הנטייה המיידית שלי לאלבום רמיקסים של דפש מוד היא לרפרף. אני מאד אוהב אותם, אבל משתדל מאד לצרוך אותם במינונים נמוכים ככל האפשר, כדי שלא יצאו לי מכל החורים. ובכל זאת, מדובר באלבום משולש עם הרבה מאד רמיקיסים, מה שהופך את זה כבר לאירוע שאי-אפשר ממש להתעלם ממנו. אז בדקתי. באמת עולה מכל האלבום הזה ניחוח של תעשיית כסף שרוקדת עוד ועוד על הדמים [תרגעו, "דמים" בעברית זה כסף !]. יחד עם זאת, היומרה של האלבום הזה לעשות רמיקסים ששונים מהמקור, ואשר יוצרים דבר חדש, באמת עובדת, ומאוררת לנו את השירים, באופן שאפשר להנות מהם כאילו, אבל רק כאילו, אנחנו מקשיבים להם לראשונה.
הנה פרסנול ג'זס הופך משיר טכנו-רוק לדיסקו-סול:
Depeche Mode - Personal Jesus //Sie Medway-Smith Remix
והשיר הכי טוב לדעתי של דפש מוד. הוא משנת 1981, קצת נשכח [למרות שאין שיר נשכח של דפש מוד]. שיר שגם מסביר למה קראו לסגנון המוסיקלי הזה: ניו-וייב אלקטרוני, בתחילה.
Depeche Mode - Leave In Silence
והגירסה האמביינטית של השיר
Depeche Mode 2011 - Leave in Silence // Claro Intelecto Remix
וקצת כוח מהלהקה הזו:
וקצת רוך
Depeche Mode - Halo //Goldfrapp Remix
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה