נבדק ונמצא פרימיום - כי כבר קיץ !

פתיחה
איזה כיף זה קיץ !
חייב להודות שאני משתדל מאד להתעדכן מבלוגים אחרים בנעשה במוזיקה העכשווית, ואין מה לעשות...אף אחד לא עושה את זה טוב כמוי. אני צריך לעשות את זה בעצמי.
אז מה שיהיה כאן חוץ מתעופה עצמית, אני אנסה לגדל לכם כנפיים ולעזור לכם להעביר את החמסינים עד סוף השנה באופן נעים ככל האפשר. בשבילי זה כאן בעיקר מוזיקת קיץ כייפית. אנגו'י ותלחצו PLAY

Dears -  חדש !
שיר חדש וקליפ חדש לדירז.
להקת פופ רוק ממונטריאול קנדה.
אני אוהב אותם וזה שיר קיץ כזה כייפי ומצויין. זמזמו איתי..It's Not Safe


אלבו - חדש !
יצא להם אי.פי חדש וכייפי. וזה השיר הבולט מתוכו. אני מרגיש שהקלילות מזדחלת לאט לאט אל תוך הסגנון המוזיקלי הדי מכובד שיש להם.


הוט צ'יפ - חדש !
איכשהו הקליפים של הוט צ'יפ עושים חסד עם השירים. כלומר, השירים טובים, אבל הקליפים מעלים אותם לרמה שאתה ממש אוהב אותם. בקליפ הזה בחורה שעושה קריוקי לשיר. לכאורה מה בכך ? בפועל - קול !
זה נשמע דיסקו. לגמריי דיסקו


לורן היל מתעלה !
לורן היל בקאבר מרטיט לנינה סימון. לדעתי מתעלה על כל דבר שהיה יכול להיות במקור. יש ללורן היל איזה עומק בצליל. משהו חם אבל קצת.מחוספס. כאילו שצללת. הגעת לקרקעית באוקיינוס ואז אתה מגלה שיש עוד שער למקום יותר עמוק ויותר צלול. ואס מציעים לך לשתות קפה. ולאכול שוקולד מריר מאד מרוכז.
היתה צריכה להופיעה כאן. אבל בסוף לא.

בסט קוסט - חדש !
מה יותר קייצי דרים פופ סקסטיז ושמח מבסט קוסט. מרגיש טוב כמו חופשת קיץ בבהאמס

למה דל ריי - חדש !
אחד הדברים שאנחנו עושים בזמן האחרון זה לראות סרטים עם מקרן על קיר בסלון. ככה כמעט כל ערב בקיץ..זה ממש כיף. סרטי אקשן בעיקר. נראה לי שלנה דל ריי אחרי השיר הזה יכולה להצטרף לסרט שכזה|



הליברטינס !
טוב זה לא כל-כך חדש.., מלפני חודש וחצי..אבל התחלה חדשה של הלהקה הזו.
מזכיר קצת את הארקטיק מאנקיז, או שלהיפך..



מיקסטייפ מעולה לסיום !
מיקסטייפ נעים ואוורירי שהכין רועי פודים. כמעט ארך ורק שירים שיצאו השנה.

The Boardwalk On The Sun - A Mixtape by Roi Fudim on Mixcloud

פסקול חדש - קליק קליק !

הדבר הראשון שחשבתי עליו כששמעתי את האלבום החדש של הקליק, הוא על הראיון של אהוד מנור בתוכנית המוזיקה הטלוויזיונית המיתולוגית "עד פופ". על איך שאהוד מנור עם ימי בנימינה שלו ואהבה לפול סיימון, אהוד מנור שמייצג, ולא רק מייצג - הוא בעצמו הממסד ! ולא רק הממסד המוזיקלי, אלא הממסד הישראלי עצמו - 
ידע להעריך להבין ולאהוב לא רק את מוזיקת הניווייב פוסטו-פנק ווטאבר שנגלתה לפניו, אלא ידע גם בעצם במו הראיון שהוא העניק להם, לקבל ואולי אפילו להעביר את ,השרביט לדור חדש, לשמאל חדש, לישראל אנטי ממסדית. לשינקנאות, ולכל התל-אביביות. בשבילי מדינת תל אביב נולדה עם הקליק. ובאופן פרדוקסלי הקליק אולי הלהקה הכי גדולה שיצאה מתוך הסצינה של הפינגווין -ליקוויד-קולנוע דן-שנקין ושעדין מייצגת את הערכים של המקומות האלה. יותר מנוער שוליים, יותר מסיאם, יותר מהבא בתור הוא סואאוס.
"אני לא בפסקול" הוא אלבום נפלא קודם כל מפני שיש בו שירים מעולים, הוא נשמע מאד מאד הקליק אבל גם מספיק מעודכן. הוא נשמע אלבום של אנשים בוגרים אבל עדין אנטי ממסדים. שלא כמו כוכבי רוק מחו"ל שבצעירותם היו סמל המחתרתיות בבגרותם הודות להצלחה המסחרית, נשאר מהם רק קליפה של אומנתיות. אבל כאן. יש משהו אותנטי ואמיתי.
הדבר השני שחשבתי עליו הוא שככה צריכה להישמע מוזיקת מחאה חברתית, שהאלבום הזה הוא האנטי סחיות, שהאלבום הזה הוא אלבום התגובה הראויה של השמאל לבחירתו המחודשת של בנימין נתניהו. למרות ואולי דווקא בגלל שהוא אישי, הוא כולו אומר את מה שהרבה מאד אנשים רוצים לומר אבל לא יודעים איך. אני שומע את קולו של .בוב דילן מהדהד בתוך האלבום הזה.
ולבסוף חשבתי כמה עצוב שצריך שלהקה ותיקה תעשה אלבום חדש, כדי שאני אקשיב למוזיקה ישראלית ואהנה. ואזדהה, ואתלהב. והנה הם מוכיחים (אם היה צריך להוכיח) שמוזיקה רלוונטית לחיינו אנו אפשר וצריך לעשות בעברית. אני יודע שיש הרבה להקות וטובות. אבל עברית חבר'ה. עברית זה מאד משנה. עשו פה הרבה מאד דברים מופלאים בשפה הזו בשירה וברוק. ואפשר גם עכשיו. גם היום. עברית יכולה להשפיע פה. אולי לא תצליחו בניו-יורק, לונדון וברלין עם עברית (אולי דווקא כן), אבל תוכלו לשנות כאן הרבה.

זה השיר הכי מייצג

וזה השיר שרמי פורטיס היה צריך להוציא

וזה השיר שאני הכי אוהב

וזה הקליפ של שיר הנושא

נבדק ונמצא פרימיום - פוסט אביב 2015

Death Grips

פתיחה

אפשר לקרוא לזה גם פוסט-חורף, כלומר post-חורף. ולמעשה בדרך-כלל בתקופה זו של השנה אנחנו כבר מרגישים את קיץ. אבל השנה באפריל עדין יורד גשם. שזה נחמד מאד מבחינת טמפרטורות, ומבחינת היופי של טיפות הגשם, אבל קצת פחות נחמד מבחינת הרטוב והבוץ. כך או כך, אני מרגיש עכשיו שהשנה סוף-סוף התחילה ! מבחינה מוזיקלית אני מתכוון... יש כל-כך הרבה אלבומים חדשים שעומדים בתור. כל-כך הרבה דברים טובים . קצת נטעם פה, ממה שאפשר.. חלק בקליפים, חלק באלבומים מלאים להזרמה, עדין לא גיבשתי את דעתי המלאה על כולם. אבל אלה אלבומים שאני מתכוון לשמוע, או שאני כבר שומע ונהנה מהם כמה ימים. כרגיל, צפו למגוון שלם של סגנונות: אלקטרוני, היפ-הופ, אקוסטי, נויז, אינדסטריאל, דאנס, מטאל, אמריקאי, אנגלי, וכמובן גם תימני.

לאורה מרלינג - חדש !

בוידאו אפשר לראות שלאורה מרלינג מתבגרת יפה. מי שהתחילה בגיל מאד צעיר, ועדין בעצם צעירה, מתקדמת מאלבום לאלבום מבחינה מוזיקלית. השיר הזה הוא על גיאורג איבאנוביץ' גורדייף. אשר כתב את הספר "פגישות עם אנשים מיוחדים" "בהם מציג גורדייף את העולם שבו הוא גדל ואת הדמויות שהשפיעו על חייו. ספר זה אף היה לסרט בשנת 1979 בבימויו של פיטר ברוק, הנחשב כיום לאחד ממנהיגי התנועה בפריז. גורדייף הירבה במסעות ברחבי אסיה והמזרח התיכון, בחיפוש אחר "הידע העתיק", אותו ידע שנשתמר, כביכול, בתרבויות נסתרות ועתיקות. הוא ביקר ושהה במנזרים בלתי ידועים ובבתי מקדש ממסורות שונות." [ויקיפדיה] הקליפ פה מושפע מכך:

ג'וק חם - חדש !
טרם פיניתי זמן להאזין האזנה הגונה לאלבום החדש של הוט צ'יפ Why Make Sense. מתוך שני סינגלים שיצאו עד כה, אחד פחות אהבתי, את Need You Now יותר. נשמע כמו שיר נייטיז האוס נחמד מאד. הערך המוסף הוא כמובן הקול של אלכסיס טיילור הסולן שגם מככב יפה בקליפ. הרעיון של הקלים הזה מדהים, אדם אשר בורח מעצמו ...שווה אולי לציין שהקליפים נבחרו כאן בקפידה. לגבי המוזיקה, אני חושב שזה מובן מאליו. וכל האלבום להזרמה



Kendrick Lamar - חדש !
אלבום ההיפ-הופ החם של העונה To Pimp A Butterfly. קליט. Fאנקי ג'אזי משהו. כאן בקליפ (המצויין) לשיר King Kunta הוא מזכיר לי את פאר טסי. או בעצם ברונו מרס (אני מתבלבל בינהם) כיף של דברים. וכל האלבום להזרמה.





טיים אימפאלה - חדשש !
השיר החדש של טיים אימפאלה Let It Happen, מזכיר לי את המקסי-סינגלים (אני חושב שעוד יש דבר כזה בויניל). כמעט שמונה דקות של שיר, למעשה ארבע דקות ואחרי זה עוד ארבע דקות של שיגועים. אני כבר לא יודע איזה מוזיקה הם עושים. אמור להיות פולק-פסיכדלי. בפועל זה מאד דאנסי. מזכיר לי גם משהו סיסקטיז, סופרימז. את אייר. באמצע יש איזה קטע שמזכיר לי את לורי אנדרסון (אבל זה בטח רק אני). ולמי יש כוח לשמוע קטע כזה ארוך בימינו ? אז זהו שלפחות חצי מיליון איש וכשהוא נגמר אתה מתחיל להקשיב מההתחלה. תנו לזה לקרות כבר



Unknown Mortal Orchestra - Multi-Love
זה המשך כאילו המשך יפה של טיים אימפאלה. נשמע כמו ריפ אוף. רק לא זוכר של מה. ותודה לאיזי שהמליץ

בלר - חדש !
אני לא ילד ניינטיז, אבל נדמה לי כאילו נולדתי לשיר החדש של בלר. או שבעצם הוא נולד בשבילי. בסופו של דבר יש רק שני משאבים יקרים בעולם הזה, והם: אנשים (ואם תרצו משאב אנושי, כוח אדם, בני אדם, או איך שלא תקראו להם) ומקום (או שטח, או טריטוריה, או אדמה, או ארץ, או מדינה, או איך שלא תקראו לזה). כל השאר הוא תוצר לוואי של זה







Death Grips - חדש !
אולי האלבום הכי מגובש והכי טוב שיש בפוסט הזה הוא Jenny Death שלDeath Grips. היפ-הופ נוייז אינדסטריאל. לא קל לעיכול, לא מיועד לשמיעה אגבית. המילים גם כן חודרות וננעצות כמו מראה מנופצת באמצעות הפנים. הקליפ שמובא כאן יחד עם המילים והקונספט כולו הביאו אותי להקשיב לכל האלבום המעולה הזה בהזרמה




James Blackshaw - חדש !
שיר הנושא מתוך האלבום החדש של ג'יימס בלאקשואוו. עם הגיטרה האקוסטית שלו. לפעמים כאילו מחפש שבילים בדרכי הרגש.
James Blackshaw - Summoning Suns


Death Cab For Cutie - חדש !
האלבום החדש Kintsugi של Death Cab For Cutie מאד נעים, ואני מסכים עם מי שכתב שהם נופלים לקלישאות. אלבום אמצע הדרך שכזה שאפשר להקשיב לו בכל מצב. אני מרגיש מהאסופה של האלבומים פה שסוף-סוף אפשר להגדיר את המיינסטרים, אחרי שנים שהתקשקשנו עם המושג אינדי שמינדי עד שאיבדנו כל כיוון שלו. כל האלבום להזרמה




מודסט מאוס - חדש !
הרבה שנים שהלהקה הזו מתברברת לה עם אלבומים בינונים. שחצי מהשירים אפשר לוותר עליהם. מי שאוהב אותם יכול לצפות לאלבום טוב. ומי שלא, לדעתי, גם כן לא יתאכזב. לפעמים הם עושים לי כאב ראש. תחליטו בעצמכם..הנה כל האלבום להזרמה 
Modest Mouse -Strangers To Ourselves

Torche -חדש !
אני לא בקיא בכל תתי הז'אנרים של המטאל. זה נקרא יותר סטונר-רוק. Restarter  הוא בסך הכל האלבום הרביעי של טורץ' ואני אוהב אותם. הוא יצא השנה. ומי שרוצה לשמוע יותר מוזיקה כזו מוזמן לבלוג מאשין מיוזיק ולהקשיב לסיכום השנה שעברה ולעוד פוסטים מעניינים של מטאל והיפ-הופ בעיקר

אלקטרוניקה אל תוך הלילה !
יצא לי יותר מפעם אחת להיות בבר ואחרי הופעה ובסוף הלילה מתחילים לנגן מוזיקה אלקטרונית שמעיפה אותי ואין לי מושג. פשוט אין לי מושג מה זה ומי זה. אני מניח שגם האלכוהול והאווירה עושים את שלהם. ואני שמח שיש לי דוגמא של קטע שיצא השנה. אי.פי. חלק 7, איך זה עובד הדברים האלה ? בכל מקרה אני אוהב

IV57 - Simon Haydo - Ominous - Secret Weapons EP Part 7

להתראות בפוסט הבא, ועד אז...
החיים יפים והמוסיקה פרימיום !

אלבומים פרימיום: ג'וש טילמן ומארק רונסון

Father John Misty - I Love You, Honeybear
זה לא כל-כך פשוט לכתוב שירים יפים. שירים שבהם הטירוף, היופי, הייאוש, והאושר - מתחברים להם יחד. שירים שבהם מילים ומנגינה מנוגדים זה לזה ומשלימים זה את זה. ויש כאן גם סיפור אהבה. ג'וש טילמן המתופף לשעבר של הפליט פוקסס באלבום סולו שישי והוא מאוהב באישתו הטריה Ema. ומרגישים את נוכחותה של אמה כל הזמן שם. אתם יכולים לראות אותה בקליפים של שירים שלו. אותי היא תפסה בקליפ של השיר Nancy From Now On מאלבומו הקודם, שבו מראים סצינות קינקיות של הזוג במלון. ג'וש טילמן תחת השם Father John Misty למעשה מתחפש לדמות אחרת, אבל טוען שהוא כותב שירי אהבה על איך שאהבה היא באמת. משפטים כמו- "לא הייתי רוצה לשנות אותך, וגם אם הייתי יכול, אני לא יודע על איזה חלק הייתי מוכן לוותר". אבל בעיקר על אהבה שאנחנו לא חווים. אלא רק מי שיש לו חיים אקצסנטרים.

 בשיר הפתיחה הוא ממציא שם כינוי שעל שמו נקרא האלבום Honeybear (זה לא השם חיבה שהם נותנים אחד לשני) ומספר. איך שהוא קיבל את הדיפרסיה של אמו והיא את הסכיזופרניה ואת הגולגלת של אמה. בשיר Chateau Lobby 4 . שנשמע כמו שיר של קלקסיקו עם חצוצרה ותזמורת מריאצ'י הוא מתאר סצינה מאד רומנטית של סקס..אבל לא כזה שבדרך כלל מתפייטים לגביו, למרות שחמאה..ושמלת כלה. ובכל מקרה אם ככה מוצאים אהבת אמת. אז מה רע..בשיר אחר היא בכלל גורמת לו לחנוק אותה.

כאחד שעבר את כל הילדות שלו בקהילה נוצרית פונדמנטליסטית נשמע שנדפק לו קצת המוח שם. שניצוץ של הרס עצמי בתוספת של יסורים קיימים אצלו תמיד. הסגנון המוזקלי לא דומה, אבל הוא הכי מזכיר לי את מוריסי. רק עם יותר חמלה. בכל זאת יש כאן סיפור אהבה. בראיונות עימו על האלבום הנוכחי הוא מספר שאמה השירים יצאו לו יפים באמת יפים. ועצובים ומשוגעים ומלאי כוח ועומק ואנושיות.

ומה שיפה באלבום הזה שאין כאן שיר אחד חלש. Bored in the USA הוא שיר מחאה ישנוני כיאה לשמו, וכמובן מושפע מ-Born in the USA של הבוס ספרינגסטין. ויש גם את שיר הסיום של האלבום הרך והענוג שמתאר את ההתאהבות של Ema ושלו, כשהוא היה שיכור ומעוך..ושהוא לא חשב אף פעם שאהבה מוצאת אותך כל-כך בפשטות ואז הוא מהמהם ספק מייבב..וכינורות.

 אבל השיר הכי יפה הוא פה שהכנתי שיתחיל ממנו הפלייליסט של כל האלבום עם המשפט הגאוני:

She says, like literally, music is the air she breathes And the malaprops make me want to fucking scream I wonder if she even knows what that word means Well, it's literally not that
או כמו שכתבתי פעם בסטאטוס בפייסבוק: כשחושבים על זה.. כל נשימה של אוויר שאנחנו נושמים היתה פעם צליל

Mark Ronson - Uptown Special

 אפשר לומר שהאלבום של מארק רונסון הוא ניגוד גמור לאלבום האישי של ג'וש טילמן, גם מבחינת מוזיקלית זהו אלבום סול, Fאנק לבן ושחור, וגם כי זהו אלבום שנשמע יותר כמו אוסף (למעשה לאלבום הקודם שלו קרא מרק רונסון, בלי להתנצל - Record Collection). זהו אלבום בז'אנר אלבומי מפיקים, ואם אין ז'אנר כזה צריך להמציא אותי.

 יום אחד יגדירו באופן יותר מובהק את הז'אנר של אלבומי המפיקים, כדוגמת מארק רונסון, דאפט פאנק דיינג'ר מאוס ושות'. בימים עברו חברות תקליטים היו כמו אולפנים של סרטים, היו כותבי שירים, היו מפיקים שמפיקים את המוזיקה והיו זמרים. בנקודת זמן מסויימת, בשנות השישים, התחילו לפעול הזמרים והלהקות היוצרות וכך נולד המושג: סינגר-סונגרייטר. זו אולי היתה המהפכה הכי גדולה של המוזיקה, מהפכה שבוב דילן והביטלס היו הבולטים שביניהם.

קראתי ביקורות שקטלו את האלבום הזה, אבל אני אהבתי. זה אמנם מרגיש כמו ארוחה עיסקית, אבל ביום-יום, ואם לא חג פורים או פסח, אני מסתדר יפה עם ארוחות עיסקיות. עם כמה מנות הגונות, והוגנות. נעים ונחמד מאד.

יש שתי השפעות עיקריות שאני חש באלבום Uptown Special. האחת המובהקת של ג'יימס בראון והשניה של סטילי דן. אבל סטילי דן בעצמם היו להקה שמושפעת ממוזיקאים אחרים. שאני כבר לא זוכר או יודע את המקור שלהם. ההשפעה השלישית (אבל אמרת שיש רק שניים!) היא של סטיבי וונדר שמופיע באלבום. ויש השפעות נוספות למשל בשיר Uptown Funk. אני מבין את מי שלא סובל את השיר הזה שמושמע עד כדי מיאוס ברדיו, אבל כיוון שאני הכרתי את השיר דרך הקליפ מאד נהנתי. הוא הזכיר לי את Uptown Girl של בילי ג'ואל, ובכלל בזמן האחרון גיליתי את ברונו מרס ואני מחבבנו. בכל מקרה זה לא השיר הכי טוב באלבום המאד שמח הזה, אלא זה:

נבדק ונמצא פרימיום - מלא שירים חדשים !

זו או הוא או סקרלט ג'הנסון בתספורת קצרה

פתיחה

בסופו של דבר זה הכל עניין של בחירה. הנה אתם בחרתם להקליק לכאן. ואני שמח שעשיתם את הבחירה הנכונה. יש הרבה מוזיקה שם בחוץ, אבל נדמה שעד לרגעים אלה ממש לא היה כל-כך מה לשמוע בשנת 2015. עכשיו הצטברו כבר כמה שירים ממש יפים ששווים את הזמן שלנו. אז לץ רוק ! ותלחצו PLAY !

בלר - חדש !
בלר שוברים את האינטרנט עם שיר חדששש ! רק אתמול יצא וכבר כמעט חצי מיליו צפיות. שיר כה בלרי. גם מוזיקלית. גם הנושא. המרירות, הציניות, האירוניה. לא יודע מה המילה המתאימה. גם הקליפ הפונקציונלי משהו, מתאים לאווירה הלקונית של השיר. ככה עושים גלידה:
Blur - Go Out



בראיין ווילסון - חדש !
זה לא חג המולד, וזה גם לא קאנטרי קלאב, אבל אם יש משהו שיכול להפוך את השלג הזה לעוד יותר חגיגי ממה שהוא, זה שיר חדש של בריאן וילסון. בהרמוניות הקוליות שאנחנו אוהבים ועוד עם שני חברים מלהקת הביץ' בוייז, אפשר לומר שזה ממש כמו ..אני לא יודע כמו מה. אבל זה בא בזמן טוב, וזה גם שם השיר. פה פם. פה פם..וואואוו וואואוו
Brian Wilson - The Right Time


אוף מונטראול - חדש !
איפי חדש לש אוף מוטראול. אני כבר התאהבתי לגמריי בשיר הבא. כאילו שהוא היה קיים בעולם מאז ומתמיד. לא מזדהה עם המילים, אבל אוהבת את אוירת השיגעון, הטרלול ואיך שהיא משתלבת עם רוקנרול סיקסטיז יעיל ואפקטיבי. קצת גראג' קצת רוקבילי
of Montreal - Either Way I Lose



ביונסה במחווה לסטיבי וונדר !
(חשבתי בכלל להתחיל את הפוסט עם זה) אני מאד אוהב את סטיבי וונדר. ושמח שהוא עוד חי וקיים איתנו. בן אדם מאד מיוחד. יוצר ענק ! לדעתי היה יכול ייצר עוד כמה דברים בעשורים האחרונים. לא יכול להיות שנגמר לו הכישרון. וכאן יש מחווה מיוחדת במינה של ביונסה ששרה כמה שירים שלו. הרבה זמן שאני מתלבט לי בקשר לביונסה הזו, פרפורמרית ענקית, באמת סופרוומן, או סופר-זמרת, שלא לומר סופר-אדם. משום מה היא מופיעה בכל אתרי האינדי למרות שהיא לא היפ-הופ ובטח שלא רוק, ולגמריי מיינסטרים. אבל כאן היא מוכיחה סופית שהיא ראויה לגמריי. שילוב שלא יאמן בין טינה טרנר לארת'ה פרנקלין רק הרבה יותר יפה, הרבה יותר מהוקצת, הרבה יותר רגליים וגוף וכוח והכל. ואיך שהיא מתחברת כאן למוזיקת הסול אר-אנ-בי או בעצם לכל המוזיקה שחורה שהיתה כאן אי-פעם. מדלגת לה בקלילות על וויטני יוסטון וכל זמרות השמאלץ השחורות של האייטיז, והופכת את המוזיקה השחורה האמיתית לרלוונטית מתמיד. אני מוריד את הכובע, ומתמוגג בו זמנית.



ריאהנה, קניה ווסט ופול מקרטני - ולא בתור התחלה של בדיחה
יש את התוכנית הזו עם הרצפה העקומה. הילדים שלי מאד אוהבים אותה, אז אני צופה איתם. כבר חשבתי שהיא מזמן היתה צריכה לרדת, והיא באמת היתה יכול להיות גרועה, אילולא הביצוע המעולה של המשתתפים בה. שחקנים מעולים וגם מנחה שנון שנהנה מהחוויה. אז ככה גם השיר הזה. היה יכול להיות די קריוקי של דה ווייס אילולא הביצוע הקולי המעולה של ריאהנה. מזמן היא לא נשמעה כל-כך טוב. וגם הכריזמה שלה ושל קניה ווסט בוידאו כאן עושים את זה למספיק מעניין


Sondre Lerche - חדש !
סונדר מי ? טוב, גם אני לא מכיר את הזמר היוצר הנורווגי הזה. וגם לא את אלבום הגירושים שלו משנה שעברה. אבל השיר הזה שנשמע ממש כמו סטנדרט או שיר ששל בריאן ווילסון נשמע לי כל-כך מעולה, שהייתי חייב להביאו לאזניכם


ג'ק וואייט בקליפ אינטראקטיבי
לא יודע מה הוא יותר - מוכשר או טרחן. מישהו צריך להגיד לו לנוח קצת. הוא מייצר מוזיקה עוד ועוד, וכמה שהוא מייצר עוד זה נשמע יותר כמו ייצור ופחות יצירה. וגם כל הגימיקים האלה. אפשר לחשוב...אם תלחצו על המקש 3, או B (לא עכשיו, כשהקלים מתנגן) הקליפ יתחלף לקליפ אחר. לא מרגש ובכל זאת הייתי חייב להקשיב ולראות. כי ככה זה
http://smarturl.it/TBBLvideo

סקרלט ג'והנסןן - חדש !
יש משהו מאד חביב בניסיונות החוזרים ונשנים של סקרלט ג'והנסון בתחום המוזיקלי. בתור מרלין מונרו של ימינו, אפשר להעריך את המאמץ הזה, ואת התשוקה האמיתית שלה למוזיקה. הפעם היא בהרכב פופ נשי חדש שכולל אסתי חיים מלהקת HAIM. והשיר שיצא ב-12" הוא אלקטרו-פופ-אייטיז שמזכיר קצת את ניואורדר (אם מתעקשים להחמיא). וקוראים לו Candy [קישור]



Romare - חדש !
הפוסט הזה עוד מעט נגמר ולא היה בו משהו שהוא באמת לא מוכר. רומר הוא מוזיקאי אקספרמנטלי שיוצר מוזיקה שמבוססת על דגימות מוזיקליות. אז בעצם גם כאן זה לא בדיוק חדש. הקטע הקיצבי, אלקטרוני משהו, נקרא Motherless Child והוא מחווה לג'ון לנון שאימו נפטרה כשהיה ילד קטן, ולזה.
Romare - Motherless Child


פיטר דוהרטי - חדש !
החיים הם מחווה אחת גדולה. או עוגיית שוקולד צ'יפס אחת גדולה. אהבתי מאד את ההופעה שלו בארץ. ועכשיו יש לו שיר חדש שהוא מחווה לאיימי ווינהאוס. מחווה כזו יכול להיות או שיר מאד עליז, או דיכאון עלי אדמות. כאן מדובר באופציה השניה.


הוקרה לסטינג !
טוב, אני לא סובל את מריל סטריפ. אבל היא די נחמדה כאן. ומדברת לעניין. אני מניח שגם בעינכם סטינג הוא כבר מזמן לא מוזיקאי, אלא סמל לבורגנות מוזיקלית. לנוחות מוזיקלית. למיינסטרים רע. אבל האמת היא שהוא יוצר גדול. החודש יצא להקשיב שוב לאלבומים של פוליס והם עדין נשמעים נפלאים ורעננים ומבריקים ורוקנרול. וכמובן שהם יו מהפכנים בזמנם, לא רק בגלל שהם היו פוסטפאנק, וחזרה לרוקנרול הפופי הבסיסי, ולא רק בגלל שהם יו שירים מצויינים וכנים ואמיתים, אלא גם בגלל השילוב של סקא ורגאיי ואפילו אלמנטים של ג'אז להכל. וגם אלבום הסולו הראשון שלו היה נהדר וגם אלה שאחריו. אז מה קרה לו בדרך...אני יודע, אבל מה זה משנה. כאן בהופעה הזו אפשר לראות גם את ברוס ספרינגסטין מבצע שיר שלו, בצורה עירומה, כנה ואינטימית ממש, שפתאום הבנתי וחשתי שוב את גדולתם של שני אלה כבראשונה. ובסוף יש גם את ברונו מרס, ומישל אובמה שמפזזת כמו אופרה, והרבי הנקוק שמנגן כך שהכל פה תענוג:



Cribes - חדש !
אם כבר רוקנרול בסיסי. אני מאד אוהב את הרוקנרול הבסיסי של הקרייבס. אין כאן משהו שמחדש, וכל הסינגלים שלהם נשמעים אותו הדבר. ובכל זאת מאד אוהב את זה
The Cribs - Burning for No One


נואל גלאגר - חדש !
טוב, זה כבר רץ חודש ברשת עם מיליון וחצי צפיות ! נואל גלאגר מוכיח שעוד יש לו את זה, ושהוא החוליה ההחזקה באואזיס. יכול להבין אותו שאולי נמאס לו המאבקים עם ליאם בגילו. אבל בכל זאת מרגישים את החוסר. שבאואזיס היתה סינרגיה. ואני חושב שזה יפה שפוסט שמתחיל בבלר מסתיים באואזיס...לזכר הימים ההם, ולתפארת הימים האלה
Noel Gallagher's High Flying Birds - Ballad Of The Mighty I


החיים יפים והמוזיקה פרימיום.
ויאללה ביי