איים אבודים - הביקורת שלא נכתבה

בשבוע שעבר הלכתי עם אישתי היפה (כן היא האישה שלי, והיא לא רק בת-זוגתי) לקולנוע וראינו את הסרט איים אבודים. לפני הכל אני רוצה לומר שאני נהנתי והסרט כייפי ומומלץ לכל אחד.
הסרט אמור להיות על קורתיה של משפחה ישראלית בת 5 בנים בין השנים 80-81 ובמיוחד אודות הבנים התאומים שלפני גיוס ובזמן הצבא, והנסיכה שהם התאהבו בה שניהם, בשם "נטע". הסרט משופע בשירים משנות השמונים וזה החלק היותר כייפי בו. ועכשיו אני אפרט את כל הדברים שאני נהנה לרדת עליהם בסרט הזה (וזה חלק מההנאה שלי, האפשרות האחרת היא שאני אסבול מאותם דברים ממש):
1. לא ברור למי הסרט נועד, כי מי שחי בשנות השמונים יודע שככה זה לא היה, ומי שלא חי אז מה זה מדליק אותו? (רק עכשיו הבנתי שזה בעצם סוג של אסקימו לימון, ואיזה ענתיקה אני)
2. כל השירים האלה לא היו בשנת 80-81 אלא רק מאוחר יותר וגם לא ביחד באיזו שנה ספציפית, אלא לאורך כל שנות שמונים. לא הייתי מציין את זה אם המוסיקה רק היתה ברקע אבל הם ממש שרים שירים שעוד לא נולדו.
3. רוב השירים לא היו בביצועים מקוריים, אלא בביצועים יותר מעודכנים לימיינו.
4. בשנות השמונים היתה מוסיקה הרבה יותר מגוונת, והרבה מוסיקת אינדי וגם פרינס ומייקל ג'קסון ו- U2 וברוס ספרינגסטין וסיימון גרפנקל עם גרייסלנד, היו גם שירים ישראליים ואפילו מדליקים. אבל כל זה נסלח לעומת זה שאין אפילו שיר אחד של דוראן-דוראן, בשביל מה סבלתי אותם עשור שלם? מי יזכור לי את זה? ואולי זה העונש שלהם.
5. בשנות השמונים כמעט כולם כל הזמן לבשו שחור כשיצאו לבלות, במיוחד למעדונים. יאיר לפיד פשוט נתקע עם זה עד היום. אני זוכר שהייתי בהופעה של הרזידנס בסינרמה בת"א, וכל הקהל בלי יוצא מן הכלל לבש שחור מכף רגל ועד ראש. אפילו הג'ינסים היו שחורים. הלוק של הסרט הוא לעומת זאת וינטאג' סבנטיז, ולא ספייסמן אייטיז.
6. בשנות השמונים היו הרבה, אבל המון, ממש מיליוני מכוניות סובארו, ובסרט אף לא אחד. והיו עוד מכוניות ישנות אבל כולן נראו חדשות, ולא כמו בסרט.
7. בזמן שהכור העירקי הופצץ אף-אחד לא צעק "יש!", כי ממש לא ידענו שיש כור עיראקי, כל העניין היה כמו נחיתה על הירח, ולקח זמן לעכל בכלל מי נגד מה, כמה ולמה, ואיפה זה עיראק בכלל. זה היה רחוק כמו גאורגיה.
(סעיף 8 ספויילר קטן, אפשר לדלג בביטחה לסעיף 9)
8. יש בעלילה כמה דברים לא הגיוניים, מכונית שבקושי נוסעת במהירות 30 קמ"ש, נתקלת בלוח מודעות בתוך העיר כתוצאה מפנצ'ר ועושה תאונה ? אבל ניחא... זה קאמפ. נקבל אותו ככזה. גם נדנדות גן לא היו- תבדקו בכתר פלסטיק. ועל נדנדה כזאת התרחשה סצינה מרכזית, ממש מכוננת בסרט.
9. ולבסוף, והכי חשוב: כל מילה בתסריט לא היתה יכולה להתקיים בשנות השמונים, זו טרמינולוגיה, ושפה, והתנהגות, וסגנון דיבור שכולם קיימים בקושי 10 שנים במקרה הטוב. זה הכל פוסט ערוץ 2, ופוסט "סקס והעיר הגדולה". בזמן ההוא לא רק הטלפון היה חוגה, הכל היה יותר איטי ובעיקר הרבה יותר פוריטני. אני חושב שהכי קל להבין את זה אם רואים מופעי סטנדאפ מתקופות שונות. ואני חושב שמופעי סטנדאפ בעצמם תרמו לסגנון ולמנטליות שקיימים בסרט ובימינו, אך לא היו קיימים בשנות השמונים. בשנת 81 עוד לא ידעו בכלל בארץ מה זה סטדנאפ, ושמעו רק הגששים, שאז עוד נקראו "שלישיית הגשש החיוור". אני חושב שזה מסביר הרבה.

דרך אגב, הסדרה איים אבודים שודרה בקביעות כל תחילת קיץ, ובאמת התמכרנו אליה. גם ספינת האהבה היתה קאלט עם הצחוקים המוקלטים לבדיחות קרש. מאבקת זיפ הכנו את משקה האלים בטעם מיץ תפוזים . בתחילת שנות השמונים כל המשקאות נמכרו בבקבוקי זכוכית, בקושי היו פחיות, ולמי שהיתה פחית אז הוא צירף אותה לאוסף של הפחיות שלו בצורת פירמידה, לצד הפוסטרים מעיתון להיטון. בקבוק טמפו של ליטר שקל שני קילו: קילו המשקה וקילו הבקבוק, והם גם התנפצו לפעמים (היה על זה פרק בכלבוטק) . משקה דיאט עלה בערך פי שניים ממשקה רגיל, ואני גם כן לא בטוח שהיה בכלל דיאט אפילו עד סוף שנות השמונים. ולסיום פרק המשקאות אני נזכר בפרסומות: "החום בוטל שותים קריסטל", והלהיט: "עם קינלי כיף להיות..כיף להיות צמא, אני שותה לי קינלי ונהנה".
סרט יפה וכייפי, כבר אמרתי. שיעשו עוד סרט כזה שיהיה מה לראות, ועל מה לרדת. אני חושב שיצרו ז'אנר חדש: סרטי פנטזיה נוסטלגית ישראלים. או סרטי בורקס מחומם במיקרו. ואני תמיד מרגיש שאני כזה שופע טוב-לב:) בדיעבד, אני לא יודע מאיפה זה בא לי?
והנה שיר משנת 1982 שאני מאד אהבתי, ואוהב עד היום, ושלא היה בסרט.

מסתורין באמצע המדבר

היום יש לאישתי יומהולדת. אז קודם כל מזל טוב! תמשיכי להיות מה שאת: אמא למופת, אשה נפלאה ובן-אדם טוב. ושנמשיך לאהוב אחד את השני ואת החיים. אוהב אותך אייל.

ערב חג פסח התקשר אלי עידן אלתרמן. זו היתה שיחתנו הטלפונית הראשונה והאחרונה עד כה. גם לו יש בלוג (רק שאצלו מבקרים 10,00 אנשים בחודש), הוא מאד אהב את הפוסט עם השיר Spirit של הווטרבוייז. מסתבר שיש לנו הרבה במשותף, לפחות בטעם המוסיקלי. הוא מאד אוהב את הביטלס, כמוני, ומספר פעמים בחודש הוא מופיע עם להקה ישראלית שנקראת ה-Magical Mystery Tour, שכוללת גם את חמי רודנר, ושמנגנת שירים של הביטלס. קבענו שנדבר אחרי החג.

בדרך מאילת, לטיול באזור שדה בוקר, עצרתי במקרה בתחנת דלק באמצע המדבר. בהתחלה לא הייתי בטוח מה אני רואה, אולי זו פאטמורגנה אבל לפי המוסיקה של הביטלס שבקעה ממכוניתו נדהמתי לגלות שזה אכן עידן אלתרמן. פגשתי אותו לראשונה בחיי, במקום הכי לא צפוי ובעיתוי הכי מופרך בעולם. תקראו לזה קארמה, תקרו לזה מיסתורין , לא יודע מה לומר, המזל עיוור והמציאות עולה על כל דימיון.

לאחר המקרה עם עידן אלתרמן הגענו לבי"ס-שדה שבשדה-בוקר. היינו יחד 5 משפחות אנחנו היחדים שאין להם קשר לאשדות יעקב. התחלנו את הערב במנגל. בינתיים הילדים הלכו לטיול לחיפוש עקרבים, עם מדריך (איזה הורים אנחנו?).

הבוקר למחרת התחיל בטיול בחבית השורקת. צינור פלדה בקוטר חצי מטר שיוצא מהאדמה בצורה אנכית ואורכו 800 מטר. פעם הוא היה מקור לשאיבת מים. היום הוא אטקרציה תיירותית. זורקים אבן והיא עושה קולות של מלחמת כוכבים עד שהיא מגיעה למטה.

לאחר מכן המשכנו למעלה דיבשון. אתי ארגנה את הטיול, יפעת את האוכל, ובוסמת את המסלולים. מעלה דיבשון זו עליה של 200 מטר בדוך. אצל בוסמת כל טיול הוא תמיד "מעלה- משהו"או כמו שהיא אומרת: "אם זה לא מעלה..זה לא שווה". באמצע הדרך עצרנו להתרעננות באוהל בדואי ממש באמצע שום-מקום.

בסוף המסלול הגענו לעין-עקב. יש שם בריכה חלומית. שחיתי בה והרגשתי הרגשה נפלאה שמרגישים רק בילדות. ואל תקלו בכך ראש, כמה אנשים מוכנים לשלם עבור הרגשה טובה. למעשה כל הפרסומות, מעמדנו הכלכלי והחברתי , מצב בריאותנו, הרגשת סיפוק מעשייה, הכל בנוי ותלוי על הדבר החמקמק הזה שנקרא: "הרגשה הטובה".

חזרנו בג'יפ של ישראל ושירלי שיש לו גלריה לרהיטים ביפו באתר כאן. אבל לא היה מקום לכולם. במזל היו שם מטיילים שהשכירו משאיות עם מושבים. גם להם היה מזל באותו היום כי ההסעות שהם הזמינו מראש ברחו להם, והלקוחות של המשאיות עם המושבים ברחו להם, ומישהו שידך אותם. בערב שלחנו את הילדים לנחשייה בקיבוץ (הפעם החיות היו באקווריום) בזמן שעשינו מנגל. השמעתי לכל הנשים אחת אחת באוזניות את שיר השבוע של Soko-I'll Kill Her, וכולן אהבו.

למחרת טיילנו בגבי ימין שגם שם יש בריכה קטנה וטבעית לשחייה. ושוב עשינו מנגל כי למרות שתכננו רק 2 ארוחות והיינו גדוד נשאר לנו המון בשר, סלטים קופסאות שימורים ומצות.

נשבע לכם שלא המצאתי כלום.

תודה לאתי ועידן, לבוסמת וגיל, ישראל ושירלי, איציק ויפעת ודרישת שלום לכל הילדים... היה חלום (בלי מלון 5 כוכבים). והנה שיר שמתאים לבר-מזל כמו שהרגשתי כל הטיול הזה כולל השחיה החלומית בעין עקב

The Tough Alliance -Lucky

ןעוד אחד שאהבתי לשמוע בטיול ואשר משרה אוירה שאנטית חלומית

Sebastien Tellier -Divine

חזרתי מהתופת בדרום (40 מעלות בצל)

לפני הכל מיקסטייפ "פרימיום- 40 בצל" אפשר להוריד כאן. שירים פרימיום שאני שומע עכשיו, ולא מוצא דרך אחרת להעביר לכם.

חזרתי מהתופת בדרום. לא אני לא רוני דניאל,ולא אני לא משדר משדרות. אני מתכוון ל-40 מעלות באילת. מכל הימים בשנה הייתי צריך להיות באילת דווקא בזמן שיש 40 מעלות בצל. פעם היתה תוכנית קיץ ברשת גימל שנקראה "30 בצל", אבל אנחנו במאה ה-21 הכל עכשיו יותר משוכלל ויותר מוגזם . הייתי צריך להסביר לילדים שלי איך זה שבחוץ 40 מעלות חום, והם לא חולים (או מתים), כי כידוע מעל 38 מעלות צריך לקחת אקמול. לא היה לי הסבר משכנע, רק אמרתי שכדאי להם לשתות מים.

ושלא תחשבו שהייתי המשוגע היחידי שם. פגשתי שם אנשים מכל תקופות חיי: מישהי שלמדה איתי בתיכון ובעלה גדל איתי בילדות בשכונה, היתה לו אחות תאומה וקנו להם פעם ווקי-טוקי ושיחקנו כל השכונה איתם מעין משחק תופסת קבוצות עם הווקי-טוקי. פגשתי שם אדריכל שעשה איתי מילואים ומתכנת באמדוקס שהייתי המפקד שלו בצבא. וגם מישהו שהיה הבוס שלי כשניסיתי לאחר הצבא למכור מטהרי מים תמי-4 וללא הצלחה. קוראים לו אשר (במילרע) יש לו קוקו בלונדיני ושפם אמריקאי (היחיד שאני מכיר עם קוקו מעל גיל 40 שלא נעשה קירח). וגם את הבת של הבן-דוד שלי (היא כמעט בגילי).

כשהיינו באילת ביקרנו במצפה התת-ימי. דברים מדהימים קורים שם במעמקים. התמנונה עוקרת את פין התמנון וכך מזדווגת איתו. לאחר מכן היא גם אוכלת אותו. היא מטילה 57 ביצים אך רק שניים שורדים כי הם אוכלים את אחיהם. פזית ים-סוף, דג זהב של נקבות בלבד, וכשיש צורך אז אחת מהן הופכת לזכר ואז הצבע משתנה לכתום כמו ברבונייה. לכריש 3-8 שורות שיניים, הוא מגיע עד למהירות 70 קמ"ש אבל אין לו אפילו עצם אחת, הכל סחוס. הוא גם לא יכול להפסיק לשחות או לישון כי אחרת הוא לא יכול לנשום. הוא יכול להריח טיפת דם מק"מ אבל הוא אוכל רק פעם בשבוע ובעיקר דגים חולים או מתים. כריש הליוויתן הענק ניזון רק מפלנקטון שזה אורגניזם זעירים שאנחנו בכלל לא רואים במים, כלומר מכלום.

אבל מכל האטרקציות באילת אין ספק שהאטקרציה המענייינת ביותר היא האנשים. אילת היא מיקרו קוסמוס של הארץ, ולי רוב האנשים נראו כמו קריקטורות. המוכרים האילתים עם השפמים הדקים, וזקנים צרפתים בלי שפמים, מסתבר שהפאות הארוכות חזרו, ותספורות של מוהיקנים חזרו, ויש תספורת חדשה של קוים מגולחים אופקית בצדדים. התיירות הצרפתיות המקומטות עם מיני ובלונד מחומצן, התייר הצרפתי שנראה כמו מוקיון עצוב, נערים עם 10 עגילים באוזן. הקוסם הרוסי, קולעות הצמות האתיופיות. בבריכה רחצה אישה ממש שמנה עם חוטיני, וגבר ישב בבית קפה עם חליפה שחורה. במצפה התת ימי פגשנו קבוצה ענקית של ערביות שהיו לבושות מכף רגל ועד ראש בשחור, ב-40 מעלות חום. במסעדה ביטבתה פגשנו תיירות זקנות איטלקיות קתוליות שהוציאו אותן מאיזה סרט של פליני, גם הן עם שמלות שחורות (כנראה שהם עלו על משהו עם השחור שאנחנו לא מבינים).ואני לא מדבר על המקועקעים והמצולקים והנרקומנים והנרקומניות, עובדי התברואה המוזרים, ומוכר הגלידה הסודני או הניגרי, הגננים התיאלנדים (אני באמת לא מבין למה צריך זרים לעבודות כאלה - לי זה ממש מרגיש רע תחושת האדונות המגעילה שיש לנו, למה צריכים לשרת אותנו זרים).

בערב לפני שנסעתי לאילת נתקע לי הנגן-MP3. חשבתי שאני אבוד. לא די בכך שאני לא יכול לכתוב פוסטים אני גם לא אוכל לשמוע מוסיקה. כל הדרך לאילת חרשתי את הדיסקים, גיליתי שהאלבום של גולפראפ יותר איכותי ממה שחשבתי, והיתה לי הזדמנות לחרוש גם את דאפי וקאט פאוור (דווקא The Greatest), שתיהן שימשו כאקמול מצויין בזמן שכאב לי הראש. והכי חבל לי על קאט פאוור כי היא דווקא מבצעת מעולה אבל חסר לה קצת שפיץ בשירים. היא בקלות היתה יכולה להיות ג'ניס ג'ופלין או ריקי לי ג'ונס. כמובן שנהנתי מחדש מאלבומים של Hercules & Love Affair, Foals, Teenagers, Vempair Weekend, Adele. ובטיילת באילת שמעתי מוסיקה מכל הסוגים והגוונים: טראנס, פופ, מזרחית, רגאיי, ומוסיקה מרוקאית בהפנינג של מלון הרודס בסגנון אלף לילה ולילה.

בכל מקרה בסוף הנגן MP4 עבד, וגם מצאתי מחשב ככה שהצלחתי גם לכתוב 3 פוסטים (ראו: להיות מכור!!!)

הנה שני שירים שעשו לי את החופשה (ותודה לקשבינו אביעד ואוהד):

Soko -I'll Kill Her

Mystery Jets -Half in Love with Elizabeth

ורימיקס שהבטחתי שאני אשים:

Cut Copy -Lights Music Remix

ועוד שיר שאני שומע ואוהב כבר הרבה זמן ולא ידעתי שהוא רימיקס אפילו
עד שאביעד ואוהד גילו לי בבלוג שלהם
(הכימיה שיש לי בזמן האחרון מדאיגה אותי מאד- ראו בפוסט הבא)
Santogold - L.E.S Artistes -Remix



ורימיקס לפייסט שלא יכולתי לשים בחופשה ובמקומו שמתי וידאו מיוטיוב:
Feist- 1,2,3,4 -Remix


הפוסט הזה מוקדש לתושבי שדרות. כי היום זה הם, ומחר אנחנו.

ברוכים הבאים לגן העדן!

גן-העדן הוא כאן! לא בקריביים ולא בתיאלנד, אצלנו כאן! אתמול הייתי בעין-תאנה (טינה) דרומית לקרית שמונה, ליד קיבוץ גונן. כל פעם אני מתפלא משכיות החמדה שקיימות בארצנו, ושאני לא מכיר כלל.

בריכות, מפלי מים, עצי תאנה מגן העדן, זה ממש מגן העדן כי כידוע אדם וחווה התלבשו בהם. וזו ההוכחה שבאמת בארצנו הקטונטונת נמצא גן העדן. לדעתי גם בתנ"ך יש רמזים לכך הרי מדובר בארץ הנמצאת במזרח. לא פלא שהיא קדושה לכולם, ושכולם רבים עליה. אפילו ההר הכי מיובש בה שאין בו שום דבר מיוחד חוץ מזה שהוא במרכז, הפך למרכז העולם. אני מתכוון להר המוריה בירושלים. זו ארץ חלב ודבש נקודה, ולא סתם יצאנו ממצרים אליה.

אחרי שהיינו בעין-טינה ביקרנו באתר ההנצחה לאסון המוסקים, מקום מאד נחמד שמכבד מאד את החללים. מישהו אמר שהוא נתרם ע"י ארקדי גיידמק. אם זה נכון זו שערוריה, לא בגללו, אלא בגלל המדינה. לא רחוק נמצא אתר ההנצחה של תל-חי. הבדל תהומי ביניהם בעיקר במשמעות. אתר תל חי סמל להאיבקותנו למען הארץ, אתר אסון המסוקים מציין בעצב כמה זה היה חבל .. מודגש בעיקר הזעזוע מהעניין, בשוליים מזכירים שאנשים אלה התנדבו להיות לוחמים. זו הציונות של ימינו קצת עצובה שלא לומר חמוצה. אז מה אם זו היתה תאונה ולא האוייב ירה בהם טיל בכל זאת הם הלכו להילחם למען החיים שלנו כאן.

אתר ההנצחה ממוקם ליד בית הקברות של קיבוץ דפנה. בתי הקברות של הקיבוצים נראים אחרת לגמריי, לא מצבות אבן צפופות, אלא יותר גן שיש בו אנשים קבורים. ליד בית הקברות הספציפי הזה עובר פלג של נחל שוצף, ממש כמו בית קטן בערבה. אומרים שילדים וזקנים חיים טוב בקיבוצים. נראה שגם למתים יש "חיים טובים".

בסוף הטיול קינחנו בהמבורגרים מתבואת הארץ.

תודה לאורלי ואמיר שארגנו, היה כיף עם כולם: רונן, זהבית, בני קארין וכל הילדים.

למי שתוהה איזה מוסיקה שומעים בגן עדן, הנה דוגמא:

שירים משוגעים לפורים

כל שנה אנחנו בעד-דלא-ידע בחולון, השנה חגגנו את פורים בדרך היין בזכרון. הבת שלי ניגנה בכינור בקונצרט, פגשנו ליצנית על קביים, תזמורת מצחיקה, הילדים התרוצצו, אכלנו ארוחת בוקר מעולה, שתינו קפה, וקינחנו בגלידה האיטלקית הכי טובה בעולם- זה בדוק.. אתם חייבים להגיע לזכרון לפחות בשביל זה. מי שרוצה לטייל בסביבה אז יש גם את גן הנדיב, פארק ז'בוטינסקי, אפילו שביל התפוזים, בית שערים, דליית אל-כרמל לא רחוקים. וכמובן עמק השלום ונחל עין השופט ועוד ועוד..
בעונג (הבלוג של גיאחה הגדול) מכינים מיקסטייפ שרשרת של שירים משוגעים. גם אני משתתף עם שיר אחד. בדרך ליקטתי עוד כמה להנהתכם:

1.The EELS -Last Stop In Town
שיר זה מוקדש במיוחד להמן הרשע וכל צוררנו באשר הם. הוא מתחיל "אתה מת והעולם ממשיך להסתובב", כמו שכתבתי כבר פעם כאן, מתאים לבלוג של מחבל פלסטינאי


2. Primal Scream- Country Girl
למי שראה את הוידאו, הבחורה הזאת בטוחה שפורים כל השנה,
היא מביאה אותה בעד-דלא-ידע הארד-קור. הכל הולך שמה, מרעין בישין שלא נדע.


3. Apsole Hustel- 24 Robbers
שיר אינדי לילדים המתאים ביותר לפורים. כן, יש דבר כזה. חבורה של ילדים משחקים משחק אסור של שודדים..
בסוף הם גם לא סיפרו למורה. הילדים שלי מתים על השיר למרות שהם לא מבינים אנגלית.


4. Crazy Duda- Diplo
יש כאלה שלקחו את השיר ברצינות והפכו אותו למשוגע על אמת. טרלול פורים נחמד. לשמוע בלופ עד להשגת חירפון טוטאלי.

5. ולבסוף שיר אינדי עברי שנקרא "אני אוהב אותך" הוא כנראה שיכור עד-דלא-ידע והיא צוחקת: ממנו, מההומור, מזה שהוא אוהב אותה ואולי מאושר. שיר שיש בו גם אהבה וגם צחוקים. תקשיבו מה זה אהבה עד כלות... רומנטיקה עכשווית.

ונקנח בגלידה הכי טובה בעולם (מוכנה במקום מרכיבים טבעיים בלבד, בטעמים עשירים בטירוף: תות-שמנת, לימוננה, שוקולד מנטה, מלון, קוקוס, שוקולד קינדר, קמפארי אשכוליות וגם רגילים..ויש אפילו מנת חצי-חצי - שני טעמים בכדור אחד. לא שילמו לי על פרסומת אני רק רוצה שיהיה לכם טוב- לרוץ לזכרון לטעום)

בלוג של מתאבד פליסטנאי (או: החיים כבר התחילו)

אני מנסה להזכיר לעצמי בכל בוקר שהחיים כבר התחילו. שזה-זה, שאין חיים אחרים כמו שאין צה"ל ב'. בתכלס אני לא יודע מה לעשות עם זה, כי להגיד שאני לא נהנה, אני לא יכול להגיד, השאלה עד כמה. להגיד שאני לא ממצא, אני לא יכול להגיד, השאלה עד כמה.
פעם היה סרט טלוויזיה על אדם שנותרה לו שעה לחיות - אז הוא ניסה להספיק לחוות את כל יצירות האומנות הגדולות, ולצורך העניין הוא ראה העתק של המונה ליזה, וקרא את תקציר שבגב הכריכה של "מלחמה ושלום" וכו'... בסוף כמובן שהרופא גילה שהוא טעה, ויצא לחפש אותו ברחוב. כשמצא הרופא את "החולה" הוא ניסה להודיע לו זאת מעבר לכביש..ובעוד "החולה" חוצה את כביש לעבר הרופא, "החולה" נדרס ונהרג (זה סרט אנגלי ולא צרפתי- למה ציפיתם בדיוק, לסקס סמים ורוקנרול?).
הסיפור הזה הוא הקדמה לאוסף החדש של ה- Eels, שהוא מלא שירים מלודיים ונעימים, אך עם טקסטים שמזכירים את התחושות שיש בסרטים של קוונטין טרנטינו. יש שם שירים כמו "יום המזל שלך בגיהנום", או שיר שמתחיל במילים "אתה מת אבל העולם ממשיך להסתובב" בקיצור הרבה שירים שמתאימים לבלוג של מתאבד פלסיטנאי.
אבל אנחנו אוהבים את החיים ורוצים לחגוג אותם בכל הזדמנות, ובאוסף גם הרבה שירים שמחים כמו "אני אוהב ציפורים", "הרגשה רעננה" שמתאים במיוחד לאביב, והשיר האופטימי והשטותי , אבל הכייפי הזה (שמתקשר גם לכותרת בסוגריים):

The Eels - Hey Man ,Now you're realy living

The Eels - That Fresh Feeling

(מתאים לקראת צעדת יקנעם בשבת הקרובה)

למעלה תמונה מראש פינה, זה קשור לזה שעשיתי חיים שבת שעברה, וגם כדי להזכיר לכם את הפוסט הראשון השבוע וכל שאר הפוסטים ששווה לחזור אליהם לפחות בשביל השירים - כי אצלי הם עדין נטחנים.

מלחמות סוף השבוע

אנחנו חיים במקום מאוד יצרי (חשבתי בעוד אני ואישתי חוגגים סוף-שבוע רומנטי, לכבוד יום הנישואים שלנו). חוץ ממזג האויר והאוירה הים תיכונית (וזה החלק הטוב) יש לנו קונפליקט לאומי וקונפליקט דתי. בעוד שהמוסלמים הופכים יותר יותר דתיים כשהם נלחמים, דווקא היהודים ברגע שהחליטו להילחם על שלהם, הורידו מעצמם את נשל הדת. אהוד ברק נראה יותר כמו מצביע רומי או יווני מאשר נחמן מברסלב.

אבל אני דווקא מבין את האימרה של חאלד משעל, הארור האנטישמי, אנחנו באמת עם שלא אוהב להילחם. אנחנו פחדנים, פוחדים למות, בעצם אנחנו נלחמים בשביל לא למות, לא יותר מזה. הוא חושב שזה רע.

לכן דווקא התלפאתי לגלות בצפת תמונה של נחמן מברסלב עם האימרה "ניצחתי ואנצח". בצפת בתים ישנים יפים, ובתים חדשים מכוערים. הקדושה, העוני והעליבות משמשים בעירבוביה. מתחת לכל זה נמשכים שבילים לקברי צדיקים, מסביב עצי שקדיה בתפרחת לבנה משגעת, וכפור. ואולי מעל הכל קיימת איזו רוחניות.

בראש פינה, החילונית, היה חם, הגלריות פתוחות, נשים מבוגרות עם שיער לבן לא צבוע, וזוג צעיר ברכב אדום, קטן. היא בוכה על כתפו, בכי של צער, על מי יודע מה. גשרי עץ , מפלוניי מים, מסעדות עם סטייקים משובחים ואלכוהול, גשמיות נעימה, עם טבע ונוף ונוי נעימים.

ובחדשות שלנו ידיעות שאי אפשר לברוח מהם.

במקרה קוראים לשיר הזה "מלחמות סוף השבוע", מתוך הדיסק החדש של Mgmt. במקרה אני שומע אותו בימים האחרונים. הוא נחמד מאד, המצב לא!

Mgmt- Weekend Wars