תקציר הפרקים הקודמים: פעם בשנה כטוב ליבי בסתיו אני חוזר לשלושה אלבומים אלמותיים משנות השמונים של להקות אינדי שלא השאירו רושם כמו הסמיתס אבל קולם מהדהד עד היום, ולא רק אצלי בראש. הלהקה הראשונה היא Aztec Camera עם האלבום Knife שעד היום היא תו תקן לרוק אינדי אקוסטי בריטי, ויש עדין להקות שמנגנות כמוה. השניה The Coulorfield להקתו הטובה ביותר של טרי הול, אשר מציגה גם כן רוק אקוסטי בריטי אבל עם מקצבים יותר אקזוטיים, ועכשיו Prefab Sprout שרק כדי לסבר את האוזן (ביטוי שסוכן ביטוח שרלטן אמר לי פעם ומאז אני לא סובל אותו) לפני כשנה יצא האלבום המופתי שלהם Steve McQueen בהוצאה מחודשת.
באורח פלא אני חושב שמכל האלבומים בטרילוגיה "לא על הסמיתס לבדה" Steve McQueen נשמע היום הכי עדכני, וזאת למרות שדווקא ההפקה שלו היא הכי שנות השמונים שיש. כלומר עודף אקו, תופים שנשמעים בומצה דיגיטלי באורגנית. גיטרות חשמליות שפתאום באות בסולו כזה עם צלילים מאורכים. מאידך, יש אוירה ג'אזית כייפית באלבום. משהו שמזכיר את Stepping Out של ג'ו ג'קסון אבל אני חושב שמה שהכי עובד הם השירים המצויינים שהם באמת מונומנטליים. לדוגמא שני השירים שהבאתי כאן, מהיותר מינוריים באלבום, אבל כאלה שבלעדיהם חיי אינם חיים.
Horsin' Around היפהפה שאחריו תראו סוסים בצורה אחרת לגמריי. המקצב הוא ממש של רכיבת סוס באחו. אחריי שתי דקות השיר משתנה לגמריי ונשמע כאילו סטינג הגיע לבקר (הוא לא)..והחצוצרות אחרי עוד חצי דקה..ואז בדקה השלישית יש גיטרה אקוסטית כזאת ... בדקה הרביעית אנחנו מתעלפים במקצב אחר לגמריי וסיומת חגיגית ..ממש כמו לרכב על סוס
When Love Breaks Down הוא הבחירה השניה לי למרות שיש סיכוי שאני מאבד פה הרבה חברים. בנות זה הזמן שלכן. יש כאן בכלל בנות שמבקרות? בכל מקרה שיר גם יפה וגם שמאלצי. נו כבר הרסתי. שיר נהדר. קצת קריר בשביל פרידה, אבל כמה אפשר לשמוע את גלוריה גיינור.
וממש לפני שכל הטוב הזה יגמר אני מזמין את כל מי שרוצה לכתוב פוסט אורח ל"לא על הסמיתס לבדה". צרו קשר בדואל premiumblog@gmail.com. שתפו את כל העולם במה שאתם אוהבים. מגיע לכם, ומגיע לנו.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה