי למדהוני. Some Like I Hot Some Like It Small. להקת הרוק פוסט-פאנק מסאב-פופ עם שיר חדש שהמסר שלו הוא שעדיף דברים קטנים ולא הכי פופולרים ומיינסטרים. Mudhoney - I Like It Small
Daniel Johnston - מגיע לישראל!
דניאל ג'ונסטון מגיע להופעה בבארבי בסוף חודש מאי [כרטיסים].
לכל ראיון שלו היה קורט קוביין מגיע עם חולצה של דניאל ג'ונסטון. הוא אולי המודל הכי קיצוני של סינגר- סונגרייטר. הכי לואו פיי שיש. הכי רחוק מהשבדים הרגישים. ג'ונסטון התחיל להקליט שירים בסוף שנות ה-70 על טייפ ביתי ישן כשהוא מלווה עצמו בפסנתר, גיטרה או מפוחית. הוא רקח תרכובות של פולק פסיכדלי, גאראז' וקאנטרי ויצר שירים מרגשים עם מנגינות הרמוניות, פשוטות וכובשות, משולבות בטקסטים כנים וחריפים ששר בקולו המוזר, הילדותי והסדוק. ג'ונסטון עבד כמנקה שולחנות במקדונלד'ס ובמקביל לעבודתו נהג לחלק ללקוחות ולעוברים והשבים קלטות עם המוסיקה שלו. כשלא הצליח לשכפל קלטות, הקליט את כל השירים מההתחלה, כך שרבות מהקלטות שחילק הן בעצם תיעוד אחד, יחיד ומיוחד. ג'ונסטון הינו חולה מאניה-דיפרסיה שאושפז פעמים רבות בבתי חולים לחולי נפש. בניגוד לקורט קוביין הוא לא רוצה למות. לא בטוח שהוא רוצה כל-כך להשתגע
Melody's Echo Chamber - חדש !
אם כבר הפוסט הזה סוחב כל-כך חזק לסבנטיז. אז שווה להתעכב גם על הקליפ החדש של מלודיז אקו צ'יימבר שנראה כמו מותחן אירופאי מתחילת שנות השיבעים. האלבום כזכור הופק ע"י קווין פרקר מטיים אימפלה. Melody's Echo Chamber - Crystallized
Beach House - חדש !
עוד קצת דרים פופ קצת פחות פסיכדלי בקליפ החדש של ביץ' האוס, לשיר נפלא מתוך אלבומים האחרון BEACH HOUSE - WISHES
דייב גרוהל וג'ון פוגרטי מנגנים ביחד !
אני כבר קצת שכחתי ש -Dave Grohl היה פעם בלהקת נירוונה. אחרי שהיה שותף פעיל או סמוי בלהקה שהמציאה מחדש את רוק הגיטרות. הוא הקים את הפו פייטרז שתמיד נשמעו לי הרבה יותר הארד-רוק אבל מעודכן. בשנים האחרונות האלבומים שלנו נשמעים אפילו יותר רוק קלאסים. וכאן הוא בפרוייקט שנקרא Sound City עם כל המוסיקאים שהוא תמיד הכי העריץ. החיים טובים עם החיים על פני האדמה.
רובין היצ'קוק - חדש !
גם רובין היצ'קוק לא רוצה למות ומעדיף "להשתגע". שנה שעברה ראיתי אותו בארץ בהופעה בברבי. אחת הטובות שאהבתי. השנה הוא הוציא עוד אלבום חדש. השיר הבא הוא מתוך אלבום מחווה לניק דרייק שבו משתתפים עוד מוסיקאים רבים אחרים. כשרובין היצקוק עושה קאבר לניק דרייק זה לא יכול לצאת פחות ממשובח
Robyn Hitchcock - "Parasite" //Nick Drake cover
החיים שלי יותר מעניינים ממני: אתמול הייתי בתערוכת הצילומים: "היכלות נטושים" של שרון רז, בגלריה של בית האדריכל ברחוב המגדלור 15 אשר ביפו. שרון רז הוא אדריכל אחד מחובבי המוזיקה הידענים ביותר שאני מכיר, הוא היה המנהל של פורום המוזיקה האלטנרטיבית ב-YNET . ומזה כמה וכמה שנים הוא מצלם ברחבי הארץ בניינים נטושים. עד היום הוא צילם 46,000 (!!!) תמונות של מאות מבנים. מתוכם כרבע מהם הם צילומים של בתי קולנוע ובתי עם. הצילומים מופיעים באתר האינטרנט נטוש ועכשיו אפשר לראות אותם וגם לרכוש אותם בהדפסים. יש כל-כך הרבה רבדים בצילומים האלה. ויש אג'נדה. וסנטימנט, ומשמעות, ואסתטיקה של מבנים, ואסתטיקה של דקדנט, ואסתטיקה של צילום, ותיעוד היסטורי, וגם משהו אישי שכל אחד יכול להתחבר אליו. אני חושב שזו רק ההתחלה. זה ממש אוצר, שמכיל בעצם משהו ששייך גם לכולנו. בניינים מנוף מולדתנו. התערוכה פתוחה עד 18.4.2013 וגם בחול המועד פסח. טל' לתיאומים: 03-5188234. לתיאום ביקורים בימי ו' ובערבי חג ניתן לפנות לדוא"ל bddaba@gmail.com בואו המוניכם !
מיני -מיקסטייפ סבנטיז מתקדם לאייטיז
בתקופה האחרונה אני מגלה סוף סוף את הסבנטיז, הרבה בזכות אורי דביר. אני מגלה את שנות השיבעים, האמיתיות והיפות, שלא הכרתי .למרות שאני זוכר את הסבנטיז, ואולי בגלל זה אני פחות מעריך אותם. כי הסבנטיז היו קצת יותר מידי רוקיות בשביל ילד בן עשר. באייטיז הם כבר היו מיושנות מידי. בניינטיז רטרו מידי. ועכשיו הם נשמעות לי ממש כאילו חיכיתי להן כל החיים. אז לכבוד זאת, ובהקשר כללי לכל הפוסט הזה. הנה מיני מקסטייפ קטן של שירי סבנטיז משנת 1973 בואך שנות שמונים:
כיוון ששרון רז אוהב כל-כך את ג'נסיס אז אני מקדיש לו את השיר הזה, משנת 1973. שבעצם הכרתי בזכותו השבוע Genesis - I Know What I Like
מתוך אלבום של דמואים משנת 1975 שהוקלטו ע"י להקת ראשים מדברים. אהבתי גם את העטיפה של האלבום בו רואים אותם עם ראשים שותקים דווקא. TALKING HEADS - sugar on my tongue
פתיחה
אני מרגיש זרמים תת קרקעים, תת ימיים, משהו קורה. איזו תנועת מטוטלת כנגד כל השטף האינסופי של המוזיקה והאינפומציה. כולם מתחילים להתכנס. לברור את העיקר מהתפל. להפריד את התבן מן המוץ. אבל כיוון שהאינטרנט ובמיוחד הרשתות החברתיות הוא למעשה תנועת המונים, אז ההתכנסות היא לקונצנזוסים. לפחות ניצלנו מהמכנה המשותף הנמוך. וכך יוצא שמה שאנחנו חשופים אליו יותר ויותר מתהווה והופך לקלאסיקה. זה נותן יתרון לדברים ישנים עכשיו. הרבה יותר מאי-פעם. אני עוד לא החלטתי אם זה טוב או רע להיפסטרים. מה שבטוח: אמריקנה שוב IN ! סינגר סונגרייטרז נורבגים רגישים - OUT !
David Bowie - חדש !
האלבום החדש של בואי כבר דלף. אני עוד לא הקשבתי לו. אבל אני מתפעל כבר כמה וכמה ימים מהשיר החדש הזה והקליפ שמלווה אותו, שהוא מיני סרט. שיר טוב סוף-סוף ! הקליפ אומר באיזה אופן: אני בואי המבוגר רדוף על-ידי בואי הצעיר, האנדרגוניסט, הפרוע וגם המצליחן. יש פה כל-כך הרבה מסרים שמתגלים מצפיה אחת לשניה. הקשיבו למילות השיר. בהתחלה הוא אומר משהו לבת זוגו בקליפ, והיא עונה לו: "היו לנו חיים נחמדים". ומשם הכל מתפתח. David Bowie - The Stars
Rockfour - Too Many Organs
אני קצת חולה. ויש מוזיקה שעושה לי יותר טוב כשאני חולה. כאילו מרפא אותי. למשל השיר החדש של רוקפור. ויש לזה עכשיו קליפ חדש שבו הם נראים מהמרים על מוזיקה. אליפות !
ניק קייב - בהופעה !
בשבוע שעבר שמתי את לינק להופעה הזו. אני אוהב הרבה יותר את החצי השני שלה. שבו ניק קייב מופיע עם שירים ישנים שלו. בחצי הראשון הוא מנגן את האלבום האחרון שלו שיצא ממש עכשיו. אני פחות אוהב אותו בפוזה של המפוכח והבוגר, אבל נראה לי שעצם העובדה שהוא ממשיך ליצור מאפשר לו להופיע בכאלה אנרגיות גבוהות. כך שאנחנו יוצאים נשכרים מכל הכיוונים. גם חומרים חדשים וגם כשהוא מופיע עם החומרים הישנים יש לו אנרגיות של אמן שממשיך ליצור ולא של מאובן מזדקן.
איגי פופ והסטוג'ס באלבום חדש
עוד אייטים שמתקשר לי ישירות להופעה של ניק קייב - זה שאיגי פופ והסטוג'ס עושים אלבום חדש. זה מעניין יותר בגלל מהות העניין ולא כל-כך בגלל המוזיקה. איגי פופ התראיין לצורך הנושא וכבש אותי לגמריי כשהוא אמר. אנחנו מקליטים כי אנחנו לא רוצים להיות להקה של הופעות שסוחטת כספים. אנחנו מקליטים אלבום כי הסטוג'ס היא להקה חיה. ולהקות חיות (בניגוד למונשמות מלאכותית לצורך הריבית בבנק) מקליטות אלבומים [קישור].
ג'ון קייל ברמיקס
בשנות השמונים המציאו את הרמיקס. מיקסים היו כל הזמן. צריך לערוך תקליט אחרי שמקליטים אותו. אבל רמיקסים שמטרתם לעשות מהשיר יותר ממה שהוא הומצאו אז ויצאו בעיקר כגרסאות ארוכות לריקודים ולכן נקראו גם גירסאות ארוכות ו-12" Version. מאז הנושא שוכלל ואנחנו אפילו לא מרימים גבה כשיש רמיקס לשיר של ג'ון קייל מתוך האלבום האחרון שלו. זה לא רקיד בכלל, אם אתם תוהים. יותר אמביינט כזה.
John Cale - Living With You // Laurel Halo Remix
Ten To Butter Blood Voodoo
חברים שלי הם ההשראה שלי בכל מה שקשור להאזנה למוזיקה. אחד מהם הוא אורי דביר שפתח בלוג שככל נשקרא טן טו בטר בלאד וודוו. בהתחלה גם לי היה קשה לבטא, אבל ככל שתגלגלו את השם הזה על הלשון תרגישו שאתם מתמכרים למשפט הזה. מה שאני מאד אוהב אצלו זה את הקו המוזיקלי המנומק. אני מאד אוהב לטעום אצל אחרים. מאד. כמה שאני אוהב את התבשילים שלי ואף יותר. בתוכנית רדיו שבה הוא מתארח הוא קושר את ניל יאנג, ג'ון פרושיאנטה הסמיתס וניקי סאדן. מאד אהבתי [קישור].
Dirty Projectors - חדש !
לא תמיד אוהב אותם אבל לבי-סייד הזה הקשבתי לפחות חמש פעמים
החיים שלי יותר מעניינים ממני בקצרה: לא הייתי בקלקסיקו, מכל מיני נסיבות אישיות. גם לא התלהבתי מאלבומם האחרון ובקיצור במקום הייתי בהופעה של "העכבישים מפלוטו" עם עידן אלתרמן שעושים מופע מחווה לדיוויד בואי. היה כיף. כי אם כבר להקת קאברים אז עדיף קאברים של בואי על קאברים של ארקייד פייר .(המשך יבוא)
If you are an artist (or represent an artist) being featured on this blog and want us to remove a song, please e-mail to us and it will we removed ASAP
