פול מקרטני - צעיר לנצח!

תשכחו מהפרשה המסתורית "פול מקרטני מת", מאתמול מטריד אותי איך זה ש "פול מקרטני צעיר לנצח". האכזבה היחידה שלי מההופעה אתמול שהיא היתה קצרה מידי, וזאת למרות שהיא נמשכה שעתיים.
כל ההופעה של פול מקרטני היתה בעצם מעין מתנת יומהולדת שלי, בכל זאת זוג כרטיסים בכמעט 1000 שקל צריך להכניס לאיזה תקציב. לפני כמה ימים "חגגתי" (מגיל 30 לא חוגגים) יומהולדת 39. אתם יודעים, לא ממש בקבר אבל כבר מריחים אדמה. ולכל בני ה-20 שבינכם, זו לא חוכמה בגילכם- אני עד גיל 35 לא ידעתי שיש לי גב, עד שהוא התחיל לכאוב. ומי חשב על חדר כושר בכלל, ועוד שאני אהנה מהסבל הזה. ואני לא אספר לכם כמה מידידיי בעבודה בני 55 פלוס מתלוננים שהם הגיעו לגיל הרך (והמבין יבין). אבל אתמול פול מקרטני הוכיח שלגיל אין שום חשיבות. אני לא יודע אם זה הכסף, או המוזיקה ששומרים אותו צעיר, או אהבת הקהל. אני מהמר שזו המוזיקה והאהבה. רק בשביל התובנה הזו היתה שווה כל שקל ההופעה.
ולגבי המוזיקה, פול מקרטני לא אכזב. אני לא יודע אם מישהו שם-לב, אבל הוא שר בלי להקת ליווי. קצת חששתי שהקול שלו ירעד, לאור ההופעות בקוויבק ובליברפול שראיתי באינטרנט, אבל הוא שר ממש יפה. בכלל כמי שהיה בהופעה הכי גרועה אי-פעם של בוב דילן בעולם, בשנת 87 בישראל, לא יכולתי להתאכזב.
לפני שהתחילה ההופעה מישהו שעמד לידי בקהל אמר לחברו: "אתה קולט שאתה הולך לראות הופעה של אחד האומנים הכי גדולים בהיסטוריה". וזה נכון: פול מקרטני הוא אחד האומנים הגדולים ביותר בהיסטוריה, ולא רק אחד המוזיקאים הגדולים ביותר בהיסטוריה. לא רק בהיסטוריה של ימינו, אלא בכלל של האנושות כולה מקדמת דנא ועד סוף הדורות. לאונרדו דוינצ'י.
פול מקרטני ביצע את השירים בצורה רהוטה ומצויינת. גם מבחינת שירה וגם מבחינת עיבוד וביצוע נגינה. השירים בד"כ נשארו נאמנים למקור ולמרות זאת לא נשמעו סחוטים ומשומשים וזה באמת מדהים. גם כשבוצעו עיבודים מיוחדים, כמו ל-Something, זה נעשה בחן ויצא יפה.
האוירה בהופעה היתה מבודחת. הקהל צחק כל פעם שפול אמר "אהלן". גם כשהוא אמר "Make Peace & Love" אחרי Give Peace a Chance, הוא מיד אמר ""but not Now", וצחקנו. היתה שם אהבה גדולה של הקהל לפול מקרטני, הוא מקצוען וממש משתדל, ומחייך כל הזמן ומנסה לעשות כמיטב יכולתו כאמן, ונראה שהוא גם נהנה. אני מאמין שהוא גם התרגש. קצת כמו זוג אוהבים שחוגגים את יום כלולתיהם ה-25 או ה-40, ועדין אוהבים. ובכל זאת למרות כל הרגש וכל מה שהם עברו ביחד, אתם יודעים, אי-אפשר להיות יותר מידי רציניים.

רגע השיא
Blackbird- התרגשות אדירה. זה היה הרגע שבו בפעם הראשונה הקהל לא הפסיק למחוא כפיים... וזה כולה פול מקרטני וגיטרה. יש לי הרגשה שבעשרים שנה האחרונות פיתחנו (הישראלים) יחס מיוחד לשיר הזה יותר מעמים אחרים. לפני 20 שנה אני ביקשתי מהמורה לגיטרה שלי (לא יצא ממני כלום) לנגן את השיר הזה, והוא בכלל לא הכיר אותו. דרך אגב, האלבום הלבן הוא האלבום הביטלס המעודף עליי (בזכות קוטנר). ושמעתי אותו איזה 10,000 פעם. ב-5,000 פעם הראשונות גם לא התייחסתי למילים.
רגעי רגש נוספים (לפי סדר הופעתם)
My Love- תסלחו לי שזו הטלנובלה שלי בחיים: פול ולינדה מקרטני. תקראו את הפוסט הקודם ותבינו למה. בלי השיר הזה הייתי מבקש כסף חזרה.
Something- הוקדש לג'ורג' האריסון. חצי ביצוע עם גיטרה יוקללי (שגם עליה צחק פול), וחצי בביצוע גרנדיוזי.
Yesterday-אני מכיר את השיר הזה מילדות, ועד לפני כמה שנים לא הבנתי כמה השיר הזה גדול. השיר הכי טוב של הביטלס, מייצג יותר מכל את כל הגילגולים של הביטלס. שיר שהיה לאבן דרך כבר בזמן אמת ובישר את המהפכה של הביטלס, ושל העולם המערבי כולו. אולי השיר הכי טוב שנכתב אי-פעם. דרך אגב, באלבום הכי מחורבן של הביטלס.
רגע גרנדיוזי שאהבתי
Band on the Run
רגע אושר
השיר The End, שהופיע בסוף המופע. והיה מתאים במיוחד "And in the End the love you take is equal to the love you make" , אני מקדיש אותו לשכיננו הערבים.
לא עשה לי כלום
Live and Late Die, הגרנדיוזי עם ההזיקוקים, וגם Let it Be, אולי בגלל שאכלתי סנדביץ' באמצע תפילה.
נחמד
Hey Jude
רגע מצחיק (אותי)
מישהו הרים שלט "So Kind of You". מה זה פה מסיבת תה בארמון בקינגהם. ואני לא מוכן לקרוא לו סר, זה לא מתאים לי ולא לו. למרות שמגיע לו התואר.
רגע מרגש/ מצחיק/ מביך
רואים בוידאו נערה משורה ראשונה בוכה לביצוע של something בשלב הגיטרה והיוקללי. כולם צחקו.

היו הרבה שירים מיותרים לגמריי. היו שירים שחסרים לי. בדרך חזרה (10 ק"מ נסיעה בשעה וחצי) הספקתי לשמוע אוסף של 20 שירים מפורסמים מקריירת הסולו של פול מקרטני, בהופעה היו בקושי 4-5 מהאוסף הזה. אבל הוא נתן את כל מה שהוא היה חייב מבחינת שירים של הביטלס, ועשה את זה טוב, וזה היה מאד מתגמל ומספק. פתאום לא הבנתי למה Day in a life נשמע לי פעם השיר הכי טוב שנכתב אי-פעם ביקום, למרות שהביצוע בהופעה היה מצויין. אבל באמת זה בקטנה. שרתי את השיר שאחריו Give Peace a Chance, בקולי קולות..אבל מי מקשיב לנו שם מעבר לגבול. בסך הכל יצאתי מרוצה. אפילו נרגש מספר פעמים, גם בלי אלכוהול. מה אפשר לצפות יותר מזה.
רבות דובר אודות הקהל. אז היו אפילו תינוקות בני כמה חודשים (אני ראיתי אחד). בגדול החלוקה היתה שהצעירים קרוב לבמה, הזקנים למעלה מאחור, באמצע אנשים בגילי, וביציע עשירים. היו אפילו כמה מאות אנשים מחוץ לגדר וגם להם פול אמר שלום. How Kind of Him. למד מג'ון לנון שאמר פעם בהופעה אצל המלכה: "אלה מהשורות האחרונות מוזמנים להצטרף במחיאות הכפיים, השאר יכולים לרשרש בתכשיטים שלהם".