נבדק ונמצא פרימיום: בכמה דוגמאות

פתיחה- 

השבוע היה יום העצמאות, וכולנו שמענו יותר מוסיקה ישראלית מהרגיל. אני די שמח שזה קורה לי כל המוסיקה הישראלית הזו, כי אני באמת אוהב את ישראל, את הישראליות (גם את התכונה וגם את הנשים), וגם מאד את העברית. גם כשאנחנו אוהבים מוסיקה מחו"ל, אנחנו עושים זאת כישראלים - בעוצמה של אומה עם בעייה חמורה של הפרעת קשב. כל פעם שמגיעה להקה לארץ, היא מתפעלת מחדש כמה אהדה יש כאן, וכמה שאנחנו קהל חם. גם אין לנו מה להתבייש ביצירה הישראלית. לדעתי אין יצירה אומנותית ישראלית שמתחרה במוסיקה הישראלית, למרות שדנה אינטרנשיונל לא עלתה לגמר של הארוויזיון. המוסיקה הישראלית הותיקה והחדשה, התוססת והמחדשת, זאת שבשוליים וזאת שמרכז, מזקיפה את הגב, ומעוררת גאווה יותר מכל מטס ומשט שבעולם, ויותר מכל מזל"ט (שזו גם המצאה ישראלית וגאווה לאומית). בסופו של דבר היא גם זו שמעצבת אותנו כעם וכבני תרבות.

Bill Callahan –Riding for The Feeling
הקליפ החדש של בילי קלאהן הוא בעיקר הזדמנות לשמוע שיר נוסף ויפהפה מהאלבום שלו, כי בתכלס לא קורה יותר מידי בקליפ הזה חוץ מהמזל"ט שבשמים האפורים (המצאה ישראלית כבר אמרתי?). אולי הקליפ הכי מינימליסטי שפגשתי בחיי, ולא שאני צופה יותר מידי בקליפים – זה יותר תירוץ להקשיב לשירים.

Battles – Ice Cream
השבוע הסתבר לי שגם אם תחפשו בגוגל "סקס עים סוסים בברזיל" תגיעו איכשהו לרדיו פרימיום להמונים. תמיד ידעתי שסקס מוכר, אבל דווקא עים סוסים, ודווקא בברזיל ודווקא "עים" בכתיב מלא. הקליפ הבא הוא הקליפ הסקסי של השבוע, מתחיל כמו סקס ממש. ומסתיים באורגיה של פירות בצבע ורוד. כי גלידה היא האלכוהול של מי שלא שותה אלכוהול.



Alex Winston – Sister Wife
עוד סרטון סקסי, פחות מסטיק בזוקה לפנים, כמו שבקליפ הקודם, ויותר פאם פאטל. הקול של וינסטון מתעקל למעלה, נשמע כזה מתפנק כמו שריטה עושה לפעמים.


Alex Winston - "Sister Wife" from stereogum on Vimeo.

טעמתי אצל אחרים

באדי הולי (Buddy Holly ולא Holy Body) היה צריך להיות בן 75 השנה, אבל הוא נפטר בתאונת מטוס כשהיה רק בן 23. קנדי מביאה שיר יפהפה שלו שמבצעים מודסט מאוס מתוך אלבום קאברים חדש וחגיגי של שירים באדי הולי שנקרא: Rave On. ויש גם שיר של באדי הולי בביצוע חדש של The Black Keys.

גלי גונן העלתה באוב את Momus או ניק קורי בשמו המקורי. שהוא מוסיקאי "סוטה עם שירים בסגנון של לאונרד כהן". האמת שהוא לא נשמע בכלל לאונרד כהן, אבל יש לו הרבה שירים יפים עקמומים וביזארים, יש לו יציאות ניק דרייקיות ואפילו משהו שדומה ללהיט. גם דוד פרץ מתלהב ממנו, ובצדק . אחד שהכי אהבתי כפי שמתארת גלי גונן: "מאחד הפרוייקטים המאוחרים של מומוס היה stars forever ובו הוא כתב פורטרטים בתשלום לכל מי שהיה מוכן לשלם אלף דולר (חנות המוזיקה הניו יורקית other music היתה אחת הלקוחות למשל). המוטיבציה היתה כיסוי להוצאות בגין תביעה שהוגשה נגדו. כל אלו ששילמו לו היו מרוצים מהתוצאה חוץ מאחד- פאולו רומי שביקש שישכתב את השיר מן היסוד. טוב שעשה זאת , כי יצא לו השיר הכי טוב באלבום. לפעמים שווה להתעקש".

Momus- Paolo Romi


רגע של עברית – טליה אליאב

הבלוג 15% חירשות כותב על האלבום החדש של טליה אליאב 'קוד הזיכרון' (למעלה העטיפה). פחות אהבתי את הסינגל "תמיד על סכינים", הקליפ שלו מטעה, כשמקשיבים לכל האלבום השיר משתלב יפה, ובכלל אלבום פצצות. כל האלבום בהזרמה – שווה האזנה !!! (ושימו לב לאייקון המזניב)

רגע של עברית – דן תורן

דן תורן מתראיין על האלבום החדש שלו "מתחת לראדר", וגם משוחח עם עמיר לב על השיר 'מצאתי אהבה', שמאוד מצא חן בעייני. דן תורן עוד יזכה לתהילה גדולה יותר בעתיד, כשכולם יזכרו לו את כל יצירתו ופועלו, אבל כבר עכשיו הוא יכול להפוך לאייקון של מוסיקת השוליים הישראלית. הייתי מת להיות בהופעה שלו.

החיים שלי יותר מעניינים ממני

לעורך הראשי היתה מסיבת יומהולדת השבוע. בגיל 5 עושים מסיבת יומהולדת בגן, בתאום מראש עם הגננת, ומסיבת יומהולדת בבית, בתאום מראש עם קוסם או הליצן. בכל מקרה יוצא שבתאריך הלידה האמיתי אין אירוע ואין חגיגה מיוחדת. בכל זאת הזכרנו לבעל השימחה שיש לו יומהולדת בתאריך יום ההולדת. העורך הראשי קרא ליום הזה: 'יומהולדת של התאריך'.

הופעות פרימיום

שבוע שעבר הייתי בהופעה של יעל דקלבאום המופלאה בתרבותא, ואתמול הייתי בהופעה של דני ליטני, הזקן הכי קול שאני מכיר בעולם (חוץ ממיק ג'אגר). הוא כזה קול שהוא באמת לא נראה זקן, זאת למרות שהוא מסתובב עם כל מיני מכשירים שעושים לו טוב, והוא לא לוגם אלכוהול, וגם כבר לא שומע כל-כך טוב. כשהוא גילה לנו את גילו בהופעה היינו מופתעים, יכול להיות שבגלל שיש לו עוד ילדים בני 12, אז הוא נראה כזה צעיר. כל-כך הזהירו אותי שהוא כזה חירש שהייתי בטוח שאני הולך להופעה של בטוהבן בן זמננו, ושזאת תהיה חוייה די קינקית לשמוע את דני ליטני מנגן ושר על "עיוור", או יותר נכון על "חירש". אבל הסתבר שעם כל הדיבורים על הנושא, זה בכלל לא מורגש בהופעה.

דני ליטני התחיל כהבטחה גדולה של הרוק הישראלי, יש לו קול בריטון סמכותי וצלול כמו של בילי קאלהן, קול שנשאר בריא יותר מכל שאר חלקי גופו. אני בטוח שהוא השיג הרבה יותר מידי נשים בזכותו (לא שיש דבר כזה יותר מידי נשים כשאתה צעיר). השוו אותו לבוב דילן, השוו אותו לג'ו קוקר, היו ימים שהוא הופיע עם יונתן גפן וביחד הם כבשו את הבמות. אבל עם השנים הוא הפך יותר ויותר למוסיקת שוליים, נשארו לו הרבה אוהדים מהעבר, והיו גם הרבה צעירים יותר, וצעירים פחות (כמוני), בקהל אתמול בהופעה. הסיבה שליטני לא הפך לשלום חנוך/שלמה ארצי היא שהוא לא הוציא מספיק אלבומים, ולא שמר לאורך זמן על מעיין היצירה. מצד שני יש לו רפרטואר מספק בשביל ערב של שעתיים והוא מוסיף קצת קאברים מפה ומשם, ובדיחות שמאלניות מהעבר, וגם בדיחות על עצמו. לפני שהוא שר את "משבר אמון" הוא סיפר לנו שלצילה, זאת שסיפרה שמילדות היתה קצת דפוקה ורצתה להיות מלכה, יש לה כבר נכדים ונינים. חוץ מזה שדני ליטני הוא יהלום של בנאדם, ומזכיר לכולם שלא צריכים להיות דתים בשביל להיות בני-אדם, אבל צריך להיות בני-אדם בשביל להיות בני- אדם, שזה לא פחות קשה. בסך הכל בתור ערב הווי ובידור.. כי זה מה שזה היה.. היה כל-כך כיף !

לאחרונה עשו לדני ליטני מופע הצדעה בצוותא, והוא גם לקראת אלבום חדש של קאברים, מתוכו השיר שהכי ריגש אותי בהופעה:

דני ליטני – עד סוף הקיץ


רגע אחרון של עברית – נועם רותם
בערב יום הזיכרון חיפשתי שירים עברים ראויים ליום שכזה. כאלה שלא שחוקים, אבל שבכל זאת יכולים להתאים לעצב, לשכול וליגון. ידעתי שנועם רותם לא יאכזב אותי, ובאמת הוא לא איכזב, הכי התאים זה המשפט: "אם יש לך את הכל אפשר רק לאבד", מתוך השיר "עולה ויורד".
לשכול אין נחמה, ולשמחתי עוד לא חוויתי מוות של מישהו מקרבה ראשונה אליי. אני רק מאחל לעצמי ולכל בני משפחתי, בכל האהבה שיש לי אליהם, שנאריך שנים בבריאות ובאושר, ושנלך לעולמנו בסדר הנכון.



שתהיה לכם פרימיום של שבת !

שיפוט מהיר: The Cars - חדש !

להקת המכוניות, The Cars - חוזרת ! למה?????????? למה עכשיו ?

האלבום האחרון שלהם יצא בשנת 1987, ועברו כל-כך הרבה שנים שבשביל לחשב ולחסר 2011 ב-1987 צריך להלוות מספרת האלפים !

טוב, אז זה לא בדיוק ככה, כי בשנת 2005 הם התאחדו, פחות המתופף והבסיסט שנפטר, תחת השם  The New Cars, ויצאו יחד לפזז בהופעות. ובכל זאת, עכשיו יש כאן אלבום חדש, וזה משהו אחר לגמריי מלנגן ביחד ולסחוט קצת כסף מאוהדים נוסטלגים, כי איחוד אמיתי אומר ליצור מחדש.

דבר אחד אני חייב לציין: למרות שהם נחשבים לחלק מהניו-וייב, ובשנת 1978עם  Just What I Needed הם היו לגמריי קול,  אי-אפשר לשכוח שהם אמריקאים, ושהם נשמעו יותר כמו ZZ-Top, מאשר ניו-וייב.
לפעמים אני חושב שמה שהופך אלבום לאיכותי הוא דווקא שאין בו להיטים. האלבום של The Cars הוא כיף מיידי, במיוחד לילד אייטיז כמוני, ובאמת שכיף להקשיב לצליל של The Cars היום, יותר משהיה פעם, בלי כל הצ'יזיות המוגזמת של שירים כמו You Might Think.חני נהנה. ולמטה אייקון חדש ושובב, חיחי.

כל האלבום בהזרמה.

Danger Mouse & Daniele Luppi - חדש !

Once Upon a Time in West Italy

Danger Mouse הוא כנראה אחד המוסיקאים הכי חרוצים ועסוקים שישנם בעולם. הוא התחיל את דרכו ב-2004 עם 'האלבום האפור' שהיה מיקס של 'האלבום הלבן' של הביטלס ו'האלבום השחור' של Jay-Z. הוא הקים יחד עם סי-לו-גרין את גנארלס ברקלי, ובלי שום קשר גם את ההרכב Broken Bells, שלא מזמן הוציאו עוד EP חדש. עכשיו יש לו אלבום חדשנוסף מפרוייקט עם דניאל לופי. זו דרך מעניינת מאד לעשות קריירה עצמאית ואינבידואלית, תוך כדי עבודה עם הרבה הרכבים שונים.

הפרוייקט המדובר נקרא Rome והכוונה היתה לעשות מוסיקה סינמטית/ קולנועית, בהשפעת מערבוני הספגטי מאיטליה. כצפוי זה מזכיר את טרניטנו ואת טווין פיקס.

הפרוייקט הזה נעשה במשך חמש שנים ומה שמקפיץ אותו למעלה הם ג'ק וואייט (הסולן לשעבר של הוויט סטרייפס) ונורה ג'ונס ששרים את השירים. הופתעתי לטובה, אם כי בסיכומו של דבר מדובר באלבום שנשמע כמו פרוייקט צד, ובאותו סגנון אתם יכולים לקבל אלבום מגובש יותר של Gruff Rhys, הסולן של סופר פארי אנימילז, שיצא השנה. שורה תחתונה: אהבתי.

Danger Mouse & Daniele Luppi Ft. Norah Jones - Season's Trees

התגובה הציונית ההולמת - סקס !

Onra - Sitting Back - Official Video from Matt Ferran on Vimeo.

להרוג את בן-לאדן זו היתה חובה מוסרית של המערב כלפי העולם, אבל זה לא באמת הנקמה שלו באל-קעידה, ובכל כוחות החושך והשחור. הנקמה של המערב היא לצאת לבלות בניו-יורק, לרקוד יחד נשים וגברים, ולהשתחרר מינית - כמו בקליפ למעלה של Onra. כי כמה שלהשתחרר מינית נראה לנו חזרה לימי קדם, זה נמצא כמתכון הבטוח ביותר לקידום האישה לעבר שיוויון זכויות. מפעולה זו נגזר כל ההתקדמות של הנשים בהשכלה, בשוק העבודה ובכל מקום. שיחרור מיני גם מצמצם את עבדות-הזנות של נשים רבות, כי כשהנושא הזה הוא לא טאבו, אז לא צריך זונות. שיחרור מיני מקדם את הכלכלה ואת זכויות האדם של נשים ושל המדינות שבהן הם חיות. ביוטויוב רצים הרבה סרטוני הסברה טובים על ישראל. כיף במיוחד לצפות בהם ביום העצמאות (שניים מומלצים: ישראל - כנגד כל הסיכויים, מדוע לא כדאי להחרים את ישראל ), אבל הסרטון הוידאו הכי טוב חיום העצמאות ושמתאים גם לפוסט הזה - הוא זה שלמטה . בסרטון זה אפשר לראות אישה ערביה, משכילה ואמיצה שאומרת ברשת אל ג'זירה דברים נכוחים, ונכונים על האיסלאם הפונדמטליסטי החשוך, על המערב וגם על ישראל.
באשר למוסיקה, אז אונרה הוא ביטמייקר צרפתי שנודד ומופיע בכל העולם. ביטמייקר זה לא די-ג'יי, אלא משהו אחר - כאן יש סרטון שמראה איך הוא עושה את זה, ולמעלה קטע מעולה שבו הרבה נשים שחורות יפות ומסוגננות, מסוף הסבנטיז - תחילת האייטיז, בתקופה שבה נעשה השחרור המיני הגדול במערב, קצת לפני האיידס - עילאי ! מהפכני !

שיפוט מהיר: Eddie Vedder - חדש !

אמרה מי שאמרה פעם (לא זוכר מי, אולי נעמי שמר) ששיר טוב נשמע טוב גם כשהוא רק עם גיטרה. כאילו שזה ניר הלקמוס של המוסיקה. במשך תקופת חיים די ארוכה ומוסרנית, חשבתי שזה נכון, אבל היום עם כל ההיפ-הופ, הסמפלינג והדאנס זה נשמע ממש מיושן. גם בימים ששמעתי את המשפט הזה, לפני הרבה מאד שנים, היה כבר רוק כבד, ג'ימי הנדריקס הפינק פלוייד וכל המוסיקה האלקטרונית של שנות השמונים. אז זה אולי משפט שטוב לביטלס, אבל יש עוד מוסיקה בעולם חוץ מהביטלס. מה שכן  הופך שיר הרבה פעמים לטוב, הוא הכנות והאישיות של הכותב שלה.

Eddie Vedder מוציא אלבום של 15 שירים בשם Ukuelel, ואשר מנוגנים בחצוצרה. סתם ! שירים המנוגנים ביוקללי, שזה סוג של גיטרה קטנה, או מה שזה לא יהיה עם מיתרים. לשירים יש שמות כמו: Goodbye, Without You, Sleeping By Myself וכדומה. הרבה לילות בלי שינה יש בשירים האלה, הרבה געגוע, וגם הרבה יופי. איך מכלי כזה קטן יוצאת כל-כך הרבה מוסיקה. יש כאן בלדות בלוזיות אם איזו רוח שחורה, יש פולק, יש רוק, יש פופ והמון אינטימיות. על כנפי הדימיון אני יכול לשמוע את תום ג'ונס שר חלק מהם, את בילי קלאהן, וגם את הביטלס ובילי הולידיי. אבל מי שמתארח באמת זו Cat Power שמוסיפה הרבה בקולה באחד השירים.
שיר הפתיחה Cant Keep, הוא גירסת כיסוי של להקת האם  של אדי ודר-פרל ג'אם-ואינו דומה להמשך. שאר השירים נכתבו על-ידיו לפני כעשור וחלקם אף נוגנו בהופעות. השיר הסוגר הוא חידוש לשיר שפעם שרו אלה פיצ'ראלד ולואי ארמסטרונג. בשתי מילים: אלבום מעולה !

הנה שיר שיש בו גם איזה צ'לו: