Grampall Jookabox - Ropechain

Grampall Jookabox מגניבים אותי. זו להקה שעושה גוספל פאנק בסגנון ביג-ביט. לא ידעתם שיש דבר כזה? גם אני לא, אבל לזכותי אני יכול לומר שאת השפעות הגוספל הרגשתי לפני שביקרתי באתר מייספייס שלהם.

אומרים ש- Grampall Jookabox מושפעים מפאף דדי, מוזיקת פולק ועד אנימל קולקטיב. למי שאוהב היפ-הופ, למי שאוהב רגאיי ומוזיקה שחורה, ולמי שיש ראש פתוח האלבום Ropechain בשבילכם. לא אלבום מושלם, צריך מצב רוח מתאים בשבילו, אבל כשיש נהנים מכל רגע.

על פני האלבום מרחפת הרגשה של איזה טקס וודו, בשבט אפריקני נידח. שירי האלבום הושפעו מכל מיני חוויות פראנורמליות שעברו לכאורה על David Adamson הכותב שלהם, שהוא דרך-אגב לבן וקונה בגדים באותה חנות (לא ממש) שג'סטין ורנון מבון איור קונה, ונראה דומה לו.

השיר הכי קליט מהאלבום Grampall Jookabox היה כאן שיר השבוע לאחרונה, וזה היה אפרטיף שאני מקווה שעשה לכם תיאבון לשמוע את כל האלבום. תקליט קטן ולא מוכר מ-2008 שמומלץ בחום. יש עוד כאלה בתור.

Grampall Jookabox - Black Girls


Grampall Jookabox - The One Thing

נבדק ונמצא פרימיום - אפטר פארטי

יורים עלינו בדרום, יורים עלינו בצפון. כאן המסיבה אף פעם לא נגמרת, כי תמיד יש אפטר פארטי. אחרי מסיבת הסיכומים שהיתה ברדיו פרימיום, הגיע הזמן לעוד מסיבה. דרך אגב, לידעתכם, בקרוב השירים של הסיכומים יוסרו, אז תהנו כל עוד אתם יכולים. ובזמן שנהנתם מהסיכומים של רדיו פרימיום להמונים אני החלטתי לנוח, אבל בפועל בלי ששמתי לב הקשבתי לפחות לשלושה אלבומים חדשים עבורי משנת 2008 שכדאי גם לכם לשמוע.
אבל לפני-כן השבוע היה פה שבוע ניק קייב, אז תדפדפו למטה או קיפצו ישר לכאן: הו דיאנה ! , אוהבת, לא אוהבת..., לבעוט לכל השמוקים בביצים, ניק החופר- המחזמר !
ועכשיו לאלבומים החדשים:














1. Glasvegas
אלבום שכל אוהב אינדי של שנות השמונים צריך לאהוב. יש בו אקו לא מוצדק כמו בשנות השמונים, אבל חוץ מזה זה אלבום כייפי של שירי אינדי מלודיים בגוונים רוקים ובמבטא סקוטי חינני.
Glasvegas - Geraldine


Glasvegas - It's My Own Cheating Heart That Make

2. Whispertown 2000 -Swim
אלבום פולק-רוק-אינדי נחמד מאד ונעים. השיר הזה חזק, קצת סבלנות הפואנטה מגיעה אחרי שתי דקות:
The Whispertown 2000 - Done With Love















3. Marching Band -Spark Large
שום דבר מיוחד חוץ מאינדי שבדי טוב. קצת מזכיר את הסמיתס אבל יותר פופי. מזכיר גם את סיימון וגרפנקל בגלל הגיטרות וההרמונויות הקוליות. ויש לו עטיפה מגרה : לי זה נראה כמו ארץ הפלאות, אפילו ארץ הממתקים - מגרה.

Marching Band - For Your Love


Marching Band - Gorgeous Behavior















4. The Walkman -You & Me
כבר ציינתי את האלבום הזה יותר מפעם אחת, אבל אחרי שהקשבתי לו עוד ועוד ובמיוחד לאחר ההכנה של Bon Iver ובעיקר של Cold War Kids האלבום הזה נשמע יותר ויותר משכנע בגולמיותו. זו גם הזדמנות נחמדה להשמיע שוב את הלהיט In The New Year, אני יודע שהשנה הבאה תהיה שנה טובה, כך אומר השיר וכך אני משוכנע. גם אם לא יהיה שום דבר חדש וטוב לשמוע ב-2009, נוכל להאזין לכל מה שהיה בשנת 2008 המופלאה.



5. אתמול הקשבתי שוב גם ל-TV on The Radio יש לו עודף תחכום שמונע ממנו להיות מגניב כמו הדיסקים של פרינס, ובאמת סליחה על ההשוואה, אבל רק הקונטציה לפרינס מאפשרת לי להתחבר למקצבים ומרקמי הצלילים שבאלבום המדעי שלהם : Dear Sience. שורה תחתונה: על הסטפר במכון כושר - זה עובד!

6. הקשבתי שוב גם ל-Beach House שהוא אולי האנטיתיזה ורק בשביל שם הלהקה שמעורר בי כל-כך הרבה קונוטציות נעימות מגיע להם עוד ועוד הזדמנויות. אז עוד לא השתכנעתי, אבל שיר הפתיחה שלהם כבר נדבק אלי, זה כמו להתכרבל מתחת לשמיכה בחורף:

Beach House - Wedding Bell


7. קצת חרטות קטנות ולא משמעותיות לגבי מצעד האלבומים: קניה ווסט היה יורד איזה שני מקומות אולי אפילו לעשירייה שניה, את Morning Jacket הייתי מחליף עם Cold War Kids, את Elbow גם הייתי מוריד כמה מקומות, לא בגלל שהוא לא מעולה, אלא בגלל שאני לא מאזין לו כל-כך הרבה. ולבון איוור מגיע קצת יותר. אני יודע.. סתם שטויות.

8. ראבק תקשיבו קצת יותר למצעד הלהיטים פרימיום של 2008. גם עליו השקעתי שבועיים. פשוט החלטתי שלא להראות זיעה אבל אם אתם מוכרחים, אז זה היה מה זה קשה. אבל מספק. :-)

ותתכוננו לבליץ (מילה לא טובה) של מוסיקה שבדרך: יש המון אבל המון דברים חדשים !!!

מסיבה מסיבה אבל בכל זאת ליבנו עם החיילים שמגנים עלינו כדי שיהיו לנו חיים נורמלים. לא יודע מה לומר עוד, אולי: שייגמר טוב, ושיחזרו הביתה בשלום. ומשהו קצת ארכאי: כל הכבוד לצה"ל ! כי למי שמגיע מגיע .

ניק החופר - המחזמר

ניק קייב (מתאים לו השם הזה) הוציא אלבום בשנה שעברה (כבר). הפוסט הזה נכתב בחודש מרץ, קצת אחרי שהאלבום DIG LAZARUS DIG יצא, אבל כיוון שרציתי להקדיש לניק קייב שבוע של פוסטים וכיוון שלא היה פנאי כל השנה, זה יוצא רק עכשיו - להנהתכם. דרך אגב אם עוד לא ביקרתם במצעדים של 2008 הנכם מוזמנים.
אלבום של ניק קייב דורש תשומת לב מלאה, צריך להתעמק ולהקשיב למילים, ובסוף זה נותן תמורה. האמת שאין באלבום אף להיט, למרות זאת אי-אפשר שלא להתרשם. דווקא למוסיקה התחברתי די בקלות, אבל הטקסטים .. באלבום הזה הוא מדבר ולא שר.. עד שהבנתי :) זה בכלל מחזמר! ואם כך חייבים לקרוא את המילים ולהבין את סיפור העלילה.
ניק קייב יושב לי במוח יחד עם טום וייטס ולאונרד כהן. משלושתם רק ניק קייב עוד רלוונטי ומוציא אלבום שהוא ניק קייב אבל עדכני. מה שהוא עושה פה עם הגיטרות לא נשמע קודם. מאידך, כל האלבום הזה הוא גם קצת ניק קייב עושה טום-וויטס, וצ'לסי הוטל של לאונרד כהן.

אז הנה לפניכם : המחזמר ניק החופר!!!

הנס של לזורוס מופיע בברית החדשה, לזורוס היה חולה , אחיותיו קראו לישו להצילו, ישו איחר!!! אבל לקח אחריות והוציא את לזורוס חי מהקבר, 4 ימים אחרי שהוא מת. בעקבות כך יהודים רבים האמינו בישו. עד כאן הגירסה המקורית, בגירסת ההמשך היהודים היו אלה שהרגו את לזורוס. עד היום אני חושב שהעולם פשוט מתייחס אלינו בצורה חולנית: היהודים מצליחים, היהודים אשמים, היהודים ככה.. והיהודים ככה.. כולה 13 מיליון איש, מתוך 6 מיליארד!!!

בשורה התחתונה לזורוס גם משנה את דרכייו. למי שרוצה ללמוד את הנושא יותר לעומק הנה קישור לויקיפדיה. במחזמר של ניק החופר יש גירסה מודרנית של לזרוס, קוראים לו לארי, להלן תקציר העלילה :

פרולוג: לארי מצליח, עושה חיים ועסקים, יש לו הרבה נשים הוא בניו-יורק , סן-פרנסיסקו, לוס אנג'לס. ולאחר שהוא מת ממנת יתר של אגו-טריפ. ישו מוציא אותו מהקבר.

מערכה ראשונה: לארי יוצא מהקבר בחוץ שלג וקר. כל ההמון בא לראות אותו ונדהם.

מערכה שניה: ג'נני מחכה לו, והוא בא אליה.

מערכה שלישית: לארי בורח לדרום והופך לעציץ באיזה בונגלו.

מערכה רביעית: לארי עורך חשבון עם אלוהים, שיבוא ויסביר את כל הבלגן בעולם הזה.

מערכה חמישית : הוא רחוק מהבית ורחוק מעצמו.

מערכה שישית: הוא חוזר אליה לאחר חשבון נפש.

מערכה שביעית: צ'לסי הוטל, לארי עוזב אותה במלון.

מערכה שמינית: היא במלון הוא גבר החצות שלה.. בקיצור..יצאנית.

אפילוג: הוא מחפש את האחת והיחידה ולא מוצא.. נפשו אבודה.

בד"כ ניק קייב כאמור תובעני, אבל יש לו גם יציאות מבריקות קלילות יחסית, שאנשים לא מכירים. השבוע נהנה מהם. אבל עכשיו שני שירים מהמחזמר.

ההקדמה כללית:

Nick Cave - Dig Lazarus Dig

שימו לב לגיטרות
Nick Cave -Midnight man

Bon Iver

כל השנה התחברתי עם מגוון עצום של אלבומים בסגנונות שונים אבל הכיוון הכללי היה שמח. יש גיזרה שלמה של אלבומים שלא התחברתי אליהם: Fleet Foxes, Departement of Eagles, Bon Iver, Conor Oberst, Ray LaMontagne מודה אני אוהב מוסיקה שמחה ולא שלא ניסיתי להאזין לאלבומים האלה. ניסיתי. זה שאין כאן ממש חורף לא עוזר לכך. עכשיו כשהגיעו ימים קרים יותר אפשר להתכרבל מתחת לשמיכת הפוך ולהקשיב להם. בכל זאת אף אחד מהם לא פוגע בי חוץ מ- Bon Iver.

Bon Iver ציירו אלבום בצבעי מים עגמומיים. אלבום הלאו פיי המופתי הזה יצא מחדש בפברואר 2008 ונמצא גבוה מאד ברשימות הסיכום של 2008, ובצדק. עכשיו אני שומע אותו שוב ושוב ושוב. אחת הקלאסיקות של השנה.

למעלה סרטון וידאו של The Wolves (Act I & II אבל אני מציע לכם דווקא להתחיל מלמטה לרצף השירים Flume, Skinny Love, ו- Lump Sum המנוגנים בחי בהזדמנויות שונות. הייתי שולח את הבגדים שלהם לכביסה, ואני גם לא בטוח אם הם חתמו על זקן.

שדות מגנטיים לנצח

Magnetic Fields הוציאו אלבום בתחילת השנה שנקרא דיסטורשיין אבל מה שמיוחד בו שכולו מלא פידבקים. עבר הרבה זמן מאז שמישהו הקליט לראשונה פידבק, גם כאן היו המהפכנים החיפושיות שהוציאו את I Feel Fine.

יצא לי לשמוע אותו באוזניות בקיבוץ מעיין צבי שליד זיכרון כשאני משקיף מגבוה על הנוף פסטורלי של הים ובריכות הדגים, ואז נכנסו כל-כך הרבה רעשים מבחוץ: מכוניות שבאו לחנות פתאום, מכסחת דשא שהיתה חייבת להפריע ואפילו מסוק שהגיע משום מקום וחג מעל ראשי. אנחנו חיים במדינה כל-כך צפופה וכל-כך רועשת, שלשמוע אלבום כזה צריך לחיות באיזה מושב בגליל ולסבול מהשקט (גם שם אין).

השיר הבא נקרא "שיכור מידי מכדי לחלום". מילא זה, אבל מה עם ההאנג-אובר.חייבים לשמוע בשביל החוויה.אחרי כמה האזנות תחליטו אם זה מתאים לכם. אלבום מצויין לבעלי עצבים חזקים. שמשעמם להם בחיים.

Magnetic Fields - Too Drunk To Dream

Julliette Commagere

מי מוציא אלבום בסוף שנה? מי ? למה? כריסטמס? לא יודע. לסיכומים קשה מאד להכניס אלבומים כאלה, כי הם כבר מפורסמים בתחילת דצמבר. בכל מקרה הנה אחת שעשתה את זה Julliette Commagere, עם אלבום פופ אמריקאי מלוס אנג'לס קליפורניה, שנשמע בכלל לא טראש פופ אלא דבר אחר ואני אצטט:"אלבום פופ-ארט תזמורתי שנע בין עגמומיות ואלגנטיות לאפיקה מעולם אחר". ואני אוסיף שיש באלבום הזה משהו קברטי, שמזכיר את קייט בוש, והשירים טובים מאד ויש במילים שלהם איזשהו וידוי או חשבון נפש אישי. אלבום של פעם שנשמע ממש עכשיוי... ולחשוב שיש אנשים שמקשיבים לבריטני ספירס... יש לי עוד שבוע להחליט אם הוא נכנס למצעד השנתי.

על ג'ולייט קומרג' אומרים שהיא אולטרא-גלאם סקסית והיפר-כרזמטית. עד היום היא היתה חברה בלהקת Hello Stranger, ואלבום הבכורה החדש שלה נקרא Queens Die Proudly, כמה מתאים. גברים - נא להפסיק להזיל ריר זה לא יפה!

הנה השיר Overcome שמטלטל אותי כבר כמה ימים ויהיה שיר השבוע.

ועוד שני שירים במייספייס.

קניה טובה

אני חושב שהדבר האחרון שקניה ווסט תכנן בחיים שלו הוא שברון לב. אבל כנראה שזה עשה לו רק טוב. פתאום הראפר הכי שחצן בעולם (כולם הכי שחצנים) עם כל הפוזה של מכוניות גדולות, משקפי תריסים, דוגמניות ארגנטיניות, שאוהב להתיישב רק על כורסאות מעצבים ואסלות מזהב, גילה שהדברים הכי טובים בעולם הם בחינם (אהבה, חיוך, אויר), אבל מצד שני אי אפשר לקנות אותם בכסף.
ואז כשנשבר לו הלב, ואני שואל איך זה בכלל שנשבר לו הלב? זה בכלל לא אמור לקרות לF ראפר! אבל כנראה שכשאיכות החייים עולה, אתה מחפש עוד ריגושים, והדבר היחיד שנשאר שהוא יותר עילאי אפילו מהאבקה על הזכוכית הוא אהבה.
וכך כשנשבר לו הלב הוא החליט שהוא חייב לשיר, מכאב כמובן. ויש בכך אירוניה שהוא הפסיק לתפקד כראפר ברגע שהוא נפגע ריגשית. כאילו שבשביל להיות ראפר צריך להיות כזה נוד נפוח וכשמגיע רגע האמת אי-אפשר לבטא זאת יותר בראפ אלא רק בשירה. ובגלל שהוא לא יכול לשיר באופן טבעי הוא משתשמש ב"אוטו טיון" מה שנקרא גם "ווקודר" שעושה קול מסונתז (שר השמתמשה בו בשיר המפורסם שלה) ויש בכך אירוניה שהקול הכי אמיתי שלו נשמע כשהוא מסונתז.
אחרי כל זה אני לא אפרט עוד על האלבום. רק אומר שהוא מצויין. שיש שם אמת מוסיקלית. או במילים פחות מפוארות: אלבום עם שירים טובים וכנים, מעובדים בצורה פשוטה למדי, ושקניה ווסט שר מהלב בקול הכי מסונתז בעולם. אם עוד לא הבנתם עוד אלבום מומלץ השנה.

למטה שיר הפתיחה של האלבום שהוא גם שיר הצלילה של האלבום. 6:30 דקות שבסופם תהיו בקרקעית האוקיינוס יחד עם קניה ווסט ותתחילו לחיות הכל מחדש. ולמעלה הוידאו של הלהיט Love Lockdown , שבו ניתן לראות דימויים של הסערות בנפשו, מן הסתם יש בו גם שדים וגם שדות (שזה שד בלשון נקבה) עם קוקוסים גדולים- ראפר או לא ראפר.

Kanye West-Say You Will

פילים בקנה

Racheal Yamagata הוציאה אלבום חדש השנה בשם Elephants....Teeth Sinking Into Heart. אלבום שלא הייתי שם לב אליו לב, אילולא גיאחה הכתיר אותו כאלבום השבוע בעונג. זהו עוד אלבום על לב שבור עם כמה שירים מושלמים. קשה לי לומר אם זה אחד האלבומים הטובים של השנה בגלל שאנחנו כבר בסופה, אבל הוא בהחלט מומלץ. כיאה לנושא האלבום זהו אלבום מלנכולי במידה, ברובו מלווה בגיטרה או רק פסנתר ושירה עמומה. יש קו דק בין מוסיקה מרגשת לבין קיטש, יש קו דק בין מוסיקה נוגה למוסיקה משעממת, ויאמגטה לא עוברת אותו. יש באלבום הזה כמה שירים בינוניים אבל יש בו כמה מעולים ואפילו מושלמים. אחד מהם שיר הנושא. זהו אלבום שבו המילים לא פחות חשובות מהמנגינה ואולי אף יותר חשובות. לכן המילים למטה. מתוכו למעלה הוידאו של שיר הנושא ההורס.

חוץ מזה חשוב להגיד שהאלבום הוא בן 10 שירים ומצורף אליו EP עם 4 שירים נוספים. אני הייתי שמח אם עוד מוסיקאים היו מאמצים את הקונספט ובמקום לתת לנו אלבום עם 14 שירים שיססנו קצת ואת השירים פחות טובים יצרפו ב-EP נפרד.

Elephants
If the elephants have passed lives
Yet are destined to always remember
It's no wonder how they scream
Like you and I they must have some tempers

I am dreaming of them on the plains
Dirtying up their beds
Watching for some sign of rain to cool their hot heads

And how dare that you send me that card
When I'm doing all that I can do
You are forcing me to remember
All I want is to just forget you

If the tiger shall protect her young
Then tell me how did you slip by
Oh my instincts have failed me for once
You must have somehow slept the whole night

I am dreaming of them with their kill
Tearing it all apart
Blood dripping from their lips
Teeth sinking into heart

And how dare that you say you will call
When you know I need some peace of mind
If you have to take sides with the animals
Won't you do it with one who is kind

If the hawks in the trees need the death
If you're living you don't stand a chance
All the time that you share the same bed
There are only two ends to this dance

You can flee with your wings just in time
Or lie there as he feeds
Watching yourself ripped to shreds
Laughing as you bleed

So for those of you falling in love
Keep it kind, keep it good, keep it right
Throw yourself in the midst of danger
But keep one eye open at night

מסיבת חוף בפסיפיק

Greg Camp מלהקת Smash Mouth הוציא אלבום בכורה השנה שנשמע מאד מעניין. רגע! רגע ! מי? מי? נו... Smash Mouth שיש להם שיר בסרט שרק שנקרא All Star. אתם מכירים, בטוח! כאן תוכלו לראות וידאו של השיר All Star כפרסומת נחמדה ל..נחשו מה? רמז: לא לריבוק, לא לאדידס וגם לא לפומה וגם לא לניו-באלנס.
בזמן שאנחנו סובלים כאן במזרח התיכון בקליפורניה עושים חיים משוגעים ומוסיקה מצויינת. נכון שיש לנו מזג אויר דומה, אבל האוירה. ארץ התנ"ך מול הוליווד. מה עדיף? כן ואני יודע שבת"א זה קצת שונה. אבל ממש רק קצת.

האמת ש-Smash Mouth קצת מפריעים להבין שהאלבום של Greg Camo יותר מעניין מוזיקלית מהמקום שהוא בא ממנו. פחות להיטים, יותר מוסיקה. כייפית! אבל פחות מסטיק בזוקה.

Greg Camp -Zombies On Parade

Greg Camp -The Maid

ומי שרוצה עוד להנות ספייס של Greg Camp שבו אפשר לשמוע חלק נכבד מהאלבום שלו , ספייס של Samsh Mouth שבהם אפשר לשמוע את כל הליטים שלהם.

ויהי סקראצ'ינג - פרק אחרון: The Herbaliser

כאילו שלא מספיק צפוף כאן, החלטתי לחנוך פינה חדשה והיא: "ויהי סקראצ'ינג". פשוט הייתי שם כשהכל התחיל: ההיפ-הופ, הראפינג, הסקראצ'ינג וכל זה. זה כמובן יהיה מהזוית האישית ואני הולך לספר את תולדות ההיפ-הופ כפי שאני חוויתי אותם. קצת כמו ספר בראשית אני הולך להתחיל מהתוהו ובוהו, כלומר מהרגע שעוד לא היה היפ-הופ, עד לרגע שפחות או יותר מיציתי את זה שזה בערך לפני 20 שנה.
ועוד טוויסט אחד- הסידרה "ויהי סקראצ'ינג" הולכת להתחיל מהסוף. אז הנה הוא הפרק האחרון:
אין לי כבר כוח לשמוע מוסיקת היפ-הופ. זה נהיה טרחי, גולמני, פטפטני וסתמי. עומדים סתם אנשים מברברים מקשקשים על דברים כה טיפשים, שיטחיים פלצניים - וזאת היתה דוגמא לאיך שהראפרים מדברים בעצמם. אז באמת זה לא עניין אותי בכלל כמוסיקה כבר הרבה שנים, עד ש..! וכאן התודה לקפה דל מרציאנו שפתחו לי את הצ'אקרות. זה התחיל בפרוייקט האושפיזין שבו הם אירחו ראפרים ישראלים מגניבים, מה שהיה נחמד מאד, והמשיך ב-Herbaliser שבזכותם אני מוכן לשמוע עוד ועוד היפ-הופ.
האלבום החדש של Herbaliser שיצא השנה נקרא :Same As It Never Was. שם מתחכם שמתאים לתוכן האלבום. זה בעצם פארפרזה על Same As It Ever was. ה- Ever הוחלף ב- Never. ובאמת האלבום נשמע משהו חדש לגמריי אשר מבוסס על כל סגנונות המוסיקה השחורה שהיו עד היום.
שיר הפתיחה הוא שיר הנושא של האלבום והוא בעצם הצהרת כוונות לאלבום כולו. השיר השני הוא בסגנון ג'יימס בראון ונקרא On Your Knees. לא הערכתי את ג'יימס בראון עד שהכרתי אותו לעומק פעם באיזו סידרת טלוויזיה על מוסיקה. איך הוא היה עושה את המוות לנגנים שלו כדי להגיע לשלמות.
השיר השלישי Just W'ont Stop הוא קטע דאנס סול ראפינג ג'אזי מלא סקראצ'ינג שבגללו חזרתי בתשובה, והבנתי שעוד לא נס ליחה של המוסיקה הזאת, וההיפ-הופ וונט סטופ. הוא רק הפך למשהו הרבה יותר מגוון ומעניין. מה אני אגיד לכם -תחיה!
הקטע הרביעי The Next Stop הוא נעימה המכילה בתוכה כבר גוונים לטיניים, ברזילאיים, וגם צרפתיים, והכל תוך כדי דאנס ג'אזי שאפשר לרקוד.
Can't Help This Feeling נשמע כמו חידוש למשהו שאני לא זוכר מהו, ובעת ובעונה אחת נשמע כמו משהו חדש לגמריי. זה נשמע כמו סול ג'אז בסגנון ארתה פרנקלין.
Amores Bongo היא נעימה מתפוצצת שהיתה יכולה להתנגן ע"י להקת כלייזמר חסידית כושית.
You're Not All That נו.. כבר נגמרו לי המילים. איזה כיףףףף !!!!!
Blackwater Drive הוא קטע צ'ילאוט ג'אזי בסגנון מוסיקה ערבית כשפתאום מבקיעה איזה גיטרה ספרדית כזאת וסקראצ'ינג.
Game Set and Match- קטע עם אקורדיון שנותן גוון צועני, בלקני חדש.
Clap Your Hand- היה יכול להיות בקלות באחים בלוז.
ולסיום Starnded on Earth, היא נעימה ניו-אייג'ית מרגיעה, בשאנטיות, כמעט הייתי אומר הודית.
בקיצור למי שאוהב רק רוק אינדי, שיחפש משהו אחר, אבל לכל השאר זה גדולל!

The Herbaliser - Just Won't Stop

The Herbaliser-The Next Spot


The Herbaliser- Can't Help This Feeling

אהבה ישנה

איכשהו למרות שהחורף הזה ממאן להופיע אני מרגיש צורך עז לייללנות לשמה. איזה סינגר-סונגרייטר כזה או אחר שימלא לי חור בנשמה. אז חיפשתי וחיפשתי ומה מצאתי: Jessica Lea Mayfield באלבום חדש שיצא השנה ואשר נקרא With Blasphemy so Heartfelt. אלבום חורפי שנשמע הכי טוב בבית. זה בעצם אלבום שלאחר פרידה מאהבה ישנה. כנראה שיש לי משיכה לזה. אלו הטלנובלות שלי. האלבום של רונה קינן "עייניים זרות" כזה. אדל גם כן שרה שירים על אהבות בוסריות שלא צלחו, ועכשיו ג'סיקה. היא לא כל-כך מתבכיינת, יותר סוגרת חשבון אבל המוסיקה ממיסה. יש להודות: זו לא יצירת מופת, אבל מאד נעים לשמוע את זה. הנה שני שירים מצויינים מתוך האלבום של ג'סיקה.

Jessica Lea Mayfield - Kiss Me Again

Jessica Lea Mayfield- For Today

ועוד כמה במייספייס

אואזיס 2008

חיפשתי דרך פשוטה לומר את זה אבל אין. אז כך אני רואה את זה... לגבי החצי הראשון של האלבום החדש של אואזיס: אילו זה היה אלבום של להקה חדשה, שאני לא מכיר - אז הייתי מתלהב. החצי השני של האלבום סתמי (בעצם זה היה די פשוט).
מעניין לציין שהתגובות לגבי Dig Out Your Soul נטולות אמוציות לחלוטין. אם אני אשווה אותן לרגע לתגובות שקיבלו אלבומים של אומנים ותיקים אחרים השנה: אז להגיד שהאלבום החדש של קולדפליי הוא שנוי במחלוקת יהיה אנדרסטייסטמנט. קטלו אותו כאילו שהוא אולמרט. האלבום של הקיור התקבל בסלחנות בלתי נסבלת כמו שמריעים לאורח מבוגר שמצליח לעלות במדרגות אל מארחיו אשר גרים בקומה השניה בבנין.
אבל אם נחזור לאואזיס. אז שאפו. בכל זאת חמישה שירים טובים זה בכלל לא רע. הם בטח לא השירים הכי טובים שלהם. אבל כיף לשמוע אותם. אם אפשר להוסיף משהו אישי אז את האלבום (What's the Story) Morning Glory? אישתי קנתה לי באחת התקופות הדכאוניות של חיי. כן גם לי יש דארקסייד אבל זה דיי ברור לא? בכל מקרה הוא בכלל לא ניחם אותי וכל פעם שאני שומע אותו יש לי קונטציות שליליות. מזל שהוא כזה מאוס וטחון כך שאין לי צורך להאזין לשירים המצויינים שבו שוב. אבל השבת שמתי את "מורנינג גלורי" בקולי קולות בסלון והילדים שלי רקדו לצליליו, כולל העורך הראשי, והיה קטרזיס נפלא.

אואזיס "מאושמים" כל הזמן מהשפעה כמעט טוטאלית של הביטלס. שלא לומר גניבות מהם. ובכן, אני חושב שזה נכון, ובתכלס זה בעיקר מגמד את הביטלס. גם פוליפוניק ספרי מושפעים מהביטלס וגם הסמיתס, וזה רק מראה את גדולתם של הביטלס שבכל עשור היתה להקה מובילה וחשובה שהמשיכה את דרכם. שימו לב לשיר הבא, שהוא השני מתוך האלבום החדש של אואזיס, כלומר מהחלק הטוב של האלבום. ממש בסוף השיר ישנה גיטרה כזאת מוכרת..Dear Prudence. זו לא סתם גניבה. זו גניבת דעת.

שורה תחתונה: אין סיכוי שלא תשמעו את האלבום הזה אם תרצו ואם לא, אז לפחות תנסו להנות כי דווקא אפשר. אני לא סובל לראות אותם מבצעים את השירים שלהם עם הפרצוף תחת שלהם, אבל המוסיקה דווקא יכולה להיות טובה.

Oasis -The Turning

המערב שבור

כל פעם אותו הטריק. מספיק שאני מתרגם את שם הלהקה וכבר צפות ועולות תובנות ומשמעויות מעניינות, ואפשר לקשקש על ירידת המערב וכמה שהוא שבור והבורסות... ואחמניג'אד. כיוון שאתם אינטליגנטיים (ושוב למי אני בדיוק מחמיא) תבינו לבד.

ובאשר ללהקת The Broken West, הם מקליפורניה, מה שלא מפריע להם לעשות רוק פשוט ונחמד. יש להם אלבום יחסית חדש מספטמבר- Now or Heaven שגם על שמו אני יכול לומר שהוא בעל משמעויות פילוסופיות כבדות. אבל כאמור אתם אינטליגנטיים, והנושא הזה הוא כמעט מוטו של הבלוג וכבר היינו בשיעור (החשוב) הזה, אז נעבור ישר למוסיקה שבאלבום. ניגשתי לשמוע את האלבום עם מעט ציפיות, וכך צריך. יש בו כמה שירים יותר מבריקים אבל שאר השירים די בינוניים, אם כי איך אומרים על מרק דלוח בחורף..מנחמים. בקיצור בשמיעה ראשונה חשבתי לעצמי "שאני אאזין לזה?!", ואח"כ זה השתנה ל:"אף אחד בלאו הכי לא בבית, וגם אם כן אני שומע את זה באוזניות, וגם אם הם היו מקשיבים אז מה הם מבינים". זה כמובן הכל בצחוק, אני לא באמת כזה סנוב, אני סתם רוצה שיהיה לי מעניין (ראבק- אפילו פינק הייתה פה, שלא לדבר על שכתבתי דברים חיוביים ביותר על נינט) .

אז הנה שני שירים טובים מהאלבום החדש של המערב הפרוע (התבלבלתי לא פרוע סתם שבור) אחד מהם אפילו ממש מדבק ויהיה שיר השבוע:

The Broken West - Auctioneer

The Broken West - Perfect Games

והנה עוד כמה במייספייס.

אינסטנט וינטאג'

אני אוהב מוסיקת סול, ובשבילי פרינס הוא לא פחות גאון מדיויד בואי. אני אוהב את סטיבי וונדר, ריי צ'ארלס, הסופרימס, בילי הולידיי ובהזדמנות אני אכתוב עליהם פוסט. שנה שעברה אהבתי מאד את ריאהנה. את הבלוג הזה פתחתי בפוסט על איימי וינהאוס שבדיוק זכתה אז בגראמי. כתבתי שאת איימי וינהאוס אפשר לנגן ברצף עם בילי הולידיי (שזו המוסיקה הכי קדומהנ שאני שומע) וארקטיק מאנקיז (שעשו לה קאבר). אבל השנה חוץ מאדל ודאפי (שהיא לא בשבילי) לא היה אף אלבום סול ראוי לשמו. לא היה עד עכשיו, והיה שווה לחכות.
את Raphael Saadiq אני מכיר מהאלבום הראשון והמעולה שלו Instant Vintage. הבן אדם גאון. הוא עושה מוסיקת מוטאון כאילו עדין 1965. טוב ...הוא היה נגן של פרינס. פעם כשהייתי מדבר על רפאל צדיק אף אחד לא ידע על מי אני מדבר, אבל עכשיו באלבום החדש אפילו סטיבי וונדר מתארח בשביל לנגן... במפוחית, אלא במה?
למי שאוהב מוסיקה כזאת אני ממליץ שוב על ידידיי בקפה דל מרציאנו שמביאים בעיקר מוסיקה פאנק וסול מעולה, משובחת ועדכנית שלא נשמע (שזה כמו שלא נדע).
זה שאתם מכירים את ג'יי זי ואתם לא מכירים את רפאל הצדיק זה כשל במערכת. אתם חייבים לשמוע את האלבום החדש The Way I See It שהוא גם כן אינסטנט וינטאג' משובח, מעולה. אחד האלבומים הטובים של השנה. בשבילי הוא היה חובה, ותודה לאלוהי המוסיקה שהוא גם כזה טוב. ודרך אגב, גם Jay Z מבקר באלבום ונותן כבוד. עוד לא השתכנעתם? הסכיתו:

Raphael Saadiq - Oh Girl

Raphael Saadiq Ft. Stevie Wonder-Never Give You Up

Cold War Kids

אני אוהב לשמוע את האלבום החדש של Cold War Kids, שנקרא Loyalty to Loyalty אלבום שכאילו בכוונה, לא מתחנף בשום צורה. אין בו אף להיט. העיבודים גולמיים, צנועים, נשמעים כמו נגינה בהופעה או באיזה סשן, ובכל זאת אני נהנה ואפילו מתרגש בקצוות. אולי זה השפעה מיטיבה של אלבומים אחרים שאני שומע בזמן האחרון, ומקרינים על האלבום הזה. זו תופעה שקורת לפעמים שבה אלבום אחד יוצר תחושה טובה באלבום אחר. לפעמים זה בשלות של האוזן והלב, לפעמים זו פשוט רוממות רוח שמשתלבת בהאזנה.

נראה לי שקצת הורדתי מערך האלבום ולא זאת הכוונה. קשה להביא פה דוגמאות של שירים מהאלבום, בניגוד לאלבום הקודם שלהם שבו היה הלהיט Hang Me Up to Dry .באלבום הנוכחי הוא אלבום רית'ם אנד בלוז מאד אמריקאי אבל מהצד המחוספס של אמריקה. הצד של השיגרה הפשוטה של עיירות אמריקאיות באמצע המדבר, שמעולם לא הייתי בהם. מזכיר לי את הרולינג סטונס בתקופת הרית'ם בלוז שלהם. מזכיר לי גם את תום וייטס ואפילו את הסרט "נרדפי החוק" שראיתי בקולנוע כשהוא יצא. דרך אגב, זה היתרון של גיל מסויים שאתה יכול להעיד שהייתי בזמן אמת בקלאסיקות היסטוריות. לא שזה משנה: את קאזבלנקה ראיתי לפחות 10 פעמים בוידאו בבית, ונהנתי כאילו שראיתי אותו בקולנוע ביום שהוא יצא.

וחזרה לעניייננו: אלבום בגובה העיניים עם מוזיקליות טובה, הפקה פשוטה וכנה, ובעיקר אנרגיות חזקות שלא מתפרצות בבומבסטיות מיותרת. ואולי לפעמים לא צריך הסברים. אוהבים כי פשוט אוהבים. הנה שני שירי הפתיחה הנפלאים של האלבום:

Cold War Kids- Against Privacy

Cold War Kids- Maxican Dogs

ועוד כמה שירים במייספייס

אני מניח שאף אחד לא מבין איך זה מזכיר לי את הרולינגסטונס, אז הבאתי איתי שתי דוגמאות, די אקראיות:

The Rolling Stones- Love in Vain

The Rolling Stones - What A Shame

יקיריי

תמיד היה ידוע לי שאני אוהב רוק אנגלי. עם רוק אמריקאי יש לי יותר בעיה, כי הרבה פעמים הוא נשמע עבש, או סתם משעמם. אבל בזמן האחרון הסתבר לי יותר ויותר שרוק קנדי הוא ממש לטעמי. די אם אזכיר את Plajia, Tegan & Sara, Land of talk. כפי שכבר כתבתי "בנבדק ונמצא פרימיום - אוברדוזססס" יש הרבה מוזיקה שם. אני לא מתלונן זה ממש גן-עדן אבל צריך לדעת למה להקדיש זמן, את מה לשמוע, ומה חבל על הזמן (במובן המקורי או העדכני של הביטוי).
כל ההקדמה הזאת היא לאלבום נחמד של The Dears מקנדה שנקרא Missiles. לא גאונות גדולה, לא אלבום גדול. הייתי נותן לו בקושי 4 כוכבים, אבל בכל זאת אלבום עם 10 שירי רוק עשויים היטב, עם צליל כמו שאני אוהב. לא כבד מידי, לא מיושן.. כיף. שמעתי כמה פעמים. נהנתי. מה רע?
אני גם שומע את Bloc Party, Kings of Leon ועוד כהנה וכהנה אלבומים, שום דבר לא מלהיב אותי. נחמד, מעניין, מישהו כבר כתב עליהם דברים טובים. יותר ממה שאני יכול לומר. את היקירים אתם יכולים לשמוע בלי מאמץ, זה האלבום הרביעי שלהם כך שיש עוד מה לחפור. חוץ מזה שהלהקה היא כיום צמד וכבר 12 חברים שהיו בה בתקופות שונות פרשו. מעניין...

הנה שיר שמתאים לראש השנה:
The Dears -Dream Job

ושיר שמתאים למצב הבורסות בעולם:
The Dears - Money Babies

Late of the Pier

כבר הזכרתי את Late of the Pier פעמיים או יותר בזמן האחרון, וזה הזמן להמליץ עליהם. התכחשתי אליהם כאשר השמעתי את הרמיקס שעשו להם HAUNTS. התעלמתי גם כאשר השמיעו אותם באייפוד רעב, כי הביקורת היתה ככה-ככה, ותמיד יש לי בתור משהו לשמוע. ואז נמרוד מטאפאס טאפאס כתב עליהם, והציג אותם כך שכבר לא יכולתי שלא לצלול עמוק לאלבום שלהם Fantasy Black Channel. והוא ממש טוב.
כל מה שכתב עליהם נמרוד מקובל עליי. כל ההיגיון שהיה חסר לי באלבום של Of Montreal, נמצא ב- Fantasy Black Channel. אלבום שהוא מסימני התקופה, אם מישהו ירצה בעתיד לשמוע איך נשמעה 2008 נגיד בעוד 20 שנה, יש להפנות אותו לאלבום הזה, ונמאס לי להזכיר את MGMT ו - Vampire Weekend. דרך אגב, אם דיויד ביירן ובראיין אינו היו עושים אלבום כמו של Vampire Weekend, היה עדיף, אבל גם כך האלבום שלהם מומלץ.
אז Late of the Pier מעולים. עם צליל שהוא כאילו קליל אך בפועל מעניין ומורכב. אני אוהב לשמוע אותם לפני השינה, ובבוקר זה עושה לי סחרחורת משום-מה. השיר הראשון גם כן מושפע ממה שדיויד ביירן ובראיין אינו עשו לפני 27 שנה, והייתי שמח לשמוע רצועה כזאת בחדש של אינו וביירן, אבל אין. The Bears are Coming זכה להרבה רימיקסים. הבאתי כאן את המקור ואת הרמיקס של HAUNTS, שתבינו כמה חומר גלם יש במוסיקה שלהם. ועוד נעימה נחמדה שאני אפילו לא בטוח שהיא מקורית ומה הסיפור שלה. אולי זה בכלל נעימה של פרסומת של VW.

Late of the Pier-The Bears are Coming

HAUNTS Remix

Late of the Pier-V W

יצירת אומנות !

דיויד בואי הזכיר פעם (בשלהיי שנות השמונים) לכולם, שמוסיקה פופולרית (רוק מיוזיק) היא האומנות הנפוצה, המוכרת והמצליחה ביותר במאה ה-20. והאמת היא שאנחנו לא חושבים על מוסיקה כעל אומנות אלא כעל הכיף שלנו, כלומר כעל בידור.
על האלבום החדש של אוף מונטריאול, Skeletal Lamping , אפשר לומר בוודאות שזו יצירת אומנות. אני חושב שככזה הוא גם הרבה יותר מובן. צריך להיות עם ראש מאד פתוח, שלא לומר משוגע עם עבר פסיכי, או לפחות משועמם מאד בכדי לאהוב את האלבום הזה וגם את האלבום הקודם שלהם. Skeletal Lamping ממצה בתוכו את כל מה שיש לשנת 2008 להציע לנו מבחינת מוסיקה ותרבות. גם הכיוון המוסיקלי שננקט הוא יותר דיסקו מהאלבום הקודם, ומתאים יותר לשנה הזאת. המוסיקה מזפזפת כמו שאנחנו רגילים באינטרנט, בטלוויזיה, בטלפון הנייד, ואפילו בחיים. זה כמו להיות בתוך משחק מחשב. גם אם רוצים אי-אפשר לשמוע רק חלק מאיזה שיר, ולהבין מה יהיה בסופו. באמצע יש תפניות ושינויי קצב ואוירה.
כל מה שהיה חסר באלבום של דיויד ביירון ובראיין אינו נמצא ב- Skeletal Lamping. ככה אני מצפה שישמע צליל העתיד היום. כי ברור שזה הצליל של 2008 אולי הצליל של העשור, ומחר יהיה כבר צליל אחר ושונה. אפשר בוודאי לשים את הדיסק הזה באותו מדף של MGMT, Late of Pier ו-Foals.
אבל בסופו של דבר אני שואל את עצמי האם אני נהנה או שלא. כי זה מה שקובע. ובכן, אני נהנה יותר מהמוסיקה ופחות מהשירה. מבחינה אומנתית אינטלקטואלית יכול להיות שהשירה יותר הולמת את המוסיקה אבל מבחינת הכיף זה ברוב השירים כבר יותר מידי ניסוי כלים ופחות מידי מוסיקה בשבילי. ולמרות כל התפניות בתוך השירים עצמם, אפשר לשמוע את שיר הפתיחה ואת שיר הסיום ולהבין את הפרנציפ. מצד שני למי שנהנה אז יש 15 שירים והלוואי ש-MGMT היו נותנים לנו כל-כך הרבה.

בשורה תחתונה למי שעוד מתלבט חובה לשמוע ולהחליט בעצמכם. הנה שיר הפתיחה לשיפוטכם. אם תאהבו אותו אז זה אלבום בשבילכם. אם לא, אז לא נורא יש מספיק מה לשמוע. שנה ברוכה כמו השנה הזאת אני לא יודע אם היתה אי-פעם .

Of Montreal - Nonpareil Of Favor

רימונים

רימונים, תאנים, תמרים, חרובים ואשכולות של ענבים... ויין ושמן זית עם פיתה וזעתר ולבנה עיזים... וזהו! אלו הדברים הטובים שהיו בתקופה הקדומה בארצנו. ומה רע? ככל שרמת החיים עולה אנחנו יותר מעריכים את הדברים הפשוטים האלה. כי הם לא פשוטים בכלל. זה שהם כאן מזה עידן ועידנים, זה לא אומר שהם לא פרימיום.
קחו למשל את הרימונים, איזה מתת אל הם. גם מבחינת המבנה הפנימי וגם מבחינת הצורה החיצונית, גם מבחינת הטעם וגם מבחינת הערכים התזונתיים. כשאתה צעיר נדמה לך שלשתות בירה ולעשן כמו חזיר זה סקסי (תרתיי משמע), אבל אחריי שאתה קצת גודל ומבין שהגוף הזה הוא האחרון שנתנו לך בחיים האלה, ושאין החלפה יש רק החזרה, אז אתה מתחיל להנות יותר מיין אדום מלא טאנינים וגם מרימונים.

Pomegranates הם להקה מאוהיו ארה"ב, ובחודש מאי השנה הם הוציאו אלבום בכורה שנקרא Everything is Alive, כמה מתאים. המוסיקה שלהם היא רוק אמריקאי אבל צעיר, תוסס ויצירתי. לי זה נשמע יותר כמו רוק בריטי. הלב שלי נפתח בהתרגשות כששמעתי אותם. אולי זו נגינת הגיטרות. אולי כי קיץ. אולי כי השירים שלהם נשמעים פשוטים ומורכבים בעת ועונה אחת. אין אף להיט גדול, אבל בכל זאת זה מרענן ואהוב עליי כמו מיץ רימונים טרי.

Pomegranates - Whom_Who

Pomegranates -In the Kitchen

ויש עוד במייספייס.

וכאן יש קטע מהופעה חיה משיר מה-EP שהם הוציאו ב-2006.

זה קורה היום !

הכל קורה היום. כלומר כל מה שקורה, קורה היום. במיוחד שדיוויד ביירן ובראיין אינו הוציאו אלבום חדש לאחר 27 שנים, ואפשר לשמוע אותו בסטרימניג בחינם. וגם לקנות באתר שלהם. חגיגה!