האלבומים של 2011 - המצעד של אורית@

לפני איזה עשור, כשהאינטרנט היה עוד בראשית דרכו ,אני זוכר דיון בתוכנית "פופוליטיקה" המיתולוגית, עם דן מרגלית ואמנון דנקנר, שבו נשאלה השאלה: "האם האינטרנט משחית את בני הנוער או שאנחנו סתם זקנים מהחבובות ?" מישהו ציטט שם ביקורת דומה שנשמעה לפני מאה מאתיים שנה, על השחתת הנוער בקריאת ספרים; איזה נער עמד וסיפר איך הוא לומד המון דברים חכמים מהאינטרנט ולא צופה בכלל בפורנו (טוב, הוא לא אמר "פורנו"); וטומי לפיד פשוט גיחך על הכל מעל, כי זה באמת מצחיק לקיים דיונים האם אנחנו בעד או נגד הקידמה "הנאורה". נראה שמאז התקדמנו קצת, אבל לא ממש, כי הנה רק השבוע הכנסת אישרה בקריאה ראשונה חוק נגד הטוקבקים. הטוקבקים הם באמת תופעה בעייתית, אבל גם טלפונים סלולרים, וספות. אם לא היו ספות אז לא היינו רובצים חסרי מעש שעות על גבי שעות.

נזכרתי בכל זאת בגלל החברה אורית@ שאותה הכרתי ברשתות החברתיות המושמצות לרעה. זה נכון שברגע שאתה מתחבר לרשתות החברתיות האלה, אתה לא יכול להיגמל. מהבחינה הזו זה בדיוק כמו סלולרי ודואר אלקטרוני, אי-אפשר להשתמש בזה רק קצת. אבל, מצד שני,  מכירים שם אנשים נפלאים. את אורית@  הכרתי בקפה דה-מרקר ויחד איתה ועם גלי גונן הכנו את "פסטיבל סיכום  העשור" 2000-2010 [קישור]. יש לה טעם שונה משלי, יותר נכון דגשים שונים משלי, אני לא חושב שהטעם שלנו עד כדי כך שונה. גם היא אוהבת מוסיקה שהיא בסך הכל די קומניקטיבית, אבל החשיפה שונה. אני אוהב את ה- Common Sense שלה. את נקודת המבט והתובנות שלה, ומאד סיקרן אותי לדעת מהם האלבומים שהיא הכי אהבה השנה. זו גם הזדמנות טובה לעבור על אלבומים שלא הקשבתי להם. מה שאני חושב שעוד מאפיין את הטעם שלה, כמי שבילתה בפינגווין המיתולוגי, הוא הגוון הניו-וייבי, דארק-אייטיזי, אלקטרוני. אני אשתדל לתת ביטוי לאלבומים שלא הוזכרו כאן השנה.

הבהרה חשובה : הרשימה אינה מדורגת אלא מובאת בסדר אלפאבתי
1. Amon Tobin – ISAM
מדובר במוסיקאי אלקטרוני, מולטי מדיה ברזילאי, הנה הטריילר לאלבום, שאורית הכתירה כאלבום השנה שלה.



2. Architecture In Helsinki - Moment Bends
וזה אחד הקליפים המפורסמים השנה (שלא הובא לכאן):



3. Arctic Monkeys - Suck It And See
4. Baxter Dury - Happy Soup
5. Bill Callahan – Apocalypse
6. Colin Stetson - New History Warfare Vol.2
סקספוניסט אוונטגרדי. זה לא נשמע בדיוק כמו ג'אז. זה להיט הרבה יותר טוב ממה שחשבתי.



7. Danger Mouse and Daniele Luppi – ROME
8. David Lynch - Crazy Clown Time
9. Death In Vegas - Trans-Love Energies
את דת' אין וגאס אני מכיר בזכותה

10. Elysian Fields - Last Night On Earth
להקה ניו-יורקית שהמוסיקה שלה מוגדרת לפעמים כ- Noir Rock. אמרתי שחור הוא הצבע:



 11. Fink - Perfect Darkness
בעיקר גיטרה רגישה



12. Haus Arafna - New York Rhapsody
בר מינן



13. Hindi Zahra- Handmade
סופט רוק נשי כזה. צרפתי-מרוקאי באנגלית



14. James Blake - James Blake
15. Kasabian – Velociraptor!
16. Low - C'mon
17. Lower Heaven – Today Is All We Have
18. Magazine - No Thyself
19. Nicolas Jaar - Space Is Only Noise
אמביינט צרפתי



20. Peter Murphy – Ninth
21. Pj Harvey - Let England Shake
22. Psychic Ills - Hazed Dream
23. Radiohead - The King Of Limbs
24. The Boxer Rebellion - The Cold Still
25. The Flaming Lips - Strobo Trip
26. Thurston Moore - Demolished Thoughts
27. Timber Timbre - Creep On Creepin On
28. Tom Waits - Bad As Me
29. Wire- Red Barked Tree
שווה לכל נפש:



30. Zola Jesus - Conatus
שמעתי את השםזולה ג'יזס כל-כך הרבה פעמים, אז הגיע הזמן לנסות. זהו שם הבמה של המוסיקאית האמריקאית ממוצא רוסי Nika Roza Danilova. הנה שיר שקט לסיום:

Zola Jesus - Skin

ותודה לאורית שהביאנו עד הלום

שיפוט מהיר: Jonathan Wilson

מממ..שום אלבום חדש ומיוחד לא צפוי לצאת בחודש דצמבר, כל האתרים וכל המגאזינים לא ממתינים וכבר יצאו עם הסיכומים השנתים של אלבומים של 2011, וזה מצליח מאד לבלבל אותי. איפה טעיתי ? אני שואל את עצמי. הרי חודש אחר חודש אני עוקב אחרי כל האלבומים שיוצאים, איך זה יכול להיות שפיספתי כל-כך הרבה ? אז קודם כל לא פיספתי כל-כך הרבה, פשוט יש הרבה דברים שהם לא הסגנון שלי, אבל צריך לראות בכך גם הזדמנות להכיר דברים חדשים. אז את Gentle Spirit  של  ג'ונתן וילסון לא פגשתי ברשימות האחרות, אלא דווקא כהמלצה של חבר, ובכל זאת אלבום שעבר מעלי ולא שמתי אליו לב. זה שילוב של דיוויד קרוסבי וגרידפול דד, וזה יצא השנה וזה נפלא:

ג'אז אקספרמנטלי: The Necks / סאן רא ארקסטרה

The Necks - Rum Jungle

אני יודע שהסיכוי שמישהו יקרא או יאזין לפוסט הזה הוא מינימלי, ובכל זאת את האלבום החדש של The Necks אוהבים הרבה אנשים, וגם אני. זאת אומרת הקשבתי פעם אחת ובסובלנות ונהנתי, אבל לא נראה לי שאני אקשיב לזה הרבה פעמים, בעיקר בגלל המאמץ והתחשבות בשכנים.  המושג "מוסיקה אקספרמנטלית" או בעברית "מוסיקה ניסיונית" קצת מטעה, כי בניגוד לניסוי רגיל שהמטרה שלו היא להגיע למסקנה כלשהיא. במוסיקה נסיונית המטרה היא לנסות. אז תנסו גם אתם. מה כבר יכול להיות ? זה קצת נוייז עם מוסיקת רעש גשם בג'ונגל - מקסימום תרטבו.

אמש הייתי גם בהופעה של הארקסטרה של סאן רא. סאן רא הוא אחד ממוסיקאי הג'אז המפורסמים בכל הזמנים. הוא כבר נפטר, אבל התזמורת שלו עוד חיה (בערך, הם די מבוגרים) ומנגנת. מי שמנצח על הארקסטרה הוא מרשל אלן, הסקספוניסט בקליפ למטה. על הבמה היה כסא ריק ועליו ערימה גדולה של תווים, כמו כיסא של אליהו הנביא לסאן רא. "ביבופ, סווינג, פרי ג'אז, Fאנק וPאנק בערבוביה מענגת." "פאקינג מרהיב, זה מה שזה היה, היו שם גרובים וסאונדים שרק אפריקאים בני 100 יכולים להוציא, החברה האלה לא ניגנו, הם פשוט נשמו בקזואל ויצאה מוסיקה. מדהים."  - אלה היו רק חלק מהתגובות הנלהבות. יש משפט שאומר שמי שמרבה מלאכות, אין לו בעצם שום מקצוע (ביידיש זה נשמע יותר טוב). אני אוהב את כל הסגנונות, אבל ממש לא נסחפתי. זה גם מאד מאד קל לרדת על מה שהיה שם, ובכל זאת נראה שכל הקהל שבא נהנה באופן מיוחד. אני לא חושב שמי שאוהב מוסיקה כזאת לא יכול להיות נורמלי :-) במשפט אחד: ג'ון קולטריין הוא האלוהים - סאן רא פסיכי אמיתי. אח"כ התברר לי שקולטריין הושפע מסאן רא.  ואז חשבתי שאולי הוא בכלל הפרנק זאפה של הג'אז. אחד שמבין ענה לי:" אני אגיד לך למה לא נראה לי-- זה נהיה לי די ברור שמה שהיה אתמול הוא לא בדיוק 'אוונגארד'. אני לא חושב שיש שם קונספט 'אומנותי'... זה הרבה יותר דומה לפסיכדליה, או אפילו ניו אייג' עם שיניים. אני לא חושב שאתה יכול ממש להקשיב לרעש הזה ולנתח אותו... יש לזה פשוט עוצמה פיזית ורגשית. קולטריין יותר אינטלקטואלי אמנם, אבל הוא גם מאוד רגשי.

ולזאפה אין לב, רוב הזמן. לסאן רא יש המון לב. אני לא יודע אם הקטע של התחפושות זה מתוך איזה אמריה רוחנית, או שזה פשוט כדי ליצור אווירה שמחה, אבל זה לא הכי משנה. סאן רא בחיים (ובמוות) לא היה עושה אלבומי קונספט על מין אנאלי עם מכונות"

נבדק ונמצא פרימיום - הכי קול בלול

פתיחה

אנחנו בתחילתו של גל הסיכומים השנתים לשנת 2011, יש כבר רשימות אלבומים של כמה מגזינים ואתרים, אני לא ממש מסכים עם מה שיצא עד עכשיו, זה לא רק הטעם האישי שלי, אני חושב שלנו כישראלים יש את הפריזמה שלנו, ואת הדגשים שלנו, ולא בהכרח כל מה שמצליח בלונדון (או בשטוקהולם) עובד גם כאן.  השבוע NME דירגו את עשרת המוסיקאים הכי קולים, רשימה די משעממת כשלעצמה, שעיצבנה את הבלוג Gorilla Vs. Bear שהחליטו לעשות רשימה נגדית שכוללת כמה זמרות עם קול מתיילד ועוד כמה ראפרים שאף אחד לא מכיר. שתי הרשימות לא משהו, אבל גיליתי שם כמה דברים מדליקים והבאתי אותם לכאן, וחוץ מזה עוד כמה קליפים שיצאו

הכי קול בלול - Azealia Banks
מקום ראשון גם ברשימה של NME, אך איזה גרוב נעים. לא עומד בזה


212 featuring Lazy Jay from Azealia Banks on Vimeo.

איפה היית באייטיז ?

הכי קול בלול - Idan No
התמונה למעלה מושלמת לדעתי,  עובדת עלי לגמריי כגבר, למרות שאני בדרך-כלל בעד הרבה יותר ציצי. רק השם שלה עושה אותה קולית, וגם הפסים. סולנית להקת Glass Candy, שעושה מוסיקת סינטי כאילו אייטיז. השיר הבא נפלא:



ועוד כמה קליפים ושירים חדשים שיפילו אתכם:
Wilco - Speak Into The Rose
וילקו ב-EP שהוא מעיין בונוס לאלבום The Whole Love, קטע הנושא מתוכו הוא אינסטרומנטלי לחלוטין. הקליפ הפיכדלי הבא הוא לא רישמי,  והוא  איזה מחווה לליגת הרוגבי האוסטרלית. אחלה קטע



Handsome Furs - Serve The People
הזוג הפרובוקטיבי Handsome Furs בקליפ חדש לשיר מאד יפה שלהם מאלבום שהם הוציאו השנה. הקליפ מספר על צעיר סיני. משהו כמו "כולנו עבדים".



Jesu - December
גם זה יצא השנה, לא שמתי לב, טוב שאיתי כוחיי כן:



She & Him - Rockin’ Around The Christmas Tree
דווקא אחלה. פעם ראשונה שאני מקשיב לשיר מאלבום הכריסטמס של מ. וורד וזואי דשנל, וזה דווקא ממש נחמד - מ. וורד ממשיך לנגן כמו רוי אוברסון וזואי דשנל שרה פטסי קליין והשיר רוקבילי יפה. טוב שזה יצא כך.



Girls - For No One
עוד רוי אוברסון שלהיום, השיר הזה של גירלז מתוך האלבום שיצא להם השנה. בהופעה. בתענוגות:



ותודו לאלוהים/ לבריאה/ לאמא טבע/ לאמא אדמה  ולאמא שלכם ש:
החיים יפים והמוסיקה פרימיום !

האלבומים החדשים - נובמבר 2011 !

עונת החגים הנוצרים מצטלמת די יפה בכל סרטי הוליווד הקיטשים, אבל מבחינה מוסיקלית זו תקופה די בעייתית לחובבי מוסיקה (אם לא לוקחים בחשבון שזו גם תקופה נהדרת לסיכומים שנתיים). בחודש נובמבר כבר אפשר להרגיש את מבול אלבומי המיינסטרים ואת שלג אלבומי הכריסטמס. הכל מותאם לאריזות מתנה, המתאימות להטמנה מתחת לעץ האשוח.  אז כולם מנסים לעשות קופה: ריאהנה סוחטת עוד להיטים, איימי וויינהאוס ז"ל באלבום חדש, סיגור רוס וטיגאן ושרה יוצאים באלבומי הופעה, הסמאשינג פאמקינז בהוצאות מחודשות, REM עושים אוסף שמסכם את כל פועלם, והאלופים במכירות - U2 במהדורה מיוחדת -20 שנה לאכטונג בייבי (אלבום שמזכיר לנו למה אהבנו כל-כך את הלהקה הזו). אין כמובן שום בעיה עם זה, כי אם חייבים לעשות קניות, אז לפחות לקנות מוסיקה. ובכל זאת ננסה להתמקד בסקירה הבאה באלבומים שיש בהם יצירה חדשה:

Kate Bush - 50 Words For Snow בדיעבד זה כנראה האלבום המשמעותי ביותר של החודש. האגדה אומרת שלאסקימוסים יש 50 מילים לשלג. מה שקייט בוש ניסתה לעשות הוא ליצור 50 דימויים בשפה האנגלית לשלג. פעם זה דימויי לרוחנו, פעם אחרת לאבק, לנפילה, ללידה, לטוהר, לחיות שעשועים, לקדרות של יער, לצמרות עצים. קחו למשל את המילים של שיר הפתיחה: "נולדתי בענן ומאז אני נופלת, אני רוצה שתתפוס אותי, תביט למעלה ותראה אותי, אתה יודע שאתה יכול לשמוע אותי, העולם כל-כך רועש, ממשיך ליפול, אמצא אותך, אנחנו מעל היער, יש מיליוני פתיתי שלג, אנחנו רוקדים, העולם כל-כך רועש, המשך ליפול ואמצא אותך, אני קרח ואבק, אני השמיים שמעל.." השיר המרכזי Wild Man מספר על משלחת שניסתה להעפיל בשנת 1905 לפיסגת ההר Kangchenjunga שנחשב פעם להר הגבוה ביותר בעולם. השיר בפלייליסט הוא Snowflake, ועוד אחד

Childish Gambino - Camp הבחירה של אובמה כנשיא ארה"ב, וגם מותו הטרגי של מייקל ג'קסון, יצרו אשליה מתוקה שהצרות של השחורים בארה"ב נגמרו. לא נשאר על מה לדבר חוץ מהבוטילישס של ביונסה. שירי ראפ והיפ-הופ עוסקים בעיקר ביחסים שבינו לבינה, ובריקבון של חיי ההוללות של זמר ראפ. חיים שכוללים יותר מידי כוסיות, יותר מידי סמים, תחושת ריקנות, פחד במה וחרדת יצירה. ואז מידי פעם צץ איזה ראפר שמחזיר את כולם לפרופרציות ומדבר על מה שכואב באמת. צ'יילדיש במבינו באלבום מסחרי ראשון, שבו הוא מביא את הקשיים של חיי השחורים באמריקה. את שם הבמה שלו הוא מצא במחולל שמות רנדומלי מהאינטרנט. שמו האמיתי הוא Donald McKinley Glover והוא אפילו משחק בסידרה "קהילה" של NBC. השיר בפלייליסט All The Shine ועוד שיר.

 Amy Winehouse - Lioness Hidden Treasures זו כנראה המתנה המתאימה ביותר לכריסטמס. האלבום השלישי של איימי וויינהאוס. זה שמורכב מעודפים וקאברים, וגרסאות שונות לשירים מוכרים. 4 שירים ישנים אך לא מוכרים שכבר שמענו יצאו פצץ. לא מאכזב בכלל. חבל עליה, ממש חבל. השיר בפלייליסט Amy Winehouse - Like Smoke ft. Nas ועוד אחד,  ועוד אחד

tUnE-yArDs  -  WHO KILL הזמרת האמריקאית מריל גרבוס, פועלת בשם הבמה tUnE yArDs, היא תגיע להופעה אחת בישראל בתחילת השנה הבאה. גרבוס היא מוסיקאית מיוחדת ויצרתית במיוחד, המשלבת אלמנטים של ג'אז ומקצבים שונים במוסיקה שלה, יש אפילו שמשווים אותה לביורק. אני לא שמתי לב אליה. ראיתי איזה קליפ מעניין שלה, ולא התעמקתי, חשבתי שזו איזו להקת אינדי צעירה. טעיתי. יש לה אלבום מגובש שחובבי טוקינג הדס יוכלים לאהוב מאד. השר בפלייליסט Gangsta.

Snow Patrol - Fallen Empires להקה מצפון אירלנד שעושה רוק מיסיונרי, באלבום שישי חביב ביותר. יכול להיות שאם קולדפליי לא היו פוגשים את בראיין אינו אז הם היו נשמעים ככה.  מזכיר גם קצת את קינגס אוף לאון, ואת נוח והלויתן. בסך-הכל די אהבתי את האלבום הזה למרות שלשנת 2011 הוא די פשוט. השיר בפלייליסט This Isn't Everything You Are

Tokyo Police Club - 10X10X10 הם התחילו קצת כמו גירסה חקיינית של ארקטיק מאנקיז. בינתיים הארקטיק מאנקיז קצת פחות מכסחים ו- Tokyo Police Club נשמעים יותר כמו רוק גאראג'. יצא להם אלבום חדש שכולו קאברים שנקרא: Ten Songs, Ten Years, Ten Day שזה אומר שהם הקליטו 10 שירים ב-10 ימים מהעשור האחרון. הכי בולטים הם השיר של מובי שבו מורגן קיבי מ- M83 התארח והחידוש לשיר קים וג'סי של M83. אהבתי גם את Little Sister. זה אלבום שלא לוקח את עצמו יותר מידי ברצינות, סתם רוקנרול מדליק וכייפי. השיר בפלייליסט Kim & Jessie ועוד שני שירים

 Drake - Take Care יש לי בעיה עם דרייק. הוא נמצא בדיוק בקו הגבול בין הקצת יותר מידי ממוסחר למספיק מאתגר. דרייק הוא ממשיך דרכם של המיינסטרים של ההיפ-הופ, מפאף דאדי לקניה ווסט. דרייק נשמע יותר מלנכולי מהם, יותר עמוק, יותר סול, וגם יותר צ'יזי. גם קצת מפריע לי שהוא שר מהאף, הוא לא מקפיץ כמו פאף דאדי, ואין לו את הגאונות של קניה ווסט, הוא חם, הוא זועם, ויש לו הרבה מה לומר, ויש לו גם שירים טובים. זה מספיק בשביל להקשיב, ולהנות. השיר בפלייליסט: Shot for Me

Sasndro Perri - Impossible Space אני לא בטוח שהאלבום הזה יצא החודש, אבל אני גיליתי אותו החודש.  סנדרו פרי הוא קנדי ! כמה שאני אוהב מוסיקאים קנדים ונופל בצליל שלהם זה עוד לא ברור לי איך. הוא כבר הוציא איזה עשרה אלבומים, בתחילת דרכו תחת השם Polmo Polpo ומשנת 2006 בשמו כסנדרו פרי. קצת קשה לתאר איך נשמע האלבום החדש שלו, Impossible Spaces, משהו כמו פולק אקספרמנטלי עם נגיעות של בוסה נובה ואלקטרוניקה. מוסיקה אידאלית ליום שישי אחר הצהרים, או ליום שבת, השיר בפלייליסט : Changes.

Future Islands - On The Water להקת סינטיאינדי ממרילנד. נמרוד מטאפאס טאפאס כותב: "לכאורה אין בצלילך האייטיזי, לפעמים טיפה צ'יזי, של האלבום הזה שום דבר מיוחד. אבל כמעט כל השירים באלבום מצוינים, וכולם פועלים בתוך מסגרת מוזיקלית מצומצמת יחסית ומצליחים להדהד אחד לתוך השני מבלי לחזור על עצמם. הבעיה היחידה עם האלבום היא שהוא לעיתים קרובות שמשי מדי בשביל החורף שמשתולל כאן בחוץ. נראה שלא תהיה ברירה אלא לחזור ולהאזין לו שוב בבוא האביב." השיר בפלייליסט: On The Water ועוד שירים

David Lynch - Crazy Clown Time אלבום סולו בכורה לבמאי דיוויד לינץ'. כקולנוען הוא עוסק בביזארי, במיוחד, באקצנטרי. ראיתי את סרטיו: "איש הפיל" ו"לב פראי" עם ניקולס קייג' שלובש כל הסרט ג'קט מעור נחש. הוא עוסק באמריקה התת קרקעית ,זאת שרוחשת בלבם היצרי של תושביה, ולאו דווקא בקניות של בלאק פריידיי. לניץ' גם ערך תחרות סרטוני וידאו לסינגל הראשון מתוך האלבום הזה בשם: I know. אלבום שמתואר על-ידי רבים כפסקול לסרט שלא הוקרן, זוכה סוף-סוף לויז'ואל. עכשיו תתארו לעצמכם כמה קשה זה לביים קליפ לתחרות כזאת שדיוויד לינץ' הוא לא רק השופט שלה, אלא גם מעורב בה ריגשית קצת יותר מידי. 450 קליפים השתתפו בתחרות ומכולם זכתה הבמאית הישראלית תמר דרכלי. לא להאמין !ועוד שיר

The Beach Boy - Smile הוא נחשב כאלבום הגנוז המפורסם ביותר בכל הזמנים. אני לא הבנתי עד הסוף למה בראיין וילסון נכנס למשבר נפשי בעקבות אי-הוצאת האלבום הזה, אבל ב-2004 הוא הקליט אותו מחדש והוציא אותו תחת שמו (אחרי שטען שההקלטות המקוריות נשרפו למוות). חלק מהשירים מהפרוייקט "סמייל" יצאו במהלך השנים באלבומים של הביץ' בוייז, או בסינגלים, אבל האלבום הזה, שהוקלט בשנים 1966-1967, יוצא בשתלמותו - כפי שהתכוון המשורר - רק עכשיו ! הרעיון של האלבום הזה הוא לעשות "סימופניית נעורים לאלוהים", הרעיון היה לעשות אלבום שיחזיר את ההגמוניה של מוסיקת הפופ חזרה לאמריקה. הכוונה היתה "לעשות את אלבום הרוק הכי טוב שנכתב אי-פעם". ההשראה היתה בחלקה מג'ורג' גרשווין. הכוונה היתה לעשות אלבום שלם בטכניקה ההקלטה המודולרית, כפי שהוקליטו את השיר Good Vibration, שיר פופ פסיכדלי שדחס שלושים דקות של הקלטה לתוך שיר פופ קצר, שיר שהוקלט במשך תשעה חודשים. השיר המצליח ביותר של הביץ' בוייז. שיר שלא יצא באף אלבום בהתחלה (כי הוא היה צריך להיות חלק מסמייל), אלא כסינגל. אתם יכולים להבין לבד שזו היתה משימה בלתי אפשרית. לכל המאמר +שיר

Tegan And Sara - Get Along
 אלבום הופעות של התאומות הקנדיות הלסביות...אני חושב שזה תיאור מספיק.

She and Him - A Very She and Him Christmas
אלבום שירי כריסטמס של הצמד - לא בא לי להקשיב

Brian Eno - Panic of Looking  לפעמים האלבומים של בראיין אינו נשמעים כמו ניסיונות מוסיקלים שהוא עושה לצורך תרגול טכניקות הפקה, ושעל הדרך הוא אורז אותם לאלבום מסחרי, כי מה רע בקצת דמי כיס. כך זה היה לטעמי בשני האלבומים הקודמים שלו שיצאו שנה שעברה והשנה. האלבום הזה שונה, הוא יותר ספוקן וורד שהוא עושה לשירים של המשורר ריק הולנד. יכול להיות שאם הייתי מתרכז במילים הייתי נהנה יותר, אבל כמו שזה - זה די משעמם, אותי.

Sigur Ros - Inni אני לא מצליח לעבור אלבום של סיגור רוס מבלי להירדם. בשיר שלישי מהאלבום הההופעה החדש שלהם ואני כבר מפהק פיהוקים שעלולים ליצור שיבושים קשים בשידורי רדיו פרימיום להמונים. צריכים למכור את האלבומים שלהם כמשכך כאבים, או לחילופין עם ערכת קפה. צריכים לכתוב על האריזה של הדיסקים של סיגור רוס:
להאזנה בעמידה בלבד ! מסוכן לנהיגה ! להאזין במינונים לאחר התייעצות עם רופא. מסוכן לבעלי לב חזק ולגברים פעלתנים.

Lady Gaga - A Very Gaga Holiday עם פסנתר בהופעה חיה היא מוכיחה שהיא לא סתם בחורה מכוערת שהפכה לסמל סקס, אלא שהיא יודעת ממש לשיר. זה נשמע כמו סטנדרטים של ג'אז לכריסטמס, דווקא נחמד. אהבתי במיוחד את Oranged Colored Sky, בפלייליסט.



Rihanna - Talk That Talk אלבום שלישי לריאהנה. גל אוחובסקי כינה אותה שרית חדד של ההיפ-הופ. אהבתי את אלבום הבכורה שלה, מאז היא נשמעת כמו אחת שלוחצת חזק על התפוז בשביל להוציא עוד קצת מיץ.

Chris Cornell - Songbook לא הקשבתי וגם לא מתכנן להקשיב

Atlas Sound  - Parallax
Bradford James Cox הוא גם סולן להקת דירהאנטר. חברים שלי אוהבים אותו מאד. זה אלבום שלישי שלו, ואני לא התלהבתי. השיר בפלייליסט Praying Man

יצא גם אלבום לבלאק קיז, אבל זה היה ממש ברגע האחרון, אז תסלחו לי