אוי ארצי מולדתי

אני בטוח שמי שמבקר כאן שם-לב שאני מאד אוהב את הארץ. ואני חושב (מה אני אומר חושב, אני בטוח!) שכל מי שגר כאן אוהב אותה. ואני אומר את זה דווקא מפני שלא קל כאן. מסובך וקשה, מצד שני כל אחד שגר פה יודע שאם הוא היה רוצה הוא יכול לגדל ילדים אמריקקים בארה"ב , ובכל זאת הוא פה.

הסיבה לכך לדעתי היא קודם כל מפני שבישראל יש רשת חברתית בין בני אדם שאני חושב שלא קיימת בשום מקום ביקום. או במילים אחרות כל ישראל חברים, כל ישראל אחים, כל ישראל ערבים זה לזה. זה מדהים איך כולם מכירים את כולם. עוד לא היה מקום אחד שהתחלתי לעבוד בו ולא היה מישהו שהכרתי או הכיר אותי. בתור תרגיל תבדקו ותמצאו שיש מישהו שאתם מכירים שיש לו חבר שיכול להרים טלפון לראש הממשלה.

ומרוב שאנחנו אוהבים את הארץ, אנחנו מוכנים למות עליה, ומרוב שאנחנו אוהבים את הארץ, אנחנו מוכנים לוותר על חלק ממנה. אתמול ראיתי בערוץ 1 סיפורים של משפחות שכולות, אחים, חברות ובעיקר אמהות - הלב כואב. לפני יותר מעשר שנים הייתי בלונדון בקונצרט, היינו זוג, והכניסו אותנו בחינם כמה אנגלים בגיל העמידה שקיבלו כרטיסים חינם מהעבודה
לתא מיוחד (Box) לראות את הקונצרט מלמעלה. בהפסקה סיפרה לי אחת הנשים האנגליות, בגיל 50 לערך, שהבן שלה משרת בצהל בלבנון. רציתי להגיד לה שהיא כנראה האישה הכי אמיצה בעולם, אבל לא אמרתי (סיפור אמיתי, נשבע).

הארץ הזאת כל פעם מפתיעה אותי מחדש. ואני לא מדבר על ההיי-טק (מי שלא היה פה ילד בשנות השיבעים לא מבין איזה מהפכה נעשתה פה), ואני לא מדבר על העזרה הדדית שיש פה (ואני לא מדבר על העזרה של אולמרט להירשזון ולהיפך), אלא על הארץ עצמה.

שבת אחרונה הייתי בעין-צור ממש ליד זכרון. יש שם ארמון ביזנטי מלפני 2000 שנה, בית מרחץ רומי ונביעת מים ובוסתנים, סטייל הסטף - ממש גן עדן. זו ארץ זבת חלב ודבש, גפן ותאנה ורימון וכו'... טיילנו עם קבוצה של 12 משפחות, ועם החברים שלנו טמיר וקרן והבנות שלהם. אני וטמיר מכירים מהתיכון,פעם יצאנו יחד למעדונים, הלכנו יחד לרוקסן ולליקוויד (שלא תחשבו שאנחנו כאלה זקנים) ופתאום אנחנו בפאזה אחרת לגמריי. למעלה יש תמונות מעין צור. דרך אגב אפשר ללחוץ עם העכבר על כל תמונה בבלוג ולראות בהגדלה.

ואם כבר יום העצמאות. שני שירים של נעמי שמר שאני מאד אוהב בביצוע של "שוקולד מנטה מסטיק" שהאוסף שלהם מאד מומלץ. ואני שרוף על נעמי שמר ואהוד מנור. שני ענקי רוח שחיו עימנו.

שוקולד מנטה מסטיק - ארצי מולדתי

ובמיוחד ליום העצמאות

שוקולד מנתה מסטיק- חג לי

מוסיקה שנעים איתה

אני יושב לי באולפן, החיים שלי קברנה סוביניון, כל היום אני מתבח-בח ומתווק -ווק על הרדיו, כל הזמן אני קורא "יעל נעים, יעל נעים" רציתי לומר גם לי, אבל לא שמעתי כלום. עד שבמקרה... אני נוסע באוטו... ברדיו המצעד עלאק הרישמי, בתחנה שגמרה את המוסיקה בישראל... רציתי להעביר, ואז במקום רביעי (לפני חודש) איזה שיר??? יעל נעים! טו-אוב!!! רבנן (אני מאלתר פה)...נפלתי מרצפה לכסא.

חוץ מזה אתמול ראיתי בטלוויזיה הבידורית (ערוץ 2) את המצעד הגדול של ישראל. שלמה ארצי זכה בזמר ה-60, מגיע לו וגם ליהורם גאון, ואריק אינשטיין ואולי אפילו לשלום חנוך, למרות שהוא יותר מוסיקאי. לא להאמין שעברו 20 שנה מאז שיצא חום- יולי-אוגוסט עם השירים תחת שמי ים תיכון וארץ חדשה. אני זוכר שאימי קנתה לי אותו ליום-הולדת 18, וחרשתי אותו במשך חודש עד שמיציתי. אחר-כך עוד שמעתי אותו במשך שנתיים, ולא מתוך בחירה, מכל המרפסות ובכל בוקר לפני מסדר בוקר בצבא. וזו הבעיה שלי עם שלמה ארצי, אבל אתמול התרגשתי. גם שמתי לב שהזיקנה פתאום נפלה עליו. בפעם האחרונה שראיתי אותו הוא עוד נראה צעיר לנצח. וכל הילדות בקהל ידעו את כל המילים. החלטתי שהקיץ אני הולך לראות אותו בקיסריה, לא עשיתי את זה אף-פעם. ועד 120.

ההפתעה של אתמול היתה נינט טייב עם גיטרה לקישוט, שרה יחד עם להקת רוקפור את "מדינה קטנה" של להקת כוורת שזכתה בלהקת ה-60. דרך אגב זה לא פעם ראשונה. היא עשתה את זה בהופעה שלהם בבארבי עם שירים חדשים שלה באנגלית. אני לא חסיד של פרוייקטים של חידושים כמו עבודה עברית, ולדוגמא החידוש של היהודים לירושלים של זהב אתמול היה מזוויע בעייני. הבעיה שלי עם רוקפור היתה תמיד עם הקול של הסולן שלה, ודווקא את נינט אני אוהב, ומי שמתפלא שיתפלא. אני חושב שהשיר "בובה" שהיא כתבה במו ידיה ממש טוב. ולכן החיבור עם רוקפור עושה טוב לכולם, וגם לנו, הנה כאן.

והשיר של יעל נעים, ממש שווה ונעים:

Yael Naim -New Soul


ועוד שלושה שירים במייספייס.

סייחים לא הסייחים

סייחים, הלאו הם Foals, יקיריי הבלוג, הוציאו קליפ חדש של אחד השירים היפים ביותר באלבום המופתי שלהם. אז למה שלא נהנה.

וקוראים להם סייחים ולא ה-סייחים, והם מתעקשים על כך.
ותודה לגיאחה שגם נידב בטוב ליבו את הראיון וההופעה החיה באולפן הרדיו של קורנט ניתן להאזין כאן (בבאר הוורוד בצד ימין).

כל דבר שאתה עושה - אתה יכול לעשות טוב יותר

אומרים שהאוייב של הטוב הוא הטוב יותר, אבל הבעייה האמיתית היא שהאויב של ההצלחה הוא הפחד מהכישלון. מי מאיתנו לא חוזר להיכן שהוא שולט יותר, ולעסוק במה שהוא טוב יותר. הפחד מכישלון עומד בניגוד לכורח לנסות, לשנות, להפוך. אני אומר כורח, כי לדעתי החיוניות של חיים שלנו נובעת מזרימה ושינויי. או בעברית "חדש מפני ישן תקים".

אלכס טרנר הוא סולן הארקטיק מאניקיז. למי ששומע רק רדיו באמצע היום ולא מכיר, אז הארקטיק מאנקיז היא קרוב לודאי להקת הרוק המצליחה ביותר בעשור הראשון של המאה ה-21. וללא ספק מגדירה איך נשמע רוק בתקופה זו. יש עוד להקות בז'אנר כמו הסטרוקטס שגאלו אותנו מהטכנו בתחילת העשור (למי ששונא טכנו ולא יודע למי להודות), וטוקיו פוליס קלאב שהם גם נחמדים.

אבל אלכס טרנר לא פחד מההצלחה וכמו בן-אדם גדול הוא הקים הרכב אחר לגמרי The Last Shadow Puppets. אני כבר שומר בבטן הרבה זמן את השיר בקליפ הנפלא למעלה The Age of The Understatemt, אבל לא יכולתי להתאפק עוד. בהרכב החדש אלכס טרנר מושפע, לטענתו, מדיויד בואי של השנים המוקדמות מבחינה במוסיקלית, כמה סימלי זה. דיויד בואי הרי בכל אלבום חידש ועשה דבר שונה לגמריי.

ולמי שלא מכיר ורוצה לשמוע את ההבדל , או כמוני שמאד אוהב ומוכן לשמוע שוב ושוב, הנה השיר הראשון באלבום האחרון של הארקטיק מאנקיז:

Arctic Monkeys- Brainstorm

מה אני אגיד לכם.. לא כזה הבדל...לפחות הוא ניסה.

מסתורין באמצע המדבר

היום יש לאישתי יומהולדת. אז קודם כל מזל טוב! תמשיכי להיות מה שאת: אמא למופת, אשה נפלאה ובן-אדם טוב. ושנמשיך לאהוב אחד את השני ואת החיים. אוהב אותך אייל.

ערב חג פסח התקשר אלי עידן אלתרמן. זו היתה שיחתנו הטלפונית הראשונה והאחרונה עד כה. גם לו יש בלוג (רק שאצלו מבקרים 10,00 אנשים בחודש), הוא מאד אהב את הפוסט עם השיר Spirit של הווטרבוייז. מסתבר שיש לנו הרבה במשותף, לפחות בטעם המוסיקלי. הוא מאד אוהב את הביטלס, כמוני, ומספר פעמים בחודש הוא מופיע עם להקה ישראלית שנקראת ה-Magical Mystery Tour, שכוללת גם את חמי רודנר, ושמנגנת שירים של הביטלס. קבענו שנדבר אחרי החג.

בדרך מאילת, לטיול באזור שדה בוקר, עצרתי במקרה בתחנת דלק באמצע המדבר. בהתחלה לא הייתי בטוח מה אני רואה, אולי זו פאטמורגנה אבל לפי המוסיקה של הביטלס שבקעה ממכוניתו נדהמתי לגלות שזה אכן עידן אלתרמן. פגשתי אותו לראשונה בחיי, במקום הכי לא צפוי ובעיתוי הכי מופרך בעולם. תקראו לזה קארמה, תקרו לזה מיסתורין , לא יודע מה לומר, המזל עיוור והמציאות עולה על כל דימיון.

לאחר המקרה עם עידן אלתרמן הגענו לבי"ס-שדה שבשדה-בוקר. היינו יחד 5 משפחות אנחנו היחדים שאין להם קשר לאשדות יעקב. התחלנו את הערב במנגל. בינתיים הילדים הלכו לטיול לחיפוש עקרבים, עם מדריך (איזה הורים אנחנו?).

הבוקר למחרת התחיל בטיול בחבית השורקת. צינור פלדה בקוטר חצי מטר שיוצא מהאדמה בצורה אנכית ואורכו 800 מטר. פעם הוא היה מקור לשאיבת מים. היום הוא אטקרציה תיירותית. זורקים אבן והיא עושה קולות של מלחמת כוכבים עד שהיא מגיעה למטה.

לאחר מכן המשכנו למעלה דיבשון. אתי ארגנה את הטיול, יפעת את האוכל, ובוסמת את המסלולים. מעלה דיבשון זו עליה של 200 מטר בדוך. אצל בוסמת כל טיול הוא תמיד "מעלה- משהו"או כמו שהיא אומרת: "אם זה לא מעלה..זה לא שווה". באמצע הדרך עצרנו להתרעננות באוהל בדואי ממש באמצע שום-מקום.

בסוף המסלול הגענו לעין-עקב. יש שם בריכה חלומית. שחיתי בה והרגשתי הרגשה נפלאה שמרגישים רק בילדות. ואל תקלו בכך ראש, כמה אנשים מוכנים לשלם עבור הרגשה טובה. למעשה כל הפרסומות, מעמדנו הכלכלי והחברתי , מצב בריאותנו, הרגשת סיפוק מעשייה, הכל בנוי ותלוי על הדבר החמקמק הזה שנקרא: "הרגשה הטובה".

חזרנו בג'יפ של ישראל ושירלי שיש לו גלריה לרהיטים ביפו באתר כאן. אבל לא היה מקום לכולם. במזל היו שם מטיילים שהשכירו משאיות עם מושבים. גם להם היה מזל באותו היום כי ההסעות שהם הזמינו מראש ברחו להם, והלקוחות של המשאיות עם המושבים ברחו להם, ומישהו שידך אותם. בערב שלחנו את הילדים לנחשייה בקיבוץ (הפעם החיות היו באקווריום) בזמן שעשינו מנגל. השמעתי לכל הנשים אחת אחת באוזניות את שיר השבוע של Soko-I'll Kill Her, וכולן אהבו.

למחרת טיילנו בגבי ימין שגם שם יש בריכה קטנה וטבעית לשחייה. ושוב עשינו מנגל כי למרות שתכננו רק 2 ארוחות והיינו גדוד נשאר לנו המון בשר, סלטים קופסאות שימורים ומצות.

נשבע לכם שלא המצאתי כלום.

תודה לאתי ועידן, לבוסמת וגיל, ישראל ושירלי, איציק ויפעת ודרישת שלום לכל הילדים... היה חלום (בלי מלון 5 כוכבים). והנה שיר שמתאים לבר-מזל כמו שהרגשתי כל הטיול הזה כולל השחיה החלומית בעין עקב

The Tough Alliance -Lucky

ןעוד אחד שאהבתי לשמוע בטיול ואשר משרה אוירה שאנטית חלומית

Sebastien Tellier -Divine