חג עצמאות שמח !

אני יודע שזה אף פעם לא אופנתי, אבל ביום העצמאות מותר להגיד: אני מאד אוהב להיות ישראלי, ויותר מזה אני מאד אוהב לחיות בישראל. יש כאן כל-כך הרבה דברים דפוקים ...התדמית של הישראלי הממוצע בעיני עצמנו אינה מחמיאה כלל. דוגמא לכך היא פילוס מארץ נהדרת, אבל זה רק צד אחד של הדברים, ולפני שאני אמשיך אתם מוכרחים לבקר באתר שבו כותבים ישראלים, על 5 דברים שהם אוהבים בישראל . לי יש איזה מיליון דברים שאני אוהב בישראל, כמעט כל דבר: את הים, את הטבע (מהמדבר ועד גבעת הרקפות, מתל דן ועד עתיקות בית שאן ), את מזג האויר הנוח יחסית, את האוכל (הפירות, הירקות, אבטיח, רימון, סברס, מאכלי עדות, אוכל סיני, סושי, מאכלי רחוב, גורמה..רק תביאו), את ירושלים ותל-אביב, את הקיבוצים, את שדות הכותנה, מטעי האבוקדו, הפרדסים, החגים שלנו ועוד ועוד
אבל כדי לעשות לעצמי חיים קצת יותר קשים, אני אכתוב מה אני אוהב באנשים בישראל (אני פשוט אוהב אתגרים). לפני כן אני חייב לומר שאני גם מאד אוהב מוזיקה ישראלית, ואני חושב שיש בארץ מוזיקה ישראלית מופתית..רק שלא יוצא לי כל-כך לשמוע. לכבוד יום העצמאות הבאתי לכם את אלבום החדש של נדב אזולאי "בצד של הרעים" (זה בהפוך על הפוך? אנחנו?) . אלבום מהנה ביותר , השירים "מלחמה" ו "אוטובוס אחרון" מעולים.

ועכשיו לעבודה, הנה 5 דברים שאני אוהב באנשים בישראל:

1. אני אוהב שאין כאן בולשיט: שאין יותר מדי גינונים, שאנחנו תמיד מעדיפים דוגרי. שהרופא הכי טוב במדינה ידבר איתך כמו אל הבן שלו (כמובן אחרי ששילמת לו), שהפרופסור מהאוניברסיטה הוא בסה"כ אדם כמוך. שכולנו עמך, שלאף אחד אין דם כחול. נכון שאנחנו המצאנו את הישראבלוף (רק את המילה (וזו עוד עדות לכך שאנחנו לא סובלים בולשיט), השיטה עצמה היא המצאה בולשיביקית כשיש בירוקרטיה ומצד שני יש.. נו... את הדבר שנקרא החיים). כולם כאן מבינים מתי מאכילים אותם לוקשים, ואף אחד לא פראייר. מצד שני רק לאחרונה נכנסו כאן לשימוש המילים: תודה, סליחה בבקשה. באמת בשביל מה?

2. אני אוהב שלכל אדם יש כאן סיפור. אף אחד הוא לא סתם מישהו. לכל אחד סיפור איך הוא, או סבתו עלו לארץ, ומה היה איתם שם, כמה היה קשה או כמה היו עשירים, ואיך שהילדים שלו הכי טובים בצבא וביחידה מאד מובחרת או סודית, או שדווקא הוא שקמיסט או נהג של הרמטכל, והוא מכיר את נו.. זה הסלבס הזה.. או ח"כ, להבדיל, שגדל אצלו בשכונה, ויש לו תחביב שהוא מטיס טיסנים בחושך עם טלסקופ שאחותו הביאה לו במיוחד מאוסטרליה במבצע בדיוטי פרי דרך בנקוק ב2000 דולר, וזה חוץ מזה שהוא מייצר יין מפטרוזיליה, ויש לו כמובן בלוג או אתר אינטרנט על אנטיפולות ארץ ישראליות.

3. אני אוהב את החברות הישראלית: אנחנו באמת חברים. כולם חברים של כולם, ויש גם שמור לי ואשמור לך, ולכל אחד יש חבר שמכיר חבר שיכול להתקשר לראש הממשלה, וזה ממש לא משנה מי בתפקיד. אנחנו אוספים חברים כל הדרך מהתיכון, מהצבא, מהדירה שגרנו יחד, מהאוניברסיטה, מהעבודה, מהרחוב, מטיולים במזרח, כל ישראל חברים.

4. אני אוהב את הפתיחות של האנשים: כולם מכירים את כולם וכמה הם מרוויחים..פעם הייתי בטרק בהרי הימליה עם עוד 15 ישראלים ו4 צרפתים. אחרי לילה ביחד כבר שרנו במעגל שירי ילדות, והצרפתים היו בטוחים שאנחנו מכירים כבר שנים.

5. אני אוהב את המשפחתיות הישראלית. לי יש משפחה גדולה אז אין לי ברירה, וזה לא שלא התנגדתי לכך בילדותי, כל עשרות בני הדודים ביחד אצל סבתא, וגם אני. אבל כולנו היינו מיוחדים. כמה סרטי משפחה עשו בארץ, וכמה שהכל כאן משפחתי. מהבנות של לייב לבייב ועד להלפרונים, כולם כאן נורא משפחתיים.

סעיף בונוס:
6. אני אוהב את איך שהישראליות נראות: אני חושב שלא דרוש לכך שום פירוט. וזו לא התחנפות למחצית מהמבקרים כאן.

תהנו מנדב אזולאי. וגם: סטייק אנטריקוט עושים על אש טובה עם פלפל ומלח, מקסימום עם שום ושמן זית, אפשר לצלות על ענפי רוזמרין. שיפודים של הודו נקבה עם טריאקי, כנפיים עם לימון נענע ודבש, חזה עוף במרינדה: דבש שמן זית, פפריקה, פלפל אדום טחון עם שום, פרגיות בחלב קוקוס זה גדול. תפוחי אדמה תכינו בבית בשקית קוקי עם טימין שמן זית פלפל ומלח, ותחממו על הגריל. שתו יין אדום ישראלי ובירה קרה. כי אם להיחנק, אז לפחות שיהיה מוצדק.