אני מניח ששמתם-לב שיש עיצוב חדש לבלוג. אני אשמח לקבל תגובות על-כך וגם הערות לשיפור. בכל מקרה שמחת הקיץ נמשכת כאן, ואני מקווה שאתם נהנים.
שבוע שעבר היינו בים עם סבא של הילדים שלי. הבן שלי בן השבע ישב על ברכיו והתרפק עליו. יש רגעים בחיים, כנראה בילדות ובזיקנה שבהם אתה חי רגעים קסומים, רגעים של תום, שבהם הזוהר של העולם הזה מקרין עליך. יש אנשים שבונים את כל החיים שלהם כמו מבצר יציב וחזק, ויש שבונים אותם כמו ארמונות בחול. ואני לא יודע כמה זה חשוב כשאתה מגיע לגיל הזה של סוף החיים.
פעם שמעתי ראיון של פרסומאי מפורסם ששאלו אותו מה בעצם מוכרים לאנשים בפרסומות בטלוויזיה, והוא ענה שמוכרים לנו את הקסם הזה שחסר לנו בחיים. בגלל זה אנחנו כל-כך אוהבים פרסומות, וגם סרטים. והקסם הזה של הים והרוגע קיים לפעמים רק בפרסומות, או בסירטון הוידאו הזה למעלה של אוליביה ניוטון ג'ון שבו היא שוחה עם דולפינים. כי בתכלס ללכת לים זה להיסחב עם 3 ילדים, 4 תיקים, עגלה, שתי כסאות, שמשיה, מחצלת ועוד...
אח.. איפה הימים שהייתי הולך לים רק עם מגבת.
למי ששם לב אולביה ניוטון ג'ון מופיעה בתמונה בראש הבלוג, והיא האישיות הנשית הראשונה שהכרנו עם שני שמות משפחה או מה זה בדיוק ה"ניוטון-ג'ון" הזה. המוסיקה שלה היא הכי קיטשית שאי-פעם אהבתי, ואני חייב להודות שזה עדין עובד עליי. ולמי שהפסיד ורוצה עוד סרטון בסגנון הזה, יש פה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה