היה רגע בהופעה בבארבי שג'ואי ברנס אמר שהבארבי נותנת הרגשה כאילו הם פתחו את.דלת הגארג' שלהם וכולנו באנו להקשיב להם מנגנים. ובאמת הם נשמעים הרבה יותר חיים בחי. אני לא מבין למה יש כזה הבדל בעוצמה בין האלבומים שלהם לבין ההופעה. במיוחד שהביצועים מנוגנים בצורה מאד מקצועית ומדוייקת. למה The walkman יכולים להישמע עוצמתים באלבומים וקלקסיקו נשמעים רכים באלבומים. אולי דווקא בגלל הכמות האדירה של הכלים. המוזיקלים, אז מנסים באלבומים ליצור איזון ומקום לכולם ואז זה נשמע קצת.איטי. על הבמה היו מלא גיטרות שתי חצוצרות כמובן שגם קלידים ותופים ובס, אבל גם אקורדיון וקסילופון שבתוך כל המריאצ'י הזה קצת נבלע, אבל אני שמתי לב אליו כי עמדתי קרוב. זה היה ממש קרנבל או מצעד בניו אורלינס או הופעה באיזו עיירה בדרום קליפורניה שנקראת קלקסיקו.
לא יודע איך היה בתאטרון גשר (בהופעה של מ. וורד שהיתה שם כמעט נרדמתי ואני מאוהביו) אבל בבארבי היה כיף. היתה מסיבה. שלא לומר חאפלה מקסיקנית. הם מצליחים לעשות מהכל בוריטו ולעטוף בטורטייה. גם מלאב וויל טיר אס אפארט של ג'וי דיוויז'ן.
היה די מרווח בבארבי. אבל מאד מלהיב על הבמה, וגם הקהל היה להוט וחם. מהרגע הראשון התחלנו לרקוד. ולמחוא כפיים. ברנס הצליח להפעיל אותנו ואנחנו כולנו היינו שלהם. איזה כיף של ערב.
תפסתי לי עמדה שאפשר לראות את הבמה משמאל, להציץ על הקהל מימין, והחצוצרות בתוך האוזן. קפצתי מאושר. לא מ ס פ י ק גבוה לטעמי.
פגשתי מלא חברים טובים מהפייסבוק. היה שווה. אחת ההופעות הטובות. לא תארתי לעצמי שכך יהיה.
יום או יומיים אחרי ההופעה חזרתי להקשיב לאלבום הטוב שלהם שיצא השנה, והוא נשמע כל-כך מאורגן ומתוזמר ומאופק לעומת היצריות והחושניות שהיתה בהופעה בבארבי. נדמה לי שאנחנו המאהבת הבלתי חוקית של קלקסיקו ובגלל זה הם כאלה משוחררים איתנו.
אחד מרגעי השיא:
ההדרן האחרון חביב חביב:
ואיך אפשר בלי:
