נבדק ונמצא פרימיום- רונה קינן ההופעה

1. השבוע הייתי בהופעה של רונה קינן במועדון ה"ביט" בחיפה. היה מעולה לגמריי, כלומר פרימיום, וזאת למרות הציפיות הגבוהות, שהחלטתי לא לעשות להם הנחות ויהיה מה שיהיה. המופע שמוגדר כ"אקוסטי מורחב", היה מאד אנרגטי (לא רואים בתמונה את הקלידים והיתה גם חצוצרה בחלק מהשירים). רונה קינן נותנת הופעה חזקה, מלאת הבעה. מרגשת. היו גם שירים שכמעט יצא דיסטורשיין מהגיטרה האקוסטית שהיא אחזה. בסוף ההופעה ניגשתי כאחרון הגרופיות (באמת הייתי כמעט אחרון) לחדר האומנים יחד עם אישתי, כדי להגיד לה שלום. הייתי הגבר היחידי שעשה את זה, כל השאר היו בנות, אבל גם אני כמוהן אוהב בנות (זה מין הומור כזה). ואם עוד לא קראתם את ראיון הפרימיום עימה, רק בגלל שאתם נכנסים לאתר הזה פעם בשבועיים, אז הנה הוא.

2. מי שלא יודע שאני מאד אוהב את Foals, לא מגיע לכאן מספיק. לדעתי האלבום שלהם שיצא השנה מופתי. ולמרות שיצאו המון אלבומים מצויינים שאני אוהב (ראו רשימה בעמודת הצד) אני לא חושב שאני יכול להגיד על עוד אלבום שהוא מופתי. ממש עכשיו Holy Fuck (שם של להקה) עשו קאבר שממש לא אהבתי לאחד השירים של Foals, במקום זאת הנה שני רמיקסים משובחים ומגניבים לשני שירים פרימיום של Foals. תענוג!

Foals - Electric Bloom //Neo Tokyo Chainsa Remix

Foals - Olympic Airways//Ewan Pearson Remix

3. Frendly Fires הם להקה נחמדה עם אחד השירים הטובים ביותר של השנה שנקרא Paris. אני ממש אוהב את השיר הזה ועכשיו יצא גם קליפ חדש דיליקטס:

4. בהמשך לפוסט שהיה כאן השבוע על אלבום הסול המצויין של Raphael Saadiq, הנה שיר מקפה דל מרצאינו באותו הסגנון שאני אוהב. מי היה מאמין שיש כושיות בפינלנד.

Nicole Willis & the Soul Investigators - Feeling Free

5. שיר חדש ללילי אלן. Everyone's At It. וזה אפרופו כל הפרוזאק שהיה פה השבוע

6. The Verve בשיר חדש Rather Be. נו שויין.

7. ולסיום, נורה ג'ונס עושה וילקו- זה הורס להתמוסס . ודרך אגב ההרכב מזכיר את ההופעה של רונה קינן.

רוברט וואייט בדיסקו

Robert Wyatt הוא אגדת רוק משנות השישים והשיבעים. יואב קוטנר לימד אותי כל מה שצריך לדעת עליו. אז אני חייב לספר (קצת)...שהוא נפל מהחלון מגובה רב ומאז הוא משותק ברגליו. המיתולוגיה אומרת שבגלל LCD, אבל בשנים האחרונות קראתי ראיונות בהם הוא אמר שהוא היה פשוט יותר מידי שיכור. אז תזכרו:" אם שותים לא קופצים (מהחלון)". הקול שלו הורג אותך ברכות. האלבום שלו Rock Bottom חובה. מה יש עוד לומר: הוידאו הזה של השיר This Night של Bertrand Burgalat ובו רוברט וואייט משתתף - לא ברור. הייתי אומר על סף הביזארי, אבל אני אוהב אותו.

למה לי פוליטיקה עכשיו?

בחירות הם כבר מזמן לא חגיגה של הדמוקרטיה. יותר כמו התחרפנותה של הדמוקרטיה. גם אצלנו וגם בארה"ב. מי צריך בחירות אצלנו עכשיו? לא הצבעתי למפלגות השלטון, אבל למה לי בחירות עכשיו כשכל המפלגות חושבות בדיוק אותו הדבר.

בארה"ב הטמטום נראה גם כן חוגג. הנשיאים האחרונים היו או טיפשים מידי, או צעירים מידי, או גם וגם. זה בכלל לא ברור התנהלותה של האימפריה הגדולה. ועכשיו יותר מתמיד אני שואל. למה לא הילרי?

הנה Pete Yorn מהצמד ..בשיר יפה American Blues Vol. 1 על מצבה של אמריקה היום. עם הרבה תמונות עדכניות מהחדשות, וגם היסטוריות.

הכל דבש

אתם מכירים את Feist. גם אני אבל לא ככה. איזה יופי! באמת דבש Honey Honey. ואל תגידו שלא הזהרתי אתכם: זה כואב לשמוע את השיר הזה.

מה שמזכיר לי: מה שאנשים מוכנים לעשות בשביל הרגשה טובה. לעיתים קרובות מידי, אנשים מזלזלים בכך. הרגשה טובה נדחקת לסוף סדרי העדיפויות שלנו, אחרי העבודה, הסידורים, הכלים, הכביסה, המשכנתא, החשבונות, אפילו את המקלחת אנחנו עושים בווישט רק בשביל לצאת נקיים. אני מכיר אנשים שאוכלים צהרים כמו רובוטים, 10 דקות פים-פם-דחוס ונגמרת הארוחה. כי אין זמן !!! השבוע קראתי ב-7 לילות כתבה של גון בן-ארי (סופר, מבקר מוסיקה מעולה וגם עיתונאי מעולה ..בקיצור יאיר לפיד הבא. בדוק. באחריות !) על כל הפרוזאק למינהם שלוקחים כל האמנים והמוסיקאים. מה שהביא אותו למסקנה שזה לא כל-כך להיט להיות בדיכאון כדי לכתוב. קצת העציב אותי הצורך במניפולציה של סרוטונינים, אני מבין שיש אנשים כמו דליה רביקוביץ' שהיתה בדיכאון כרוני. אבל לא יכול להיות שכל המוסיקאים רוצים למות.

אני מכיר כמה וכמה דרכים להיות מאושר. ביום שבת למשל נסעתי עם הבן שלי ליקב בוטיק. טעמתי קצת יין פורט. ספורט עושה לי מצב רוח מצויין. וגם SOAP הכוונה לסדרת הטלוויזיה המיתולוגית שצפיתי בה בטלוויזיה שחור-לבן. אני זוכר שאפילו השחקנית של הדמות הראשית, ג'סיקה, ביקרה בארץ בשעה טובה אצל מני-פאר. אח.. איזה בריאות, איזה טימטום, איזה צחוק, איזה אושר. למי שלא מכיר: זו פשוט פרודיה על אופרות סבון, דרך אגב לפני שבכלל ידענו מה זה אופרות סבון. אני חושב שזה היה אפילו לפני דאלאס. הנה דוגמא:

ואם זה לא יצחיק אתכם ויעלה לכם את רמת הסטרונינים אתם פשוט לא בני-אדם, לכו לוטרינר להיבדק:

אינסטנט וינטאג'

אני אוהב מוסיקת סול, ובשבילי פרינס הוא לא פחות גאון מדיויד בואי. אני אוהב את סטיבי וונדר, ריי צ'ארלס, הסופרימס, בילי הולידיי ובהזדמנות אני אכתוב עליהם פוסט. שנה שעברה אהבתי מאד את ריאהנה. את הבלוג הזה פתחתי בפוסט על איימי וינהאוס שבדיוק זכתה אז בגראמי. כתבתי שאת איימי וינהאוס אפשר לנגן ברצף עם בילי הולידיי (שזו המוסיקה הכי קדומהנ שאני שומע) וארקטיק מאנקיז (שעשו לה קאבר). אבל השנה חוץ מאדל ודאפי (שהיא לא בשבילי) לא היה אף אלבום סול ראוי לשמו. לא היה עד עכשיו, והיה שווה לחכות.
את Raphael Saadiq אני מכיר מהאלבום הראשון והמעולה שלו Instant Vintage. הבן אדם גאון. הוא עושה מוסיקת מוטאון כאילו עדין 1965. טוב ...הוא היה נגן של פרינס. פעם כשהייתי מדבר על רפאל צדיק אף אחד לא ידע על מי אני מדבר, אבל עכשיו באלבום החדש אפילו סטיבי וונדר מתארח בשביל לנגן... במפוחית, אלא במה?
למי שאוהב מוסיקה כזאת אני ממליץ שוב על ידידיי בקפה דל מרציאנו שמביאים בעיקר מוסיקה פאנק וסול מעולה, משובחת ועדכנית שלא נשמע (שזה כמו שלא נדע).
זה שאתם מכירים את ג'יי זי ואתם לא מכירים את רפאל הצדיק זה כשל במערכת. אתם חייבים לשמוע את האלבום החדש The Way I See It שהוא גם כן אינסטנט וינטאג' משובח, מעולה. אחד האלבומים הטובים של השנה. בשבילי הוא היה חובה, ותודה לאלוהי המוסיקה שהוא גם כזה טוב. ודרך אגב, גם Jay Z מבקר באלבום ונותן כבוד. עוד לא השתכנעתם? הסכיתו:

Raphael Saadiq - Oh Girl

Raphael Saadiq Ft. Stevie Wonder-Never Give You Up